צורות החוטם

[דיוקנין דחוטמא]

260. צורות החוטם. החוטם הוא חותם הפנים, שהפנים של האדם ניכרים על ידו. ואם יש לאדם חוטם קצר ועקום, שאינו מתיישב כראוי בדרך יושר, זהו שאיבד צורת פנים של אדם. וזהו באות ה' לבדה בלי מילוי א', שהיא מילוי של ה"א. שדרך הענווה והשלמות עברה ממנו, כי הוא עז פנים. שערותיו הן בין אדום ללבן.

261. ג' רשימות גדולות יש לו על מצחו, וג' רשימות אחרות, שאינן נראות כל כך. ג' קווים אחרים יש לו על המצח מצד זה לצד זה, שפתיו הן גדולות, בעזוּת שלו מדבר קשות עם בני אדם, כל כמה שרוצה. כי דרך הענווה עברה מחוטמו, ומעל פניו, כי בושה וענווה מיישרות החוטם על הפנים. וזה, שיש לו חוטם עקום, אין בו כלל בושה וענווה. ומשום שהוא עז פנים, משקר וצוחק בדיבורו.

262. ואם הקווים עוברים מעל מצחו, ג' גדולים וג' קטנים, ושערותיו שחורות, הוא בין שתי אותיות ה"א במשקל. ולא אות ה' לבדה בלי מילוי. זה משפיל ראשו, וצוחק בדיבורו. שערותיו חלקות ולא כל כך. צרות גדולות באות עליו. וניצל מכולן.

263. איש זה, זכות קטנה מאביו מגנה עליו. ואותה הזכות נרשמת על העמוד, שעומד עליו אותו נער, מט"ט, והוא זוכה בזכות שהוא יתום אחד. משום שכל יתום ואלמנה נמצאים בפיקדון אצל מט"ט, תחת הגנתו ושמירתו, העומד לדון בהם, בשבעים סנהדרין.

264. בהיכל הזכות, דנים כל הדינים שבעולם, חוץ משלושה, בנים חיים ומזון, התלויים במזל העליון, דיקנא דא"א. וכולם בפסוקים כתובים.

בנים, כי כתוב, ותתפלל על ה'. על, הוא בדיוק, כי חנה התפללה למעלה למעלה, במקום של המזל העליון, דיקנא דא"א, שלמעלה מז"א, הוי"ה.

חיים, כי כתוב, הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. יוסיף, לשון נסתר, משום שהכוונה היא למזל העליון של א"א, שהוא יוסיף החיים, כי בו תלוי הדבר.

מזון, כי כתוב, הַשְׁלֵך על ה' יְהָבְךָ והוא יכלכלך. על, דיקנא דא"א, שלמעלה מה'. ושם דנים בני העולם.

265. ונותנים כתב למלאך המוות להרוג אותם ולקחת הרוח שלהם. וכיוון שהעֵרְבונות העליונים, כלומר נשמות התחתונים שנלקחות לשם לערבון בכל לילה, כמ"ש, בידךָ אפקיד רוחי, והטוב של בני אדם, הם ביד הקב"ה, הוא מצַווה למט"ט, שאשתו ובניו של אותו האיש, שלקחו את נשמתו לערבון ולא השיבו לו, ומת, יהיו בפיקדון ביד מט"ט.

ומשום שאסור לקחת ערבון על ערבון, כיוון שכבר לקחו הערבון מאביהם שמת, אין לקחת עוד נשמות הבנים לערבון. לכן שומר אותם מט"ט, שלא ימותו.

266. ע"כ מי יציל אותם מעינויים? זכות של האב שמת, מגִנה על בניו. האדם ההוא הוא אחד מאלו הבנים, הניצלים בזכות אביהם, והזכות ההיא של אביו, מגנה עליו בעת צרתו.

267. לזה יש רושם במצחו, הרומז שחוטא או שנואף. ואינו מתראה לפני אנשים, כדי שלא יכירו בו. זהו איש מצליח. ומי שמתחבר עימו, יצליח יותר ממנו.

268. מי שיש לו חוטם עקום ושני נקבי החוטם שלו גדולים, ופתחי נחיריו בולטים מחוץ לחוטם, והחוטם אינו נמשך עימהם, זהו באות ה"א במילואה, בשתי אותיות ה"א.

269. ארבעה קווים גדולים יש לו במצחו, ושישה קווים קטנים. אוזניו גדולות, עיניו גדולות. ושתי רשימות שחורות קטנות בעין ימינו. אינו מיתקן בשערותיו, משום שהן גדולות וקשות. במצחו יש רושם של מכה.

