כי בכל חכמי הגויים מֵאֵין כמוך

161. אמר רבי אלעזר, כתוב, מי לא יירָאךָ מלך הגויים, כי לך יָאָתָה. איזה שבח הוא זה? אמר לו רבי שמעון: אלעזר בני, פסוק זה נאמר בכמה מקומות. אבל ודאי אין הוא כך, כמשמעותו הפשוטה, כמ"ש, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מֵאֵין כמוך, שזה בא לתת פתחון פה לרשעים, לאותם שחושבים, שהקב"ה אינו יודע את ההרהורים והמחשבות שלהם.

ובשביל זה יש להודיע השטות שלהם. כי פעם אחת בא אליי פילוסוף אחד של אוה"ע. אמר לי, אתם אומרים שאלקיכם מושל בכל גובה השמיים, וכל הצבאות והמחנות אינם משיגים, ואינם יודעים המקום שלו. הנה הפסוק הזה אינו מרבה כבודו כל כך. שכתוב, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. מהי ההשוואה הזו לבני אדם, שאין להם קיום?

פירוש. והוא על דרך הכתוב, ואמרו אֵיכָה ידע אל, ויש דעה בעליון? הנה אלה רשעים ושַלווי עולם הִשְׂגו חָיל. כמו שמביא לפנינו דברי הפילוסוף.

אותו פילוסוף היה אחד גדול מחכמי הגויים. ובא לפני רבי שמעון, לבזות את חכמת ישראל ועבודתנו באמונה שלמה, שהיא בתמימות גדולה, משום שאין למחשבה השגה בו כלל. וחכם זה היה מהפילוסופים, האומרים שעיקר עבודת ה' היא להשיג אותו, כי לדעתם הם משיגים אותו. ובא להתלוצץ עלינו.

שאמר, שאלקיכם מושל בכל גובה השמיים, כלומר, שהוא מרוּמָם מכל שֵׂכל אנושי, והוא שליט ברוממותו זו. וציווה לכם לעבוד לפניו באמונה ובתמימות, ולא להרהר בו כלל. משום שכל הצבאות והמחנות אינם משיגים, שלא לבד ששכל אנושי אינו משיג אותו, אלא אפילו החֵילות והמלאכים העליונים לא ישיגו אותו כלל, ואינם יודעים המקום שלו, שאפילו מקומו אינם משיגים. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו, משום שאינם יודעים, היכן מקומו.

ועל זה בא לשאול, שהפסוק הזה אינו מרבה כבודו כל כך. שכתוב, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. אם הנבואה באה לשבח אלקי ישראל, שהוא יותר חשוב מהאלוהים, שמשיגים חכמי הגויים, ע"פ כוחם האנושי עצמם וחכמתם, אינו מרבה כבודו כל כך. הרי שבח זה אינו מרבה לו כבוד כל כך. כי איזה משקל והשוואה היא מהבורא לבני תמותה? והלוא נמצא כאן זלזול גדול לאלקיכם, להעריכו בערך חכמי הגויים בני התמותה?

162. ועוד אמר, שאתם אומרים על הכתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באוה"ע קם. אף אני אומר כך, שבכל חכמי הגויים, אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל, יש כמוהו. וא"כ, אלקים שיש כמוהו בחכמי ישראל, אין הוא אלקים עליון שליט. הסתכל בפסוק, ותמצא, שדייקתי כראוי.

כאן דיבר בלשון חכמה. שאמר, הסתכל בפסוק, ותמצא, שדייקתי כראוי. כי הבין, שהוא יתרץ לו שאלתו בנקל. כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם, אין מי שישיג אותך. כי מאין כמוך, הוא על דרך, אלמלא ידעתיו הייתיו. ולפי שחכמי הגויים מתפארים שמשיגים אותו, הם נבחנים משום זה כמוהו. ולכן אומר הכתוב ששקר דיברו ואינם כמוהו, כי אינם משיגים אותו, אלא הם מַטעים את עצמם.

ולפיכך החכים לשאול, שלפי זה משמע, שרק בחכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש כמוהו? כלומר, שמשיגים אותו. א"כ אלקים, שיש בבני ישראל כמוהו, אינו אלקים שליט ומרומם. כלומר, שלפי זה, איך אתם אומרים, שאלקי ישראל אין למחשבה השגה בו כלל, ושליט על עבדיו בכוח האמונה ברוממותו? והרי כתוב שבחכמי ישראל יש כמוהו, שיש חכמי ישראל, שמשיגים אותו. הרי שהכתוב סותר אתכם?

