אשר נתן לי אלקים בזה
91. ויאמר יוסף אל אביו, בניי הם אשר נתן לי אלקים בזה. יאמר ישראל למטה, המכונה יוסף, כאשר ישראל העליון עליהם מלמעלה, בניי הם, שנתן לי הקב"ה את התורה, שנקראת ז"ה, וע"כ כתוב, בָּזה.
כמה הם, ישראל, וחוקיהם אמיתיים בחוקי התורה שניתנה להם. כשיהיו ישראל תחת כנפי השכינה, נקראת התורה ז"ה, כמ"ש, זה אֵלי ואנוֵוהו. אשר נתן לי אלקים בזה, שהיא התורה. ובכל זמן שלא היה מדבר דוד תחת כנפי השכינה, אלא שניבא מה שיהיה, נקראת התורה זא"ת, כמ"ש, וזאת התורה, אשר שָׂם משה לפני בני ישראל.
התורה נקראת לפעמים ז"ה ולפעמים זא"ת. וההפרש ביניהם, כי ז"ה הוא זכר, שפירושו, פועל ומשפיע. וזא"ת היא נקבה, שפירושה, מקבלת הפעולה, ועצמה אינה פועלת כלום. כמו שלמדנו, שאסתר קרקע עולם הייתה.
מתי נקראת ז"ה ומתי נקראת זא"ת? כשיהיו ישראל תחת כנפי השכינה, בגלות, שהם חוסים תחת כנפי השכינה, שנקראים אז שומרי התורה, שפועלים ועושים את התורה, אז נבחנת התורה שלהם בבחינת זכר, הפועל, וע"כ נקראת ז"ה.
ובכל זמן שלא היה מדבר דוד תחת כנפי השכינה, אלא שניבא מה שיהיה, נקראת התורה זא"ת, שבזמן התגלות התורה, וגילוי כל הסודות שבה, נבחנת התורה אז בבחינת נקבה, כי אז מגולה רק השכר שבה, ואין בה שום פעולה, והיא כקרקע עולם. וע"כ נקראת אז זא"ת. כמ"ש, וזאת התורה.
92. מכאן נשמע ההפרש בין ז"ה אל זא"ת. שכתוב, אם תחנֶה עליי מחנה, לא יִירא ליבי, אם תקום עליי מלחמה, בזאת אני בוטח. זא"ת, היא התורה שתהיה כשיבוא המשיח, שתתגלה התורה. וע"כ כתוב, וקול התור נשמע בארצנו. תור, לשון זכר, ולא כתוב תורה, כרגיל.
ותור הוא שם היונה, כמ"ש, תורים או בני יונה. ונמשלה התורה ליונה, כי יונה קולה עָרֵב. כך דברי תורה קולם ערב. והקול הזה יהיה לכשיבוא המשיח ביום הדין, מטרם הגאולה, שאז המשיח עושה דינים ומלחמות בעמים, המשעבדים את ישראל. ועוד לא הגיע הזמן לגילוי התורה. ע"כ נקראת תור, לשון זכר, ונקראת ז"ה.
93. הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. הניצנים, האבות מן המרכבה, אברהם יצחק יעקב, שיקומו בעולם וייראו בארץ.
94. עת הזמיר הגיע, השירה שישוררו הלוויים, כשישובו לעבודתם כבתחילה. וקול התור, התורה בבחינת זכר, שנקראת ז"ה, שעליו סובב הכתוב, אשר נתן לי אלקים בזה. דברי תורה שערֵבים כקול התור, שהוא ז"ה.
95. בזמן שישראל לא יחסו תחת כנפי השכינה, האות א' של זא"ת יורדת מתחת כל המדרגות, ומסתלקת האות ה' של ז"ה, בכתוב, זה אלי ואנווהו. כי משנחרב הבית, שהה' לא יכלה להיות בין העמים עכו"ם, הה' הקדושה נפרדה מן השם. כאשר ישובו ישראל לארצם, הה' הקדושה תשוב אל ז"ה, ותצא מיום הדין והא' תקבל תיקונה ותשוב אל זא"ת.
ה' וא', איזו מהן חשובה יותר? ה' חשובה יותר מבחינת קדושה. וא' חשובה יותר מבחינת האותיות.
96. שמות, ז"ה תו"ר, שווים, שמתחברים יחד. ז' של ז"ה מתחברת לר' של תו"ר. והר' של תו"ר מתחברת לת' של תו"ר, ויוצא מהם צירוף זר"ת. כמ"ש, ושמיים בַּזֶרֶת תיכֵּן. ו' של תו"ר מתחברת לה' של ז"ה, ו"ה דהוי"ה, שהם ז"א ונוקבא שלו. זרת של הקב"ה הוא ב-670 שנה, משמיים, ז"א, עד ארץ, הנוקבא. כיצד?
ז"ה תו"ר, יש להם ב' צירופים:
א. זר"ת ו"ה,
ב. ה"ו תר"ז, כלומר, שהתקדמה ה' של ז"ה לו' של תו"ר, שהתקדמות הה' רומזת על בינה, המשפיעה לז"א, ו'. ו' מתקדמת לת' של תו"ר, ת' לר' של תו"ר, ר' של תור לז' של ז"ה.
כלומר הצירוף השני ה"ו תר"ז, 670 שנה שמשמיים לארץ, קומת האור המושפע משמיים, ז"א, לארץ, הנוקבא. ומורה שהיא חסרה שלושים למאה השביעית, שהיא ג"ר החסרה בקומה זו. ואע"פ שאין כאן אלא תר"ז (607), נכפלת בז' בעשרה, והם תר"ע (670).
משמיענו בזה, שבשמות ז"ה תו"ר השווים כאחד, יוצאים ב' מיני צירופים:
א. ו"ה זר"ת, ז"א, השמיים, כשהוא לעצמו,
ב. ה"ו תר"ז, ז"א, קומת ההשפעה אל הנוקבא.
וכמ"ש, רָבועַ יהיה כפול, זרת אורכו וזרת רוחבו. זר"ת אורכו הוא קומת השפעה דז"א, 670, שבגי' זרת. וזר"ת רוחבו הוא בחינת ז"א כשהוא לעצמו.
97. ויאמר קָחֶם נא אליי ואברכם. כיוון שהבנים עוסקים בדברי תורה, כמו שאמר יוסף, אשר נתן לי אלקים בזה, שהיא התורה, ויש מידה של ז"ה ביניהם, ואברכם.
98. כתוב, ויאמר אליו מה שמך, ויאמר יעקב. שהשם יעקב, פירושו, קטנות ומסתפק להיות בלי מוחין. ואח"כ כתוב, וישאל יעקב ויאמר, הגידה נא שמך. ויאמר, למה זה תשאל לשמי. כלומר, מה העניין הזה, שתשאל לשמי, אשר שֵם פירושו השגה, לעניין הזה הקודם, שאמרת ששמך יעקב, שפירושו שאתה מסתפק בקטנות ואינך מבקש השגה וידיעת השם. ויאמר למה זה תשאל לשמי, ויברך אותו שָׁם. שאמר לו, שאינו עתיד לברך אותם, אלא בזכות של ז"ה.
99. התורה נקראת ז"ה. וכתוב, זה סיני, מפני ה' אלקי ישראל. וסיני הוא התורה שניתנה בסיני. וכן כשניתנה התורה ע"י משה, נאמר עליו, כי זה משה האיש. וכן כתוב, זה אלי ואנווהו, שפירושו, שהתורה, הנקראת ז"ה, הייתה יורדת מלפני אלקי ישראל. ואז אמרו, זה אלי.