שמיים וארץ

[שמיא וארקא]

151. פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים. פסוק זה, יש להסתכל בו. כי כל מי שאומר, שיש אל אחר, נאבד מן העולם. כמ"ש בירמיהו, כזאת תאמרו להם, האלוהים, אשר לא עשו השמיים ואַרְקָא [והארץ], יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה, משום שאין אל אחר, חוץ מהקב"ה בלבדו.

ביאור הדברים. סובב על מה שאמר, שבוּ ונחדש תיקון הכלה. וע"כ פתח לבאר, בראשית ברא אלקים, שהוא השורש לכל תיקוני הכלה במשך 6000 שנה. אלקים, הוא אלקים עליון, בינה. ונקרא אלקים, בעניין מ"י ברא אל"ה. וכמו שהתחברו מ"י באל"ה, כך השם מתחבר תמיד, ובזה מתקיים העולם.

ועם זה ביאר, שהקב"ה הבינה, שנקרא אלקים, בשיתוף מ"י באל"ה, ע"י התלבשות אור החכמה בלבוש כבוד, המאיר מחסדים, שבזה מתקיים העולם. וע"כ האלוהים, אשר לא עשו את השמיים ואת הארץ, אשר לא יכלו לתת קיום לעולם, אלוהים אחרים, המפרידים אל"ה ממ"י, הם מוכרחים בהחלט להיאבד מתחת השמיים, זה שמיתקן בחיבור אל"ה במ"י.

כי מכוחם לא יכול להיות קיום לעולם, אלא חורבן. וע"כ מדגיש הכתוב, ומתחת השמיים אל"ה. ופסוק זה הוא תרגום, חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. כלומר, אל"ה, להורות על עניין חיבור מ"י אל"ה.

152. ופסוק זה תרגום חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. האם כך הוא, משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו? א"כ להיפך, היה צריך לומר דבר זה בלשון הקודש, בשביל שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו מקשיבים, כדי להודות על זה.

אלא ודאי שכתוב תרגום משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לו, ולא יקנאו את האדם להרע לו. כי בפסוק הזה גם המלאכים הקדושים בכלל. כי גם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ.

כי לשון התרגום קרובה ללשון הקודש, ומ"מ אין המלאכים נזקקים לה, ואינם יודעים אותה. ולשאר לשונות אוה"ע הם נזקקים ויודעים. כי לשון התרגום הוא אחוריים, ו"ק של לשון הקודש. כי ו"ק נקראים אחוריים ותרדמה, בלי מוחין, שהם ג"ר.

וע"כ התרגום הוא באמת קרוב מאוד ללשון הקודש, אלא שיש כאן עניין אחר, שבסיבתו אין המלאכים נזקקים לה. כי לשון הקודש, הוא הלשון המכריעה באמצע, לשון המאזניים, המכריעה את כף הזכויות על החובות, ומחזיר הכול לקדושה. וע"כ נקראת לשון הקודש.

ועניין המאזניים מובן ממה שאמר רבי שמעון, השמיים וצבָאם נבראו במ"ה, מלכות. וע"כ כתוב, בראשית ברא אלקים. האלקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות. ולא נבנה במ"י אל"ה. אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האֵם משאילה בגדיה לבִתה. כמ"ש, אלה אֶזְכְּרָה. הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה. ואז אֶדַדֵם מלמעלה עד בית אלקים, תהיה נקראת אלקים.

הרי, אשר בשמיים וארץ, שנבראו במ"ה, אין שם האלקים מתגלה בהם, זולת בהמשכת אותיות אל"ה מאמא עילאה ע"י מ"ן ומע"ט. שנאמר, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות. כי המוחין דג"ר, הנקראים אלקים, אינם בקביעות בשמיים ובארץ, שהם זו"ן.

כי בעת שמעלים מ"ן מלמטה, נעשה מ"ה למ"י, ואותיות אל"ה מתחברות במ"י, ונעשה שֵׁם אלקים, שהם המוחין בשמיים וארץ. ואם התחתונים מקלקלים מעשיהם, מסתלקים המוחין מזו"ן, ונשארים בכו"ח דכלים וברוח נפש דאורות, הנקראים מ"י או מ"ה, ואותיות אל"ה נופלות לקליפות. כי מ"י גו"ע, ואל"ה אח"פ.

הרי שכל התיקון תלוי בחיבור של אותיות אל"ה במ"י, ע"י מ"ן. וע"כ נקרא תיקון זה לשון הקודש, לשון המאזניים, המכריעה באמצע, שעל ידו נמשכים המוחין, הנקראים קודש. כי ממשיך השם הקדוש אלקים לזו"ן, ומכריע אותיות אל"ה לכף זכות דקדושה. ונקראים מאזניים מלשון אוזן, כי אורות אח"פ נקראים ע"ש בחינה עליונה שבהם, שהיא אוזן.

ולעומתו יש לשון תרגום. כי בעת שאין התחתונים מעלים מ"ן בטהרה, נבחן שהם רוצים להיאחז רק באותיות אל"ה לבדן, ולא לחברן בשם מ"י, הבינה. ואז נגלים האחוריים דזו"ן, מ"ה. וחוזרים שמיים וארץ, זו"ן, לו"ק. והוא לשון תרגום.

ובזה תבין, אשר תרדמה בגי' תרגום. והוא אותיות, תרד מ"ה. כי ע"י לשון זה, שאינה בטהרה, מתגלים האחוריים, מ"ה, שזה תרד מ"ה. ונמצא, יורדים המאזניים ובאים לכף חובה.

וכל זה הוא בנוגע לזו"ן, שהם שמיים וארץ, שנבראו במ"ה. כי הם יצאו מזיווג דיסודות, הנקרא מ"ה. אבל המלאכים הקדושים יצאו מזיווג דנשיקין דאו"א, ואין בהם מ"ה, אלא רק מ"י, עולם עליון, בינה. אשר מצד אחד הם נמצאים משום זה תמיד רק בו"ק בלא ג"ר, אמנם מצד שני גם ו"ק שלהם הם אור חסדים דבינה עילאה, מ"י, החשובים כג"ר ממש, ואינם צריכים לחכמה, כמו אמא עילאה. וע"כ הם קדושים. כי ג"ר נקראות קודש.