163. אמרתי לו, ודאי יפה אמרת, שיש בישראל כמוהו. כי מי מחייה מתים? הלוא הקב"ה לבדו. באו אליהו ואלישע והחייו מתים. מי מוריד גשמים? הלוא הקב"ה לבדו. בא אליהו ומנע אותם, והוריד אותם בתפילתו. מי עשה שמיים וארץ? הלוא הקב"ה לבדו. בא אברהם, והתקיימו שמיים וארץ בקיומם, בזכותו.

רבי שמעון תירץ לו, כי זהו ודאי אמת, כמו שאמרת, שבישראל יש כמוהו. ודאי יפה אמרת. ועם זה, אינו סותר כלל את אמונתנו התמימה, שאנחנו לא משיגים אותו כלל וכלל. והוא מושל בכל גובה השמיים, שגם המלאכים העליונים אינם משיגים אותו, ואינם יודעים המקום שלו.

אמנם כלפי זה, נתן לנו תורה ומצוות, שע"י העסק בתורה ומצוות לשמה, זוכים ישראל להידבק בו ממש, ושכינתו מתלבשת בהם, עד שהם עושים אותם המעשים, שהבורא עושה. שהם מחיים מתים, ומורידים גשמים, ומקיימים שמיים וארץ. ומבחינה זו, הרי הם כמוהו ממש, כמו שאומרים, ממעשיך היכרנוך. אבל כל זה משיגים רק מאמונה שלמה ותמימה, שאינם מעלים הרהור כלל וכלל, כדי להשיג אותו בחכמתם, כדרך חכמי הגויים.

164. מי מנהיג השמש? הלוא רק הקב"ה. בא יהושוע, והשתיק אותו, וציווה אותו, שיעמוד על עומדו, והשתתק. כמ"ש, ויידום השמש וירח עמד. הקב"ה גוזר דין, אף משה כך, גָזר דין והתקיים. ועוד, שהקב"ה גוזר גזרות, וצדיקי ישראל מבטלים אותן, כמ"ש, צדיק מושל יראת אלקים. ועוד, שהקב"ה ציווה אותם ללכת בדרכיו ממש, להידמות לו בכל.

הלך אותו הפילוסוף והתגייר בכפר שַׁחֲלים. וקראו לו יוסי הקטן. ולמד הרבה תורה, והוא בין החכמים והצדיקים שבאותו המקום.

פירוש. שמא תאמר, שסוף סוף הם ממעטים כוח אמונתם התמימה, משום שזוכים להיות כמוהו ממש. אמנם הם עושים זאת, משום שציווה אותם לעשות כך, ולהשיגו מכוח מעשיו. שהקב"ה ציווה אותם ללכת בדרכיו ממש, כמ"ש, והלכת בדרכיו. ומצוות המלך הם עושים, כדי להידמות לו בכל. והנה הפילוסוף התפעל מאמת זו, עד שהלך והתגייר, וקיבל עליו עול תורה ומצוות.

165. עתה יש להסתכל בפסוק. והרי כתוב, כל הגויים כאַין נגדו. איזה יתרון יש כאן? ומשיב, אלא, מי לא ייראך מלך הגויים, האם מלך הגויים הוא ולא מלך ישראל? אלא בכל מקום רוצה הקב"ה להשתבח בישראל. ואינו נקרא, אלא על ישראל לבד, כמ"ש, אלקי ישראל, אלקי העִברים. וכתוב, כה אמר ה', מלך ישראל. מלך ישראל ודאי. אמרו אוה"ע, מגן אחר יש לנו בשמיים. כי מלככם אינו שולט, אלא עליכם לבד, ועלינו אינו שולט.

עתה, באותו לילה, שהכלה מזדמנת לבוא לחופה, שהיה בו רבי שמעון, ורוצה לקשט עתה קישוט לכלה. יש להסתכל מחדש באותו הכתוב, מי לא ייראך מלך הגויים, ולפרש אותו בדרך קישוט הכלה. וחוזר על תחילת הכתוב, מי לא ייראך מלך הגויים. איזה יתרון יש כאן? והרי כתוב, כל הגויים, כאין נגדו. ומה משמיענו כאן?

אמרו אוה"ע, מגן אחר יש לנו בשמיים. כי האומות מציקים לישראל, לומר, שיש להם מגן ומנהיג טוב בשמיים, הנותן להם חכמה ושְׂרָרָה. ומלך ישראל אינו שולט עליהם.

166. בא הכתוב ואמר, מי לא ייראך מלך הגויים. כלומר מלך עליון עליהם, לרדות בהם, ולהכות בהם, ולעשות בהם כרצונו.

כי לך יָאָתָה, לירוא ממך למעלה ולמטה.

כי בכל חכמי הגויים, אלו הם השליטים והשרים שלמעלה, הממונים עליהם.

