פתיחה וכיסוי קל שעל ארץ הקדושה

[פתיחו וחופאה קלישא דעל ארעא קדישא]

269. בארץ הקדושה מיתקן הכול באופן אחר. כי הקליפה הקשה, המתלבשת בתוך הארץ, נשברת ממקום ההוא ואינה שולטת בה כלל. כי הקליפה הקשה נשברת והולכת ומתפתחת מצד זה ומצד זה, עד שנעשה שם פתח. הארות הקווים מצד ימין ומצד שמאל שוברות הקליפה הקשה הסותמת, ונעשה פתח במקומה לקבל האורות.

270. פתיחה היא בארץ הקדושה, בכל זמן שעובדים עבודה כראוי. כיוון שישראל גרמו העוונות, הקליפה הקשה שמצדדי הפתיחה, נמשכת חזרה לצד זה ולצד זה, עד שהתקרבו צדדי הקליפה יחד. וזה היה רק בזמן החורבן. כיוון שסתמה הקליפה את המוח, אז שולטת הקליפה על ישראל, ודוחה אותם לחוץ ממקום הזה.

271. עכ"ז, אע"פ שדחתה אותם לחוץ, אינה יכולה הקליפה הקשה לשלוט במקום הקדוש, בארץ הקדושה, כי אינו מקומו. א"כ כיוון שהקליפה אינה יכולה לשלוט במקום הקדוש, למה עומד חָרֵב? שהרי אין חורבן בעולם אלא מצד הקליפה הקשה.

272. אלא כשנחרב, לא נחרב אלא מהצד של הקליפה הקשה, בשעה שסתם המוח, והקב"ה עשה, שלא תשלוט הקליפה הקשה על המקום הזה. וכשהקליפה דחתה את ישראל ממנו, אז הקליפה ההיא חזרה ונפתחה כבתחילה. ומשום שהעם הקדוש לא היו שם, כי היו בגלות, התכסה על הפתיחה ההיא כיסוי קדוש של פרוכת קלה לשמור המקום ההוא, שהקליפה הקשה לא תסתום אותו, והכיסוי אוחז בכל צדדיו לשומרו.

273. שיהיה משחת קודש על הארץ כבתחילה, אינו יכול להיות, כי הכיסוי הקל נאחז שם שלא יירד למטה, כי העם הקדוש אינו שם. וע"כ לא נבנה החורבן מיום שנחרבה הארץ.

והקליפה הקשה אינה יכולה לשלוט, כי הכיסוי הקל אוחז בכל צדדיו בפתיחה, שלא תשלוט שם הקליפה, ולא תסתום את המוח, כי הכיסוי הקל, מהמשכה של פרוכת הקדוש שלמעלה, שומר אותו מקום.

274. משום זה, כל אלו הנשמות של שאר העמים הדרים בארץ, כשיוצאות מהעולם, הארץ אינה מקבלת אותן ודוחה אותן לחוץ, והולכות ומשוטטות ומתגלגלות בכמה גלגולים עד שיוצאות מכל הארץ הקדושה, וסובבות עד שמגיעות אל הצד שלהן בטומאה שלהן. וכל אלו נשמות ישראל הנפטרות שם, עולות, והכיסוי הקל מקבל אותן, ונכנסים לקדושה עליונה. משום שכל מין הולך אל מינו.

275. ונשמות ישראל הנפטרות בחוץ לארץ, ברשות הקליפה הקשה, כל אחת הולכת וסובבת ומתגלגלת עד ששבה למקומה ונכנסת למקום הראוי לה. אשרי חלקו, מי שנשמתו יוצאת ברשות קדושה, בפתיחה שבארץ הקדושה.

276. מי שנשמתו יוצאת בארץ הקדושה, אם נקבר ביום ההוא, אינו שולט עליו רוח הטומאה כלל. וע"כ כתוב, כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים תלוי, ולא תטמא את אדמתך. משום שבלילה ניתנה רשות לרוח הטומאה לשוטט, ואע"פ שניתנה להם רשות, לא ייכנסו בארץ הקדושה, אלא אם מוצאים שם כלי להיכנס בו, גופו של מת.