270. אדם זה הוא שורף, ומוכן בכל יום לשרוף הכול כשמתרעם. בכעסו, מתקרר חוטמו, ונעשה לבן. אין כעסו נשקט אלא כשהוא לזמן מרובה. נאמן בדברים גדולים, ובדברים קטנים אינו נאמן. בעל חמדה.

גופו מלא מכות ואבעבועות בכל ימי השנה, חוץ מביום קצר אחד בימי החורף, שהוא בריא. מתנהג בביתו בענווה. חושק לאכול בכל מקום, אע"פ שלא הזמינו אותו. אם זוכה בתורה ומלמד ילדים, זוכה על ידיהם בשתי אותיות ש' ת'.

271. ביד ימינו יש רושם עמוק מתולדה, שנולד עימו. שתי נשים מזדמנות לו. הראשונה תמות על המשבר. השנייה תזכה לשני בנים. אחד ימות כשהוא קטן ויונק חלב אימו. ואחד יקום להיות נואף בעולם, יותר מאנשים אחרים. וחיים נמצאים בו, אבל לא כל כך.

272. החוטם שבדרך יושר ומתוקן היטב על הפנים, איש זה הוא באות ה' במילואה, ה"א. מתגלים במצחו שני קווים גדולים וחמישה קווים קטנים, שני קווים לצד ימינו אצל שערותיו, ההולכים ביושר מלמטה למעלה. שערותיו בין שחור לאדום, ותלויות על אוזניו. עיניו גדולות וירוקות, וחוט אדום מסובב בתוכן. פניו ארוכים.

273. איש זה נקרא פני נשר. הוא מבָּניה של הלבנה, המלכות, בעת שהיא במילואה. כשרוצה להשפיל את עצמו, הוא טוב לריבונו. ירא שמיים. בימי נעוריו בלי מחלות, הולך בבריאותו כגיבור בלי פחד. בימי זקנתו יורד כירידת הלבנה, כמו שהלבנה מתמעטת אחר ט"ו (15) בחודש. הוא יהיה חלש, ומחלות רודפות אחריו. הצדיק הזה, יתכפרו עוונותיו ע"י המחלות.

274. ואם הסימנים מתחלפים, יהיה במחלות בימי נעוריו, כי אז הוא כלבנה המתחילה ורוצה להאיר, כלבנה בתחילת החודש. וע"כ יהיה האיש הזה בעוני. ובימי זקנה יהיה בלי מחלות, בעושר ובכבוד רב, כי אז מאירה הלבנה ועומדת במילואה. וזהו צדיק וטוב לו. יש בו ענווה ואהוב לריבונו בכולו.

275. אם החוטם ארוך וחד ושנון, כראש חוטם של נשר, הוא בלי אות כלל. שערותיו קמוטות, קווי מצחו הם שלושה. פניו חֲדוּדים. עיניו קטנות. חומד מה שיש לאחרים. כל מעשיו אינם ביראת שמיים. שונא התורה ומי שלומד בה. אוהב לפי שעה לשמוע דברי תורה, ולפי שעה היא פורחת ממנו.

276. ברגל שמאלו יש לו שתי אצבעות קמוטות, שאינן מתפשטות כל צורכן, וברגל ימין אצבע אחת קמוטה, זהו בחטא של גנבה, ולא ישוב בתשובה מהחטא הזה לעולם.

277. אם בין כתפיו תלויות שתי שערות גדולות. בחזהו יש לו שלוש שערות תלויות. בכל רגע ובכל שעה נשבע שבועה, אפילו אינו נהנה בסיבת השבועה. פעמיים בשנה יוכל אדם להשתתף עימו ויצליח, ולא יותר. מחודש אדר עד תחילת ניסן, ומחודש אלול עד שישה ימים במרחשוון. ולא יותר.

ובימים אלו, כל מי שישתתף עימו יצליח. כי ימים אלו הם ימים שאותיות מאירות בהם, ומי שאין לו אותיות בנפשו, יתאחד עימהם ויאירו לו האותיות. האותיות הן לבושים לנר"ן של האדם.

278. בימים אלו, יוצאות נשמות עירומות, שאין להן בת זוג, ואין להן אותיות להלביש אותן, והן חוזרות ומתגלגלות ובאות לעוה"ז כמקודם לכן. בימים אלו יוצאות כ"ב (22) אותיות ושורות בהן, ומתעטרות בהן. וברחמים הן מוצאות זיווגים. ובימים ובחודשים אחרים אין בהן אותיות.

