ענף של כוכב שבתאי ושני רוחות ונשמות עירומות

[ענף דשבתאי וב' רוחות ונשמות ערטילאות]

288. על כתפו השמאלית יש לו שלוש רשימות. שתיים אדומות ואחת שחורה. אך הרשימה השחורה יש בה תועלת, שמושכת אותו להתקרב לאנשים, ומתחבר בהם, שלא יחשבו אותו למצורע.

289. מום נולד בו בלילה, ביום אחד של הסתיו בימי נעוריו, משום שאכל דג ושתה מים, ויצא לחוץ. ובאותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, וענף אחד ממנו היה נמשך להתפשט למטה.

ויצא הוא בגילוי ראש, והענף היכה בו על ידי קורקפנ"י ושמרירו"ן, שני רוחות השולטים באותו ענף. וכשהוכה האדם הזה, רשמו בו שתי רשימות אדומות, ואותו הענף רשם בו אותה רשימה שחורה. כי דבריו של שבתאי משתמשים בשחור.

290. וזה שולט בעם של שבתאי, אבל לא בעם הקדוש. משום שהעם הקדוש אין לו חלק ונחלה בכוכבים ובמזלות, אלא בהקב"ה לבדו. וישראל צריכים להראות שמחה, ואכילה ושתייה, ובגדים לבנים, או של צבעים יפים, ולתקן הבית והשולחן, ביום הזה.

291. אבל אינו כן באותם שאחוזים ביום הזה בשבתאי, שצריכים להתענות, ולהראות עצבות ודאגה, ולהתלבש בבגדים שחורים, ולהתכסות בשחורים, ולא לאכול בשר ויין ושמן, ולא להתענג בתענוגי העולם, אלא לשבת בביתו עצוב, ולהיפרד מבני אדם. ואז אלו הרוחות השולטים בענף של שבתאי, קורקפנ"י ושמרירו"ן, נמשכים עליו, ומודיעים לו דברי העולם שבהמשכת שבתאי.

292. יש אנשים שנולדו בשעה שהענף של שבתאי שולט, והם תמיד עצובים, שאינם שמחים לעולם. חוץ מכשעוסקים בתורה, ומתאחדים עם הקב"ה.

293. אם יש באותו אדם יסודות ושורשים מזכות אבות, ענף זה היוצא משבתאי, מנצח לפעמים את האדם, ואוחז בו, ואלו שני רוחות קורקפנ"י ושמרירו"ן, מתפשטים מהענף, והולכים לנקב שבסלע, ששם מתקבצים כל הרוחות העירומים של בני האדם, שאינם נכנסים למחיצת המלך.

294. והם, הרוחות, עירומים בעוה"ז, שאין להם לבושים מתורה וממצוות. וכשיוצאים מעוה"ז, משוטטים להיכנס בעולם ההוא, ונועלים השערים לפניהם בכל צדדי העולם, ואינם מוצאים מנוחה, עד שהם יוצאים ומשוטטים בעולם. והם נקראים בשם, שכנוֹת.

295. וביום השבת, כשמתקדש היום, איפה הם הולכים? הולכים לתוך נקב של סלע אחד, שמחוץ לחומות הגן בהרים שמבחוץ. ונמצאים שם כל יום השבת. ואחר השבת, יוצאים ומשוטטים בעולם, ומודיעים דברים במראות הלילה, לבני אדם.

296. וכשניצח הענף של שבתאי את האדם ההוא, הולכים אלו שני רוחות לאותו הנקב שבסלע, ומתעכבים שם עד יציאת השבת. כיוון שיצא השבת, יוצאים אלו הנשמות, הרוחות העירומים, ואלו שני הרוחות שמהענף של שבתאי עימן, ומתחברים יחד.

297. ובאים אלו שני רוחות ונשמה אחת, שמשורש האדם ההוא משבעים מדרגות שלאחור, ושורים על האדם רוח אחר רוח. והם מודיעים לו דברים בעולם, מהם אמת, ומהם אינם אמת. מהם אמת, מצד הנשמה העירומה, כי מצאה שם מנוחה. ומהם אינם אמת, מצד אלו שני הרוחות. ולפעמים הרוחות מודיעים לו דברי אמת לזמן קרוב.

