חרב פִּיפיוֹת
398. כששמעו דברים אלו ראשי ישיבות שירדו עם רבי שמעון, פתחו ואמרו למשה רבנו, משה, אתה פי השכינה העליונה והתחתונה, בינה ומלכות, שבשתיהן דיבר עימך הקב"ה פה אל פה בק"ש, כמ''ש, רוממוֹת אֵל בגרונם וחֶרב פִּיפיוֹת בידם.
כי י' דהוי"ה היא ראש החרב, הסובב את השפה שלך. ו' דהוי"ה היא לשון החרב שלך. שתי אותיות ה' דהוי"ה הן שתי פיפיות בשפתיים שלך. ודאי שֵם אדונך, שהיא השכינה, מדבר בפיך. יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא במחשבתך, שהוציאה אלו חמישים שערי בינה מפיך.
תורה, המוחין המתגלים מבינה בדעת לזו"ן ולבי"ע. וזה החרב, המכניעה והמשמידה את הס"א. וגילויה ע"י שיתוף המלכות בבינה, המשווה צורתן זו לזו. שבעֵת קטנות יש לבינה צורת המלכות, ובעת גדלות יש למלכות צורת הבינה, שמשיגה המוחין שלה.
וע"כ יש לשתיהן אותה האות, ה', בשם הוי"ה, והן בצורה אחת בפי החרב, שנבחנות לב' פּיות של החרב, שהיא התורה. ובהן עיקר הכוח שבחרב, כי זולת ההשוואה לא היה שום גילוי לתורה. ונמצאות, שהן עיקר הפועלות להשמיד הס"א, כמו החוד של החרב, שהיא עיקר הפועל של החרב. וכן הן בצורה אחת בפה, ששׁם מקום הגילוי של המוחין ע"י הדיבור, שבינה היא שׂפה עליונה, והמלכות שׂפה תחתונה.
ולכן אמרו, משה, אתה פי השכינה העליונה והתחתונה, שהוא נעשה לפֶה לשתיהן יחד, שזוהי האפשרות היחידה לגילוי התורה. שבשתיהן דיבר עימך הקב"ה פה אל פה בק"ש, שבפסוק שמע יש חמישים אותיות, שהם שערי בינה, שמהם כללות כל המוחין הבאים בגילוי התורה.
רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, כתוב על הפה של משה. י' דהוי"ה היא ראש החרב, הסובב את השפה. י' דהוי"ה, היא חכמה המזדווגת עם שׂפה עליונה, שהיא בינה וה"ר דהוי"ה, הם הראש של החרב, ג"ר. ו' דהוי"ה, הלשון שבפה והחרב של משה, כי היא הדעת הנמשכת מזיווג י"ה, והיא התורה. שתי אותיות ה' דהוי"ה, הן שתי פיפיות בשפתיים, ששפה עליונה היא בינה ושפה תחתונה היא מלכות, שהן הפועלות לגילוי המוחין בתיקון של השוואת צורתן זו לזו.
וכשנתקנה המלכות בדרך הזו היא נקראת, שֵם שמיים. לכן אמרו, ודאי שֵם אדונך, השכינה, מדבר בפיך, כלומר המלכות המדברת ומגלה המוחין מהבינה. יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא במחשבתך, קו האמצעי שבמחשבה, שהיא ג"ר, המוציא חמישים שערי בינה מפֶה משה בשְׁמע.
399. שורש דברים אלו הוא תיקון המלכות בבינה, והשוואת צורתן זו לזו. משום זה אליהו מתעכב למעלה, אסור שם כבבית האסורים, ואינו יורד אליך, כי בעשירות גדולה היה יורד אליך. והוא אסור למעלה ואינו יורד אליך, משום שהעניות שלך היא גאולה לישראל. ומשום זה אמר משיח, עד שיבוא העני. וזהו שכתוב, ובחבורתו נִרפָּא לנו.
בסיבת המתקת המלכות בבינה, נגנזה המלכות דמדה"ד, והיא שער הנ' (50), הנעלם מכוח הגניזה הזו. וע"כ נ' שערי בינה נמסרו למשה, חסר אחד שהוא שער הנ'. וזהו עניות של משה, שאין עני אלא מדעת, שחסר לו שער הנ'. ועם גילוי אליהו מתגלה שער הנ'.
משום המתקת צורת המלכות בצורת הבינה, בעניין חרב פיפיות, משום זה אליהו מתעכב למעלה, אסור שם כבבית האסורים, ואינו יורד אליך. כי מטעם המתקת המלכות בבינה, בחרב פיפיות, נגנזה המלכות דמדה"ד, שהוא שער הנ', ואליהו, שהוא גילוי שער הנ', מתעכב למעלה, כמו אסור בבית האסורים, ואינו יכול לרדת ולגלות אותו.
כי בעשירות גדולה היה יורד אליך, עשירות הדעת המגלה שער הנ'. והוא אסור למעלה, משום שהעניות שלך היא גאולה לישראל, כי לולא המתקת המלכות בבינה וגניזת המלכות דמדה"ד, לא היו זו"ן והעולמות ראויים למוחין דג"ר. ונמצא שהעניות של משה, שהוא העלם שער הנ' מחמת הגניזה, היא גאולת ישראל, שע"י כן נעשו זו"ן והעולמות ראויים למוחין דג"ר, להשפיע לישראל, שבזה תלויים הגאולה וגמה"ת.
וע"כ אליהו אסור למעלה, ולא יוכל לגלות את שער הנ', מטרם שיספיקו ישראל לקבל כל המוחין, הראויים להתגלות ע"י המתקה זו של מלכות בבינה.
וע"כ בהכרח אליהו אסור למעלה ולא יוכל לרדת לגלות שער הנ'. שהגאולה תלויה, עד שיבוא העני, משה, משער הנ', ויגלה כל המוחין המוכרחים להתגלות. ובחבורתו נרפא לנו, כי אותו הכאב והחבורה של החיסרון של שער הנ', הוא המגלה את כל המוחין, ומרפא את ישראל מכל חסרונותיהם.
400. אמר להם, נעשה לו התרה ויירד אליי, כי חשוב הוא לי מכל כסף שבעולם. והרי אני מוחל לו ומשחרר אותו ומתיר לו השבועה. ואתם ג"כ התירו לו. ואם צריך להתרה יתֵרה מזו, נשתדל בהתרתו, שיירד אליי.