275. מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש? לומדים בדברי שלמה, ודבריו נראים סתומים. אבל כל דבריו של שלמה, כולם נקראים בחכמה.
276. בימיו של שלמה המלך, עמדה הלבנה, הנוקבא, במילואה. הנוקבא הייתה מלבישה לאמא עילאה, שזה תכלית המילוי שלה. כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. חכמת בני קדם היא חכמה שירשו מאברהם.
277. כתוב, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זוהי חכמה עילאה, שהיה יודע בשמו הקדוש של הקב"ה. וזהו נשמע ממה שכתוב, את כל אשר לו, שהיא שלו, החכמה העילאה.
כתוב, וה' בירך את אברהם בכל, באותה הבת, שהייתה לאברהם ובכל שְׁמה. בכל היא הנוקבא, חכמה תתאה, הנבחנת לבתו, כי אבא יסד בת. אבל בחינת אברהם עצמו, היא חכמה עילאה, כי אברהם חסד שעלה לחכמה. וזה מה שנתן ליצחק.
278. ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות. נתן להם דברים ידועים בכתרים התחתונים, והשרה אותם אל ארץ קדם. ומשם ירשו בני קדם חכמה, מכתרים תחתונים, כמ"ש, מחכמת כל בני קדם.
280. החכמה אינה מתיישבת, אלא כשאדם יושב ואינו הולך, אלא נמצא על בוריו, כמ"ש, ואשב בהר ארבעים יום.
281. ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. מהו חכמת שלמה, ומהו חכמת מצרים, ומהו חכמת כל בני קדם? ותרב, כתוב על הלבנה, הנוקבא, כשהיא מתברכת מכל הספירות, שזה נאמר בימיו של שלמה, שהנוקבא התגדלה והתברכה ועמדה במילואה.
282. אלף הרים מגדילים חציר לפניה, וכולם הם בליעה אחת לפניה, אלף נהרות גדולים לה, ובגמיעה אחת גומעת אותם. הזוהר מביא כאן סדר גדלות המוחין של הנוקבא שבימי שלמה.
בגדלות הנוקבא נמשכים ממוחין דחכמה רק ו"ק דע"ב ולא ג"ר דע"ב. אמנם אי אפשר להמשיך חצי מדרגה, ובתחילה צריכים להמשיך מדרגה שלמה, ג"ר וו"ק דע"ב. ואח"כ מניחים ג"ר במקומן בנוקבא, וממשיכים רק ו"ק. שזה כמ"ש, מצמיח חציר לבהמה, ג"ר דע"ב, שחצי האור הזה נשאר למאכל הנוקבא עצמה, המכונה בהמה, וחצי האור הנשאר, ו"ק דע"ב, נמשך לבני אדם, שזה כמ"ש, ועשב לעבודת האדם.
ג"ר דע"ב יש בהן אכילה, חלק החסדים שבהם. ויש בהם שתייה, חלק החכמה שבהם. וכלולים זה מזה. אלף הרים, אכילה. אלף נהרות, שתייה. מספר אלף מורה על חכמה. ולפי שגם האכילה כלולה מחכמה, ע"כ נאמר גם בהם מספר אלף.
ונאמר, שכולם הם בליעה אחת לפניה ובגמיעה אחת גומעת אותם, משום שהמוחין האלו הם מן האורַח שמתחת חוטם א"א, שנתקן לאורַח לעבור בה ולא לעצור בה, ע"כ המוחין הללו מתקבלים תמיד בחיפזון, שלא לתת יניקה לדינים, וע"כ גם הנוקבא מקבלת אותם בחיפזון.
283. ציפורניה מחברות אלף ושבעים צדדים. ידיה אחוזות ב-24,000 צדדים, ואין יוצא ממנה לימין ולשמאל, אלא באמצע, וכמה אלפי מָגִנים נאחזים בשערותיה.
האצבעות הם חכמה. ויש בהם ע"ס: ג"ר, ז"ת ופרסא באמצע. ג"ר הבשר שבהם, פָּנים. עליהם כתוב, לא תוכל לראות את פניי. הציפורניים, הפרסא שבין ג"ר וז"ת, האחוריים. ז"ת נכללים בפרסא, הציפורניים. ועליהן כתוב, וראית את אחוריי.