298. זוהי נשמה שלא מצאה גאולה משבעים מדרגות לאחור. וע"כ כוכב שבתאי משך לעוה"ז אלו שני רוחות, כדי לתקן אותה. ובגללה, אין האדם מפחד, כששני רוחות שורים עליו, ואינו מזדעזע. אשרי חלקו, של מי שיש לו זכות אבות, שיעזרו לו בכל אלו הפעולות.

כתוב, זה לעומת זה עשה האלקים. שכמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כך יש כנגדם צד אחר אבי"ע דטומאה. ועיקר ההפרש שביניהם הוא, כי צד האחר דבוק בשמאל בלי ימין, וכל חיותם מג"ר דחכמה דשמאל. והצד הקדוש דבוק בקו האמצעי, המעלים ג"ר דחכמה דשמאל, והו"ק דחכמה דשמאל הוא מייחד עם החסדים שבימין.

וישראל דבוקים באבי"ע דקדושה. ואוה"ע באבי"ע דטומאה. וכמו שישראל עושים מעשה המצוות המעוררות שורשיהם למעלה לייחוד הקב"ה ושכינתו בקו האמצעי, כך יש לגדולי אוה"ע, כמו בִּלעם וכדומה, מעשים המסוגלים לעורר שורשיהם למעלה, להפריד קו השמאל מהימין, ולהמשיך להם הג"ר דחכמה דשמאל.

ואחד מהמעשים הרעים, שהיו אוכלים דגים ומיד שתו מים אחריהם, והתכוונו בזה, כי הדגים הם המדרגות שיש בים, שהן החכמה. ולפיכך אכילת הדגים, היא התעוררות של מטה, להמשיך מדרגות של ו"ק דחכמה. והמים, שמהם מקבלים הדגים חיותם, היא התעוררות של מטה, להמשיך ג"ר דחכמה, כי חיוּת ו"ק דחכמה נמשכת מג"ר דחכמה.

ולפיכך בעת שהיו רוצים לעורר למעלה הארת הג"ר דחכמה, היו אוכלים דגים, ומיד שתו אחריהם מים, בכוונה לעורר שורש החיות של הדגים הרוחניים העליונים, שהוא ג"ר דחכמה, ולהמשיך למטה.

האיש שעוסק בהמשכת החכמה משמאל בלי ימין, זה בחינת לילה, משום שגורם חושך, לילה. לכן מום נולד בו בלילה. ביום אחד של הסתיו, כי כן נמשכים מפעולה זו קור וקיפאון, כמו בחורף. בימי נעוריו, בעת שהאדם היה במוחין של ילד ועלם, מוחין דג"ר דרוח, שאז הוא עלול לחטוא בהמשכת ג"ר דחכמה מלמעלה למטה.

משום שאכל דג ושתה מים, שהתפתה למעשים רעים של צד האחר, למשוך ג"ר דחכמה דשמאל ע"י אכילת דגים ושתיית מים. ויצא לחוץ, שע"י זה נפלט ויצא מחוץ לקדושה, ונמסר לכוחות של הצד האחר.

ובאותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, שבסיבת חטאו התגלתה עליו שליטת שבתאי, שהיא שליטת השמאל של הצד האחר. כלומר, שנמסר אליו.

וענף אחד ממנו היה נמשך להתפשט למטה, שהוא כוח של גילוי מנעולא, שדרכו להתגלות בסיום קו השמאל, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. וע"כ הוא נחשב לענף של שבתאי, משום ששבתאי, שהוא הארת השמאל בלי ימין, משמש עימו.

ויצא הוא בגילוי ראש, בגילוי של ג"ר דחכמה דשמאל. והענף היכה בו על ידי קורקפנ"י ושמרירו"ן, שני רוחות השולטים באותו ענף, ששני רוחות אלו הם הדינים השולטים בקו שמאל.

