אלף ילדים הנפטרים מהעולם מרה"ש עד רה"ש

[אלף דמתכנשין מעלמא מרה"ש עד רה"ש]

251. ואם אות אחד יש לו אחרי האוזן הימנית. ורושם של עדשה, עם שערה אחת תלויה בראש אוזנו. ואצבעו הקטנה שביד השמאלית, כפופה. אז תתקיים אשתו, ותוליד בנים ובנות.

אם יהיו לה סימנים אלו, יכרע וייפול בין רגליה בן אחד בין הבנים שלה, שיהיה מעיין הנובע בתורה. הוא יקרב ויוציא מעיינות ונחלים בתורה. ובשנים מועטות יסתלק מהעולם.

252. ילד זה, הוא מאלו אלף ילדים הנפטרים מהעולם מרה"ש עד רה"ש. ומספָּר זה היה בימים הראשונים. אבל משנחרב ביהמ"ק, לא נמצאו אלא רק שישים ילדים חסר אחד, שמסתלקים מרה"ש עד רה"ש. ואלו הם המסתלקים מהעולם בעוד שנותנים ריח, כלומר קודם שיבואו לחטוא, מטרם שהגיע זמנם לצאת מהעולם.

253. משום, שבעת שהקב"ה בא ללמד תורה, לאותם הילדים, שהסתלקו מהעולם בעוד שנותנים ריח, מטרם שהגיע זמנם, הם ראשונים באותם הדברים, שאוזן לא שמעה אותם מקודם לכן.

והקב"ה אמר לאותו ממונה, ששמו יופיאל, העומד ומקשר קשרים, כלומר שמייחד ייחודים, של התורה, מי הוא זה שהקדימני? כמ"ש, מי הִקדימני ואשַׁלם. ואשלם ודאי.

254. אז קרא הקב"ה למט"ט, שעומד בתוך פרוכת המסך, ושישים אלף ריבּוא (600,000,000) בעלי חכמת התורה מסביב לו, והוא קושר קשרים לריבונו. אמר לו הקב"ה, מי הוא שהקדימני, מי הוא שהקדימני ואשלם? האם הוא רשום בתוך בני הישיבה שלך, או לא?

אמר לו מט"ט, ריבון העולם, הוא אינו בישיבה שלי, בתוך בני הישיבה שלך הוא. שכל אלו שהם לפניי בישיבה שלי, הם מתחת כל השמיים. כמ"ש, תחת כל השמיים לי הוא.

255. כי שתי ישיבות יש למעלה, ישיבה של אותו הנער מט"ט, וישיבה עליונה של הקב"ה, ובכל מקום שלמדנו, ישיבה עליונה, היא של הקב"ה. ובכל מקום שלמדנו, ישיבה של הרקיע, היא של מט"ט.

256. אז אמר לו הקב"ה, א"כ לְקוֹט אותו אליי, תוציא אותו מהעולם ותביא אותו לי, לקוט אותו ואריח בו. כמ"ש, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם, לִרעות בגנים וללקוט שושנים. דודי, זהו הקב"ה, כמ"ש, דודי לי ואני לו הרועֶה בשושנים. ירד לגנו, זהו הגורן של הרקיע, העומדים כמו גורן. לערוגת הבושם, זוהי הישיבה של מט"ט. לרעות בגנים וללקוט שושנים, לבקר ולהסתכל באלו הישיבות שלו.

מהו, וללקוט שושנים? אל תקרא שושנים, אלא שֶׁשׁוֹנים. אלו הם המקדימים ונותנים ריח בעוה"ז, שהם מתלקטים ומסתלקים מהעוה"ז, מטרם שהגיע זמנם.

257. אז הנער מט"ט קרא לגבריאל, שכתוב בו, אשר קֶסֶת הסופר במותניו, ואמר לו, כתוב מכתב ותן למלאך המוות על פלוני, שיִלְקוֹט אותו מהעולם.