בגדלות יורדת הפרסא ומעלה ומחברת את הכלים דאחוריים למדרגתם יחד עם הכלים דפנים. כלים דפנים, בשר האצבעות, אלף, כי אלף רומז על חכמה. כלים דאחוריים, ז"ת, כל אחת כלולה מעשרה, מספר שבעים. ושנאמר, ציפורניה מחברות אלף ושבעים צדדים, שהציפורניים, הפרסא, מחברות אלף, הפנים דאצבעות, ושבעים, אחוריים דאצבעות. ומתחברים שניהם ע"י הציפורניים למדרגה אחת, הפנים.
ונאמר, ידיה אחוזות ב-24,000 צדדים, כי מספר י"ב (12) רומז על חכמה. יש י"ב דז"א, 12 שעות של יום. יש י"ב דנוקבא, 12 שעות של לילה. כשהנוקבא בגדלות בזיווג פב"פ עם ז"א, כוללת בעצמה גם י"ב דז"א, ואז י"ב דז"א הם ביד ימין שלה, וי"ב שלה עצמה ביד שמאל שלה. וכשהלבנה במילואה הם אלפים, כלומר 24,000 צדדים, 12,000 ביד ימין, ו-12,000 ביד שמאל.
וכמה אלפי מגנים אוחזים בשערותיה. מגנים הם מלאכים, שאינם עולים לקבל ג"ר, אלא נשארים תמיד למטה במקום ג"ר דו"ק, ושומרים על המוחין, שלא יגיע מהם אל החיצוניים. והם אוחזים בשערות הנוקבא, דינים.
284. נער אחד, שאורכו מראש העולם עד סופו, מט"ט, שקומתו כוללת מראש הבריאה עד סוף העשיה. יוצא בין רגליים, מנה"י דנוקבא, בשישים הכאות של אש הוא מתלבש, שמבריח על ידיהם את החיצוניים, שלא ייאחזו ברגלי הנוקבא. באופן זה הוא מתמנה על התחתונים, מארבע הצדדים. זהו נער, שאוחז תרי"ג (613) מפתחות עליונים מצד אמא. וכל מפתחות העליונים, בלהט החרב החגור במותניו תלויים.
הזוהר מבאר ג' עולמות בי"ע, שמקבלים מהנוקבא דאצילות שבימי שלמה, ע"י המלאך מט"ט. כי הפרסא שמתחת אצילות מעכבת את אור החכמה שלא יירד לבי"ע. ועכ"ז מאיר הארת חכמה בבי"ע ע"י התלבשות האחוריים דנוקבא דאצילות. כי מתוך שהאחוריים היא דינים קשים, אין המסך מעכב עליהם שלא יתפשטו לבי"ע. וכיוון שהם מהנוקבא דאצילות, ע"כ מעבירים עימהם גם הארת חכמה שבהם, לג' העולמות בי"ע.
והממונה על כל ההארות שבבי"ע הוא מט"ט. ובשישים הכאות של אש הוא מתלבש, כי כוחות הדין מאחוריים דנוקבא שבחג"ת נה"י שלה, שכל אחת כלול מעשר, הם שישים. באופן זה הוא מתמנה על התחתונים, מארבע הצדדים, שמשפיע לתחתונים המוחין מד' רוחות הנוקבא, חו"ג תו"מ.
ונאמר, שזהו נער, שאוחז תרי"ג מפתחות עליונים מצד אמא. נער מט"ט. ויש לו ו"ק מצד אמא, שספירותיה מאות, והן 600. ומבחינת המוחין יש לו 13, י"ב (12) בָּקָר שבבריאה, ואחד כולל, ביחד הן תרי"ג. כלומר רק מוחין מאמא, כי אי אפשר שיאירו מוחין דאבא בבריאה, מפני המסך שמתחת האצילות, המעכב על אור אבא.
וכל מפתחות העליונים, לפתוח הארת החכמה, בלהט החרב החגור במותניו תלויים. ואיך אוחזים אלו תרי"ג מפתחות בבי"ע, שהם המשכות מחכמה, הרי אין הארת החכמה יכולה לעבור מפרסא דאצילות ולמטה? אלא כל המפתחות הללו תלויים בלהט החרב, באחוריים דנוקבא דאצילות, דינים קשים, והפרסא אינה מעכבת עליהם, ויכולים להתפשט לבי"ע, והם ממשיכים עימהם הארת החכמה מהנוקבא.