ולפיכך, אין המלאכים מתפעלים כלל מלשון התרגום, המגלה מ"ה בזו"ן ומחזיר אותם בו"ק, מב' טעמים:

א. שאפילו בעת שיש לזו"ן ג"ר מלשון הקודש, אינם מקבלים ממנו הג"ר, בהיותם חפצים רק באור חסדים, כמו אמא עילאה.

ב. כי גילוי האחוריים דמ"ה אינו נוגע להם, כי אין בהם מ"ה.

וזה שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו, אינם נזקקים, משום שאינם מפסידים כלום מחמתו, ואינם מרוויחים מהסתלקותו, כי הם רק ו"ק. ואינם מכירים אותו, כי אין בהם מ"ה.

ונאמר, שלא יקנאו את האדם להרע לו. כי הפסוק הזה מקלל אלוהים אחרים, המפריעים לגילוי מוחין דג"ר מחכמה. שע"כ הם צריכים להיאבד מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה. ולפי שגם למלאכים אין ג"ר דחכמה, אלא ג"ר דחסדים לבד, הרי ירגישו מחמת זה ביזיון לדרגתם, ויקנאו אותנו על היותנו מחשיבים את עצמנו כל כך.

וגם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ, כי נקראים אלקים, בהיותם נמשכים מאמא, הנקראת אלקים. וע"כ הם בכלל אלקים. והם לא עשו השמיים והארץ, כי גם הם אינם יכולים לקיים שמיים וארץ בג"ר דחכמה, ואין קיום לשמיים וארץ ליישוב בני אדם בזרע ובקציר, אלא רק ע"י המוחין דג"ר דחכמה, הרי שגם הם לא עשו השמיים והארץ.

153. כתוב, ואַרְקָא [והארץ], משום שארקא היא אחת משבע הארצות שלמטה. ובמקום זה יש בני בניו של קין. כי לאחר שגורש מעל פני הארץ, ירד שם ועשה תולדות. ודעתו התבלבלה שם, שלא ידע מאומה. והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחושך ומאור.

ז"ת נכללות זו מזו, ויש בכל אחת שבע ספירות חג"ת נהי"מ, ונמצאות גם במלכות. וכן בארץ התחתונה יש שבע ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשייה, צייה, תבל. והארץ שלנו היא תבל, העליונה משבע הארצות. וארקא היא השלישית משבע הארצות.

והנה הנשמות של קין והבל, נמשכו מהשם אלקים. אלא מסיבת הזוהמה, שהטיל נחש בחוה, יצאה תחילה נשמת קין מאותיות אל"ה, ואח"כ יצא הבל מאותיות מ"י. והיו צריכים להתכלל זה בזה ברחמים. ואז היה שורה השם אלקים על שניהם יחד, כמו שהתחברו מ"י באל"ה תמיד, בשם אלקים.

אמנם כוח זוהמת הנחש, שיצא עם נשמת קין, גרם לו לקטרג על אחיו הבל, שהוא מ"י דאלקים, עד שקם עליו ויהרגהו. כי גרם להסתלקות אותיות מ"י מן אל"ה, שזו הריגת הבל. ואל"ה, שהוא בחינת עצמו, נפל לקליפות. וגורש מעל פני הארץ, כי נפל מארץ דקדושה, ירד שם לארקא, מקום הקליפות. ועשה תולדות, ודעתו התבלבלה שם, שלא ידע מאומה.

כי עשה תולדות בשליטת הקליפות. וע"כ התבלבל לשון הקודש בפיו אל לשון תרגום, שלא ידע מאומה. כי איבד הדעת, כי הקליפות מחוסרי דעת. כי להן מוחין דחו"ב בלי דעת.

ועניין הריגתו את הבל, הוא משום שרק בכוח מ"ן בטהרה, ממשיכים מ"י אל זו"ן. ואח"כ ממשיכים אותיות אל"ה. והושלם השם אלקים גם בזו"ן, כמו באו"א. ואז גם הנוקבא מסתיימת בכלים דדכורא, כמו אמא. ביציאת אות ה' ובעליית י'.

ואין הפירוש, כי האות ה' של מ"ה דנוקבא מסתלקת לגמרי. אלא שהה' נכנסה בפנימיות הנוקבא בהעלם, והי' דמ"י התגלתה כלפי חוץ. ובאופן זה שורה השם הקדוש אלקים גם בזו"ן, שהם שמיים וארץ.

אמנם קין העלה מ"ן שלא בטהרה, ורצה להגביר אותיות אל"ה של עצמו, ליהנות עצמו. וכמ"ש, וַיָקָם קין על הבל אחיו. כי הקים עצמו למעלה בשליטה על המ"י, שהוא הבל. ואז התגלו תכף האחוריים של הנוקבא, שהיא הה' דמ"ה, שהייתה בהסתר. והשם מ"י הסתלק מהנוקבא.

ונמצא משום זה, שגם נשמת הבל, שהייתה נמשכת מהמ"י של הנוקבא, שגם היא הסתלקה למעלה, וע"כ כתוב, ויהרגהו. ולכן נאמר בזוהר, בשעה שקין הרג את הבל, היה נושך אותו בשיניו, כמו נחש קדמוני, והרגו.

כי הזוהמה של הנחש הייתה בו, שמשום זה היה רוצה להגביר אותיות אל"ה ולבטל את המ"י, ולהכניעו תחתיו. וע"כ גילה האחוריים, שהם מ"ה, בנוקבא, והסתלק המ"י ממנה. וע"כ פרחה נשמת הבל הנמשכת ממנה, ויהרגהו. וקין עצמו, שהוא אל"ה, נפל לרשות הקליפות, שהם ארקא, הנקראת בכתוב, ארץ נוד.

והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחושך ומאור. ויש שם שני ממונים: כי אור וחושך משמשים שם בערבוביה, בלי תחומים ביניהם, מטעם שיש שם שני ממונים, השולטים בשווה על הארץ הזו:

א. ממונה על החושך, והוא משרה שם את החושך,

ב. ממונה על האור, והוא משרה שם האור.

