נר"נ

284. שלושה שמות נקראת הנשמה של האדם, שהן נר"ן. וכולן כלולות זו בזו, ובשלושה מקומות נמצא כוחן. נפש נמצאת בתוך הקבר, עד שהגוף נרקב בעפר, ובזה היא מתגלגלת בעוה"ז, להימצא בין החיים ולדעת הצער שלהם. ובשעה שנצרכים היא מבקשת רחמים עליהם.

285. רוח נכנס בגן עדן הארץ, ומצטייר שם בצורה של הגוף מעוה"ז, במלבוש אחד שמתלבש שם. ונהנה שם הנאות וחמודות שבזיו שבגן. ובשבת ובר"ח ובזמנים, הוא עולה למעלה, לגן העדן העליון, ונהנה שם וחוזר למקומו. כמ"ש, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתָנה. תשוב, כלומר בזמנים האלו.

286. נשמה עולה מיד למקומה, למקום שיצאה משם, למלכות, שממנה נולדת הנשמה. וזוהי שבשבילה האירה הנר, המלכות, להאיר למעלה. כי נשמות צדיקים עולות למ"ן לז"א ולמלכות, ומזדווגים על ידיהן.

נשמה זו אינה יורדת למטה לעולם. בנשמה זו נכללת מי שנכללת, המלכות, מכל הצדדים מלמעלה ומלמטה. כי המלכות נכללת מנשמות הצדיקים. וכל עוד שהנשמה אינה עולה להתקשר בכיסא, עולם הבריאה, הרוח אינו מתעטר בגן עדן הארץ, והנפש אינה מתיישבת במקומה. כיוון שהנשמה עולה, יש מנוחה לכולם, שבאים על מקומם.

287. וכשנצרכים רחמים לבני העולם, כשהם בצער והולכים להתפלל על בית הקברות, הנפש הזו מתעוררת והולכת ומשוטטת ומעוררת לרוח, ורוח מתעורר לאבות, ועולה ומעורר את הנשמה, ואז הקב"ה מרחם על העולם.

ואע"פ שביארו דברים אלו של הנשמה באופנים אחרים, שהנפש בעשיה, הרוח ביצירה, והנשמה בבריאה, כולם עולים במשקל הזה, וזהו בירורו של הדבר.

288. וכשהנשמה מתעכבת מלעלות למקומה, הרוח הולך ועומד בפתחו של גן העדן התחתון, ואין פותחים לו פתח. והולך ומשוטט, ואין מי שישגיח בו. הנפש הולכת ומשוטטת בעולם, ורואה את הגוף מעלה תולעים, ובדין של הקבר, בחיבוט הקבר, ומתאבלת עליו. והכול הוא בעונש, עד שהנשמה מתקשרת במקומה למעלה, ואז כולם מתקשרים במקומם.

289. משום שכל השלושה הם קשר אחד, כעין של מעלה בנר"נ, שהם מלכות ז"א ובינה דאצילות, שכולם אחד וקשר אחד:

נפש, המלכות, אין לה אור מעצמה כלום, וזוהי שמשתתפת בגוף אחד, שהוא ג' עולמות בי"ע, שהמלכות מתלבשת בהם כנשמה בגוף, לענג אותו ולזון אותו בכל מה שצריך. כמ"ש, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ביתה, זהו הגוף, שהיא מזינה אותו. ונערותיה, האיברים של הגוף, הספירות דבי"ע.

290. רוח, הרוכב על נפש ושולט עליה, ומאיר לה בכל מה שהיא צריכה, הוא ז"א. והנפש היא כיסא לרוח הזה. נשמה, שהוציאה והאצילה לרוח הזה, ושולטת עליו, ומאירה לו באור החיים, היא בינה. ורוח תלוי בנשמה ומאיר ממנה באור שמאירה לו. נפש תלויה ברוח ומאירה ממנו וניזונה ממנו. וכולם קשר אחד.

291. הנשמה העליונה, בינה, אינה עולה לתוך המעיין של עתיק דעתיקין סתום מכל סתומים, שהוא א"א. שבקטנות, הבינה יצאה מראש א"א, ולעת גדלות חוזרת לראש א"א, אל המקום שיצאה משם. ומתמלאת אור ממנו, משום שאינו פוסק מלהאיר.

וכל עוד שהנשמה לא חזרה למקומה, הרוח הזה אינו נכנס בגן עדן, שהוא הנפש, המלכות. ולעולם הרוח אינו שורה אלא בגן עדן, כי ז"א ומלכות מזדווגים זה בזה, והנשמה למעלה. גם הנפש, המלכות, אינה מתיישבת במקומה בתוך הגוף למטה, שהוא בי"ע, כל עוד שהנשמה לא חזרה למקומה למעלה.