285. הנער ההוא קוראים לו בברייתא חנוך בן יֶרֶד. כמ"ש, חנוך לנער על פי דרכו. משנה וברייתא הן פנימיות וחיצוניות, כי ברייתא חיצוניות המשנה. מבחינת החיצוניות, ו"ק, נקרא מט"ט חנוך בן ירד, כי ירד, מלשון ירידה וחיצוניות. הלוא גם מבחינת פנימיות, נקרא מט"ט חנוך בן ירד? בפנימיות בן ירד נאמר לשִבחו, כי הירידה גרמה לו למוחין פנימיים.
הן המשנה והן הברייתא מסתכלות בירידה שלו, אלא בברייתא הירידה עוד לא גורמת למוחין, אלא לירידה ממש. אבל במשנה, כבר נתקנה הירידה ונעשתה גורם למוחין.
מתחתיו, כלומר בצילו, תחסינה כל חיות השדה, מלאכים שביצירה. כמו שישראל הקדוש העליון, ז"א, נקרא בן לאימו, בינה, כמ"ש, כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אימי. וכתוב, בני בכורי ישראל, שזה סובב על ז"א. כך גם למטה מאצילות, מט"ט נקרא נער לאימו, הנוקבא, כמ"ש, כי נער ישראל ואוהבהו, שזה סובב על מט"ט.
ובכמה אופנים נקרא בן ירד, פעם לגנאי פעם לשבח, בהפרש בין פנימיות מט"ט לחיצוניות מט"ט. אבל כאן המדובר בבן ירד ממש, בחיצוניות מט"ט, שירידתו לגנאי, שעוד אינו גורם למוחין, כי עשר ירידות ירדה שכינה לארץ וכולן ביארו החברים. ומתחת חיצוניות מט"ט עומדים מלאכים שביצירה, הנקראים חיות השדה.
286. מתחת אלו החיות נאחזות שערות הלבנה, הנוקבא, הנקראים כוכבי שבט, שהם שבט ממש, לדון בהם את העולם. ומתחלקים לבעלי דין, לבעלי משקל, לבעלי דין קשה, ולבעלי חוצפה. וכולם נקראים בעלי שיער. ידיה ורגליה אוחזות בזה, כאריה גיבור אוחז בטרפו. ועל זה כתוב, וטָרַף ואין מציל.
כוכבי שבט הם מסך דמלכות דמדה"ד, המכונה מנעולא, השער הסתום, שאינו נפתח עד לגמה"ת. ושנאמר, מתחת אלו החיות נאחזות שערות הלבנה, הנוקבא, הנקראים כוכבי שבט. אלו לא סתם שערות הנוקבא, שהם ממותקים בבינה, במפתחא, שעליהם נאמר, כמה אלפי מגנים אוחזים בשערותיה. אלא אותן השערות, כוכבי שבט, המלכות דמדה"ד, שנמצאים רק בבי"ע מתחת חיות השדה. והזוהר מדייק שהם שבט ממש, שבהם עצם צורת המלכות דמדה"ד, המכונה שבט.
ויש בהם ב' בחינות, בעלי הדין ובעלי המשקל:
א. כשהמסך במקום המלכות, השערות נקראים בעלי הדין.
ב. כשהמסך עולה בצורתו ומתיישב בבינה, וחוצה שם את המדרגה לב' חצאים: לכו"ח, ולבינה ותו"מ, שבזה הם מיתקנים להיות מאזניים. וע"כ בבחינה זו השערות מכונות בעלי משקל.
ומהם נמשכים שניים אחרים:
א. בעלי דין הקשה, הנמשכים מבעלי הדין,
ב. בעלי חוצפה, הנמשכים מבעלי משקל. והם עולים במקום בינה, שאין להם שום צדק להיאחז שם, והוא נבחן לחוצפה.
ב' הקווים ימין ושמאל הם במחלוקת, וכל אחד רוצה לבטל הארת חברו, ע"כ אינם יכולים להאיר, עד שיוצא קו אמצעי על מסך דחיריק, המכריע ועושה שלום ביניהם. ומסך זה מחויב להיות תחילה ממדה"ד, מנעולא, שאז מתמעט קו השמאל מג"ר, ונכנע אל הימין, ומתייחד עימו.
