השם הקדוש נחקק בבחינות ידועות

[אתגליף שמא קדישא בסטרין ידיען]

384. השם הקדוש נחקק בכ"ב (22) אותיות רשומות. י' בא', א' בי'. י' בב', ב' בי'. י' בד', ד' בי'. י' בה'. י' בג'. ה' בי'. ג' בי'. ו' בי'. וכן כולם נחקקים בי'. י' מעלה כל כ"ב האותיות.

י' רומזת לחכמה, והיא שורש לכל כ"ב האותיות. כי כשמתחילים לכתוב איזו אות, עושים בתחילתה נקודה, שהיא י', ואח"כ ממשיכים כתיבת האות. שזה פירוש הכתוב, כולם בחכמה עשיתָ. וגם השם הקדוש הוי"ה מתחיל בי', שהיא חכמה.

והזוהר מפרש איך כ"ב אותיות נכללות בשם הקדוש הוי"ה. שתחילה נכללת י' של השם הוי"ה, בכל כ"ב האותיות, להיותה שורש להן. י' בא', שהי' מאירה לאות א'. וא' בי', שאח"כ עולה א' ונכללת בי'. וכן כל האותיות. י' בב' וב' בי'. י' בג' וג' בי'. י' בד' וד' בי'. י' בה' וה' בי'. י' בו'. שעד"ז נחקקות כל האותיות בי', שהי' מאירה להן. ואח"כ הי' מעלה כל כ"ב האותיות, שהן עולות לי' ונכללות בה. ונמצאת הי' של השם הוי"ה כלולה מכל כ"ב האותיות.

385. ה' דהוי"ה, בינה, כלולה בי' דהוי"ה, מהתכללות כ"ב אותיות בי'. וממנה היא יוצאת, כי הבינה נאצלת מהחכמה. אז החו"ב, י"ה דהוי"ה, מעטרים את האבות, חג"ת דז"א, אברהם יצחק יעקב. ה' נפתחת בנחלים שלה, בחמישים שערי בינה שבה, ומעטרת את הראש של ו', כלומר שמשפיעה ג"ר לז"א, שהוא ו' דהוי"ה, ששם שורים האבות. שהאבות, חג"ת, עולים ונעשים ראש, חב"ד. ע"י הארת נ' (50) שערי בינה.

386. ה"ת דהוי"ה, המלכות, נמשכת מכללות כ"ב האותיות שבי' דהוי"ה. ו' כלולה משש אותיות, א' עד ו', הקודמות לה. והי' כוללת כולן, כי י' כוללת כל ט' האותיות הקודמות לה, אשר ו' ושש אותיותיה נכללות בתוכן, והיא י' שעל ו'. י' זו נחקקה בחקיקותיה, עם התכללות מט' האותיות הקודמות לה. ועולה אל י' דהוי"ה, הכוללת כל כ"ב האותיות, להתעטר בי"ב האותיות האחרות שמי' עד ת'.

ואז נכללת גם היא מכ"ב אותיות, כמו י' דהוי"ה. ואז יוצאים ממנה ע"ס, בחקיקותיהם, וכל השבילים של האורַח העליון המכובד מכל, ל"ב (32) שבילי החכמה, המתגלים מיסוד דישסו"ת, הנקרא אורח. אז נכללת ה"ת דהוי"ה, המלכות, מכולם, שמקבלת מכל האורות, ונחקקה מיסוד דז"א, להוליד נשמות.

387. נחקקו כל האורות שבי' שעל ו', שהיא ג"ר דז"א, במ"ב (42) אותיות. כי הכתר דז"א הוא ד' אותיות הוי"ה. והחכמה דז"א היא עשר אותיות דהוי"ה במילואה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והבינה דז"א היא כ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי: יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. וביחד הן מ"ב אותיות. וכולן עולות בראש המלך, בג"ר דז"א.

388. שבע שבתות שלמות, שבע ספירות המלכות כשהן בשלמות, מפורשות בשבעים אותיות של השם ע"ב. עיקרם ע' (70) וב' הנוספים. ע"ב (72) עלו באות ו', בחג"ת דז"א, שהם רשומים בפרשת בשַׁלַח, בכתובים, וייסע ויבוא ויֵט. וכשהשכינה מקבלת מז"א, ושבע רשומות נרשמו בה ממנו, שבע ספירות שלמות, אז מתעלות ממנה שבעים באותיות רשומות של השם ע"ב. התעלו האותיות של השם ע"ב, ברשימות ידועות ודרכים סתומים, ומגולים רק לצדיקי אמת, עמודי העולם.

389. כ"ב אותיות החקוקות בתורה כולן מתבארות בעשרה מאמרות, שהם ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ. כל אמירה מאלו העשרה, שהם ספירות המלך, כולן חקוקות באותיות ידועות. כי האותיות הן הכלים של הספירות, וכל ספירה יש לה כלים מיוחדים לה.

