ועיני ישראל כבדו מזוקֶן

100. ועיני ישראל כבדו מזוקֶן, לא יוכל לראות. זהו ישראל למטה. ומשום זה אין מוצאים כלשון הזה בכל התורה. כי כשישראל יהיו בגלות, כל ימי החורבן הזה, יזדקנו, לא יוכלו לראות פני השכינה, עד שיבוא רוח אחר בהם.

101. מקודם לכן נטמאו בארץ העמים, בגלותם, ולא היו הולכים בחוקי התורה, כמו שהיו צריכים ללכת. וישבו זמן רב בין הנוכרים, דור אחר דור. ולמדו מדרכיהם, כמ"ש, ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם. כאשר ישובו לארצם, בתחילה, לא יוכלו לראות פני השכינה, עד שייתן להם הקב"ה רוחו בהם.

102. כתוב, ואת רוחי אתן בקִרְבכם. וכתוב, ועשיתי את אשר בחוקיי תלֵכו ומשפטיי תשמרו ועשיתם. כי לאחר שאתן בכם את רוחי ואת הקדושה, תלכו בחוקיי ותתהלכו בהם.

103. באור פני מלך חיים, ורצונו כּעָב מלקוֹש. כי כאשר יקבלו פני שכינת הקב"ה, ויעסקו באלו המרכבות, שמהן חיוֹת העולם, כמ"ש עליהן ביחזקאל, שהן נושאי המרכבה, אז כתוב עליהם, באור פני מלך חיים.

104. לא תמצא בפסוקים הללו, שבפרשת ויחי עד כאן, שידברו בהקב"ה. שאע"פ שהם עוסקים בגאולה, וכשכתוב יעקב, פירושו יעקב העליון או ישראל העליון, הקב"ה, למה מדבר הכתוב בלשון ובשמות בני אדם?

משום שכאשר ישובו לארצם, וייתן להם הקב"ה רוח חכמה, אז תהיה הלשון שלהם תמיד בהקב"ה. כמ"ש, גם לשוני כל היום תֶהגֶה צדקתך. כי הפסוקים עד כאן מדברים בביאת הארץ, בטרם שהקב"ה נתן בהם רוח חכמה. וע"כ מדברים בשמות בני אדם, ולא נזכר בפירוש שמו של הקב"ה.