154. ויש שם שני ממונים שליטים, השולטים, זה בחושך וזה באור. והיו עוינים זה את זה. ובשעה שירד שם קין, התחברו זה בזה, ונשלמו יחד. וראו הכול, שהם תולדות קין. וע"כ, שני ראשים להם, כשני נחשים, חוץ מבעת שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על שלו, על האור, ומנצח על האחר, על הממונה שעל החושך. ולפיכך, נכללו אותם שבחושך, באותם שבאור, והיו אחד.

ביציאת שם קדוש אלקים, תחילה עולות אותיות אל"ה ומתחברות במ"י, בבחינת סתום בשם, מטעם היותן מחוסרי חסדים. והקודש, חכמה, אינו יכול להתלבש בהם בלי לבוש של חסדים. והם ע"כ סתומים בשם אלקים. ואח"כ נעשה זיווג ב' במ"י, להמשיך חסדים, אשר עתה מתלבשת החכמה בחסדים, ונשלם השם אלקים. שנאמר, מ"י ברא אל"ה. כי ברא אור לאורו. כלומר, לבוש כבוד דחסדים. והתלבש בהם, והתחברו אל"ה במ"י, ונשלם אלקים.

כי במ"י, בינה, יש ג"ר, או"א עילאין, שנתקנו כאוירא דכיא, חפץ חסד (ח"ח), ואינן מקבלות חכמה. ורק ז"ת דמ"י, ישסו"ת, מקבלות חכמה. לכן, בתחילת עליית אותיות אל"ה למ"י, הן עולות לז"ת דמ"י, המקבלות חכמה. ואז הן סתומות בשם אלקים. אלא אח"ז נעשה זיווג הב' דג"ר דמ"י, שהן אוירא דכיא. הן משפיעות לבוש הכבוד, שמאיר לאל"ה. ואז נשלמו בשם קדוש, אלקים.

ונשמת קין הייתה מבחינת אל"ה, בעוד שהן סתום בשם. וע"כ הקדושה, החכמה, הייתה סתומה עליו, מטעם חיסרון של לבוש דחסדים. והנה לא די, שלא העלה מ"ן להמשיך המ"י דחסדים, אלא עוד שרצה להמשיך חכמה מאו"א עילאין. ובזה הרג את הבל, כי גילה האחוריים דנוקבא דז"א. והוא עצמו הפיל נשמתו לקליפות, שהן אל"ה. שמקום קליפות אלו הוא בארקא.

ועניין ב' ממונים אשר שם, הם מאל"ה דקליפות. כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. ובנוקבא יש אחוריים דמ"ה בהסתר ומ"י בגילוי. ואז יכולה להאיר אל הנשמות בשם קדוש אלקים, בתכלית השלמות. כי אז החכמה של האותיות אל"ה, שקיבלו מז"ת דמ"י, מתלבשות בחסדים דג"ר דמ"י, ונגלה שם קדוש.

אמנם בס"א, שכל יניקתן מאחוריים דקדושה, מ"ה, נמצאות בהן אותיות אל"ה בב' ליקויים:

א. מחוסרי חסדים לגמרי,

ב. שהחכמה שבאל"ה אינה יכולה להתלבש שם, מחמת חיסרון של החסדים דמ"י, וע"כ הן שרויות בחושך ולא באור.

והוא הזכר דאל"ה דקליפה. כי הכלים שלו הם כלים דחכמה, אל"ה, אבל ריקים מחכמה, מחוסר חסדים דמ"י. באופן שכולו חושך, הן מחכמה והן מחסדים. אבל מעלתו גדולה בכוח הכלים שלו, שהם היו ראויים לחכמה, אם היה אפשר לו לקבל לבוש חסדים.

והנוקבא של אל"ה דקליפה, היא מאחוריים של מ"ה דנוקבא דקדושה, שהיא כלי של חסדים. אבל בקליפה היא פגומה מאוד, שהיא שורש דפרודא, המזייפת בשם המלך. ויש לה הרבה שמות הטומאה, לפי הקלקולים שלה. אמנם יש לה אור דקיק מכוח הכלים שלה, מאחוריים דמ"ה, שהם בשורשם כלים דחסדים.

ותדע, שאלו הזכר והנקבה דאל"ה דקליפה, הם ב' הממונים שבארץ ארקא: הזכר ממונה על החושך והנקבה ממונה על האור אשר שם. וע"כ הם מקטרגים זה לזה, להיותם הפוכים זה מזה. כי הזכר, היות בו הכלים הריקים דחכמה מאותיות אל"ה, הוא שונא כוח הזיוף והפירוד, שיש בכלים דנוקבא שלו, והוא בוחר יותר בחושך שבו. והנקבה, שיש לה אור דקיק מחסדים, אינה חושקת כלל באור חכמה, ומכ"ש בחושך הזכר, וע"כ מקטרגת בו ובורחת ממנו.

ונאמר, שיש שם שני ממונים שליטים, השולטים, זה בחושך וזה באור. והיו עוינים זה את זה. כי הזכר שולט בחושך, והנוקבא באור. והם מקטרגים ושונאים זה את זה. ומתוך שהם נפרדים זה מזה, אינם יכולים להתפשט כלל, ואין בהם כוח להזיק.

אלא אחר שחטא קין והפיל אותיות אל"ה דקדושה שבנשמתו אל הקליפות ההן שבארקא, התלבשו אז אותיות אל"ה שלו, הסתומות ג"כ מחסדים, בתוך האור דנוקבא דאל"ה דקליפה. שבזה הֶחייה ניצוצין קטנים, שנשארו בכלים דאל"ה של קין מבחינת החכמה. כי האור דקליפה רעה, החייה אותם, בדוגמת אור חסדים דקדושה. שמתוך כך גם הזכר דאל"ה דקליפה הזדווג עם הנוקבא הזו, שהלבישה אל"ה של קין. כי גם לו אותם הכלים של קין. וע"י זיווג זה הוליד קין תולדות, שהן מניצוצי חכמה, שנשארו באותיות אל"ה שלו, המעורבים בכלים דאל"ה של זכר דקליפה, שהתלבשו באור של הנוקבא הרעה דקליפה.

