ויברך את יוסף
371. ויברך את יוסף. ולא מצאנו כאן ברכה, שיעקב יברך את יוסף, אלא לבניו. ואם לבניו, הלוא היה לו לומר, ויברכם?
372. את יוסף, רומז על המלכות, ברכת בניו, כי בניו מנשה ואפריים, הם מלכות, הנקראת אֶת. וכשמתברכים בניו, הוא מתברך תחילה, ע"כ כתוב ג"כ יוסף, כי ברכת בניו של אדם ברכתו היא.
373. ויברך את יוסף. את, רומז על מלכות, שבירך לאות הברית, ששמר יוסף, שהיא המלכות. ובגלל זה הצדיק, שהוא יוסף, נקרא את, כמ"ש, את יוסף, משום שיוסף כולל הברית, מלכות, הנמצאת עם יוסף.
374. ואמר יעקב, האלקים, אשר התהלכו אבותיי לפניו, אברהם ויצחק. האלקים, זה ברית קודש, מלכות הנקראת ברית קודש. אבותיי לפניו, משום שאבותיי הם ראשונים ועליונים מלפני המלכות. כי אבותיי, אברהם ויצחק, חו"ג דז"א, לפני המלכות ועליונים אליה, כי מהם ניזונה ויונקת המקום, המלכות.
375. האלקים הרועה אותי. אמר אלקים פעם שנייה, כי בירך כאן למקום, למלכות, אלקים חיים, בינה, מקור החיים, שממנו נמשכות הברכות. ומשום זה הזכיר את עצמו במקום זה, שאמר, האלקים הרועה אותי.
כל הברכות, הנמשכות ממקור החיים, בינה, מקבל אותם יעקב, קו אמצעי, שזולתו אין ב' הקווים דבינה יכולים להאיר. וכיוון שמקבל אותם, מקבל מקום זה, המלכות, הברכות ממנו, והכול תלוי בזכר, יעקב. וע"כ כתוב, ויברך את יוסף, אשר אֶת היא המלכות, שקיבלה הברכות מיעקב, ז"א.
376. בכל מקום שצריכים לברך ברכות, צריך הקב"ה, המלכות, להתברך מתחילה. ואם הקב"ה אינו מתברך תחילה, הברכות אינן מתקיימות.
377. בשעה שבירך יצחק ליעקב, בירך את הקב"ה מתחילה. כמ"ש, ויאמר, רְאֵה ריח בני כריח שדה אשר בירכוֹ ה'. כאן נמצא הברכה להקב"ה, שכתוב, אשר בירכו ה', שהתברך בקיום הברכות. ואח"כ כתוב, וייתן לך האלקים מטל השמיים ומשמני הארץ, כיוון שהשָׂדה, המלכות, כבר התקיימה בקיום הברכות. כי הברכות יוצאות ממנה רק אחר שכבר התקיימה בברכות.
כעין זה בירך יעקב תחילה את הקב"ה, ואח"כ בירך את בניו. כמ"ש, בבוקר יאכל עַד. בבוקר, צריך האדם להקדים ברכות להקב"ה, ואח"כ לשאר בני העולם.
378. כשרצה יעקב לברך לבני יוסף, ראה ברוח הקודש, שעתיד לצאת מאפריים ירבעם בן נבט. שאל, מי אלה, שאמר, אלה אלוהיך ישראל.
אלה אלוהיך ישראל, אמר עבודה זו מצד עבודה זרה. בכל הצדדים שבנחש הרע, נבחן שמצד רוח הטומאה הוא. ורוכב עליו ס"מ. והם זכר ונקבה. וכשמזדווגים נקראים אלה, בלשון רבים, להורות שאינם בייחוד, כמו זכר ונקבה דקדושה, אלא בפירוד. והם מזדמנים בעולם בכל הצדדים שלהם, כלומר, כל הבחינות הנמשכות מנחש, הם מזיווג זכר ונקבה, הנקראים אלה.
379. ורוח של הקדושה, הנוקבא דז"א, נקראת זא"ת, הברית, רושם המילה שנמצא תמיד באדם. וכן, זה אלי ואַנוֵוהוּ, זה ה', ז"א, בלשון יחיד. אבל זו"ן דס"א, ס"מ ונחש, נקראים אלה, בלשון רבים. ע"כ כתוב, אלה אלוהיך ישראל.
380. משום זה כתוב, גם אלה תשְׁכַּחנה, שהם זו"ן דס"א. ואנוכי לא אשכחךְ. אנוכי, זא"ת, הנוקבא דז"א, לא אשכחך. וכתוב, על אלה אני בוכייה, כי חטא העגל, שנקרא אלה, גרם להם בכיות, כי משום זה נחרב ביהמ"ק. על אלה אני בוכייה, משום שניתן רשות לנחש ולס"מ למשול על ישראל, ולהחריב ביהמ"ק. אני, נקרא רוח הקודש, הנוקבא.
381. הרי כתוב, אלה דברי הברית. ואיך ייתכן, שאֵלה, הוא שם זו"ן דס"א? אלא כל אלו הקללות מתקיימות מתוך אלה, הס"א, כי שם כל הקללות שורות. הנחש הוא ארור. שקולל, ארור אתה מכל חיית השׂדה. ומשום זה הקדימה התורה ואמרה, אלה, שעומד למי שעבר על דברי הברית.
382. ולמה אפילו בקדושה כתוב, אלה המצוות אשר ציווה ה'? משום שכל מצוות התורה הן לטהר את האדם, שלא יסור מדרך הזו, ויישמר מס"א, וייפרד מהם. ולמה כתוב, אלה תולדות נוח? גם שם הוא הס"א, כי יצא חם, אבי כנען, וכתוב ארור כנען, והוא של אלה, כי ארור הנחש.
383. ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל. וכל זה הוא היתוך של פסולת הזהב. אהרון הקריב זהב, הצד שלו, שמאל, הכלול באש. צד זה נבחן לזהב ולאש. פסולת הזהב היא הקליפות והטומאה. רוח הטומאה, הנמצא תמיד במדבר, מצא מקום באותו זמן להתחזק בו, ולהיאחז בישראל.
384. ומה שהיו ישראל טהורים מהזוהמה הראשונה של הנחש, שהטיל בעולם וגרם מוות לעולם בחטא של עצה"ד, שנטהרו ממנה, כשעמדו על הר סיני, חזרה שוב, וגרם להם הנחש כבתחילה, לטמא אותם ולהתגבר עליהם, וגרם להם מוות, ולכל העולם לדורות שאחריהם. כמ"ש, אני אמרתי אלקים אתם, אכן כאדם תמותון. כי מחמת העגל, חזרה עליהם גזרת המוות, כמו באדה"ר.
385. וע"כ, כשראה יעקב ברוח הקודש את ירבעם בן נבט, שעבד עבודה זרה, ואמר, אלה אלוהיך ישראל, הזדעזע ואמר, מי אלה. כשרצה אח"כ לברך אותם, בירך את השכינה תחילה, ואח"כ בירך את בניו.
כיוון שבירך את הקב"ה בתחילה, אח"כ ממקום זה שבירך בתחילה, בירך אותם, כמ"ש, המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. כלומר שהשכינה, הנקראת מלאך, תברך אותם, שעם זה היה בטוח שברכתו לא תגיע לירבעם וחבריו.