אדנ"י צבאות הוי"ה אהי"ה

61. שיר השירים אשר לשלמה. אשרי הדור שחכמה עליונה שורה בתוכו. בשעה שהקב"ה היה רוצה לגלות בארץ, מה שלא נגלה למלאכים העליונים, שזה סודות החכמה של השם החקוק העליון. כי השמות הקדושים לא נמסרו למלאכים ונמסרו לחכמים שבארץ. באותה שעה היו המלאכים משבחים ואומרים, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תְנָה הודך על השמיים.

62. מה אדיר שמך בכל הארץ. אלו הם הסודות החקוקים של השמות הקדושים שנגלו בארץ, והשבח של אלו השמות הקדושים, הוא על השמיים. שכל אלו מחנות המלאכים מודים ומשבחים על הפעולה הזו, שהתגלתה בארץ מה שלא נגלה להם.

63. הנה בפסוק, שיר השירים אשר לשלמה, סודות של המרכבה הקדושה העליונה, של ארבעה שמות חקוקים. והרי הוא סוד הסודות, המרכבה העליונה של השמות: אדנ"י, צבאות, הוי"ה, אהי"ה, שהם מלכות, יסוד, ז"א, בינה. סוד ארבעה שמות חקוקים מארבעה אורות. וכל זוהר וזוהר נכלל אחד בחברו, וחשקו של זה להיכנס בזה ולכלול זה בזה.

בשיר השירים אשר לשלמה רמוזים ד' השמות:

שיר, אדנ"י, מלכות.

השירים, צבאות, יסוד.

אשר, הוי"ה, ז"א.

לשלמה, אהי"ה, בינה.

64. ואלו ארבעה אורות מתבארים בשמות ידועים: אחד נקרא זוהר חשוך ולא חשוך, שבהסתכלות שלו מיד מרים החושך. מסתכלים בו יותר, הוא נוצץ ולוהט באור וביופי העליון. ואורו נעלם בתוכו, עד שמכה בו אור אחר, וכורה באור הזה, ונוקב אותו. אז הוא מתמלא מהזוהר ההוא ונוצץ לכל צד.

ב' מצבים במלכות:

א. ב' המאורות הגדולים, שקומת המלכות גדולה כמו קומת ז"א, ששניהם מקבלים ממקור אחד, מבינה. ז"א מקבל מקו הימין דבינה, חסד. המלכות מקבלת מקו השמאל דבינה, חכמה.

אמנם במצב הזה נבחנת המלכות לחושך, כי בהיותה מקבלת משמאל דבינה בלי ימין, ונמצאת החכמה דשמאל בלי החסד שמימין, וחכמה בלי לבוש מחסד אינה יכולה להאיר, וע"כ היא חושך.

ב. ואח"כ היא מתמעטת ויורדת לנקודה תחת היסוד, שאז היסוד, קו אמצעי, ממעט אותה מלקבל חכמה, ע"י המסך דחיריק שבקו האמצעי. ואז היא נבנית מחדש ע"י או"א, ובאה למצב ב', שמקבלת אור החסד מז"א, ואינה יכולה לקבל עוד מבינה.

ועכ"ז יש בה גם אור החכמה מבינה, בכלים של מצב א'. וכשהיא מתוקנת במצב ב', וכבר יש לה חסד מז"א, היא מלבישה החכמה, שנשארה בה בכלים של מצב א' ומלבישה בחסדים. ואז מאירה בחכמה ובחסדים בכל השלמות.

זוהר חשוך ולא חשוך, זה המלכות הנקראת אדנ"י. שבהסתכלות שלו מיד מרים החושך, כי בתחילת ההסתכלות צריכים לעורר בה הכלים של מצב א', מטרם שהחכמה התלבשה בחסד, ואז היא חושך. וע"כ כמו שמתחילים להסתכל בה, מרימים עליה את החושך שבחכמה שבמצב א'.

מסתכלים בו יותר, כלומר כשממשיכים להסתכל בה, ומעוררים החסד, שקיבלה מז"א במצב ב', אז הוא נוצץ ולוהט באור וביופי העליון. באור, הוא אור החסד. וביופי עליון, הוא הארת החכמה המכונה היופי העליון.

והנה כל זה אמור אחר שכבר באה למצב ב', ורוצים לעורר אותה בחכמה, אז בתחילת ההסתכלות נעשה חושך, מחמת הופעת מצב א', ובהמשך ההסתכלות נשלם הכול ע"י מצב ב'.

אבל בעודה במצב א', אין שום עצה להאיר את החושך שבה, שנעשה מחמת שהחכמה חסרה מחסדים. כשעודה במצב א', נמצא האור קמוט ונעלם בתוך המלכות, כי אז היא חשוכה.

עד שמכה בו אור היסוד, המסך דחיריק שבו, וכורה באור הזה, כלומר, שממעט אותה מחכמה. וע"י זה כורה ועושה אותה בית קיבול, שתוכל לקבל אור החסד מז"א, ונוקב אותו, כלומר, שממעט אותה שלא תוכל עוד לקבל חכמה משמאל דבינה כמקודם לכן. אז היא מתמלאת באור ומאירה לכל צד, הן לשמאל בחכמה, והן לימין בחסדים.

