לפדות עבד עברי
391. המצווה שלאחר זו, לפדות עבד עברי ואמה עברייה, לייעד אמה עברייה, לדון בקניין עבד עברי, הענֵק תעניק לו. כמ"ש, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד. המלאך מט"ט הוא עבד ה', כולל ו"ק, חג"ת נה"י, כמספר שש אותיות שלו, שהם שישה סדרי משנה. ובהם יש לאדם לעבוד את אדונו, להיות לו עבד, להיעשות קניין כספו. כסף, הוא ימין, אברהם, שחסד היא מדרגה שלו, והתורה ניתנה משם.
392. מי שעוסק בתורה, כדי לזכות לעוה"ב, היא נקראת קניין. כספו, נקראת ע"ש עולם התענוג. קניין, ע"ש הכתוב, אֵל עליון קונה שמיים וארץ. והכתוב, קְנֵה חכמה, קְנֵה בינה.
393. אחרי שקנה אותה, גאולה תהיה לו. יש שקנוי לעולם, ויש שקנוי לו שש שנים. מי שקנוי לעולם, כתוב בו, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבָדו לעולם. אין עולם אלא עולמו של יובֵל, בינה, שהיא חמישים, וזוהי ק"ש, שיש בה כ"ה (25) אותיות בערבית וכ"ה אותיות בשחרית, שהן נ' (50) שערי בינה.
394. אחר שאדם מייחד בהם את הקב"ה, שהוא עבד שלו בעול בתפילין על ראשו, ואוזנו נרצעת, שפתוחה לשמוע ק"ש. כי שְמע, בכל לשון שאתה שומע, כלומר משמעות, שצריך להבין משמעות הק"ש, שהוא הייחוד.
395. שמי שהפדיון שלו תלוי בק"ש, שהוא החמישים, בינה, אין לו פדיון בגלגול ע"י אחר, כי נרצע הוא לאדונו. כאן לא כתוב, או דודו או בן דודו יגאלנו. כי בתפילה של אדם הוא כעבד, שכתוב בו, שש שנים יעבוד, ואין עבודה אלא תפילה. שש שנים יעבוד, ג' ראשונות וג' אחרונות שבתפילת שמונה עשרה, ששליח הציבור מוציא האדם ידי חובתו, למי שאינו יודע להתפלל בהם.
הרי שיש לו פדיון ע"י אחר, ששליח הציבור גואל אותו, שהצדיק חי העולם, שהוא יסוד, שליח הציבור, נקרא בהם על שמו, של האינו יודע להתפלל, בשם, בועז, צדיק, גואל קרוב, ונאמן, שמשמעותם של השמות הללו, שעוזרים ופודים את מי שאינו יכול לעזור את עצמו. שזהו עניין הייבום והגלגול.
396. קרוב ה' לכל קוראיו. טוב לאדם שכֵן קרוב מאח רחוק, עמוד אמצעי, ת"ת. יסוד נקרא שכֵן קרוב, ת"ת אח רחוק, בן י"ה, שעלה למעלה לבינה, כי עולם זה הוא עולמו של יובֵל, שהם חמישים אותיות של הייחוד של ק"ש, חמישים שערי בינה. שבעוה"ז, שהוא המלכות, יכול להיות לאדם פדיון מצדיק, יסוד, שהוא שש שנים, הכולל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות של התפילה, והוא ו' קטנה, יסוד, וזהו שכתוב, שש שנים יעבוד.
397. אבל בעוה"ב, עולמו של יובל, בינה, ששם חמישים אותיות של ק"ש, אין שליח הציבור יכול להוציא ידי חובתו, משום שאין לו פדיון ע"י אחרים. משום זה, שְׁמע, בכל לשון שאתה שומע, רק שתקרא בעצמך. משום זה, אם אין אני לי מ"י לי. אני, היא המלכות, מ"י, הוא עולמו של יובל, בינה. הרמז הוא על ק"ש, ששם אין אנ"י אלא מ"י.