ושנאמר, ידיה ורגליה אוחזות בזה, כאריה גיבור אוחז בטרפו. ב' הקווים שמחזה ולמעלה מכונים ידיים, וב' הקווים שמחזה ולמטה מכונים רגליים. והם נאחזים להאיר בשלמות רק ע"י מסך דחיריק, המקובל ממדה"ד שבאלו השערות, המנעולא.
ומשום שע"י מסך מדין הקשה הזה, מתמעט קו השמאל מג"ר שלו, ע"כ מכונה זה בשם טרף, כי המסך דחיריק טורף הג"ר דקו שמאל. וע"כ מדמה אותו כאריה גיבור אוחז בטרפו, כמ"ש, וטָרף ואין מציל. כי בעת שמסך מדין הקשה עולה למ"ן לקו אמצעי, וטורף את קו השמאל מג"ר שלו, ואין מציל, וע"כ מתייחדים תכף ב' הקווים זה בזה המכונים ידיים, וכן מתייחדים ב' הקווים המכונים רגליים, ואז מאירים בכל השלמות האפשרי, שבתוך 6000 שנה.
287. ציפורניה, המזכירים עוונות בני אדם וכותבים ורושמים עוונותיהם בתוקף דין הקשה. ועל זה כתוב, חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר. שמיר הוא שרושם ונוקב האבן וחוצב אותה מכל הצדדים.
ציפורניים, הפרסא שנעשתה באמצע המדרגה, מחמת עליית המלכות לבינה של אותה מדרגה. ונמצא ב' כוחות כלולים בפרסא: המלכות שעלתה, שהיא מידת דין הקשה, ובינה שקיבלה צורת המלכות, מחמת עלייתה אליה. ואלו ב' כוחות הם מנעולא ומפתחא, ב' נקודות שנתקנו בנוקבא. שעליהם נאמר, אם זכה הרי טוב, שמדה"ד נגנזה, המנעולא, ושולטת רק מדה"ר, מפתחא. ואם לא זכה, שממשיך אורות מלמעלה למטה, הרי רע, אז מתגלה עליו מדה"ד הגנוזה, מנעולא, ואורותיו מסתלקים.
וציפורניה, המזכירים עוונות בני אדם וכותבים ורושמים עוונותיהם בתוקף דין הקשה. שאם לא זכה, מתגלה כוח מדה"ד, אשר נגנזה בציפורניים. וכיוון שנגלתה מדה"ד הזו, אז נענשים קשה. ועל זה כתוב, חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר. כי הנקודה דמנעולא הכלולה וגנוזה בציפורן, נקראת עט ברזל. ונקודה דמפתחא, הגלויה בציפורן ושולטת בעת שישראל זכאים, נקראת ציפורן שמיר.
וחטאת יהודה, אם חוטאים, נגלו עליהם ב' הנקודות. ונמצאים החטאים כתובים בעט ברזל ובציפורן שמיר. ואז, כיוון שנגלתה גם נקודת המנעולא עליהם, תכף נענשים. אמנם בעושים רצונו, כתוב, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. כי השמיר חתך את הכול, וכלי ברזל, מנעולא, לא נשמע, כי נגנזה. ושמיר הוא שרושם ונוקב האבן, את יציאת הקטנות של המדרגות, המכונות אבנים. וחוצב אותה מכל הצדדים, שנותן צורתה מכל צד בעת יציאתה של גדלות המדרגות.
288. זוהמת הציפורניים פירושה, כל אלו שאינם דבקים בגוף המלך, בקו האמצעי, אלא דבקים בשמאל, ויונקים מצד הטומאה בעת שהלבנה במיעוטה, ששפע שממשיכים אז מציפורניים עובר לצד הטומאה ונבחן לזוהמת הציפורניים.
289. ומשום ששלמה המלך ירש את הלבנה במילואה, הנוקבא בגדלותה, הוא צריך לרשת אותה בעת מיעוטה. וע"כ השתדל לדעת, בדעת הרוחות והשדים, כדי לרשת את הלבנה, הנוקבא, בכל הבחינות.
