ב"ה יום ג' דחנוכה תרפ"ב פה ירושלים עיה"ק שתיבנה במהרה
לאמיתי ורעי, לבי ונקודתי כבוד שמו הוא תפארתי. .. נ"י ויופיע לעד ולנצח נצחים אכי"ר.
מן ט' אלול יום ב' דחנוכה כארבעה חדשים, אשר קויתי להנות מאור פרי עטך, ולסוף מונח לפני מכתב ארוך למליצה ורמז, וְלֹא חִילֶק וְלֹא בִּילֶק יְדָעְנָא [ולא עשה לפי שום דעה של חכם זה או אחר אלא סתם], אפי' כְּתָעְלָא דְמָסִיק מִבֵּי כְּרָבָא [אפילו כמו האבק שמעלה השועל כשדורך על שדה חרוש] ומה עוול מצאת בי עד שאיני כדאי לידע כלום ממצביך, הגם שאתה יודע עד כמה המה נוגעים לי.
כן תמה אני למה לא שמת לב אל המדובר בינינו, שלא תכתוב לי שום דבר שיהי' (שיהיה) מעוטף בכנפי המליצה שאנכי פורח בהם עד אין קץ בק"ן טעמים [ב-150 טעמים] עד שאותך לא אמצא באחת מהם.
אבקשך, למעה"ש [למען השם] מהיום ולהלאה, כי תכתוב לי איזה ידיעה, תכתוב בשום שׂכל לפרשו בפשיטות ממש, כמו שידבר איש אל רעהו שאינו נביא, ולהעמידו על נכון שלא ימצא בו מקום לנטות או אפי' [אפילו] מקום עיון, ולא יסתכל על יפיו של הלשון אלא על טוב קלות ההסברה ועיקר שלא יערב בלשונו מליצה או רמז כי אין שום פחד מעין איש זר... ובביתי אין ביאה לנכרים וזרים.
כשתכתוב לי חדושי תורה, תברר אותם לי, בלי שום שמות ופרצופים המפורסמים בספ' [בספרים], רק בלשון בני אדם, כי גם אנכי לעצמי, מדייק לברר עניני בלשון המדובר, ונופל תחת חושי בפשיטות גמור עד לתכלית, כי זה דרך קרוב ואמיתי, לברר דבר לאמיתו.
כי בזמן שאלביש הדברים בשמות הספרים, מתעורר בקרבי יחד עם זה חשק לידע מחשבות הספרים, וממילא נעתק שכלי מן חפץ המטרה, של דרכי, וזה אצלי בדוק ומנוסה. זאת ועוד, בהשגתי איזה מכוון במליצת הספרים לדרכי, חֶדְוָתָא מִסְתָיְיעָא [מתגברת החדוה], לערב שקר באמת, לכן בשעת עמידתי לברר איזה דבר הנחוץ לי, אשמור את עצמי מאד מלהסתכל בספרים, הן מלפניו והן מלאחריו. וכמו"כ [וכמו כן] בכתב, ואתם איני משמש במליצה כדי שאהי' [שאהיה] תמיד מזומן בטהרה למצוא דבר אמת בלי תערובת, ובלי סיוע מדבר חיצון ממנו, ורק אז חיך אוכל יטעם...
יהודה ליב