292. כעין זה, הכול מתחלק כך באדם למטה. ואע"פ שנר"נ שבאדם כולם קשר אחד, הנשמה עולה למעלה בנביעה של הבאר, ביסוד דמלכות. הרוח נכנס בגן העדן התחתון, כעין של מעלה, שז"א נכנס בגן עדן דאצילות, המלכות. הנפש מתיישבת בתוך הקבר.

ואם הנפש למעלה, שהיא המלכות, מתיישבת ג"כ בתוך הגוף בקבר. איפה הוא קבר למעלה? אלא בתוך הקליפה הקשה. כי במלכות כתוב, רגליה יורדות מוות, שמתלבשת בסיומה בתוך הקליפה הקשה, שהיא בחינת מוות וקבר. וע"כ נפש כעין זה למטה. והכול זה כעין זה. ומשום זה בשלוש מדרגות מתחלקות הנשמה, נר"נ, והם קשר אחד וסוד אחד.

293. ובכל זמן שהעצמות עוד נמצאות בקבר, טרם נרקבו, נפש נמצאת שם. וכאן סוד ליודעים דרך האמת, ליראי חטא: בשעה שהנשמה מתעטרת למעלה בתוך עטרה הקדושה, המלכות, והרוח עומד באור העליון, בשבת ובר"ח ובזמנים, הנפש הזו, בשעה שהרוח יורד מתוך אור העליון לדור בגן עדן ומאיר ומתנוצץ, עומדת הנפש בתוך הקבר ומתלבשת בצורה שהייתה לגוף מתחילה. וכל העצמות עולות בצורה ההיא, ומשבחות ומודות להקב"ה, כמ"ש, כל עצמותיי תאמרנה, ה' מי כמוך. לא כתוב, אומרות, אלא, תאמרנה, בקבר.

294. אם הייתה ניתנת רשות לעין לראות, הייתה רואה בליל כניסת השבת ובלילה של ר"ח והזמנים, כצורות על הקברים, המודות ומשבחות להקב"ה. אבל הכסילות של בני אדם מעכבת אותם מלראות, ואינם יודעים ואינם משגיחים על מה הם נמצאים בעוה"ז, ואינם דואגים להשגיח בכבוד המלך העליון בעוה"ז, ומכ"ש להשגיח בכבוד עולם העליון, ועל מה עומד, ואיך מתפרשים הדברים.

295. ביום רה"ש, שהעולם נידון וכיסא הדין עומד אל מלך העליון לדון העולם, כל נפש משוטטת ומבקשת רחמים על בני אדם החיים. בליל מוצאי יום הדין, הן הולכות ומשוטטות לשמוע ולדעת, מהו הדין שנידון העולם. ולפעמים הן מודיעות בחיזיון אל החיים, כמ"ש, בַחלום חֶזיון לילה בִּנְפול תרדמה על אנשים בתנומות עלֵי משכב. אז יִגלה אוזן אנשים, ובמוֹסָרם יחתום. מוסרם, זוהי הנפש, שעומדת וקובעת דברים לבני אדם, שיקבלו מוסר, שמודיעה להם גזר דינם בחזיון לילה, ואז הם ישובו בתשובה.

296. בלילה האחרון של החג, שיוצאים פסקי הדין מבית המלך, והצל הוסר מבני אדם העומדים להיגרע מעוה"ז, אז הנפש הולכת ומשוטטת למעלה. והממונה המשגיח על החקיקה בחותם בכתב מפרשׁ על פסקי הדין, ושמו יְדוּמיעָם, הפוקד את הכתב של אור החקוק, ובתוך מראות עליונות יורד בלילה, ואלפים ורבבות עימו, ולוקחים את הצל מכל אחד שנידון למוות, ומעלים אותו למעלה.

297. נפש הולכת ומשוטטת ורואה את הצל, ויודעת מי שעתיד למות, וחוזרת למקומה אל הקבר, ומכריזה לשאר המתים, פלוני בא אלינו. אם הוא צדיק וטוב, כולם שמחים. ואם לא, כולם אומרים אוי.

כשמעלים הצל ההוא, מעלים אותו אל עבד הנאמן ששמו מט"ט, והוא לוקח הצל אצלו ומעלה אותו למקומו, כמ"ש, כעבד ישאף צל.