כי מוחין דקטנות גורמים למוחין דגדלות. בעת עליית המלכות לבינה דאמא, ואמא חזרה למוחין דו"ק בלי ראש, מחמת נפילת בינה ותו"מ ממנה לזו"ן, הנה אז מקבלת זו"ן מוחין דקטנות מאמא, ע"י התלבשות בינה ותו"מ דאמא בהם. וכן בינה ותו"מ דזו"ן יורדים לנשמות בני אדם, והנשמות מקבלים מוחין דקטנות מזו"ן. וזה נעשה גורם, שיקבלו ג"כ מוחין דגדלות.
כי אח"כ, לעת גדלות דאמא, בעת שאמא מחזירה למדרגתה את בינה ותו"מ שנפלו ממנה לזו"ן, הרי גם זו"ן עולים עם בינה ותו"מ הללו לאמא, ומקבלים ממנה את המוחין דגדלות. ואח"כ מחזירים גם זו"ן את הבינה ותו"מ שלהם, שנפלו לנשמות בני אדם. וגם הנשמות עולים עימהם ומקבלים מוחין דגדלות מזו"ן. ולכן, אם לא היה התחתון מקבל את הקטנות דעליון, הבינה ותו"מ דעליון, לא הייתה מציאות שיוכל לקבל את המוחין דגדלות מעליון.
290. בימיו של שלמה המלך, האירה הלבנה מכל המדרגות, כמ"ש, ותרב חכמת שלמה. ותרב, מורה שהתרבתה חכמתו מחכמת כל בני קדם, שנכללה אז בנוקבא, וכן מחכמת מצרים שנכללה בה. וחכמת בני קדם הוא סוד עליון, כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. הם נקראים בני קדם, שכולם לא התקיימו, חוץ מזה שהיה כלול זכר ונוקבא, שנקרא הדר, כמ"ש, וימלוך תחתיו הדר, ושֵם אשתו מְהֵיטַבְאֵל. אבל במלכים הקודמים לא נזכרה נקבה.
291. ואע"פ שהנוקבא התקיימה ע"י מלך הדר, מ"מ לא האירה בשלמות עד שבא שלמה, שהיה ראוי לה, שמשום זה הייתה אימו בת שבע. שהנוקבא, הנקראת בגדלותה בת שבע, ע"ש שכְּלולה מכל חג"ת נהי"מ דז"א, הייתה האם שלו. וע"כ הוא ראוי לרשת אותה בימי מילואה.
292. חכמת מצרים, חכמה תתאה, הנקראת שפחה שלאחר הרחיים. ומהכול נכללה חכמה זו של שלמה, מחכמת בני קדם ומחכמת מצרים.
ג' חכמות באצילות:
א. חו"ס דא"א, חכמה דע"ס דאו"י. שאחר שבירת הכלים בעולם התיקון, נסתמה חכמה זו לגמרי, ואינה מאירה עוד באצילות. וממה שנפלה מחכמה זו בעת שבירת הכלים, היא חכמת בני קדם. וחכמת בני קדם היא סוד עליון, כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. כי מלוכתם ומיתתם של אלו ז' המלכים הם שבירת הכלים.
ב. חכמה עילאה. בינה, שיצאה מראש דא"א, וחזרה אליו, ונעשתה לחכמה. ואע"פ שכל החכמה שבעולמות ממנה באה, מ"מ היא עצמה מאירה רק חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ומה שנפל מחכמה זו לקליפות היא חכמת מצרים, חכמה תתאה, שנפלה מחכמה עילאה לקליפות לכתרים תחתונים. ונקראת שפחה שלאחר הרחיים.
ג. חכמת שלמה, חכמה תתאה, חכמה המאירה בנוקבא פב"פ בעת גדלותה, שכל ג' החכמות מאירות בה אז ביחד, ואז היא מוציאה חכמת בני קדם וחכמת מצרים מהקליפות, ומתרבה מהן מאוד. ועל זה כתוב, ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. שהתרבתה חכמתו מהם.
293. כתוב, מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש. האם גם עמלה של תורה כך? אלא כתוב, שיעמול תחת השמש, ושונה עמלה של תורה שהיא למעלה מן השמש, שהיא מעליונים.
אלא אף עמלה של תורה כך, כמ"ש, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, אם הוא עמל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו. כי על זה כתוב, תחת השמש. כי תורה זו אינה עולה למעלה. אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שהסתלק מן העולם, יידמה לו כאילו חי רק יום אחד.