עד אשר לא יבואו ימי הרעה
51. וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין לי בהם חפץ. בזמן שהלבנה, המלכות, מתמעטת, והרעה תשלוט, והימים שלה הם ימים שאין בהם חפץ.
עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים, ושָׁבו הֶעָבים אחר הגשם. השמש, זהו הנהר היוצא מעדן, יסוד, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. שכתוב בו בזמן הגלות, ונהר יֶחרב ויָבֵש. משום שאינו משפיע אל המלכות. והאור, זה האור שברא הקב"ה והתעטף בו. והוא ימינו, אור החסד. כמ"ש, השיב אחור ימִינו.
52. והירח, הוא הים, מלכות, המתמלא מאותו הנהר, יסוד. כמ"ש, אזלו מים מִנִי ים, ונהר יחרב ויבש. והכוכבים, אלו י"ב (12) המזלות, הידועים לה, י"ב בחינות שבמלכות, המקבלות מי"ב בחינות שבז"א, חו"ב תו"מ, שבכל אחת מהן ג' קווים. ושָׁבו העבים, אלו שרי אוה"ע. אחר הגשם, אחר בכייתם של מלאכי השרת, כמ"ש, מלאכי שלום מר יִבְכָּיוּן.
53. ביום שיָזועו שומרי הבית, והתעוותו אנשי החיִל, ובָטלו הטוחנות כי מיעטו, וחשׁכו הרואות בארובות. שומרי הבית, אלו הם המלאכים שומרי החומות, כמ"ש, על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. אנשי החיִל, הם כמ"ש, שישים גיבורים סביב לה, שהם המלאכים, הנמשכים מחג"ת נה"י שבגבורה, שבכל אחת מהן יש עשרה, והם שישים גיבורים.
ובָטלו הטוחנות, אלו הם המלאכים אוכלי הקורבנות. כי מיעֵטו, שמיעטו כנפי החיות. וחשׁכו הרואות בארובות, אלו הם עיני ה' המשוטטות בכל הארץ, והן שבע עיני ה', חג"ת נה"י דהארת חכמה, הנקראים עיניים.
54. וסוּגרו דְלָתיים בשוּק. אלו הם השערים העליונים, שכולם ננעלו, זולת שערי הדמעות שלא ננעלו. בִּשְׁפַל קול הטחנה, זו סוכת דוד, המלכות, שנפלה ושָׁפְלה לעפר, וקולה שהייתה משוררת תמיד בשיר האהבה, שָׁפַל. ויִישַׁחו כל בנות השיר, הם המלאכים הנחלקים במשמרותם על השיר, מהם משוררים ביום, מהם משמרות משוררים בלילה.
55. גם מגבוה יִירָאו. כמ"ש, כי גבוה מעל גבוה שומר. ושומר זה מזה, ומקבל זה מזה בנעימה ובקדושה. ובחורבן ביהמ"ק, יצאה מְאֵרָה, ודין חזק מצוי לפניו. וע"כ, וגבוה יירא מגבוה ומדינו.
56. וחתחתים בדרך. כתוב, הנותן בים דרך ובמים עזים נְתיבה. ובאותה הדרך היה יורד ובא הטל מראשו של הקב"ה. וכל שמחה, וכל טוב, וכל רצון באותה הדרך היו באים. ובחורבן ביהמ"ק נמצא באותה הדרך שבר על שבר, וכל רוגז ואימה וכוח ודין היו באותה הדרך.
57. ויָנֵץ השקד. כמ"ש, וישקוד ה' על הרעה. וכתוב, מקל שקד אני רואֶה. שפירושו שקידה על הדין לעשות אותו. וצמיחת השקד היא 21 יום. כך מן י"ז (17) בתמוז עד תשעה באב הם 21 יום. ומיום שבשקד מציץ הפרח, אינו מוציא פרי עד 21 יום.
58. ויִסְתבֵּל החגב. שיינתן הסבל על שכמו של בית דוד, שילכו בגלות. ותָפֵר האֲבִיוֹנה, זו עבודת ביהמ"ק למטה. ובני אדם זועקים ואינם נענים. כי הולך האדם אל בית עולמו, כלומר שהכבוד, המלכות, מסתלק למעלה למעלה, והם זועקים, ואין מי שישגיח בהם, משום שהוא מסתלק לבית עולמו, אל המקום שיצא ממנו. וע"כ נמצאים מארה, ורע, ומוות, ומאורעות רעות בעולם. וסופדים וזועקים בכל יום, כמ"ש, כי עלָה מוות בחלונינו.
59. עד אשר לא יֵירָתק חבל הכסף. שהוא חוט של חסד, שנמשך מלמעלה למטה. ותָרוץ גוּלת הזהב, הארת החכמה, שיורדת באותו חוט, שמתלבשת בחסד. נשבר החוט, שהתבטל החסד. נפלָה הגוּלה, הארת החכמה, שאינה יכולה להאיר בלי התלבשות בחסד. ותישבר כד על המבוע, שהתורה משתכחת בגלות. ואותו השואב, יופיאל השׂר, אינו שואב ממַעיין התורה, ובני אדם נבוכים בה.
60. ונָרוֹץ הגלגל אל הבוֹר. כלומר, שניתנה רשות למלאך המשחית לחבל בהם בכל יום. וישוֹב העפר אל הארץ כשהיה, שיִכלו כל הנשמות, והעולם יִכלה, והעפר, שהכול נהיה ממנו, ישוב כבתחילה, ויהיה העולם חָרֵב כשהיה. והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנה, שיתחדש העולם כבתחילה. ובאותו זמן, כתוב, ורבּים מיְשֵׁני אדמת עפר יקיצו.