65. זוהר זה נחקק בע"ב (72) ניצוצות, שהם ע"ב שמות, חקוקים בע' (70) סנהדרין ושני עדים. אז הזוהר הזה כלול בשני שמות, ומתעטר בשם הזה אדנ"י.

השם ע"ב הוא ג' קווים בג' הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט. וחכמה זו המתגלה במלכות, מושפעת מג' קווים אלו. זוהר זה נחקק בע"ב ניצוצות, והשם ע"ב מתחלק לשבעים סנהדרין ושני עדים. אז הזוהר הזה כלול בשני שמות, אהי"ה הוי"ה, שהם בינה וז"א. ששם מקור יציאת החכמה, אבל שם היא רק כלולה ואינה מגולה. ומתעטר בשם הזה אדנ"י, שהחכמה מתגלה רק בשם אדנ"י, במלכות, ולא בב' השמות העליונים.

66. אז המלכות היא שׂר של כל העולמות. וכל הצבאות וכל המחנות של העליונים והתחתונים, כולם אומרים השבח של הפסוק, שיר השירים אשר לשלמה, שמשבחים לו, ואומרים תשבחה, ומשבחים למעלה.

והזוהר הזה, כאשר נשלם בהארת היסוד, י', הוא שיר. כי המלכות היא אדון, כלומר שׂר וריבון, והי' שבשיר היא השלמוּת, שנשלמה מכל, כלומר מיסוד, שהוא י', וביחד היא שיר. ונקראת שיר המעלות, שהיא ריבון ממונה על כל הצבאות והמחנות, שהם המדרגות שלמטה, על כל מה שיש בג' עולמות בי"ע.

67. הזוהר השני, הוא זוהר שמאסף אליו כל העיניים העליונות הסתומות. והוא זוהר נוצץ לעיניים, שאינם יכולים להסתכל בו. ונקרא חי. ומשום שהוא חי, הוא לוקח כל האורות העליונים הסתומים, וזורק אורות מתנוצצים למטה, למלכות, ועושה פירות ותולדות למינו.

הזוהר השני, הוא יסוד, שהוא השני אחרי המלכות מלמטה למעלה. ונודע שהיסוד הוא הקו האמצעי, שמחזה ולמטה דז"א. אורות דחכמה נקראים עיניים. והם סתומים בקו שמאל, מטרם שהתייחד עם הימין ע"י הקו האמצעי. והזוהר השני, יסוד, הוא זוהר שמאסף אליו כל העיניים העליונות הסתומות, כל אורות החכמה המכונים עיניים, הסתומים בקו שמאל.

מאסף אליו, כלומר, שע"י זה שמייחד השמאל בימין, נפתחה החכמה מסתימתה, ומאירה. ונודע שאין הקו האמצעי יכול לייחד השמאל עם הימין, מטרם שממעט קומת החכמה לו"ק דחכמה, שלא תאיר אלא מלמטה למעלה.

והיסוד, הוא זוהר נוצץ מלמטה למעלה, לעיניים, שאינם יכולים להסתכל בו, לאותה הארת החכמה שמיעט אותה, שאינה יכולה להסתכל מלמעלה למטה. אבל מטרם שמיעט החכמה, אין היסוד יכול להאיר בה אפילו הו"ק דחכמה. ונקרא חי, שנמשך מז"א, עה"ח. כלומר, שהוא הקו האמצעי, הממשיך ו"ק דחכמה, הנקראים חיים, כמו ז"א, שהוא הקו האמצעי שלמעלה מטבור. וע"כ נקרא חי, כמו ז"א, שנקרא חיים.

ומשום שהוא הקו האמצעי, הנקרא חי, הוא לוקח כל האורות העליונים הסתומים, כל הארות החכמה דשמאל, ומלביש אותם בחסדים דימין, וזורק אורות מתנוצצים למטה, הארות החכמה המלובשות בהתנוצצות החסדים למטה אל המלכות. ועושה פירות ותולדות למינו. שאותם האורות שמטיל אל המלכות, נעשים בה נשמות ורוחות, הנקראים פירות ותולדות של היסוד.

68. וזוהר חי זה, נקרא חי העולמים, משום שזהו הכלל של העליונים והתחתונים. כי הוא כולל מהעולם העליון, ז"א, ומהעולם התחתון, מלכות, כמ"ש, כי כל בשמיים ובארץ. ועל שמוציא אורות מתנוצצים, חכמה מלובשת בחסדים, ועושה פירות למינו, נשמות, ע"כ נקרא זוהר זה צבאות, השם השני מארבעה שמות. שהחשק שלו הוא תמיד לשבח בזוהר הראשון, הנקרא שיר.

וכשנכללים כאחד בחיבור אחד בלי פירוד בתשוקה שלמה, אז נקרא הכול, המלכות והיסוד, שיר השירים. שהמלכות נקראת שיר, והיסוד נקרא השירים.