ובכל מלכותם, באותה מלכות שלמעלה. כי ארבע מלכויות שליטות יש למעלה. ושולטים ברצונו של הקב"ה על כל שאר העמים. ועכ"ז, אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן. אלא כמו שציווה אותם. כמ"ש, כרצונו עושה בחֵיל השמים ודָרי הארץ.

חכמי הגויים, הם הממונים והשרים שלמעלה, שחכמת הגויים מהם היא. בכל מלכותם. מלכות, השולטת עליהם. וזהו פשוטו של הפסוק.

כי הפסוק הזה מבאר, איך הכלה מזדמנת בימי הגלות לבוא לחופה בגמה"ת. והוא, כי כל כוחם של הגויים, לכבוש אותנו בגלות תחת שליטתם, הוא ע"י החכמה והמלכות שלהם, שהם הממונים העליונים שבשמיים של הקליפה, המשפיעים להם חכמה ושררה. שע"י חכמתם, מביאים אותנו לידי הרהורים רעים, לרצות להבין הקב"ה מכל הבחינות: אותו, ודרכיו, ומחשבותיו, בלי שום יראה ושום התחשבות ברוממות מלכותו.

שע"י הרהורים רעים אלה, אנו מתרוקנים מכל שפע קדושה, והשפע עובר למלכות שלהם, כמו שלומדים, לא התמלאה צוֹר אלא מחורבנה של ירושלים. שבזה משיגים כוח לרדות בנו, ולהלקות אותנו, ולהכריחנו לעשות רצונם.

שזה יסוד של ד' המלכויות, המשעבדות אותנו בד' גלויות, המרומזות בד' בחינות חו"ב תו"מ שלהם. ומרומזות בצלם של נבוכדנצר, כמ"ש, הצלם ההוא, ראשו של זהב טוב, חזהו וזרועותיו של כסף, מעיו וירכיו של נחושת, שוקיו של ברזל, רגליו מהן של ברזל, ומהן של חרס.

ובעת שליטת הצלם הזה, הם מתלוצצים עלינו, שיש להם מגן אחר בשמיים. אמנם כל זה, כמ"ש, ואלקים עשה שייראו מלפניו. כי השכינה נקראת, יראת שמיים. זה רומז, שאין לנו שום מציאות להידבק בה' לנצחיות, זולת ע"י יראה גדולה מרוממותו, לקבל עלינו עול תורה ומצוות באמונה שלמה וטהורה, מבלי להרהר אחר מידותיו, בכל פנים שבעולם, שלא ייסתר ממנו.

כי אז אנו נדבקים בו לנצחיות, בקשר בַּל יימוֹט. ואז גם ה' ייתן הטוב, בכל אשר חשב ליהנות אותנו במחשבת הבריאה. ואנו זוכים לגאולה השלמה ולגמה"ת. אבל מטרם זה, כל המשׂתכר, הוא משׂתכר אל צרור נקוב. כי לס"א יש תמיד כוח לעשׁוק השפע, שאנו מקבלים בכוח ההרהורים הרעים, שמביא בנו, לפי הכלל, לא התמלאה צוֹר אלא מחורבנה של ירושלים.

אמנם גם עונשים אלו, אינם לרעתנו, אלא להכשיר אותנו ליראתו, ע"י ריבוי הניסיונות, שהגלות מביאה עלינו, עד שאנו זוכים, לקבל אמונתו בשלמות וביראת הרוממות. ואז כתוב, זָכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. כי לעת הקץ, יזכור ה' לנו כל חסדיו, עם שלמות אמונתו, בבת אחת.

כי אחר שקיבלנו כוח, לקבל אמונתו בשלמות, תיבנה ירושלים מחורבנה של צור. כי כל החסדים והשפע, שהמלכויות דס"א גזלו מאיתנו בימי הגלות, ישובו לנו, אחר שלמות אמונתנו, בכל מילואם, אף משהו לא ייחסר. ואז, כמ"ש, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. כי יראו כל האומות, שגם עד עתה, היו רק שומרי חינם על השפע שלנו, כדי להחזירם לנו בעת הרצויה.

ונמצא, כמ"ש, ששלט האדם באדם, לְרַע לו. כי קושי השעבוד, ששלטו בנו בעת ששלט אדם בלייעל באדם דקדושה, לא היה אלא להרע לאדם בלייעל. כי מחמת זה, מיהרנו לבוא לאמונת ה', ולגבות ממנו כל הגזל שעשק מאיתנו.