כי קורקפנ"י הוא אותיות קור וקיפאון, הנמשכים מהארת שמאל בלי ימין, ושמרירו"ן הוא אותיות שִׁמְרֵי רון, שְׁמָרים המעורבים ברינה שלו. שבהיותו מתחבר בענף של שבתאי, שהוא כוח דין קשה של מנעולא, אע"פ שמשתלט עליו ומבטל כוחו, כי שני הרוחות שולטים עליו, עכ"ז השמרים, הדינים של הענף, מתערבים באור השמאל שלו, ואינו נקי כל כך, וע"כ נקרא שמרירון.

ולפיכך שלושת הדינים הללו, שהם שני דינים של שני הרוחות, הקיפאון מקורקפנ"י, והשמרים משמרירו"ן. ודין שלישי, כוח הדין של מנעולא שבענף של שבתאי. הדינים הללו מכים ודנים אותו האיש, שהמשיך ג"ר דשמאל, ע"י אכילת דגים ושתיית מים אחריהם.

וכשהוכה האדם הזה רשמו בו שתי רשימות אדומות, כי השמאל צבע אדום. וע"כ רשימות המכות של שני רוחות הן אדומות, כי שני רוחות הם משמאל. ואותו הענף רשם בו אותה רשימה שחורה, כי צבע המלכות דמדה"ד הנקרא מנעולא, שהוא הכוח שבענף של שבתאי, הוא צבע שחור. כי דבריו של שבתאי משתמשים בשחור, כי משתמש תמיד בענף, שהוא צבע שחור.

על כתפו השמאלית יש לו שלוש רשימות, שתיים אדומות ואחת שחורה, מחמת שע"י מעשיו נמסר לרוחות של שבתאי ולענף שלו שיְיַסרו אותו. ושני הרוחות מדינים שבשמאל, אדום, רשמו בו שתי רשימות אדומות, והענף, כוח הדין שנמשך ממלכות דמדה"ד, הנקראת מנעולא, והצבע שלה שחור, ע"כ רושם המכה שלו הוא שחור.

והנה באמת כוח הדין הזה שבענף של שבתאי, שממנעולא, היה צריך לבטל את החכמה דשמאל, שממנה נמשכים הדינים שבשני הרוחות. אלא שזוהי פעולת שבתאי, שמשליט הרוחות על הענף, וכוחם גדול מכוחו, וע"כ אין החכמה דשמאל מתבטלת מהם.

אמנם כל זה הוא בתחילה. אבל לבסוף מתגבר כוח המנעולא על שני הרוחות, ומבטל החכמה שלהם יחד עם הדינים שבהם, הנמשכים ממנה. אך הרשימה השחורה יש בה תועלת, שמושכת אותו להתקרב לאנשים.

כלומר, אח"כ כשישתלט כוח השחור שבענף על שני הרוחות, יש תועלת בשחור הזה, כי יבטל אז הדינים שבחכמה דשמאל, אשר הקשה שבדינים ההם הוא, שמוכרח להתבודד מבני אדם כמו מצורע, לשבת בביתו עצוב, ולהיפרד מבני אדם.

ואחר שיתגבר כוח השחור, מנעולא יבטל החכמה עם הדינים האלו, ויוכל להתקרב לבני אדם ולהתחבר עימהם, שלא יחשבו אותו למצורע, שלא יחזיקו אותו כמו מצורע, שכתוב עליו, בדד יישב מחוץ למחנה. וזוהי התועלת הנמשכת מהשחור.

כנגד אלו ג"ר דחכמה, שהצד האחר, שבתאי והרוחות שלו, דבקים בהם, יש לישראל ג"ר, המאירים בשבת במלכות. וע"כ נאמר, וזה שולט בעם של שבתאי, שבדבֵקים בשבתאי, שולטים אלו הדינים. ולא בעם הקדוש, כי ישראל דבוקים בהקב"ה, קו האמצעי. וכדי שיכירו ויידעו ההפרש מהדבֵקים בהקב"ה אל הדבקים בצד האחר, ישראל צריכים להראות שמחה, ואכילה ושתייה, שכלפי העינויים והייסורים שיש לדבקים בצד האחר, יש מנוחה ותענוג ושמחה לדבקים בהקב"ה, ביום השבת.