ולכן נאמר, ובשעה שירד שם קין, התחברו זה בזה, ונשלמו יחד. כי ניצוצי חכמה שנשארו באל"ה של קין, התלבשו באור הנקבה דקליפה, שע"י זה חשק בה גם הזכר דקליפה, כדי לקבל וליהנות מניצוצי החכמה דאל"ה של קין.

והזדווגו זה בזה, שהשתתפו יחד, ונשלמו זה מזה יחד. וראו הכול, שהם תולדות קין. שע"י הזיווג הזה יצאו תולדות, התלבשות ניצוצין דאל"ה של קין באור דקליפה. ונמצאו, שנגלו ע"י זה ניצוצי חכמה דנשמת קין. וכולם ראו, שהם תולדות של קין, שנולדו ע"י הזיווג הרע הזה.

וע"כ, שני ראשים להם כשני נחשים. כי מתוך שיצאו מחיבור הזכר והנקבה דאל"ה דקליפה, שמשורשם הפוכים זה מזה, ע"כ התולדות שהוליד קין בעזרתו, יש להם אותם ב' הראשים של אלו ב' הקליפות:

א. האחד נוטה לחושך דכלים דחכמה,

ב. השני נוטה לאור שבכלים דטומאה של הנוקבא דקליפה.

ונאמר, שהם כשני נחשים, כי הם הלעומת של ב' חיות שבמרכבה, שור ונשר.

ב' ראשים יש להם רק בעת שליטת הזכר, שליטת החושך, כי ע"י התלבשותו באור דנוקבא, כדי ליהנות מניצוצי חכמה של קין, נמצא שהוא מקיים גם שליטת הנוקבא שלו בעל כורחו, כי צריך לאור שלו. וע"כ יש אז לתולדות ב' ראשים, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן.

משא"כ הנוקבא דקליפה, שאינה צריכה כלל לזכר שלה, שהרי אינו נותן לה מאומה, כי כולו חושך. ולפיכך, בעת שהנוקבא שולטת ורוצה לנצח בטומאה שלה, הרי יש לה שליטה שלמה, ואינה משאירה מבחינת הזכר כלום, ואז גם התולדות של קין, ב' הראשים שלהם, חוזרים להיות אחד.

חוץ מבעת, שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על שלו ומנצח על האחר. כלומר, בעת שהנוקבא דקליפות שולטת, שהיא בעלת האור, ומתחזקת לנצח על הזכר, שהוא הממונה אחר. ומנצח על שלו, ניצח הכוח שלו, וגם מנצח על האחר, ניצח ג"כ על הממונה האחר, שהוא הזכר. כי היא מנצחת את הזכר תחת שליטתה לגמרי.

ולפיכך, נכללו אותם שבחושך באותם שבאור, והיו אחד. ומשום זה נכללה שליטת הזכר, החושך, בתוך שליטת הנקבה, האור, ונעשו ב' הראשים אחד.

155. אלו ב' ממונים, נקראים עפרירא וקַסטימון, והצורה שלהם כצורותיהם של המלאכים הקדושים, בשש כנפיים. אחד הוא בצורת שור, ואחד בצורת נשר. וכשמתחברים, נעשו לצורת אדם.

הזכר נקרא קסטימון, והוא נגזר מלשון קוסטי, שפירושו חורבן. ונקרא כך, להיותו חושך ואינו ראוי ליישוב של בני אדם. והנקבה נקראת עפרירא, מלשון עפר, שאינו ראוי לזריעה. ונקראת כך, להורות שהגם שיש בה אור, עכ"ז אינו מספיק לזריעה ולקצירה, להזין בו בני אדם.

וצורתם כצורת המלאכים בעלי שש כנפיים, להיותם הלעומת של המלאכים העליונים, שיש להם שש כנפיים כנגד ו' דהוי"ה. ולהבדיל מחיות הקודש, שאין להן אלא ד' כנפיים, כנגד אותיות השם אדנ"י. ובא להורות על הגובה של הקליפות הללו, שהן הלעומת של מלאכי קודש העליונים.

הזכר קסטימון בצורת שור, שהוא לבוש ראשון שמתלבש בו ס"א, כמו שנאמר בזוהר, שמשִׁמרי היין יוצא מערער ומקטרג אחד, מזיק הראשון בעולם. והוא בצורת אדם, כשקרב אל הקודש, כיוון שיצא מן הקודש, ורוצה לרדת למטה, להתלבש בלבוש להזיק העולם, יורד הוא ומרכבותיו. והלבוש הראשון שלוקח הוא צורת שור. והראשון למזיקים, מאלו ארבעה אבות המזיקים, הוא שור.

פירוש. כי המוחין העליונים נקראים יין המשמח אלקים ואנשים. ויש בסופם סיגים, שמרי היין. ומפסולת זו יוצא המזיק הראשון לעולם, שבעודו דבוק בקדושה, בשמרים, יש לו צורת אדם. אלא כשהוא יורד להזיק לבני אדם, מתלבש בצורת שור. וע"כ השור הוא הראשון מארבעה אבות המזיקים.

וקסטימון הוא המזיק, שיש לו צורת שור, להורות שהוא שורש כל המזיקים, הנקראים שור דקליפה, הסיגים של המוחין העליונים של השם הקדוש אלקים, אל"ה דקליפה, כנגד אל"ה של השם אלקים, להיותו סיגים ושמרים, העומדים מתחתיהם.

וע"כ, בהיותו עוד מחובר בקדושה, היה לו צורת אדם, כי מוחין אלו דאלקים הוא צל"ם אדם, שעליו כתוב, בצל"ם אלקי"ם עשה את האדם. אמנם בהיפרדו מהקדושה, וירד למקומו לארקא, התלבש בלבוש שור.

ולנקבה שלו שבארקא יש צורת נשר, ע"ש תפקידה לנשר נשמות בני אדם, הנופלות תחת שליטתה. כי נשר הוא מלשון נשירת עלים מהאילן. כי מתפקידה לשוטט בעולם, ולהביא בני אדם למקרה לילה, לפגום ברית קודש, שבסיבת הפגם הזה נושרות הנשמות מבני אדם.