כי הנשמות נולדות מזו"ן, ונמשך לכל נשמה עם לידתה צל מז"א, כמ"ש, בצילו חימדתי וישבתי ופִריו מתוק לחִכּי. ז"א הוא עה"ח, וע"כ תלוי כל החיים בצל הנמשך ממנו. וע"כ בשעה שהאדם נידון למוות, לוקחים ממנו אותו הצל, ומלאך מט"ט משיבו למקומו, לז"א.

298. מהשעה ההיא והלאה נתקן מקום לנשמה של האדם ביסוד דמלכות דאצילות, ומקום לרוח בגן העדן התחתון, ומקום לנפש לנוח וליהנות בשעה שמשוטטת והולכת. כי יש נפש שאין לה מנוחה, ויש נפש שתתכלה עם הגוף.

299. נפש זו שאין לה מנוחה, כתוב בה, ואת נפש אויביךָ יקַלעֶנה בתוך כף הקלע. שהיא משוטטת ומתגלגלת בכל העולם, ואין לה מנוחה ימים ולילות. וזהו העונש הקשה יותר מכל.

ואותה הנפש שתִכְלה עם הגוף, היא כָּלְתה ממקום אחר, כמ"ש, ונכרתה הנפש ההיא מלפניי, אני ה'. מלפניי, שאינו שורה עליה הרוח, לכן אין לה חיבור במה שלמעלה, ואינה יודעת כלל מאלו הדברים שבעולם ההוא. וזוהי נפש כבהמה.

300. נפש שיש לה מנוחה, כשהולכת ומשוטטת, פוגשת בממונה ידומיעם, ובשוטרים שלו, ולוקחים אותה ומעלים אותה בכל פתחי גן עדן, ומראים לה כבוד הצדיקים, וכבוד רוח שלה. והיא מתדבקת ברוח, במנוחה בתוך הלבוש של הרוח, ואז יודעת בדברי העולם העליון.

301. וכשהרוח עולה להתעטר בנשמה העליונה למעלה, נפש מתקשרת ברוח, ומאירה ממנו, כמו הלבנה כשמאירה מהשמש, והרוח מתקשר בנשמה, ונשמה מתקשרת בתוך סוף המחשבה, כלומר, בסוף האצילות, שנקרא כולו מחשבה, חכמה, כי אבי"ע הם חו"ב תו"מ. והמחשבה היא הנפש שלמעלה, המלכות דאצילות, שנקראת נפש.

302. ונפש, המלכות דאצילות, מתקשרת ברוח העליון, ז"א, ורוח מתקשר בנשמה העליונה, בינה, ונשמה מתקשרת בא"א, וא"א בא"ס. ואז היא נחת לכל, וקשר הכול למעלה ולמטה, הכול אחד ובאופן אחד.

303. ואז היא מנוחת הנפש למטה. ועל זה כתוב, והייתה נפש אדנ"י צרורה בצרור החיים, אֵת ה' אלקיך. שצרורים וקשורים באופן אחד. אֵת, מלכות דאצילות. שהנפש קשורה ברוח שבגן העדן התחתון, והרוח בנשמה שבמלכות דאצילות. זה כעין זה, שנר"נ של האדם כעין נר"נ דאצילות.

304. כשיורדת הלבנה, המלכות, נפש העליון דאצילות, מאירה מכל הצדדים, מאירה לכל המרכבות ומחנות המלאכים שבבי"ע, ועושה אותם גוף אחד שלם, המאיר באור זיו העליון. כך יורדת נפש התחתון של האדם, מאירה מכל הצדדים מתוך הארת הנשמה, ומתוך הארת הרוח. ויורדת ומאירה לכל המרכבות והמחנות, שהם איברים ועצמות של גוף האדם, ועושה אותם גוף שלם המאיר באורו.

305. כמ"ש, והשׂביע בצַחצחוֹת נפשךָ. נפשך, הנפש שלך. ואח"כ, ועצמותיךָ יחֲליץ, שהנפש מאירה בעצמות, ועושה מהם גוף שלם, שמאיר באור. והוא קם ומודה ומשבח אל הקב"ה, כמ"ש, כל עצמותיי תאמרנה, ה' מי כמוך. וזהו מנוחת הנפש ודאי מכל הצדדים.

306. אשריהם הצדיקים, היראים מריבונם בעוה"ז, לזכות בשלוש מנוחות, נר"נ, לעוה"ב. אמר רבי שמעון, אשריכם אתם בניי, ואשריני, שעיניי ראו בכך, שכמה מקומות עליונים מיתקנים לנו ומאירים לנו לעוה"ב.