אבל אינו כן באותם שאחוזים ביום הזה בשבתאי, שצריכים להתענות, ולהראות עצבות. ואז, אחר שמתייסרים בכל הייסורים האלו, אלו הרוחות השולטים בענף של שבתאי, קורקפנ"י ושמרירו"ן, נמשכים עליו, ומודיעים לו דברים של העולם, דברים נעלמים, ג"ר דחכמה, שבהמשכת שבתאי, ע"י השמאל בלי ימין, שזה המשכת שבתאי.

יש אנשים שנולדו בשעה שהענף של שבתאי שולט, שמחמת העוונות שבגלגולים הקודמים, הם נולדים תחת שליטת הענף של שבתאי, ושל שני הרוחות השולטים עליו. והם תמיד עצובים, שמתייסרים בייסורים, כדי להמשיך עליהם הרוחות של שבתאי, ולינוק מג"ר דחכמה דשמאל, ואינם שמחים לעולם, מחמת הייסורים של הדינים דשמאל. חוץ מכשעוסקים בתורה, ומתאחדים עם הקב"ה, אם עושים תשובה ומתדבקים בתורה ובהקב"ה, קו האמצעי.

אם יש באותו אדם יסודות ושורשים מזכות אבות, שזכות אבותיו עומדת לו, ענף זה היוצא משבתאי, כוח הדין החזק דמנעולא, מנצח לפעמים את האדם ואוחז בו, שמנצח אותו ודוחה את החכמה ממנו. שכוח הדין של הענף, אע"פ שבתחילה שני הרוחות שולטים בו, עכ"ז הוא מתגבר לבסוף ושולט עליהם ומבטל החכמה מהם. ואז ניצל האדם מהייסורים של שבתאי, כי בהתבטל החכמה, מתבטלים הייסורים הנמשכים ממנו.

אך הרשימה השחורה יש בה תועלת. אמנם הוא נופל לקטנות משום זה. ולפיכך צריך להיתקן עוד. ואלו שני רוחות קורקפנ"י ושמרירו"ן, מתפשטים מהענף, והולכים לנקב שבסלע, כי מאחר שהענף של שבתאי ניצח, ודחה החכמה, אז נפלו שני הרוחות לקטנות. אמנם לא רצו לקבל לתוכם הקטנות מחמת הדין דמנעולא.

ע"כ התפשטו מהענף, שבו כוח המנעולא, ובאו לנקב הסלע, הקטנות דמפתחא. כי סלע הוא מלכות הממותקת בבינה, ונקב שבו הוא הדינים דקטנות. והרוויחו בזה, כי הקטנות הבאה מחמת מנעולא, אינה ראויה לשוב לגדלות. אבל קטנות דמפתחא ראויה תמיד לקבל גדלות.

בנקב שבסלע מתקבצים כל הרוחות העירומים של בני האדם, שאינם נכנסים למחיצת המלך. נשמה עירומה היא נשמה מבחינת שבע ספירות של אחוריים דמלכות, שיש בה ניצוצי ג"ר דחכמה, והאדם שהמשיך אותה, לא תיקן אותה בקו האמצעי. וע"כ כשנפטרת מהעולם, אינה יכולה לבוא למחיצת המלך, קו האמצעי. וכל הרוחות והנשמות העירומות האלו, מתקבצות לאותו נקב הסלע ביום השבת.

והם, הרוחות, עירומים בעוה"ז, שאין להם לבושים מתורה וממצוות, כי להיותם משבע ספירות דאחוריים, שהן חכמה בלי לבוש החסדים, ע"כ גם אותן הנשמות העירומות הן בלי לבוש מחסדים. והאדם שהמשיך אותה הנשמה העירומה היה צריך לתקן אותה ולהמשיך לה לבוש החסדים ע"י קו האמצעי, ולא תיקן אותה.

ע"כ כשיוצאים מעוה"ז, משוטטים להיכנס בעולם ההוא, ונועלים השערים לפניהם, כי היות שהנשמה עירומה מלבוש החסדים, אין לה מקום בעוה"ב.

