הקב"ה גוזר וצדיק מבטל
240. ולא הייתה גזרה שנגזרה למעלה על העולם, שלא היה רבי שמעון מבטל אותה, כמ"ש, צוּר ישראל מושל באדם, צדיק מושל יראת אלקים. הקב"ה מושל באדם. ומי מושל בהקב"ה? צדיק מושל. שהקב"ה גוזר והוא מבטל.
241. כגון רבי שמעון, שיום אחד היה יושב בפתח שער לוד. נשא עיניו וראה השמש מאיר, וסותם אורו ג"פ. בתוך כך חשך האור, ונראה בשמש, שחור וירוק. אמר לרבי אלעזר בנו, בוא אחריי בני, ונראה. כי ודאי גזרה נגזרה למעלה, והקב"ה רוצה להודיעני. ודאי ששלושים יום תלוי למעלה הדבר ההוא שנגזר, והקב"ה אינו עושה אלא עד שמודיע לצדיקים. כמ"ש, כי לא יעשה ה' אלקים דבר, כי אם גָלָה סודו אל עבדיו הנביאים.
242. בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר. רבי שמעון בא במצוקה והיכו ידיו בראש הנחש. שקַט הנחש והוריד פיו. וראה רבי שמעון את לשונו מתנדנדת. אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון, המסית והמשׂטין, שרבי שמעון נמצא בעולם.
הכניס הנחש את ראשו לנקב עפר אחד. אמר רבי שמעון, גוזר אני, שכמו שהנחש התחתון חזר לנקב העפר, כך הנחש העליון יחזור לנקב של תהום הגדול.
243. לחש רבי שמעון בתפילה. בעוד שהיו מתפללים, שמעו קול אחד אומר, ממוני הגזרות היכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי רבי שמעון ביטל אותן, אשריך רבי שמעון, שאדונך רוצה בכבודך על כל בני העולם. במשה כתוב, ויְחַל משה, שמשמע שאחזה אותו מחלה, ואתה, רבי שמעון, גוזר, והקב"ה מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל.
244. בתוך כך ראה, כי האיר השמש ועבר אותו השחור. אמר רבי שמעון, ודאי, כי העולם התבשם. נכנס לביתו ודרש, כי צדיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. מהו פָנֵימוֹ? כי צדיק ה' צדקות אהב, משום שישר יחזו פנימו. פנים עליונים של בני העולם. כי צריכים לבקש מהקב"ה רחמים על כל מה שהם צריכים.
245. מהו ישר יחזו? ימי קדם, הן הספירות דעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, שהוא הכתר, וימי עולם, הם הספירות דז"א, שנקראים פנֵימו. והם רואים אלו את אלו בדרך ישר מה שצריך לראות, שפָנים דז"א רואים הפָנים דעתיקא, וכן הפנים דעתיקא רואים הפנים דז"א, בדרך ישר, מבלי להטות ימין ושמאל.
246. בשעה שהקב"ה משגיח בעולם, ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיקא קדישא, כתר, בז"א, ת"ת, ומסתכלים כל הפנים דז"א, בפנים סתומים דעתיקא, ומתברכים כולם, משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לימין ולא לשמאל. כמ"ש, ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, שפניהם דעתיקא וז"א מסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי. ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד. ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד.
247. וכשעוונות העולם מתרבים, נסתם עתיקא קדישא ואינם משגיחים פב"פ, ואז דינים מתעוררים בעולם והכיסאות הוטלו, ועתיק יומין, כתר, נסתם ולא מתגלה. כמ"ש בדניאל, רואה הייתי, עד אשר הכיסאות הוטלו, ועתיק יומין יושב.
עד אשר הכיסאות הוטלו, אלו כתרים עליונים המשקים כל האחרים להעמיד אותם בקיומם. והם האבות, חג"ת דז"א, ועתיק יומין יושב, כלומר שלא מתגלה, וע"כ מכונה יושב, כי היושב ממעט קומתו. ואז הופכים רשעי עולם את הרחמים לדין.