משום זה, השם הקדוש הוי"ה, מתכסה באותיות אחרות, באדנ"י. כי הכלים דז"א, שהוא הוי"ה, מלובשים ומכוסים בכלים של המלכות, שהיא אדנ"י. וכל אמירה משאילה אותיות לאמירה עליונה ממנה, משום שנכללות זו בזו. וע"כ אנו מבטאים השם הקדוש הוי"ה, באותיות אחרות, אדנ"י, משום שמכוסים ומתלבשים זה בזה וזה בזה, עד שמתקשרים כולם יחד.

הקו האמצעי שבכל ספירה הוא מעליית התחתונה לעליונה. כי כל ספירה כלולה מע"ס. ובעת קטנות נופלים בינה ותו"מ שלה לספירה התחתונה. ומחמת זה, בעת גדלות, כשבינה ותו"מ חוזרים לספירה, לוקחים עימהם גם הספירה התחתונה, ומעלים אותה עימהם לספירה העליונה. ואז הכו"ח שבספירה נעשו לקו ימין, ובינה ותו"מ לקו שמאל, והספירה התחתונה שעלתה אליהם נעשתה לקו האמצעי.

וסדר זה הוא בכל ספירה וספירה. ונמצא שכל אמירה משאילה אותיות לאמירה עליונה ממנה, שכל ספירה שואלת כלים מספירה תחתונה, כדי להשלים את הקו האמצעי שבה. משום שנכללות זו בזו, כי מתוך שבינה ותו"מ של כל עליון נפלו, והיו בספירה תחתונה בעת קטנות, והתכללו בה, ע"כ בעת גדלות, כשבינה ותו"מ אלו חוזרים למדרגתם, לוקחים עימהם התחתונה, ומעלים אותה למדרגתם, שע"י זה נכללה כל תחתונה בעליונה, והייתה שם לקו האמצעי.

ומאותו הטעם, כל ספירה תחתונה כשחוזרת ויורדת למקומה, לוקחת עימה למקומה המוחין של העליונה, וגם חלק מכלים דבינה ותו"מ של העליונה. משום שהתחתונה נכללה בה בעת היותה בעליונה. והם נעשו לה כלים להלבשת המוחין, שהם נה"י של העליונה המתלבשים בתחתונה.

וע"כ אנו מבטאים השם הקדוש הוי"ה, באותיות אחרות, אדנ"י, משום שמכוסים ומתלבשים זה בזה, שכל נה"י של העליונה מתכסים ומתלבשים בתחתונה. ובזה מתקשרים כולם יחד, שכל ספירה מתקשרת ע"י זה בחברתה, כל עליונה בתחתונה, וכל תחתונה בעליונה. וע"כ השם הוי"ה, ז"א, מתלבש ומתכסה בשם אדנ"י, מלכות, במדרגה תחתונה.

390. ומי שרוצה לדעת להבין צירופי השמות הקדושים, צריך לדעת אלו האותיות הרשומות בכל ספירה. ואז יידע ויתקיים בכל. והרי כתבנו אותן בכל אלו האותיות הרשומות והידועות בכל ספירה, מתוך ספרו העליון של שלמה. וכך עלה בידינו. והחברים כתבו אותם. כי כל ספירה משאילה אותיות לחברתה, שצריכים לדעת ולזכור אותן. ולפעמים שלא צריכים לדעת, אלא האותיות הרשומות בספירה בלבד, ולא האותיות שמשאילות זו לזו. והכול ידוע לחברים.

391. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, שהקב"ה רוצה בכבודם, ומגלה להם סודות עליונים של שמו הקדוש, שלא גילה למלאכים העליונים הקדושים. וע"כ יכול משה להתעטר בין המלאכים הקדושים, וכולם לא יכלו להתקרב אליו, כאש שורפת וגחלי אש, משום שהזכיר השמות הקדושים, שהמלאכים לא ידעו אותם. שאם לא כן, מה היה לו למשה, שיוכל לעמוד ביניהם? אלא אשרי חלקו של משה, כי כשהתחיל הקב"ה לדבר עימו, רצה לדעת שמו הקדוש הסתום והגלוי, כל אחד ואחד כראוי לו. ואז התדבק וידע יותר מכל בני העולם.

392. בשעה שעלה משה בתוך הענן, נכנס בין המלאכים הקדושים. פגע בו מלאך אחד בשלהבת אש, בעיניים לוהטות וכנפיו שורפות, ורצה לבלוע אותו לתוכו. קְמוּאל שמו. אז הזכיר משה שם אחד קדוש, שהיה חקוק בי"ב אותיות, והזדעזע והתרגש. עד שעלה משה ביניהם. וכן לכל אחד ואחד. אשרי חלקו.