וע"כ הן יוצאות מהעולם ההוא ובאות ומשוטטות בעוה"ז, למצוא איזה איש, לשכון בתוכו ולהתלבש בו, שעל ידו הן ממשיכות ניצוצי חכמה במראות הלילה. כשהן מתלבשות באיזה אדם, הן נעשות שכנות לנשמת האדם עצמו. ונבחן, כמו שנשמת אותו האדם השיגה לעצמה שכנה, השוכנת עימה ביחד בגוף האדם.

וביום השבת, כשמתקדש היום, שאז עוברים כל כוחות הדין והאחוריים מהעולם. יש לשאול, איפה הם הולכים? כיוון שנמשכות מאחוריים, ויש בהן ניצוצי ג"ר דחכמה דשמאל, מה נעשה מהן ביום השבת? הולכים לתוך נקב של סלע אחד, שמחוץ לחומות הגן.

כי מאחורי המלכות, הנקראת גן, יש בסלע שבהרים החיצוניים נקב אחד, דינים של המסך של המלכות, שכל כוחות השמאל נדחפים לאותו נקב, הממעט כל חכמה וכל ג"ר דשמאל. ובזה הם נכבלים, שלא יוכלו להמשיך ולעורר בכל יום השבת, איזו הארה מאורות השמאל והדינים שבהם.

וגם הנשמות העירומות נכנסות לשם ביום השבת, ומתמעטות, ונמצאות שם כל יום השבת. ואחר השבת, יוצאים ומשוטטים בעולם, שלאחר השבת משתחררים מכבליהם, ושוב נעשו ראויים להמשיך מג"ר דשמאל כמקודם לכן. וע"כ חוזרים ומשוטטים בעולם, למצוא איש להתלבש בו. ומודיעים דברים במראות הלילה, לבני אדם. שמתלבשים באנשים, שעל ידיהם ממשיכים ניצוצי חכמה, הנקראים מראות הלילה, ומודיעים להם.

וכשניצח הענף של שבתאי את האדם ההוא, הולכים אלו שני רוחות לאותו הנקב שבסלע, ומתעכבים שם עד יציאת השבת. ובמשך יום השבת נמצאים שני רוחות אלו של שבתאי, מתדבקים בנשמות עירומות, להיותם עימהן במדור אחד.

לפיכך, כיוון שיצא השבת, ומשתחררים מכבליהם וניצוצי החכמה חוזרים להאיר בהם, יוצאות אלו הנשמות, הרוחות העירומים, ואלו שני הרוחות שמהענף של שבתאי עימהן, ומתחברים יחד. כמו שהתחברו יחד בנקב הסלע ביום השבת, כך יצאו מחוברים במוצאי שבת.

ואז באים אלו שני רוחות ונשמה אחת, שמשורש האדם ההוא, שמשבעים מדרגות לאחור. שאלו שני הרוחות של שבתאי מחוברים עם הנשמה העירומה, נשמת אדם שנמשכה משבעים מדרגות דאחוריים של המלכות, כי שבע ספירות שבאחוריים דמלכות, שכל אחת מהן כלולה מעשר, הן שבעים מדרגות דאחוריים.

ושני הרוחות ואותה הנשמה באים ושורים על האדם שנולד בשליטת הענף של שבתאי, רוח אחַר רוח, שמתלבשים בו רוח אחר רוח, עם הנשמה העירומה, והם מודיעים לו דברים שבעולם, דברים שבהעלם, חכמה.

ויש לדעת, שע"י התחברות הנשמה העירומה עם שני הרוחות של שבתאי, התבטלו מהנשמה העירומה ניצוצי ג"ר דחכמה דשמאל שמהם כל הייסורים והדינים, ונשארה רק בו"ק דחכמה דשמאל. ונבחן, שהנשמה הזו מצאה לה מנוחה מהייסורים ומהדינים, ע"י חיבורה עם שני הרוחות. כי בתוך שני הרוחות היו מעורבים השמרים של הדינים דמנעולא, ובעיקר ברוח הנקרא שמרירו"ן.

ואע"פ ששני הרוחות לא היו מקפידים על השמרים ההם כדרך הקליפות, עכ"ז הנשמה, להיותה מקדושה, היא מקפידה על השמרים, ומתמעטת על ידיהם מג"ר דחכמה דשמאל, ומתוך זה נפטרה מהדינים דשמאל. ונמצא שהנשמה מצאה מנוחה ע"י חיבורה עם שני הרוחות.