279. כי מז' באדר מזדווג הנר, המלכות, ומוציא אותיות קטנות, שבוקעות רקיעים ויוצאות לעולם. בזמן שהן יוצאות, כל הנשמות העירומות, שעתידות לחזור לעולם, יוצאות עם האותיות, ומתאחדות בהן.

280. הנשמות העירומות יוצאות לעולם ע"י שליח. כי כל בני העולם, כשנבנים להצטייר בעוה"ז, בעת שנולדים להיות בעוה"ז, כל הציורים של האותיות, מצטיירים בהן ע"י שלושה שותפים, הקב"ה ואביו ואימו, שמחברים הבניין. שאביו ואימו מולידים הגוף, והקב"ה, זו"ן, מוציא הנשמה. כי ז"א ומלכות הם אבא ואמא של כל נשמה.

ואלו הנשמות החוזרות בגלגול לעולם בימים אלו, מצטיירות בהן האותיות, המאירות באותם הימים.

אבל נשמות אחרות, המתגלגלות לבוא בעולם בזמנים אחרים, שאין בהם אותיות, אין אותיות מצטיירות בהן. כי נשמות מגולגלות באות לעולם ע"י שליחים, ולא ע"י זיווג זו"ן, כי כבר נולדו, ואינן צריכות ללידה מחדש, ואלו השליחים אין מציירים להן אותיות, כמו שהצטיירו בתחילה, בעת שנולדו מצד אבא ואמא, ז"א ומלכות. וע"כ אין להן אותיות.

281. ואלו האותיות שנולדו בז' אדר, הולכות ומשוטטות בעולם, ומתאחדות בהן כל אלו הנשמות, שאין להן אותיות, הנשמות המגולגלות, עד ר"ח סיוון. כי אז מסתתרות האותיות האלו הקטנות, שהן מבחינת המלכות, ואותיות עליונות, מבחינת ז"א, צריכות להתגלות. אם יחזרו ישראל בתשובה.

282. ומאלול מתכסות אלו האותיות העליונות, שאז זמן הגילוי שלהן, והן מתכסות עד שישובו ישראל בתשובה. עד שישה ימים במרחשוון. עד שיחזרו ישראל בתשובה על עוונותיהם, ויתכפר להם ביוה"כ, ויחזרו האותיות להאיר כמקודם. ובין כך ובין כך יוצאות אלו האותיות הקטנות לקיים העולם, ואלו הנשמות המגולגלות מתאחדות בהן, משום שאין להן אותיות כלל.

283. כי מאלול ואילך עומדת התשובה, שהאותיות עולות אליה. ובני העולם חוזרים מעוונותיהם ומתכפר להם ביוה"כ. ואז מחזירים האותיות, והן עומדות על העולם חודשיים, מעשרה בתשרי עד עשרה בכסלו, ומסתלקות מהעולם בטבת ובשבט. שבחודשיים אלו אין בהם ימים שיאירו האותיות.

284. מז' באדר יוצאות אלו האחרות, האותיות הקטנות. ואלו הנשמות המתאחדות בהן, מקדימים ברחמים באלו הימים, כלומר שמקבלים ע"י הרחמים בת זוגו של אחר, ומקדימים לקבל אותה מטרם שיקבל אותה האחר.

ובשני החודשים האחרים, תמוז ואב, מתכסות כל האותיות, הן הגדולות והן הקטנות. ויוצאים ימי הרעה באותיותיהם הרעות, ואלו שולטות על העולם, והאחרות מתכסות. ומשום זה באלו הימים, אשרי מי שיינצל מהם.

285. וכאשר החוטם ארוך, ורוחבו גדול אצל הראש, הוא באות ה', ולפעמים מתחברת עימה אות י', זהו איש מצליח.

286. פניו מקומטים מתולדות האבעבועות שהיו לו. עיניו אדומות. זוהי אחת מבין תולדות הצרעת. ולפעמים יורדות דמעות מעיניו.

287. אם הקמטים שבמצחו הם ארבעה ורשומים בשני עבריו, כאריח, שהוא חצי לבֵנה, על לבֵנה, שלמעלה קו קצר ותחתיו קו ארוך, שערותיו גדולות, זהו איש מצליח. וירא שמיים. משבח עצמו בכל דבר, יותר ממה שיש בו. ובזמן שמנענע את עצמו, יורדות דמעות מעיניו. וכואב בחוטמו עד שמוציא ליחה ירוקה. זהו מין קשה מאלו המינים של צרעת. מי שמשתתף עימו מצליח. הוא נאמן בכל דבר.