וכשמתחברים, נעשו לצורת אדם. שאם חוזרים ומתחברים בקדושה, להיות שָׁם שמרים תחת היין, הם חוזרים להיות בצורת אדם, כמו שהיו מטרם שירדו לארקא ונעשו למזיקים.

156. כשהם בחושך, הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם. והם מדלגים לתוך הרי חושך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין.

חוץ מבעת, שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על האור, ומנצח על האחר. ולפיכך נכללו אותם שבחושך באותם שבאור, והיו אחד. שבעת שליטת הנוקבא, אור, חוזרים שני ראשים להיות ראש אחד. אבל כשהם בחושך, בעת שליטת הזכר קסטימון, מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים.

כי הזכר אינו יכול לבטל שליטת הנוקבא, בהיותו צריך להתלבש באור שלה. וע"כ הם כנחש בשני ראשים. והולכים להזיק בדרך הנחש, באותה דרך שהנחש פיתה את חוה לאכול מעצה"ד.

והנה מכוח הראש של הנוקבא דקליפה, נמצאים מעופפים בתוך התהום, ששם שורש הקליפות, הנקרא תהום, שהוא ירידה, שאין למטה ממנה, כמ"ש, יעלו שמיים ירדו תהומות. ומכוח הראש של הזכר דקליפה, נמצאים רוחצים בים הגדול, שהוא החכמה דקליפה. כי ים הוא שם החכמה.

ותדע, שמשום זה נקראת ארקא בשם ארץ נוד, להיותם מתנדנדים תמיד, מחמת שני הראשים של הממונים הללו: פעם עולים בים הגדול ופעם יורדים תהומות.

ביאור מלאכים עזא ועזאל. תדע, כי עזא ועזאל הם מהמלאכים הגבוהים ביותר. כי תמצא, שגם אחר נפילתם מהשמיים לעוה"ז, להרי החושך, ונקשרו בשלשלאות של ברזל, היה בלעם משיג על ידם כל מדרגת נבואתו, שעליהם נאמר, אשר מַחזה שד"י יֶחזה, בכוח השגתו לאלו המלאכים, הנקרא, נופל וּגְלוי עיניים.

כי עזא נקרא נופל, ע"ש נפילתו משמיים לארץ. ועזאל נקרא גלוי עיניים, בערך עזא שהקב"ה השליך חושך בפניו. ושמא תאמר, שמדרגת נבואתו של בלעם דבר קטן, הנה לומדים, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באוה"ע קם, והוא בלעם.

וסיבת נפילתם משמיים לארץ, מכוח שקטרגו על האדם בעת הבריאה. אמנם יש להבין, הלוא הרבה מלאכים קטרגו אז, כמו שלומדים, ולמה הפיל הקב"ה רק את עזא ועזאל?

אלא בשעה שעלה ברצונו של הקב"ה לברוא האדם, קרא כיתות של המלאכים העליונים, והושיב אותם לפניו, ואמר, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, מה אנוֹש כי תזכרנו, מה טיבו של אדם זה? אמר להם, האדם הנברא בצלם שלנו, תהיה חכמתו מרובה מחכמתכם.

כי נשמת האדם היא כלולה מכל המלאכים והמדרגות העליונים, כמו שגופו כולל כל בריות העוה"ז. ולפיכך, בעת בריאת נשמתו של האדם, קרא לכל המלאכים העליונים, שיכללו את עצמם בנשמת האדם. כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ששיתף כל המלאכים, שייכללו בצל"ם ובדמות האדם.

ושאלו הם את הקב"ה, מה טיבו של אדם זה, כלומר, מה נרוויח ממנו ע"י התכללותנו בו? והשיב להם, האדם הנברא בצלם שלנו, תהיה חכמתו מרובה מחכמתכם. הבטיח להם, שזה האדם, שיתכלל מהצלם שלנו, תהיה חכמתו גדולה מחכמתכם. ותרוויחו גם אתם ההשגה הגדולה ההיא, שחסרה לכם עתה. שלעת"ל מעלת ישראל תהיה גדולה מהמלאכים. וע"כ השתתפו כולם ונכללו בצלמו של האדם.

ואחר שברא האדם וחטא, באו עזא ועזאל, ואמרו לפני הקב"ה, פתחון פה יש לנו לפניך, הרי האדם שעשית, חטא לפניך. אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, הייתם יותר גרועים ממנו. והפיל אותם הקב"ה מהמדרגה הקדושה שלהם, מן השמיים. אחר שהפילם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו בני העולם.

ביאור הדברים. כי תראה שלא כל המלאכים באו להתלונן לפני הקב"ה אחר חטאו של אדם, רק עזא ועזאל לבדם. וזה מטעם שידעו, שיעשה תשובה. אך עזא ועזאל ידעו, כי זה הפגם, שהשיגו מחמת חטאו של אדם, לא יתוקן כלל מחמת תשובתו.

ולא עוד, אלא שמוטב היה להם, שלא יעשה תשובה כל עיקר. ולפיכך רק הם התלוננו על חטאו של אדם. כי כלפיהם הוא כמ"ש, מעוות לא יוכל לִתְקוֹן, וחֶסְרון לא יוכל להימנות.

כי שבירת הכלים וחטאו של אדה"ר הם עניין אחד. אלא שמבחינת מציאות העולמות, נקרא שבירת הכלים, ומבחינת הנשמות נעשה בחטאו של אדם.

ונודע, ששבירת הכלים שלטה בשמונה מלכים, מלך הדעת וז"ת חג"ת נהי"ם, אשר בכל מלך מהם מ' (40) בחינות, שהן ע"ס שבכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ. ונמצא שמונה פעמים מ' הם ש"כ (320) בחינות. ונקרא ש"כ ניצוצין שנזרקו לכל צד בעת שבירת הכלים.

ועניין התשובה הוא, שע"י עליית מ"ן, אנו מעלים ניצוצין אלו מן הקליפות בחזרה למקומם לאצילות, כמו שהיו מטרם החטא של אדה"ר. אמנם אין כוח בידינו לברר את המלכויות שבשמונה המלכים האלו, כי פגמם למעלה מכוחנו לגמרי. וע"כ אין אנו רשאים לברר אלא רק רפ"ח (288) ניצוצין עם תשובתנו, שהם רק ט' פעמים ל"ב (32). אבל ל"ב הבחינות של המלכויות שבהם, אסור אפילו לנגוע בהן. והוא הנקרא ל"ב האבן.

