ויקרא לבנו ליוסף – ב'

251. ויקרא לבנו ליוסף. למה קרא רק ליוסף, והאם שאר השבטים אינם בניו? אלא יוסף היה בנו יותר מכולם. בשעה שאשת פוטיפר הפצירה ביוסף, כתוב, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית. היה צריך לומר, ואין איש בבית. מהו מאנשי הבית? לכלול דמותו של יעקב, שהייתה שם. כיוון שנשא יוסף את עיניו וראה דמות אביו, התיישב בדעתו וחזר לאחוריו.

252. כמ"ש, וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. אמר לו הקב"ה, אתה אומר, וימאן ויאמר, חיֶיךָ, אחֵר יבוא לברך לבניך, ויתברכו בו. וזהו כמ"ש, וימאן אביו ויאמר, ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם, וגם הוא יגדל.

253. למה אמר יעקב, ידעתי בני ידעתי? ידעתי בני, שקיימת בגופך שאתה בני, בעת שראית דמותי, ושבת אל הברית שלך, ולא חיללת אותו, ומשום זה כתוב ידעתי בני. ופעם שנייה, ידעתי, כשאמר יוסף, שמנשה הוא הבכור. ועל זה השיבו, גם הוא יהיה לעם, וגם הוא יגדל. ומשום זה כתוב, ויקרא לבנו ליוסף, שקייֵם בגופו שהוא בנו.

254. ויקרא לבנו ליוסף. שבצורה אחת היו נראים, שכל מי שראה ליוסף, היה מעיד שבנו של יעקב הוא. שקרא לו בנו, משום שהייתה להם צורה אחת. כי יוסף זן לו ולבניו בזקנתו. ומשום זה הוא בנו יותר מכולם. ויקרא לבנו ליוסף. ולא לאחר. משום שרשות הייתה בידו להעלותו משם למערת המכפלה, כי מלך היה, אבל אחר לא הייתה רשות בידו.

255. כיוון שיעקב היה יודע, שבניו ישתעבדו שם במצרים, למה לא נקבר שם, כדי שיגן זכותו על בניו, ולמה רצה להעלות משם, והרי כתוב, כְּרַחֵם אב על בנים? איפה היא הרחמנות?

256. אלא בשעה שיעקב היה יורד למצרים, היה מתיירא. אמר, אולי יִכְלו בניי בין העמים? ואולי יסלק הקב"ה שכינתו ממני כבתחילה? וכמ"ש, ויֵירא אלקים אֶל יעקב, ויאמר לו, אל תירא מֵרְדָה מצריימה, כי לגוי גדול אשׂימך שם. ומה שאמרת, פן אסלק שכינתי ממך, אנוכי ארד עימך מצריימה.

257. עוד אמר, מתיירא אני פן אקבר שם ולא אזכה להיקבר עם אבותיי. אמר לו, ואנוכי אַעַלְךָ גם עָ_ה. אעלך, ממצרים. גם עָ_ה, להיקבר בקבר אבותיך.

258. ומשום זה רצה שיעלה אותו ממצרים. טעם אחד, שלא יעשו אותו אלוה, כי ראה שעתיד הקב"ה להיפרע מאלוהיהם של המצרים. ואחד, שראה שהשכינה תשים דירתה בין בניו בגלות, ואינו צריך להיקבר במצרים להגן עליהם. ורצה שגופו ידור בין גופיהם של אבותיו, להיכלל ביניהם, ולא יהיה עם הרשעים שבמצרים.

259. גופו של יעקב נמשך מיופיו של אדה"ר. והייתה צורתו של יעקב, צורה עליונה קדושה, צורת כיסא הקדוש. ולא רצה להיקבר בין הרשעים. שאין פירוד באבות, ותמיד הם מחוברים. וע"כ כתוב, ושכבתי עם אבותיי.

260. ויקרא לבנו ליוסף. בנו, משום שהיו בצורת פנים אחת, משום שבחפץ רוח ולב הוליד אותו יותר מכל השבטים. כי כל חפצו של יעקב ברחל היה. משום זה כתוב, ויקרא לבנו ליוסף.

261. הנסתרות לה' אלקינו. כמה יש לאדם להיזהר מחטאיו, ולהסתכל שלא יעבור על רצון אדונו. כי כל מה שאדם עושה בעוה"ז, כתובים אלו המעשים בספר, ובאים בחשבון לפני המלך הקדוש, והכול גלוי לפניו, כמ"ש, אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אֶרְאנוּ. וא"כ, איך לא ישמור האדם את עצמו מלחטוא לפני אדונו? אפילו מה שאדם חושב ועולה ברצונו לעשות, הכול נמצא לפני הקב"ה, ואינו נאבד ממנו.

262. בלילה שבאה לאה ליעקב, ונתנה לו אלו הסימנים, שנתן יעקב לרחל, מחשש שלא יחליפנה אביה באחרת, וכשראתה רחל שאביה מכניס את לאה במקומה, והיא אינה יודעת הסימנים, ותתבייש. מיד מסרה לה את הסימנים. ועלה ברצונו, שהיא רחל, ושימש בה שימוש, וטיפה של יעקב הייתה הראשונה, כמ"ש, כוחי וראשית אוני. והוא חשב שהיא רחל.

הקב"ה, שמגלה עמוקות ומסתרים, ויודע מה בחושך, העלה אותו הרצון למקומו, והבכורה הסתלקה מראובן וניתנה ליוסף. משום שהטיפה הראשונה שיצאה מיעקב, הייתה שייכת לרחל. ומשום שבכורה של ראובן הייתה שלה, ירש אותה יוסף, ורחל ירשה את שלה.