והוא מסתלק מיד. ומעלים אותו תחילה לישיבת מט"ט, ושם אמר תלמודו שהביא בידו. ולומד שם מה שלומד. ואח"כ מעלים אותו לישיבה עליונה של הקב"ה, והוא נועד לישיבה שלו. ושם הוא משתעשע בהם, בחידושי תורה, באלו אשר לו, ובסודות עליונים ובטעמי תורה, שהיו נעלמים ממנו בעוה"ז.

258. ויופיאל הממונה הגדול, הולך מהישיבה העליונה וחותם נסתרות וסודות התורה מתוך שתי הישיבות. כל מה ששואלים בישיבת הרקיע, של מט"ט, מתַרצים אלו שבישיבה העליונה, של הקב"ה. כי בישיבה העליונה אין שם שאלות וקושיות, אלא בישיבת הרקיע, יש שאלות. ויופיאל חותם דברי תורה משתי הישיבות, כראוי. ועל זה כתוב, ילכו מחַיִל אל חיל.

259. ולעת"ל, יסתלקו השאלות והקושיות מישיבת הרקיע של מט"ט, כמ"ש, ילכו מחיל אל חיל, וכתוב, יהי שלום בחֵילךְ שלווה באַרְמְנותייך. כלומר שלא יהיו עוד שאלות אלא רק שלום ושלווה. עד כאן התבארו סודות העיניים להסתכל בצבעים שלהן.

נודע כי האדם כשנולד אין לו אלא הנפש הבהמית, מצד בהמה טהורה. אבל כשמתקדש ומטהר עצמו בתורה ובמצוות לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא זוכה להשיג חמש מדרגות הנשמה הנקראות נרנח"י.

ותחילה מקבל אור הנפש ממלכות דאצילות, המאירה בעולם העשיה. ואם זכה יותר, הוא מקבל אור הרוח מז"א דאצילות, המאיר בעולם היצירה. וכשמקבל מז"א הוא מקבל מג' קווים שבו, ימין שמאל אמצע, בזה אחר זה.

ותחילה מקבל מקו ימין דז"א, המאיר בבחינת חסדים בלי חכמה, שאז יש לו רק ו"ק דרוח בלי ראש. וכשזכה יותר מקבל משמאל דז"א, מטרם שמתייחד בימין ע"י קו האמצעי, שאז היא חכמה בלי חסדים. ואז זוכה לג"ר דרוח. ובמדרגה זו לא יוכל האדם להתקיים זמן מרובה, כי הוא עלול לחטוא, כלומר להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שאז ייפול לקליפות.

ולפיכך מטרם שהוא מגיע לכלל חטא, נוטל אותו הקב"ה מהעולם, ומתקן אותו בשתי הישיבות העליונות של מט"ט ושל הקב"ה, באותה הדרך שהקב"ה שהוא קו האמצעי, פועל לתקן קו השמאל ולייחד אותו עם הימין. ואז חוזר ומתגלגל לעוה"ז, ומקבל מהקו האמצעי דז"א תשלום המדרגות, נשמה חיה יחידה. ולפיכך כל הזוכה למדרגת ג"ר דרוח, נקרא ילד, מטעם שלא יוכל להאריך ימים, כי הקב"ה לוקח אותו מהעולם כדי שלא יחטא. ומחויב לחזור ולהתגלגל.

ונאמר, ילד זה, הוא מאלו אלף ילדים הנפטרים מהעולם מרה"ש עד רה"ש, כי אלו שבמדרגה של ג"ר דרוח מרומזים בשם אלף, כי אז הם מקבלים חכמה מקו שמאל דז"א, והחכמה מכונה אלף. ומוחין הג"ר דרוח, הם האורות של מצב א' של המלכות, המאירים ברה"ש לפני תקיעת שופר. וזהו הרמז שנפטרים מהעולם, מחמת שהם מרה"ש עד רה"ש, שהם מוחין הדין השולטים ברה"ש. לפיכך, מחשש שיחטאו, מסלק אותם הקב"ה מהעולם.

והמספר אלף בשלמות, היה במלכות בימים הראשונים, במצב א' של המלכות. אבל משנחרב ביהמ"ק, אחר שהתמעטה המלכות, שנקראת ביהמ"ק, ונחרבה ממדרגת מצב א', ובאה למצב ב', לא נמצאו אלא רק שישים ילדים חסר אחד, שמסתלקים מרה"ש עד רה"ש.