ומכוח זה נגנזו ג"ר דאו"א, הנקראות או"א הפנימיים. כי אלו ל"ב הניצוצין, שייכים להם, להשלמת ע"ס שלהם. וכל עוד שהם חסרים מהם, אין להם זיווג. אמנם אחר שייגמר הבירור של כל רפ"ח הניצוצין, יימצא ל"ב האבן מתברר מאליו, ואינו צריך למעשה ידינו. ואז כתוב, והסירותי את ל"ב האבן מבשרכם. ואז ישיגו או"א הפנימיים את המוחין שלהם, שזה יהיה בגמה"ת. אבל לפני גמה"ת, לא יוכלו אלו אחוריים דאו"א לקבל שום תיקון ע"י תשובתנו.

ותדע, שאלו המלאכים עזא ועזאל, הם אחוריים דאו"א, שהתבטלו בעת שבירת הכלים. והנה קודם החטא של אדה"ר, חזרו ונתקנו במידה מרובה. ואחר חטאו של אדה"ר, חזרו לביטולם, ואין להם עוד תקנה קודם גמה"ת. ולפיכך התלוננו עזא ועזאל לפני הקב"ה על המוחין שלהם, שהפסידו מחמת חטאו של אדם. כי ראו, שאין להם שום תקווה, שיוכל האדם לתקן אותם ע"י תשובתו.

ולא עוד, כי ראו, שאדה"ר ע"י תשובתו יפיל אותם עוד יותר מדרגתם. כי כל התשובה צריכה להיות רק על רפ"ח ניצוצין, ולא לנגוע בל"ב האבן, השייכים לתיקון או"א הפנימיים, שאליהם מתייחסים המוחין של המלאכים ההם. וכל עניין התשובה והעלאת מ"ן, הוא להסיר הפסולת הזו, ל"ב הניצוצין, מן האוכל, שהם הרפ"ח. ונמצא, שמורידים עוד יותר עזא ועזאל בהסרת הפסולת, שהיא ל"ב האבן, מן הקדושה לגמרי. ולפיכך קטרגו ומנעו את האדם מלעשות תשובה, כי התשובה מורידה אותם עוד יותר. כי ל"ב הניצוצין הללו שייכים לבניינם.

וכיוון שראה הקב"ה, שקטרוגם זה יחליש את האדם מלעשות תשובה. לפיכך אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, הייתם יותר גרועים ממנו. כי אדה"ר לא קלקל אותם כלל בחטאו, כי הגם שיש להם מעלה וקדושה בהיותם בשמיים, ששם אין אחיזה לקליפות, הנה אין זה שלמות גמורה, בעוד שאינם יכולים להימצא בעוה"ז שלנו במקום הקליפות. וע"כ אמר להם הקב"ה, הרי לא הפסדתם כלום בחטאו של אדם, כי בלאו הכי אינכם טובים ממנו. שהרי כל מעלתכם היא רק מחמת שהמקום גורם.

ודיבורו של הקב"ה הוא מעשה. ותכף נפלו משמיים לארץ שלנו. ואחר שהפילם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו בני העולם. כלומר, כיוון שבאו לעוה"ז, התחילו לברר ל"ב האבן, הכלול בבנות האדם. כמ"ש, ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות הנה, וייקחו להם לנשים מכל אשר בחרו.

כי לא רצו להפריד הפסולת דל"ב האבן, ולבחור רק ברפ"ח, אלא שלקחו מכל אשר בחרו, כלומר גם את ל"ב האבן. ואז נכשלו גם הם בנוקבא לילית הרשעה, ורצו להטעות העולם במעשיהם הרעים האלו, כי לא רצו שהאדם יחזור בתשובה, שזהו בניגוד לשורשם.

מה עשה הקב"ה? ראה שעזא ועזאל מטעים העולם. קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך. כי ראה הקב"ה, שאם יהיה להם כוח לחזור לשמיים אחר חטאם זה, ייכשלו כל בני האדם אחריהם, ולא יוכלו לעשות תשובה, כי שליטתם תהיה רבה מאוד.

וע"כ, אע"פ ששורשם גבוה, נתן רשות לשורש הקליפות, הנקרא ברזל, כמ"ש, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. וכיוון שקליפה זו נדבקה בהם, נקשרו בה כמו בשלשלאות של ברזל, בתוך הרי חושך, ולא יוכלו לעלות משם טרם גמה"ת.

ולכן נאמר, כשהם בחושך, הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם. כי אחר שרוחצים בים הגדול, שהוא חכמה דקליפות, קיבלו כוח להתחבר עם עזא ועזאל, שבהרי חושך לקבל מהם חכמה, ועוררו אותם שישפיעו להם מהחכמה שלהם. הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם ההתעוררות דבחינה ד', שהוא גדלות הקבלה, המכונה בשם כעס והתרגזות. כמו שלומדים, כל גרגרן כועס.

והם מדלגים לתוך הרי חושך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין. כי לא יכלו לעלות לשורשם לקבל בעדם חכמה, מחמת שלשלאות הברזל שעליהם. ולפיכך נבחן, שהיו קופצים כלפי מעלה ונופלים חזרה, שמחמת זה העמיקו להם מקומם בתוך הרי חושך, וחשבו שהקב"ה רוצה לחדש עליהם כוח הדין, מחמת הקפיצות שלהם לקבל משורשם, וע"כ פסקו מלדלג עוד.

ועכ"ז, אלו שני הממונים שוחים בים הגדול. כלומר, אע"פ שלמעשה לא יכלו להשפיע להם כלום, כי רק דילגו ונפלו, עכ"ז היה מספיק בעד ב' הממונים, לקבל מהם חכמה, עד ששוחים בים הגדול. כי עתה היה להם כוח לשוט שם בים החכמה דקליפה. מה שמקודם, לא היה להם כוח, אלא להתרחץ שם בלבד.

