מֵי נוח
230. כי מֵי נוח זאת לי אשר נשבעתי מֵעבוֹר מי נוח. וכתוב, ומי המבול היו על הארץ. ועוד כתוב, ולא ייכרת כל בשר עוד ממי המבול. כתוב, מי המבול ולא מי נוח. וכאן כתוב, כי מי נוח. ועוד כתוב, זאת לי. הלוא, הם לי, היה צריך לכתוב?
231. אלא כשהצדיקים מרובים בעולם, הקב"ה שמח ומשתבח בהם. כששורה צדיק בעולם, ונמצא בו, כביכול הוא מטיל שלום בעולם, שהוא המלכות. וכל העולם מתברך בגללו, ומטיל שלום בחברותא של מעלה.
כי כתוב, או יַחֲזֵק במָעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות כתוב כאן. יעשה שלום לי, שמשרה זכר ונוקבא, ז"א ומלכות. שלום יעשה לי, שמתברכים האבות, חג"ת דז"א.
232. מה ההפרש בין, שלום יעשה לי, לבין, יעשה שלום לי. כשמתברכים האבות, חג"ת, כתוב, שלום יעשה לי. מטעם שמקדים שלום על הכול, שהוא חשוב יותר מכל, וע"כ שלום כתוב קודם, שלום יעשה לי. יעשה שלום לי, לא הקדים כאן שלום, משום שצריכים להעביר תחילה את הנחש השורה אצל הנוקבא, המלכות, ואח"כ יבוא ז"א, לשרות במקומו עם המלכות. משום זה הקדים, יעשה, שיעשה התיקון להעביר הנחש, ואח"כ שלום בין ז"א ומלכות.
233. בזמן שצדיק נמצא בעולם, דינים אינם מתעוררים ואינם שולטים בעולם, משום שאדם צדיק הוא אות בעולם, יסוד, שנקרא אות. והקב"ה רוצה בכבודו, והעולם מתקיים בשבילו.
234. בזמן שבני אדם נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הצדיק ההוא הנמצא בעולם, הקב"ה מדבר עימו, כדי שיבקש רחמים על העולם, ויתרצה להם. מה עושה הקב"ה? מדבר עימו מאלו רשעי עולם, ואמר לו, שיטיב עימו לבדו ויכלה את כולם. מה דרכו של האדם הצדיק ההוא? עוזב את שלו, ולוקח עצמו ללמד זכות על כל העולם, כדי שהקב"ה יתרצה להם.
235. מאין לנו זה? ממשה, שאמר לו הקב"ה, חטאו ישראל, כמ"ש, עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו. עוד אמר לו, הֶרֶף ממני ואשמידֵם. בשעה ההיא אמר משה, אם משום הכבוד שלי יכלו ישראל מהעולם, טוב לי המוות, ולא יאמרו שעזבתי את זה של כל העולם משום הכבוד שלי. מיד, ויְחַל משה את פני ה' אלקיו. ומסר עצמו למיתה בכמה מקומות בשביל ישראל.
כמ"ש, ועתה אִם תישא חַטָאתָם, ואם אַין מְחֵנִי נא מִסִפרךָ. ולא זז משה משם, עד שמחל הקב"ה לישראל, כמ"ש, ויינחם ה' על הרָעה, אשר דיבר לעשות לעמו. וכתוב, ויאמר ה', סלחתי כדבריך.
236. ואילו בנוח כתוב, ויאמר אלקים לנוח, קֵץ כל בשר בא לפניי. אמר לו נוח, ולי מה אתה עושה? אמר לו, והקימותי את בריתי איתך, עשֵׂה לך תיבת עצי גוֹפֶר. ולא ביקש רחמים על העולם, וירדו מים, ואבדו בני העולם. ומשום זה כתוב, מי נוח, כי בו היו תלויים, מחמת שלא ביקש רחמים על העולם.
237. מכאן מה שכתוב, ויָחֶל נוֹח איש האדמה. ויחל, פירושו כמ"ש, לא יָחֵל דברוֹ, כי נעשה חול. איש האדמה, שבגללו כָּלוּ כל בני העולם, שלא ביקש עליהם רחמים. פירוש אחר, איש האדמה, משום שבשבילו התקיימה האדמה, אחר שהשחיתו אותה הקודמים, כמ"ש, לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבוּר האדם.
238. כתוב, כי מי נוח זאת לי. מי נוח נקראים, משום שגרם שיהיו נקראים על שמו, על מה שלא התפלל עליהם. אבל, זאת לי, מהו אומר? אלא, אמר הקב"ה, מי נוח גרמו לי שנגלתה זא"ת, המלכות, בעולם, שמתגלה הקשת להגן על העולם, כמ"ש, ואני זאת בריתי אותם. וכתוב, זאת אות הברית, את קשתי נתתי בענן, כדי להגן על העולם.
כלומר, הקשת מורה, שאין מי שישגיח על העולם ויתפלל עליו, אלא אני עושה לכבוד שמי הרמוז בזאת. ומי גרם לי לזה? מי נוח. שלא התפלל ולא הגן על העולם.
239. מכאן הסימן לחסיד צדיק, שלא נגלתה הקשת בימיו, שבימיו לא נצרך העולם לאות הזה, מפני שהוא מגן על העולם בתפילתו. ומיהו? אותו שמבקש רחמים על העולם, וראוי להגן עליו, כמו רבי שמעון, שלא נצרך העולם בימיו לאות הזה. כי האות הזה הוא סימן בעולם, שאין מגן זולת הקב"ה.