כי במצב ב' התמעטו הג"ר דחכמה, ולא נשאר בה אלא ו"ק דחכמה, חג"ת נה"י, שכל ספירה כוללת עשר, והם שישים. וחסרים מהן ספירה אחת, המלכות של ע"ס שביסוד, שאינה יכולה לקבל חכמה, מטעם שיש בה הארה ממלכות דמדה"ד, המצומצמת שלא לקבל חכמה.

ואלו הם המסתלקים מהעולם בעוד שנותנים ריח, קודם שיבואו לחטוא, שכל עוד שמשתמשים עם החכמה בבחינת מלמטה למעלה, הנקראת ריח, הם מסתלקים, מחשש שיבואו להמשיך מלמעלה למטה, שהוא החטא של עצה"ד. ואחר שהם מסתלקים מהעולם, לוקח אותם הקב"ה ומתקן אותם על דרך שהקו האמצעי מתקן את קו השמאל כדי לייחד אותו עם הימין.

משום, שבעת שהקב"ה בא ללמד תורה, לאותם הילדים, שהסתלקו מהעולם בעוד שנותנים ריח, מטרם שהגיע זמנם, שרוצה לתקן אותם בקו האמצעי, שאור השמאל שלהם יתייחד עם הימין, כי קו האמצעי, נקרא תורה. הם ראשונים באותם הדברים. שאוזן לא שמעה אותם מקודם לכן. שאור השמאל שלהם הוא מקו השמאל הקודם לתיקון קו אמצעי, וע"כ אינם שלמים.

והקב"ה אמר לאותו ממונה, ששמו יופיאל, שהוא שר החכמה, העומד ומקשר קשרים של התורה, שעומד ומייחד הייחודים של התורה, קו האמצעי, הנקרא תורה, שמשגיח על חכמה מתוקנת מייחוד ימין ושמאל. וע"כ שואל אותו, מי הוא זה שהקדימני? מי הוא זה שהקדים את התיקון של קו האמצעי שלי, ולקח מקו השמאל מטרם שהתייחד עם הימין, שהוא אז חכמה בלי חסדים? מי הוא שהקדים לקבל חכמה דשמאל מטרם שתיקנתי אותו, ואני צריך להשלים אותו בתיקון של קו האמצעי. ואשלים אותו בוודאי.

וצריכים לדעת, כי כמו שז"א הוא הקו האמצעי בעולם האצילות, וכולל חג"ת נה"י, כך מט"ט קו האמצעי בעולם הבריאה, וכולל ארבע חיות, אריה שור נשר אדם, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל.

מט"ט כולל ארבע החיות, כמו ז"א הכולל ו"ק. הרי שז"א, קו האמצעי באצילות, עומד ומתלבש במט"ט, קו האמצעי בין החיות שבעולם הבריאה. הרי שמט"ט הוא הרֶכב, שקו האמצעי רוכב עליו. והקב"ה, ז"א, רוכב על מט"ט.

אלא לפי זה שמט"ט קו האמצעי, כמו ז"א, מה ההפרש בין מט"ט לז"א? ולמה צריך הקב"ה לרכוב על מט"ט? כי כל כוחו של קו האמצעי להכריע את קו השמאל ולייחד אותו עם הימין, הוא בכוח המסך דחיריק שבו, הממעט אור השמאל לו"ק, וע"י זה מייחד אותו עם הימין.

אמנם נודע שבעולם האצילות אין שום מסך נוהג שם, והכול אחד, ורק מעולם הבריאה ולמטה, הנמצאים תחת הפרסא שמתחת לאצילות, נוהגים מסכים. וא"כ מאין יש לז"א מסך דחיריק, להכריע עימו את קו השמאל?

וזהו הצורך, שז"א דאצילות יתלבש אז במט"ט שבעולם הבריאה, ומט"ט הוא הנושא למסך דחיריק, וכשז"א מלובש במט"ט, אז יפה כוחו להכריע את השמאל עם מסך דחיריק שבמט"ט.