והטעם הוא, כי כל עניין הקליפות הגבוהות הללו, אין בהן מעשה. וכל הפעולות שלהן נגמרו רק במחשבה וברצון בלבד, מחמת היותן הכוחות דפרודא. ובטרם יספיקו לבוא לכלל מעשה, הקדושה מסתלקת משם. וע"כ לא יצויר זה לעולם, שיבואו לכלל מעשה. לכן בעבודה זרה הקב"ה מעניש ג"כ על המחשבה והרצון בלבד, כמ"ש, למען תְפוש את בית ישראל בליבם. וכמו שלומדים, שהאדם נענש על הרהור עבודה זרה שבלב, כמו על מעשה. ולפיכך הספיקו הקפיצות של עזא ועזאל, לקבלת החכמה שלהם, אע"פ שלמעשה לא נתנו להם כלום.

157. ואלו שני הממונים שוחים בים הגדול, ופורחים משם, והולכים בלילה אל נעמה, אם השדים, שטעו אחריה בני אלקים הראשונים, וחושבים להתקרב אליה. והיא מדלגת 60,000 פרסאות, ונעשית ומתהפכת לכמה צורות לבני אדם, בשביל שיטעו אחריה בני אדם.

פירוש. כי אחר שקיבלו כוח מעזא ועזאל, יכלו גם להזדווג עם נעמה. שגם המלאכים הראשונים, עזא ועזאל, טעו אחריה. ומתוך זיווג זה, ילדה נעמה כל הרוחות הרעות והשדים בעולם. וטעו אחריה בני אלקים הראשונים, שהם עזא ועזאל, הנקראים בני אלקים, כמ"ש בבראשית.

ויש להבין הדבר, כיוון שמלאכי מעלה היו, איך באו לכלל טעות לִזנות עם נעמה? וכן, למה הולידה נעמה ע"י זה רק שדים ורוחות, ולא אנשים? כי עולם עליון, או"א, נברא בי', דכורא, ואין בהם מבחינה ד' ולא כלום. אבל הזו"ן, שהם עולם תחתון, נבראו בה', הכלולה גם מבחינה ד'.

או"א בינה, בחשק אחַר אור חסדים. כי כן יצאה הבינה מתחילתה בד' הבחינות דאו"י. אבל הזו"ן צריכים לאור חכמה, כי כך נאצל הז"א דאו"י בהארת חכמה בחסדים אלו. ומזיווג או"א יצאו המלאכים, הנמצאים גם בסיום הי' כמוהם, וחושקים רק אחר חסדים, ולא אחר חכמה כמוהם. ונשמות בני אדם יצאו מעולם תחתון, זו"ן. ונמצאות הנשמות בסיום הה', שעליה היה הצמצום, שלא לקבל חכמה מחמת בחינה ד', הכלולה בה. וכן יש להן צורך וחשק אחר חכמה, כמו הזו"ן, להיותן נמשכות מהם.

אדה"ר בעת שנולד מהזו"ן, היו הזו"ן מלבישים לעולם עליון, או"א, והסתיימו גם הם בי'. אלא הה' הייתה גנוזה באחוריים שלהם. וע"כ הייתה מעלת אדה"ר גדולה מאוד. כי בהיותו בזו"ן בעולם עליון, והסתיים בי', הייתה מדרגתו כמלאכי מעלה, הנולדים מאו"א.

ועם זה היה מקבל חכמה עליונה, להיותו מזו"ן. והיה שורה עליו השם אלקים, חכמה, בשלמות העולם העליון. כי בי' אין צמצום ובחינה ד'. ומבחינה זו הוליד קין והבל. קין מאל"ה, והבל ממ"י. ובשניהם לא הייתה מגולה ה"ת, אלא י' לבדה, כיוון שהיה בהם חכמה עליונה. ועיקר נושא החכמה הוא אל"ה, ז"ת דבינה, נשמת קין.

אמנם קין קינא בתאומה היתרה הגנוזה במ"י, כי בי' זאת נמצאת בהסתר ה"ת. וקין רצה להזדווג עימה, רצה להמשיך החכמה שלו לבחינה ד' הגנוזה בנשמת הבל. ובזה הרג את הבל. כי אחר שהתגלתה ה"ת, נגלה גם הצמצום שעליה, שאסורה לקבל מאור העליון. וע"כ הסתלק שם אלקים משניהם.

אלא מ"י, שהוא ג"ר, הסתלק למעלה, ונבחן בזה שהרג את הבל. ואל"ה של קין, ז"ת, נפל לקליפות, שהוא ארקא. ואע"פ שנפל לקליפות, מ"מ נשארו בכלים ניצוצין מועטים של החכמה, ומכ"ש הבנות שלו, שלא נפגמו כל כך, היו בהן עוד יותר ניצוצין מהבינה.

נעמה שהיא מבנות קין, הייתה יפה מאוד מכל בנות האדם. כי עיקר החטא היה בזכרים של קין ולא בנקבות, שהן קרקע עולם. ולפיכך, אחר שהפיל הקב"ה את עזא ועזאל לעוה"ז, שנברא בה', וראו את נעמה, התעורר בהם חשק גדול חדש, שלא היה מעולם, החשק אחר אור החכמה, כי משורשם יש להם חשק רק אחר חסדים. רק הראייה של נעמה, הולידה בהם חשק חדש זה להמשיך חכמה.

ומתוך שמבניינם עצמם אין להם ה"ת המצומצמת, וגם בבניין נעמה לא הייתה ה"ת מגולה, להיותה נמשכת מאל"ה של קין, לכן טעו בה, שהיא ראויה לקבלת חכמה, והזדווגו עימה. והייתה הטעות שלהם בב' דברים:

א. אע"פ שאין בהם ה"ת מבניינם עצמם, מ"מ המקום גורם. וכיוון שהם בעוה"ז, כבר ה"ת שולטת עליהם, והיו אסורים להמשיך אור החכמה.

ב. מה שחשבו, שגם בבניין נעמה אין ה"ת. כי באמת הייתה בה ה"ת בהסתר. ולפיכך יצאו מזיווגם זה כל השדים והרוחות, מזיקי העולם.