ועל העת ההיא אמר הנביא, מי לא ייראך מלך הגויים. כי עתה, אחר שהתגלה, כי מלך הגויים אתה, לרדותם ולהלקותם ולעשות בהם כרצונו. כי מה שנדמה מקודם לכן, שהם רודים בנו, נגלה עתה ההיפך, שהם היו רק משמשים ועבדים שלנו, כדי להביאנו לאמונה שלמה. ומה שנדמה מקודם, שהם מלקים אותנו, נגלה עתה ההיפך, כי לקו בעצמם, כי ע"י זה מיהרו אותנו לבוא לידי השלמות, ומיהרו לעצמם את סופם המר.

ובמקום שנדמה, שהם מרדו בה', ועושים חפצם ורצונם, לדכא אותנו למילוי תאוותם הרעה, ואין דין ואין דיין, נגלה עתה, כי עשו רק רצון ה', להביאנו אל השלמות. ובזה התברר, כי מלך הגויים אתה, מתחילה ועד סוף. שהרי מָשַלת עליהם והכרחת אותם, לעשות רצונך תמיד, כמלך על עבדיו. ועתה, נגלית יראת רוממותך בכל הגויים. וכמ"ש, מי לא ייראך מלך הגויים.

בכל חכמי הגויים, הכוונה על השליטים והשרים, הממונים עליהם. והם הממונים עפרירון וקסטימון שבארקא. וכן עזא ועזאל. שמהם שואבים חכמי הגויים את חכמתם. ומציקים לישראל.

וכמ"ש, בכל מלכותם. ארבע מלכויות שליטות יש למעלה. ושולטים ברצונו של הקב"ה על כל שאר העמים. ארבע מלכויות אלו מרומזות בצלם שבדמות נבוכדנצר:

א. ראשו של זהב טוב,

ב. חזהו וזרועותיו של כסף,

ג. מעיו וירכיו של נחושת,

ד. שוקיו של ברזל, רגליו מהן של ברזל, ומהן של חרס.

וארבע הללו הן חו"ב תו"מ דקליפה. והן שולטות על כל שבעים האומות שבעולם.

ועכ"ז, אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן מעצמם, אלא רק כמו שציווית להם. כי לעת קץ יתגלה, שכל השעבוד והמכות, שבכוחם הרחיקו את ישראל מאביהם שבשמיים, לא היו בזה, אלא משמשים נאמנים לקָרְבם לאביהם שבשמיים. באופן, שלא עשו משהו, אלא כמו שפקדת עליהם לעשות. כמ"ש, וכרצונו עושה בחיל השמיים ודרי ארץ.

כלומר, כדי להביאנו לאמונה שלמה, לזכות לקבל כל חסדיו. כמ"ש, זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. ואז נשבר הצלם, כמ"ש בדניאל, רואה היית, עד שנכרתה אבן, מאליה, שלא בידיים, ופגעה בצלם ברגליו של ברזל וחרס, וריסק אותן. אז נשחקו ונכתשו הברזל החרס הנחושת הכסף והזהב, והיו כמוֹץ מִגְרָנוֹת קיץ, ותישא אותם הרוח, וכל מקום לא נמצא להם. והאבן אשר היכתה את הצלם, הייתה להר גדול, ומלאה כל הארץ.

כי האמונה הקדושה נקראת אבן שלא אוחזים בה. ואחר שזכר חסדו ואמונתו, הנה אז נכרתה האבן, מאליה, שלא בידיים, ופגעה בצלם ברגליו של ברזל וחרס, וריסק אותן, והיו כמוץ מגרנות קיץ, ותישא אותם הרוח, וכל מקום לא נמצא להם. כמ"ש, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. ואותה האבן נעשתה להר גדול ומלאה כל הארץ, כמ"ש, ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים.

167. כל חכמי הגויים וכל מלכותם, הם המחנות והצבאות שלמעלה. ואע"פ שהופקדו על ענייני העולם, וציווה לכל אחד לעשות עבודתו, מי הוא שיעשה, אף אחד מהם, כמוך. משום שאתה רשום בערכך, ואתה רשום במעשיך מכולם. וזהו, מאין כמוך ה'. מי הוא הסתום הקדוש למעלה ולמטה, שיעשה ויהיה כמוך, ויהיה דומה לך, בכל מעשה המלך הקדוש שבשמיים ובארץ. אבל, הם תוהו, וחמודיהם בל יועילו. בהקב"ה כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. במלכותם כתוב, והארץ הייתה תוהו ובוהו.

168. אמר רבי שמעון לחברים, בניי, החתונה הזאת, כל אחד מכם יקשט קישוט אחד לכלה. אמר לרבי אלעזר בנו, אלעזר, תן מתנה אחת לכלה, כי למחר יסתכל, ז"א, כשייכנס לחופה, באלו שירים ושבחות, שנתנו לה בני ההיכל, שתעמוד לפניו.