וזהו עניין שתי הישיבות המובאות לפנינו. כי ההארות המושפעות מקו האמצעי אל הנשמות, נקראות ישיבות. והישיבה העליונה היא בז"א שבעולם אצילות, שההארות הללו באות בלי מסך כלל. והישיבה התחתונה, שההארות של קו האמצעי באות בכוח הדינים שבמסך דחיריק, נקראת ישיבתו של מט"ט. כי הוא הנושא אל המסך דחיריק. אמנם יש במסך דחיריק שני כוחות:

א. כוח של המנעולא, שהיא ממלכות דמדה"ד.

ב. כוח המפתחא, מלכות הממותקת בבינה.

והמסך דחיריק שיש במט"ט הוא המסך השני של מלכות הממותקת, הנקרא מפתחא. אבל המסך הראשון הנקרא מנעולא, אינו כלל במט"ט.

ולפי המתבאר מובן, שאחר שאותם הילדים מסתלקים מהעולם בעוד שנותנים ריח, הם צריכים לקבל למעלה תיקון קו האמצעי, ואין תיקון זה בא להם אלא ע"י הקב"ה, קו האמצעי שבאצילות, וע"י מט"ט, קו האמצעי שבעולם הבריאה, ואז הם ראויים לחזור ולהתגלגל ולקבל תיקונם בשלמות.

תחילה הזוהר מבאר מיתת הילדים, שבאה ע"י קו האמצעי שבעולם הבריאה, מט"ט, הנושא למסך דחיריק. אמנם אין מיתה אלא ממנעולא, מלכות דצ"א, שבכל מקום שהיא מתגלה, פורח משם אור החיים, מחמת הצמצום שהצטמצמה, שלא לקבל חיים, חכמה.

ובמסך דחיריק שבמט"ט אין כלל מנעולא. ולפיכך גם הוא צריך להשתמש באחרים, שיגלו לו המסך דמנעולא, שהיא פעולה ראשונה הכרחית שבמסך דחיריק.

ולפיכך הוא נעזר בזה ע"י גבריאל וע"י מלאך המוות. כי כדי לגלות המנעולא, צריך בתחילה לעורר קו השמאל, גבריאל, אשר בסיום קו השמאל מתעוררת המנעולא, כמ"ש, לַפתח חטאת רובץ.

וכמ"ש, קֶסת הסופר במותניו, הכתוב בגבריאל, שכוח המנעולא המתעורר על ידו, הוא קסת הסופר, שבה כותב כתב למלאך המוות, שייטול את נשמתו. כי אין מלאך המוות ממית אלא בכוח גילוי המנעולא.

ונמצא שמט"ט לא יוכל לגלות את המסך דחיריק בפעולתו הראשונה, מנעולא, אלא ע"י גבריאל ומלאך המוות. שע"י פעולה זו מסתלקת כל הארת קו השמאל כולה מאותם הילדים, ואז מתים.

ואח"כ מקבל אותם מט"ט לישיבתו, ששם נגנז כוח המנעולא, ומקבלים כוח המסך דחיריק של ישיבת מט"ט, מסך דמפתחא, הפעולה השנייה של קו האמצעי. ואז מתייחדים הימין והשמאל ע"י קו האמצעי שבעולם האצילות, שהוא ישיבת הקב"ה. וע"י שתי ישיבות אלו הם מקבלים הנשמה, הנמשכת ע"י קו האמצעי.

וכדי להשלים הילדים, כמ"ש, מי הקדימני ואשלם, קורא הקב"ה למט"ט, כי הקב"ה, קו האמצעי, רוצה להשלים אותם בקו האמצעי, הפועל במסך דחיריק שתי פעולות, עד שמייחד אור החכמה שבשמאל עם החסדים שבימין. וע"כ הוא צריך לרכוב על מט"ט, בעל המסך דחיריק.