והם מודיעים לו דברים בעולם, מֵהם אמת, מצד הנשמה העירומה. שחלק מניצוצי החכמה, שהאדם מקבל מהנשמה העירומה, היא אמת, על דרך הקדושה, ו"ק דחכמה. כי הנשמה כבר מצאה מנוחה ע"י חיבורה עם שני הרוחות, ואינה ממשיכה אלא ו"ק דחכמה, שהיא המשכה אמיתית.

ומהם אינם אמת, מצד אלו שני הרוחות, כי הם מעורבים עם שמרי הדינים, ועכ"ז הם מתעלמים מהם וממשיכים החכמה. כי כך דרך הקליפות. ולפעמים הרוחות מודיעים לו דברי אמת לזמן קרוב, שגם הם אינם ממשיכים אלא ו"ק דחכמה דשמאל. אבל זהו לזמן קרוב, ולאחר זמן חוזרים לדרכם.

זוהי נשמה שלא מצאה גאולה משבעים מדרגות לאחור. הנשמה העירומה לא מצאה פְּדוּת משבע מדרגות האחוריים שנמשכת מהם, וע"כ כוכב שבתאי משך לעוה"ז אלו שני רוחות, כדי לתקן אותה. עד שכוכב שבתאי המשיך את שני הרוחות שלו לעוה"ז, שיתחברו עם הנשמה העירומה, ואז מצאה הנשמה פדות ומנוחה מהדינים דאחוריים שבה.

אמנם, כיוון שהאיש כבר נוצח ע"י הענף של שבתאי, והתאחד עם כוח המנעולא שבו, שע"י זה נדחה האדם מהחכמה דשמאל, ונפטר ונח מהדינים הבאים עימה, א"כ איך אפשר שיוכל לקבל עתה חכמה מהרוחות ומהנשמה, הרי כוח המנעולא שבו דוחה החכמה?

כמו ששני הרוחות יש להם כוח לשלוט על הענף ולהשקיט כוח המנעולא שבו, לפיכך יש להם גם כוח להשקיט כוח המנעולא שבאדם, ולעורר בו החכמה דשמאל.

אבל כיוון שהאדם, אחר שנוצח ע"י מנעולא, כבר נח מהדינים ומהייסורים שהיו לו, א"כ למה לא פחד ולא הזדעזע מחזרת הייסורים, ובא להתדבק שוב בחכמה דשמאל של שני הרוחות?

בגלל הנשמה העירומה הבאה ביחד עם שני הרוחות, אין האדם מפחד כששני רוחות שורים עליו, ואינו מזדעזע. שבגלל הנשמה העירומה, שכבר מצאה מנוחה ע"י דבקותה בשני הרוחות, האדם אינו מפחד משני הרוחות, אולי יחזור שוב לדינים ולייסורים על ידיהם, כמקודם.

כי הוא מתדבק עתה בנשמה המחוברת בשני הרוחות, שהיא במנוחה מדינים, מחמת שמקבלת רק ו"ק דחכמה, ואז מובטח גם האדם להיות במנוחה. וע"כ אינו מפחד עתה מפני הארת החכמה דשמאל שברוחות.

299. אם החוטם עקום, והעקמומית נוטה לצד ימין, זהו אדם הרשום באות ה', ולפעמים באות ר', ואינן מתחברות יחד. זהו אדם המדבר רכּוֹת.

300. אם יש במצחו קו אחד גדול וארבעה קווים קטנים, והם דקים ולא כל כך, והם מתהפכים למראה אדום. שערותיו תלויות וחלקות מעט. שלשלת גדולה הייתה לו, כלומר צדיק גדול אחד היה בין אבותיו, ותלוי בו. יש לו עזרה. הוא נאמן. הוא מצליח במעשיו.

יש לו פגם ממום, שהוא סְרִיס חַמָה, סריס מלידתו. או מעי אחד תלוי לו בכיס אשכיו ואינו מוציא זרע כראוי להיות. ביד שמאלו יש לו אצבע קטנה קמוטה ואינה מתפשטת.