69. ואפילו הוא לבדו, שהוא כלל הכול, שכולל חג"ת נ"ה, נקרא כלל הרבים. כלל של כל האורות העליונים והתחתונים. ואנו קוראים לו כל, מפני שהוא כלל הכול. הוא חיים. עליו כתוב, ועץ החיים בתוך הגן, להיותו הקו האמצעי. כי כל החיים תלויים בו. בקו האמצעי, כי ממנו פורחים חיים ואורות לכל צד.

70. שיר זה, המלכות, נקרא באר. והחיים העליונים, אורות היסוד, נכנסים בתוכה, וע"כ כתוב, באר מים חיים. וכתוב, באר חפָרוּהָ שׂרים. ע"ש השרים העליונים האלו, שהם אורות נסתרים שנאספו בזוהר של היסוד, שהם חג"ת דז"א, הנכללים ביסוד דז"א. והם כרו את הבאר, שהיא המלכות. והם לא כרו אותה ע"י עצמם אלא ע"י היסוד.

71. הזוהר השלישי, הוא ז"א, הקו האמצעי שמחזה ולמעלה, והוא כלל ג' אורות, חג"ת, כי הקו האמצעי, ת"ת, הנקרא ז"א, כולל בתוכו ב' הקווים חו"ג. והוא ג' אותיות יה"ו. בזוהר הזה התדבקו האבות, כי הקו האמצעי הוא יעקב, שבו כלולים חו"ג, אברהם ויצחק.

72. ז"א הוא רָצוֹא וָשׁוֹב, אין מי שיכול להתיישב בהתנוצצות שלו. על ז"א כתוב, והחיות רצוא ושוב. ז"א יורש נחלה וירושה של אורות נסתרים שאינם מגולים, נחלת או"א עילאין, י"ה. סוד השם הקדוש של ג' אותיות תלויות בחיות, שהן ו', ז"א, והן יה"ו. מאותיות יה"ו, האות ה' הרביעית, מלכות, לוקטת ואוחזת. ע"כ נקרא ז"א הוי"ה, שכך הסתדר בסדר שלם, שג' אותיות יה"ו יאירו לה"ת.

73. הזוהר הזה, ז"א, הוא רצוא ושוב, אות ו' דהוי"ה, אשר י"ה רומזים לחו"ב, ו"ה לז"א ולמלכות. ו', ז"א, עומדת באמצע בין מעְלה, הבינה, ובין מטה, המלכות.

האות ה', בינה, היא מצד למעלה, והאות ה', מלכות, היא מצד למטה. והחיות, שהן ו', חג"ת, הן באמצע. ע"כ הן ברצוא ושוב. רצוא אל ה"ר, בינה, לעלות אליה בתשוקה שלמה, לקבל ממנה חכמה וחסדים. ושוב, אל ה"ת, מלכות, לתת לה, מה שליקט וקיבל מלמעלה מבינה.

74. הזוהר הזה כגלגל שבעין בדרך סתום, שהזוהר שלו רצוא ושוב, כי תשוקתו לעלות למעלה, ומיד חוזר. וזהו עניין, אשר, שבכתוב, שיר השירים אשר לשלמה. שיר, מלכות. השירים, יסוד. אשר, ז"א. שעומד כאן וכאן, בבינה ובמלכות.

וכאן מתבאר הכתוב, והחיות רצוא ושוב, בד' צבעי העין. שהעין אינה מאירה, אלא בדרך סתום מחכמה, שאז עולָה למעלה ומקבלת מבינה ג' צבעים, לבן אדום ירוק, ג' קווים חג"ת, הסתומים מחכמה. וזה נבחן לרצוא. ואח"כ פותחת העין בסדר ושוב אל המלכות, שהוא השחור שבעין. ובה התגלתה החכמה.

75. הזוהר הרביעי הוא אהי"ה, בינה, זוהר סתום שאינו נראה כלל. כי מהזוהר הסתום הזה יוצאים שאר האורות חכמה וחסדים, ומתפשטים ונכללים אחד בחברו. אבל הזוהר הזה עצמו אינו נגלה כלל, אלא עומד בתבונת הלב, שנה"י דתבונה מתלבשים בז"א, בל"ב (32) נתיבות החכמה. שהלב, נתיבות החכמה שבז"א, יודע ומסתכל בו, אע"פ שאינו נראה כלל, שמקבל ממנו ומשפיע למלכות.

76. משום שכל האורות היוצאים מבינה, יוצאת מהם התשוקה של הזוהר התחתון, מלכות, שתשוקתה היא לשבח שבח להסתכל בכל אלו האורות, כלומר לגלות הארת החכמה, שנקראת הסתכלות. ולהתכלל בתוכם, כדי לעלות ולראות בנועם העליון, לגלות הארת החכמה המכוסה בבינה, הנקראת נועם.

ועל זה אמר דוד המלך, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שִׁבְתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וזהו, לשלמה, שבכתוב, שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום כולו שלו, שהוא בינה.

והתבארו ארבעת השמות: אדנ"י צבאות הוי"ה אהי"ה, בד' מילים: שיר השירים אשר לשלמה. אדנ"י, מלכות, שיר. צבאות, יסוד, השירים. הוי"ה, ז"א, אשר. אהי"ה, בינה, לשלמה.