מט"ט עומד בתוך פרוכת המסך, המסך דחיריק, שהוא הנושא אליו. ושישים אלף ריבוא בעלי חכמת התורה מסביב לו, שהוא כולל חכמה דשמאל וחסדים דימין בייחוד אחד. והחכמה דשמאל מכונה שישים אלף. אלף הוא חכמה. ושישים מורה שהם רק ו"ק דחכמה, שכל אחד כולל עשר, והם שישים. ריבוא, מורה על מציאות החסדים, שהם מרובים. חכמת התורה, כלומר החכמה המתקבלת ע"י התורה, שהיא קו האמצעי.

והוא קושר קשרים לריבונו, שבכוח המסך דחיריק שנושא, מייחד הימין והשמאל זה בזה של אדונו, שהוא ז"א, הרוכב עליו.

שאל אותו הקב"ה, מי הוא שהקדימני, מי הוא שהקדימני ואשלם? מי אותו שהקדים לי, שקיבל מהארת השמאל מטרם שאני תיקנתי אותו בקו האמצעי? הנה אני צריך להשלים אותו. האם הוא רשום בתוך בני הישיבה שלך, או לא? האם הוא כבר קיבל תיקון של המסך דחיריק, שנוהג בבני הישיבה שלך, או לא? כלומר, שעורר את מט"ט, שיתקן אותו ע"י מסך דחיריק שבו.

אמר לו מט"ט, ריבון העולם, הוא אינו בישיבה שלי, שעוד לא קיבל כלום מכוח המסך, הנוהג בבני הישיבה שלי. בתוך בני הישיבה שלך הוא. שעוד אין בו התכללות המסך, והוא דומה לנשמות מאצילות, מישיבתו של הקב"ה, שאין מסך נוהג בהן. שכל אלו שהם לפניי בישיבה שלי, הם מתחת כל השמיים, שבני ישיבתו של מט"ט, הם מתחת השמיים, שכבר נוהגים בהם מסכים.

שתי ישיבות יש למעלה, ישיבתו של הקב"ה מנשמות שאין בהן מסך. וישיבתו של מט"ט מנשמות שיש בהן מסכים. אז אמר לו הקב"ה, לְקוֹט אותו ואריח בו, שיתקן אותם הילדים בתיקון קו האמצעי בשתי הפעולות:

א. ע"י המנעולא, המסלקת את אור השמאל לגמרי, וגורמת מיתת הילדים. לכן אמר, לקוט אותו, כלומר שיוצאים מהעוה"ז.

ב. ע"י המפתחא, המתקנת הילדים שיקבלו ו"ק דחכמה, שנקראים ריח. ואריח בו, שיהיה נמשך בו הריח, ו"ק דחכמה.

כמ"ש, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. דודי, זהו הקב"ה, קו האמצעי. ירד לגנו, זהו הגורן של הרקיע, קו השמאל שברקיע, שמטרם שמתייחד עם הימין, נקרא גורן, מלשון גֵרות בארץ נוכריה, כי המקבלים משמאל בלי ימין, מרגישים את עצמם כגֵר בארץ נוכריה. והקב"ה ירד לגורן הזה, כדי לתקן אותו במסך דחיריק ולייחד אותו עם הימין.

לערוגת הבושם, זוהי הישיבה של מט"ט, שנקרא בושם המעלה ריח, כי על ידו מיתקנים ו"ק דחכמה, הנקרא ריח.

לרעות בגנים וללקוט שושנים, לבקר ולהסתכל באלו הישיבות שלו, לתקן את השמאל ע"י שתי הישיבות: שמהישיבה התחתונה לוקח המסך דחיריק, ובישיבה העליונה מייחד השמאל עם הימין.

וללקוט שושנים, אלו הם המקדימים ונותנים ריח בעוה"ז. הילדים העומדים במדרגת ג"ר דרוח, שמקדימים לקבל ריח החכמה מקו השמאל, מטרם שיקבל תיקון קו האמצעי, ובעוד שהם מעלים ריח, שמקבלים החכמה מלמטה למעלה, שנקראת ריח, הם נלקטים ויוצאים מהעולם, כדי שלא ייכשלו להמשיך החכמה מלמעלה למטה.