ובזה תבין מה שלומדים, שהשדים חצי מהם כמלאכי השרת וחצי מהם כבני אדם. כי מצד אביהם עזא ועזאל הם כמלאכים, ומצד אימם נעמה הם כבני אדם. אמנם לא יכלה להוליד אנשים, מחמת שלא היה בה זרע אנשים, אלא ממלאכים. ומזיקים, להיותם נולדים מזנות דפרודא היותר גדול שבעולם. וע"כ מוליכים עימהם זוהמתם, להזיק בכל אשר ימצאו.

ואלו שני הממונים שוחים בים הגדול, ופורחים משם, והולכים בלילה אל נעמה אם השדים, שטעו אחריה בני אלקים הראשונים. כי אחר שקיבלו כוח מאלו המלאכים, שזנו תחילה עם נעמה זו, יכלו גם הם ללכת לִזנות עימה כמוהם. והולכים בלילה, כי כוח החכמה דקליפות, אינו שולט אלא בחושך ובלילה, בעת שליטת הדינים. וכן מחמת שורשם, שהם עזא ועזאל, שנקשרו בהרי חושך.

וחושבים להתקרב אליה. והיא מדלגת 60,000 פרסאות. כי אחר שזנו עימה, קפצה 60,000 פרסאות, שפירושו, שהעלתה צחנה עד שרצתה לבטל הפרסא שעל גבי ו"ק דא"א, אשר כל ספירה שלו נבחנת בריבוא (10,000). ונמצאים ו"ק שלו 60,000 פרסאות.

אמנם אינו אומר שקרבו לגבה. אלא רק חושבים להתקרב אליה. וכן אינו אומר, ששוטטה 60,000 פרסאות, אלא רק, ומדלגת 60,000 פרסאות. כי רק דילגה. אבל נפלה תכף בחזרה למטה, ולא נגעה בהם. מטעם, אשר בקליפות הגבוהות הללו, אין שום מעשה נוהג בהם. וכל הפגם שלהן הוא רק במחשבה וברצון בלבד.

אמנם עכ"ז, כבר יש לה די כוח שיטעו אחריה בני אדם. כי הגם שאינה גורמת לאדם מעשה בפועל, אלא רק מחשבה ורצון כמותה. אבל הקב"ה מעניש כאן על המחשבה כמו על מעשה, כמ"ש, למען תְפוש את בית ישראל בליבם.

158. ואלו שני הממונים פורחים ומשוטטים בכל העולם, וחוזרים למקומם. והם מעוררים את בני בניו של קין, ברוח של יצרים הרעים, לעשות תולדות.

משוטטים בכל העולם, להזיק בני אדם, כי גורמים לבני אדם להיטמא ממקרה לילה. כי אחר שמחטיאים בני העוה"ז, חוזרים למקום הקבוע שלהם, שהוא ארקא, ומעוררים שם בני בניהם של קין, לעשות תולדות בזוהמתם. ומשמיענו, כי מלבד שהם מחטיאים בני קין בארקא, הם גם משוטטים בארץ שלנו, תבל, והם מחטיאים גם יושבי הארץ הזאת.

159. השמיים השולטים שם אינם כאלו השמיים שלנו, ואין הארץ מולידה בכוחם זרע וקציר כאלו שלנו, ואין הזרעים חוזרים לצמוח, אלא בכמה שנים וזמנים. והם שנאמר עליהם, האלוהים, אשר לא עשו השמיים ואַרְקָא [והארץ], יאבדו מן הארץ העליונה, הנקראת תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יהיו גורמים לבני אדם להיטמא ממקרה לילה. וע"כ יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים, שנעשו בשם אל"ה.

פירוש. כי השמיים שלנו מקבלים מז"א, שיש לו מוחין דהולדה. וע"כ הארץ שלנו המקבלת בנוקבא שלו, היא מקבלת זרע וקציר. אבל שמיים דארקא, אין להם מוחין דהולדה, בסיבת שליטת הקליפות אשר שם. וע"כ אין הארץ מולידה בכוחם זרע וקציר כאלו שלנו, שאין כוח בארץ לקבל זרע, להוציא תבואות וקציר, כנהוג בארצנו. ואין הזרעים חוזרים לצמוח, אלא בכמה שנים וזמנים. כי לא יצמח הזרע שמזריעים שם, אלא רק בכמה שנים וזמנים.

ונאמר על אותם ב' הממונים עפרירון וקסטימון, שהם האלוהים אשר לא עשו השמיים וארקא. כלומר, שלא יכלו לתקן השמיים וארקא, שתהיה ראויה להוציא פירות. ע"כ אין להם רשות לשוטט ולהחטיא אנשים בארץ שלנו, תבל. כי בהימצאם כאן, הם מחבלים גם את ארצנו, להיות כמו השמיים וארקא שלהם.

ויאבדו מן הארץ העליונה, הנקראת תבל, שיאבדו מהארץ שלנו, הנקראת תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יגרמו לאנשים, שייטמאו במקרה לילה. כי ע"י השוטטות שלהם בתבל שלנו, גורמים להחטיא בני אדם ממקרה לילה, שהוא הקללה הרובצת על ארקא, מחמת שליטתם שם.

וע"כ יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים שלנו, שנעשו בשם אל"ה. כי השמיים שלנו מקבלים מזו"ן המתוקנים, שנעשו בשם אל"ה, כמ"ש, בראשית ברא אלקים, שמ"י משתתף באל"ה. וע"כ הארץ שלנו מתוקנת ג"כ בקדושה עילאה. כי בסוד זה מתקיים העולם. וע"כ אין רשות לאלו ב' הממונים לשוטט כאן.

160. וע"כ פסוק זה הוא תרגום, שלא יחשבו המלאכים העליונים, שעליהם אומרים זה, ולא יהיו עוינים לנו. וע"כ המילה אל"ה, היא מילה קדושה, שאינה מתחלפת בתרגום. כי כל הפסוק כתוב בלשון תרגום, מלבד המילה אל"ה, שכתוב, יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה. כי מילה זאת אין לה תרגום.

כי חיבור אל"ה במ"י ממשיך מוחין עילאין דחכמה. ואם פוגמים באותיות אל"ה, כמו קין, הרי אלו נופלים בקליפות. ואפילו קדושת התרגום לא נשארת בהם. באופן, שלא תצויר בהם בחינת תרגום, שהיא ו"ק דקדושה.