163. משום זה לא עלה ראובן בשם, כשאר השבטים, אלא ראובן, ראו בן, בן שלא נודע שמו. וע"כ לא קראה לו לאה בני, ולא נקרא ראו בני, כי לאה ידעה המעשה, שמחשבתו של יעקב ברחל הייתה ולא בה.

264. גלוי לפני הקב"ה, שיעקב לא היה ברצונו לחטוא לפניו, בזה שבא על לאה וחשב ברחל. ולא הסתכל מדעתו באישה אחרת בשעה ההיא, כשאר רשעי עולם. ועל כך כתוב, ויהיו בני יעקב שנים עשר, כי בניהם של שאר רשעי עולם, שעושים המעשה ההוא, נקראים בשם אחר, כלומר בני תמורה. משום זה, ויקרא לבנו ליוסף, לבנו ממש מתחילה, מבעת לידת ראובן. ולבסוף בנו היה.

265. במה השׁביע יעקב את יוסף, שכתוב, שים נא ידך תחת ירֵכי? באות ברית, שהיה רשום בבשרו, שזהו חשיבותם של האבות יותר מכל. וברית זהו יוסף, מידת היסוד, צדיק, שהוא מרכבה לו.

266. באברהם וביעקב כתוב, שים נא ידך תחת ירכי, כלומר, במקום ההוא הרמוז בשם הקדוש, להוציא זרע קדוש, זרע אמונה לעולם. ביצחק לא כתוב, שים נא ידך, משום שיצא ממנו עשיו.

267. מהו הטעם כאן, שכתוב, שים נא ידך תחת ירכי, אל נא תקברני במצרים? אמר יעקב ליוסף, ברושם הקדוש הזה הישבע לי, שהוציא זרע קדוש ונאמן לעולם, ונשמר, ולא נטמא מעולם, שלא ייקבר בין אלו הטמאים, שלא שמרו אותו מעולם. שכתוב בהם, אשר בשר חמורים בשרם וזִרמת סוסים זִרמתם.

268. הרי יוסף, ששמר בריתו יותר מכל, למה נקבר ביניהם במצרים? אלא כתוב, היׂה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוּזי הכוהן, בארץ כשדים על נהר כְּבָר, ותהי עליו שָׁם יד ה'. הרי השכינה אינה שורה אלא בארץ ישראל, ולמה נגלתה כאן השכינה?

אלא על נהר כתוב, שהמים אינם מקבלים טומאה ואינם כארץ העמים. וכתוב, ותהי עליו שם יד ה', שהיא השכינה. אף כאן יוסף, הארון שלו נשלך אל המים. אמר הקב"ה, אם יוסף יסתלק מכאן, לא יתקיים הגלות, שישראל לא יכלו לסבול. אלא שתהיה קבורתו במקום שלא ייטמא, ויסבלו בני ישראל הגלות.

269. ראה יעקב, שבכל דבר מיתקן כיסא הקדוש באבות, אברהם ויצחק בימין ובשמאל, והוא באמצע. אמר יעקב, אם ייקבר כאן במצרים, איך יהיה הגוף הזה מחובר עם האבות? אפילו המערה, שנקבר שם, נקראת מכפלה, משום שכל דבר שהוא במכפלה לימין ולשמאל, הוא שניים ואחד. כלומר, שצריכים לשלישי, שיכריע ביניהם. אף המערה היא שניים ואחד, אברהם ויצחק לימין ולשמאל, ויעקב מכריע ביניהם.

270. האבות זכו להיקבר במערת המכפלה, הם ובת זוגם. יעקב נקבר הוא ולאה. מהו הטעם שלא נקברה עימו רחל? והרי כתוב, ורחל עקרה, שמורה, שהיא עקרת הבית? אלא לאה זכתה בו יותר, להוציא שישה שבטים בעולם מהגזע הקדוש, ומשום זה ניתנה עימו לבת זוג במערה.

271. לאה כל יום הייתה עומדת בפרשת דרכים, ובכתה בשביל יעקב, שיישא אותה לאישה, כי שמעה שהוא צדיק, והקדימה לו בתפילה. כמ"ש, ועיני לאה רכות, שהקדימה וישבה בפרשת דרכים, להתפלל.

272. רחל לא יצאה לדרכים מעולם, להתפלל להינשא ליעקב, כמו לאה. משום זה זכתה לאה להיקבר עימו. ורחל נמצאת בפרשת דרכים, ונקברה שם. כמ"ש, ואני בבואי מפַּדן, מתה עליי רחל. עליי, בשבילי. בארץ כנען בדרך, בשבילי מתה בדרך, משום שלא יצאה מעולם בשבילי, להתפלל כמו אחותה.

273. משום זה, לאה שיצאה ובכתה בפרשת דרכים בשביל יעקב, זכתה להיקבר עימו. רחל, שלא רצתה לצאת ולהתפלל בשבילו, משום זה קבורתה בפרשת דרכים. רחל עולם המגולה, מחזה ולמטה דז"א, שהחסדים מתגלים שם, וע"כ קבורתה בדרך במקום מגולה לעין. ולאה עולם המכוסה, חסדים מכוסים שמחזה ולמעלה דז"א, וע"כ נקברה במערת המכפלה, במקום מכוסה מן העין.

274. דמעות רבות הזילה אותה הצַדֶקת לאה, בשביל שתהיה בחלקו של יעקב, ולא לאותו רשע עשיו. כל אדם, המוריד דמעות לפני הקב"ה, אע"פ שכבר נגזר עליו העונש, יקרעו את גזר הדין, ולא יוכל העונש לשלוט עליו. מאין לנו זה? מלאה, כי נגזר על לאה להיות בחלקו של עשיו, והיא בתפילתה הקדימה להינשא ליעקב. ולא ניתנה לעשיו.