ועתה מבאר איך יכול מט"ט לגלות המסך דמנעולא, שהיא פעולה ראשונה של המסך דחיריק, מאחר שאין בו אף משהו מבחינת מנעולא, כי הוא רק נושא המסך דמפתחא. אחר שאמר לו הקב"ה, שיעורר עליהם שתי פעולות של המסך דחיריק, מתחיל מט"ט לפעול.

ובתחילה הולך לעורר את המסך דמנעולא, ונאמר, אז הנער מט"ט קרא לגבריאל, שמעורר את קו השמאל, שנקרא גבריאל. שכתוב, אשר קסת הסופר במותניו, שבסיומו של קו שמאל נמצא המנעולא, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, והיא נקראת קסת הסופר, כי בה כותב כתבים למלאך המוות, ונותן לו כוח להמית. כי אין מלאך המוות ממית, אלא בכוח גילוי המנעולא, שנגלית ע"י גבריאל. במותניו, בסיומו.

ואמר לו, כתוב כתב ותן למלאך המוות על פלוני, שיִלְקוט אותו מהעולם. שיעורר קסת הסופר שלו, גילוי מנעולא, וימסור אותה למלאך המוות. והיא פעולה ראשונה של המסך דחיריק, המגלה את המסך דמנעולא, המבטל כל הארת קו השמאל מהילדים. ואז הם נמסרים למלאך המוות ומתים עם גילוי המנעולא.

ועתה צריכים לתיקון השני של מסך דחיריק, לגנוז המנעולא ולגלות המפתחא. שע"י זה יוכלו הילדים לקבל הו"ק דחכמה, המיוחדים בחסדים, אור הנשמה. ונאמר, שמעלים אותו תחילה לישיבת מט"ט, כדי שיקבל המסך דמפתחא ממנו, המכשיר אותו לקבל הו"ק דחכמה שלו. ושם אמר תלמודו שהביא בידו, ששם, במסך של מט"ט, חוזר ומקבל תלמודו, החכמה, אלא בשיעור ו"ק. ואח"כ מעלים אותו לישיבה עליונה של הקב"ה, שיקבל שם האורות בלי מסך כלל.

ויופיאל הממונה הגדול, הולך מהישיבה העליונה וחותם נסתרות וסודות התורה מתוך שתי הישיבות. שע"י המסכים שבישיבה של מט"ט, לוקח האורות של חכמה ושל חסדים המיוחדים שבישיבה של הקב"ה.

והטעם שצריך לשתי ישיבות, הוא כי כל מה ששואלים בישיבת הרקיע, של מט"ט, מתַרצים אלו שבישיבה העליונה, של הקב"ה. שכל הדינים שבמסכים של הישיבה של מט"ט, נמתקים באורות שבישיבה של הקב"ה. כי לולא המסך והדינים שבישיבה של מט"ט, לא היו האורות המיוחדים של ימין ושמאל בישיבה של הקב"ה. ולפיכך הם משובחים כמו האורות, משום שגרמו אותם.

ובישיבה של הקב"ה שבאצילות, אין שם מסך כלל, כי המסכים מתחילים מפרסא שמתחת לאצילות ולמטה. בישיבה העליונה, ישיבה של הקב"ה, אין שם שאלות וקושיות, שאין שם מסכים ודינים, אלא בישיבת הרקיע יש שאלות, בישיבתו של מט"ט, בעולם הבריאה. ולפיכך צריך יופיאל לחתום סודות התורה משתי הישיבות יחד, שאחת משלימה לחברתה. שרק משתיהן עולים ומתקנים דברי התורה, האורות, כראוי.

ולעת"ל, יסתלקו השאלות והקושיות מישיבת הרקיע של מט"ט. שלעת"ל, כשיתוקן המנעולא, כמ"ש, בִּילַע המוות לָנצח, אז יתבטלו כל המסכים והדינים שבג' עולמות בי"ע, ובי"ע יחזרו להיות אצילות. ונמצא אז שיסתלקו השאלות והקושיות, שהם המסכים והדינים מישיבה של רקיע, שבעולם הבריאה.