ראיתי והנה מנורת זהב, שׁבעה ושׁבעה מוּצָקות
77. כתוב בזכריה, ראיתי והנה מנורת זהב כולה, וגולה על ראשה, ושׁבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוּצָקות לנרות אשר על ראשה. זכריה, נגלה לו עניין המנורות הטהורות, אחת מסתדרת ואינה מאירה מעצמה, המלכות. ואחת המאירה, שהיא מז"א.
78. ראיתי והנה מנורת. זוהי המנורה המסתדרת בשבחי גוונים, כלומר הספירות, החקוקות בשם אדנ"י, המלכות. בשם זה המלכות מאירה לתחתונים, וזנה ומפרנסת אותם כראוי.
79. מנורת זהב, הוא ב"ד בשם אלקים, לדון כל העולם, שעומד בדין. ועל שם זה, אלקים, נברא העולם. והכול בשמאל. זהב מורה על הארת החכמה שבשמאל, שכל הדינים שבעולם נמשכים משמאל. וכן אין חכמה זו מאירה, אלא ביחד עם דינים מרובים.
80. מנורת זהב כולה. כולה, לשון שלמות. כשהמלכות נשלמה בצד הימין, שהתחזק בה בשם הוי"ה, שהוא חסד וימין. כי אז המלכות היא כלה בחופה עם הוי"ה, שכל העולמות באהבה בחיבור אחד.
כי אז, וגֻלה על ראשה. כתוב, גֻלה, בלא ו', שזהו מקור הצדיק, יסוד. שנעשה נהר שפלגיו משמחים עיר אלקים, מלכות, ועושה פירות ותולדות בשם צבאות, מוגבל בי"ב גבולים לארבע רוחות העולם, חו"ג תו"מ, שכל אחד כלול מג' קווים, והם י"ב.
81. ושבעה נרותיה עליה. המנורה המאירה, זה השם העליון, הוי"ה, החקוק בשבעים שמות, שהם ע"ב שמות, שעיקרם הוא ע' שמות, שנקרא בהם הקב"ה. והם מאירים לשבעה עמודים, שהעולם עומד עליהם, חג"ת נהי"מ.
82. שבעה ושבעה מוצקות. אלו הם תחתונים, העומדים כנגד העליונים, וכולם נאחזים בנרות שעל ראשה, הארת השם ע"ב. שבעה ושבעה מוצקות, שבעה ימים ושבעה ימים, שבע ספירות. עליונים בז"א ותחתונים במלכות, המתחברים יחד.
83. שבעה ושבעה, כולם למעלה בז"א, ואע"פ שהם רק שבע ספירות בז"א, בינה וחג"ת נה"י, משום שכל אחת כלולה בחברתה, הן י"ד (14) ספירות, שבע ושבע. אמנם, ו"ס חג"ת נה"י, יפה הוא, שהן נכללות אחת בחברתה, אבל האחת שנשארה, שהיא בינה, במי נכללת?
84. אלא כשכולם עולים לי"ב, שחג"ת נה"י נכללים זה בזה ונעשים י"ב, אותה העומדת עליהם, בינה, המשלימה אותם לי"ג (13), נכללת באחת העומדת עליה, שהיא מדרגה שכולם נכללים בה, וזוהי הנקודה העליונה, חכמה, שכולם יוצאים ממנה. ועימה נעשו לי"ד.
85. שתי מדרגות, כל אחת נקראת שׁבעה. אחת היא העוה"ב, בינה, ישסו"ת, שיש בהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ. ונקראת שבעה, כמ"ש בבית ראשון, שהוא בינה, ויבנהו שבע שנים. ואחת היא הצדיק, יסוד, שנקרא שבעה, הכלול משבע ספירות חג"ת נהי"מ, כמ"ש, כי שבע ייפול צדיק וקם, שבע קימות כנגד שבע ספירות.
86. אלו ב"ס בינה ויסוד, הנקראים שבעה מוצקות לנרות. אחת מצד זה ואחת מצד זה. ואע"פ שהן במניין הנרות האלו, כי שבעת הנרות הן בינה וחג"ת נה"י, כבר יש בהם בינה ויסוד. עכ"ז השבח של כל הנרות הוא מהשתיים האלו, שהם שבעה ושבעה המוצקות אליהם.
כי הנרות האלו מאירים על ראש המנורה, והמנורה מאירה מכוחן לעלות למעלה אל הבינה. וכשעולה המנורה, המלכות, היא עולה ממדרגה למדרגה, מספירה לספירה, עד שמתאחד הכול למעלה בבינה. וזהו שכתוב, שיר השירים אשר לשלמה. שהכול מתאחד בשלמה, בינה. כי שיר, מלכות. השירים, יסוד. אשר, ז"א. וכולם מתאחדים בבינה, שהיא לשלמה.
87. שה"ש נחתך ע"פ אליהו ברשות העליון. שה"ש הוא שבח השבחים למלך שהשלום שלו, בינה. משום שהוא המקום הצריך שמחה, שאין שם כעס ודין, כי העוה"ב, בינה, כולו שמחה, משמח את הכול. ומשום זה הוא שולח שמחה וחדווה לכל המדרגות.
88. כמו שאת התעוררות השמחה צריכים לעורר מהעוה"ז למעלה, כך צריכים לעורר חדווה ושמחה מעולם הלבנה, המלכות, אל העולם העליון, בינה. ומשום זה, העולמות עומדים באופן אחד, וההתעוררות אינה עולה אלא מלמטה למעלה.