מתה עליי רחל בדרך
81. קול ברמה נשמע, רחל מבכּה על בניה. כה אמר ה', מִנעי קולך מבֶּכי, כי יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם. הלוא היה לו לומר, וישובו בנים לגבולם?
82. אלא בשעה שיהיה הדין על ההר, והשכינה תתעטר על ההר, שתקבל שם מוחין, עטרה, וחושבת אז שבניה יאבדו בדין, ואינו כן. כי כמ"ש, רוני עקרה לא יָלָדָה פִּצחי רינה וצהלי לא חָלָה, כי רבים בני שומֵמה מבני בְעוּלה. רבים יהיו בני הכיסא מבניה עצמה. ואז תשוב השכינה לבעלה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
שני מצבים לשכינה:
א. שהיא רביעי לאבות, שקומתה שווה לז"א, חג"ת, הרים, כי שניהם הם כיסא אל הבינה, ואז הם שלושת רגלי הכיסא חג"ת, הרים, והשכינה רגל רביעי אל הכיסא. ונחשבת גם הר כמו חג"ת. ובמצב הזה היא אחוריים ודינים.
ב. שחוזרת ונבנית בפָּנים וברחמים, אבל אז מתמעטת קומתה ואינה ראויה עוד להיות כיסא אל הבינה, אלא שנעשית מקבלת מז"א, שיורדת לנה"י, אבל הם מזדווגים פב"פ, וברחמים.
המוחין ולידת נשמות ישראל באים ממצב ב', כי במצב א' היא מלאה דינים, וכל המקבלים ממנה אז, נאבדים.
בשעה שיהיה הדין על ההר, כשהשכינה במצב א', שעלתה לחג"ת, הרים, שאז שולטים הדינים על ההר, והשכינה מתעטרת על ההר, שמקבלת מוחין גדולים כמו ז"א, ונעשית כיסא אל הבינה כמוהו, רגל רביעי. וחושבת המקבלים ממנה לנאבדים, מרוב הדינים המושפעים ממנה במצב א' הזה. וע"כ השכינה מכוּנה במצב הזה בשם עקרה, כי אין לה בנים, המקבלים, כי כל המקבל ממנה נאבד.
ובגמה"ת, כאשר תתוקן עצם המלכות לגמרי, ולא תצטרך עוד לקבל מיתוקים מהבינה, אז נאמר, רוני עקרה, כי רבים יהיו בני הכיסא מבניה עצמה. כי כל אלו שקיבלו ממנו במצב הא' במדרגת כיסא אל הבינה, שנאבדו מהעולם מרוב הדינים שבה, חזרו כולם לתחייה.
והשכינה תראה עתה שהבנים ממצב הכיסא מרובים מבנים שלה עצמה, מבנים ממצב הב'. שמטרם התיקון רק היא הייתה בעלת בנים. כמ"ש, כי רבים הם בני שומֵמה, בני הכיסא הם רבים, מבני בְּעוּלה, מבני מצב הב', שרק היא הייתה בעולה ובת בנים.
ואז תשוב השכינה לבעלה, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי מטרם גמה"ת, נאמר רק הוי"ה אחד, כי השכינה נכללת בז"א, הוי"ה. אבל בגמה"ת, נאמר גם ושמו אחד, כי תהיה מתוקנת בפני עצמה.
83. לכן מקודם תאמר השכינה לבעלה, הבנים שלי, ממצב הא', היכן הם? ויאמר לה, שהם בדין, והיא חושבת שנאבדו בדין, ומבכה עליהם, כמ"ש, קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה. והוא יאמר לה, מנעי קולך מבכי. כי יש שכר לפעולתך, משום שהיית עימהם, וכבר שבו הבנים מהארץ השנואה, כי כבר נגאלו. לכן, ושבו בנים לגבולם, לשון עבר, כי בעת שהקב"ה השיב לה, כי יש שכר לפעולתך, כבר היה גמה"ת, וכבר שבו הבנים לגבולם.
84. ואני בבואי מפַּדן מתה עליי רחל. והאם לא ידע יוסף שאימו מתה, הלוא היה עימה שם כשמתה, ולמה היה צריך יעקב לספר לו את זה? אלא יאמר ישראל העליון, כשנבוא מגאולת ישראל, תתעורר השכינה, ותתעורר כנ"י ותערוך מלחמה עם העמים, וימותו מישראל במלחמה זו. ויתקרבו לאט לאט לבוא אל הארץ. יאמר לה הקב"ה, כשהיא בוכה על בניה שמתו, אל תפחדי, שכר יש לבנים שמתו במלחמה על שמי. אחרים, שלא מתו, כבר שבו. ושמתו, ישובו ויחיו בתחיית המתים.
85. מתה עליי רחל. מתה על ייחוד שמו של הקב"ה, כלומר, בניה שנהרגו על קידוש השם. ועל זה אמר, בעוד כִּבְרַת ארץ לבוא אפרתה, שמתו על ייחוד שמו של הקב"ה בחוץ לארץ, במלחמה לביאת הארץ. כי בארץ ישראל לא ימות אף אחד מהם, אלא רק לבוא לארץ ישראל. כי אחר שבאים לארץ ישראל, אינם מתים עוד.
86. עתידים ישראל לערוך מלחמה בדרך לאפרת, וימותו עַם רב מהם. ואח"כ יקומו לתחיית המתים, וממשלה יתרה תהיה לאותם שמתו בדרך הזו לאפרת, מכל אלו שיהיו כבר לפניהם בירושלים, יותר מכל אלו שלא מתו במלחמה.
87. ולמה נקרא שם המקום הקדוש של המקום הזה לחם, כמ"ש, אפרת היא בית לחם? משום שהוא משמו של הקב"ה, כי ימותו שם במלחמה על שמו. כמ"ש, י"ד על כֵס יה מלחמה לה' בעמלק, שפירושו, שימותו שם, כדי להשלים את השם י"ה, כי אין השם שלם בהוי"ה, עד שימחה זכר עמלק. וע"כ המלחמה היא להשלים את השם י"ה עם ו"ה. וע"כ נקרא המקום לחם, מלשון מלחמה, כי לָחם בגלות, משום שהוא בא להשלים את שמו של הקב"ה.