277. איברים וּפְדָרים הנשרפים בלילה על המזבח, לזון מן העשן שלהם מינים אחרים, הס"א, אין הפירוש שנכנסים בארץ להיזון מן העשן ולא להמשיכם לארץ, אלא להיפך, כדי שלא תשלוט הס"א בתוך הארץ, ולא יהיו נמשכים להיכנס לשם. ומשום זה העשן מהאיברים ומהפדרים, היה עולה בדרך עקום ומתגלגל לחוץ לארץ. והולך בחיפזון עד שנכנס לנקב בצד צפון, ששם מדורים של כל הס"א, ושם נכנס העשן, וכולם ניזונים שם.

278. העשן של קורבנות העולה ביום, היה עולה למקומו למעלה בדרך ישר, וניזון ממנו מי שניזון, כמ"ש, לריח ניחוח אישֶה לה'. ומהפתיחה מהנקב שבצד צפון ניזונים כל צדדי הקליפה הקשה, שמחוץ לארץ הקדושה, וניזונים מהעשן הגס של האיברים והפדרים.

279. גופיהם של הצדיקים, שלא נמשכו בעוה"ז אחר הנאות ותאוות של הקליפה הקשה, אינה שולטת עליהם רוח הטומאה כלל, כי לא השתתפו עימו כלום בעוה"ז. וכמו שהגוף של הרשעים נמשך בעוה"ז אחר הקליפה הקשה ואחר הנאות ותענוגים שלו ותיקונים שלו, כך הוא נטמא אחר שיצאה נשמתו ממנו.

280. גופיהם של הצדיקים, שאינם מתענגים בעוה"ז אלא מתענוג של מצווה וסעודות של שבתות וחגים וזמנים, רוח הטומאה אינו יכול לשלוט עליהם, כי לא התענגו משלו כלום. ומשום שלא לקחו משלו, אין לו רשות עליהם. אשרי מי שלא נהנה משלו כלום.

281. מי שנשמתו יוצאת מחוץ לארץ הקדושה, והגוף נטמא ברוח הטומאה, רוח הטומאה נבלע בתוכו עד שחוזר לעפר. ואם גוף, שנבלע בו רוח הטומאה, מעלים אותו להיקבר בארץ הקדושה, עליו כתוב, ותבואו ותטמאו את ארצי, ונחלתי שׂמתם לתועבה. ארצי, שלא שלט עליה רוח הטומאה בגוף שלכם, שנבלע בו רוח הטומאה, שאתם מביאים לקבור אותו בארצי. אתם מטמאים אותה להיטמא בו בגוף הטמא. אם לא שעשה הקב"ה רפואה לארץ, כי כיוון שנרקב הגוף, מנשב הקב"ה רוח מלמעלה, ודוחה רוח הטומאה לחוץ, כי הוא חס על הארץ.

282. על גופו של יוסף לא שלט רוח הטומאה לעולם, אע"פ שנשמתו יצאה ברשות אחרת, בחוץ לארץ. משום שלא נמשך בחייו אחר רוח הטומאה. ועכ"ז לא רצה שיעלו את גופו להיקבר בארץ הקדושה, אלא אמר, והעליתם את עצמותיי, ולא גופי.

283. יעקב לא מת, וגופו מתקיים תמיד בקיומו. ולא פחד מס"א, כי מיטתו הייתה שלמה בשלמות אור העליון, בהארת י"ב שבטים ובשבעים נפש. משום זה לא ירא מפני הס"א, שלא יכול לשלוט עליו.

ועוד, שהוא גוף של הצורה העליונה, מרכבה לת"ת, ויופיו נאחז בכל הצדדים, וכל אלו האיברים של אדה"ר היו נאחזים בו. וע"כ כתוב, ושכבתי עם אבותיי ונשאתני ממצרים, כלומר גוף שלם. וע"כ, ויחנטו הרופאים את ישראל, שגופו יהיה נמצא בקיום. וכך צריך להיות. שאר בני העולם, שנשמתם יצאה בארץ הקדושה, ניצלים הנפש והגוף מהכול.