איש אשר ייקח את אחותו
100/2. ואיש אשר ייקח את אחותו, וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו, חסד הוא. הערווה הרוחנית היא דינים. ויש ב' מיני דינים:
א. דינים דדכורא, הנמשכים מקו שמאל בלי ימין, ערוות הזכר.
ב. דינים דנוקבא, הנגלים עם הצמצום והמסך שבמלכות, ערוות הנקבה.
ואיש, הקב"ה, אשר ייקח את אחותו, כנ"י. שהקב"ה, ז"א, ייקח את המלכות, ויעלה אותה לבחינת אחותו, למצב של אחוריים וחושך לנוקבא. ונבחן שז"א ומלכות דבוקים זה בזה. כי להיותם במדרגה אחת נחשבים לדבוקים זה בזה.
והמצב הזה נמשך עד שכמ"ש, וראה את ערוותה, שממשיך המסך דחיריק להזדווג עליו ולמעט קו השמאל, שהדינים דמסך דחיריק נבחנים לערוות הנוקבא, דינים דנוקבא. וההמשכה של הדינים נבחנת לראייה. וע"כ כתוב, וראה, כלומר, שז"א המשיך את ערוותה, דינים דנוקבא, שעורר בה ע"י המשכת המסך.
והיא, המלכות, תראה את ערוותו, תראה הדינים דדכורא, המכונים ערוותו, שאי אפשר לה לעמוד בהם, שמחמת זה מתעורר בה רצון להיפרד ולהתנסר ממנו.
באופן, שיש כאן ב' סיבות לנסירת המלכות מז"א:
א. המשכת מסך דחיריק למעט קו השמאל, שפעולה זו דז"א מרומזת בכתוב, וראה את ערוותה.
ב. כל זמן שהיא מלבישה קו שמאל דאמא בלי ימין, היא שורה בדינים דדכורא הבאים מקו שמאל, שאינה יכולה לסבול, והיא רוצה להתנסר ולהיפרד ממנו, כמ"ש, והיא תראה את ערוותו.
ושתי הפעולות האלו נעשו כי, כמ"ש, חסד הוא, כי גורמות שתיעשה המשכת החסדים על מסך דחיריק. שזוהי פעולה שלישית. ואז כתוב, ונכרתו, שמתנסרים ונפרדים זה מזה, כדי להיבנות מחדש בזיווג פב"פ, להשפיע לעיני בני עמם, לעיני ישראל, שעיקר הכוונה היא אליהם, שיקבלו מהם מוחין, הנקראים עיניים.
אמנם נעשה בזה תיקון נפלא, אשר אלו הדינים דנוקבא, שעורר ז"א במסך דחיריק שלו, שבסיבתם התמעט קו השמאל, הם לא התדבקו במלכות, אלא בז"א. ולא נשאר במלכות אלא דינים דדכורא. והדינים דנוקבא התדבקו בז"א. שמחמת הסרת דינים דנוקבא מהמלכות, יכולה המלכות להשפיע חכמה וחסדים לישראל.
וזה שמסיים הכתוב, ערוות אחותו גילה עוונו יישא. שפירושו, שהתיקון, שיתדבקו הדינים דנוקבא בז"א, נעשה משום שז"א גילה ערוות אחותו, ע"י המסך דחיריק שהמשיך, ע"כ הוא הנושא הדינים והקלקול, הבא מחמת המשכה זו, ולא המלכות.
וכמ"ש, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. גם, לרבות ישראל שלמטה. שיש מעלה גדולה במצב א', שהלבישה המלכות לאמא, להיותה אז בחינת אחות לז"א, וגדולה כמוהו, אשר במצב ב' איבדה כל זה. אלא שהיה שם חיסרון, שהחכמה הייתה חשוכה ולא יכלה להאיר לישראל, מחמת החיסרון של החסדים, שע"כ התמעטה וירדה ממדרגתה, כדי להאיר לישראל.
ולפיכך דוד המלך, שהיה מרכבה למלכות, היה מתגעגע למצב א', שהמלכות הייתה שם אחות לז"א במדרגה אחת, ואמר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים. בעת שהמלכות וז"א היו אחים זה לזה במדרגה אחת. אבל, גם יחד, שתהיה שם גם המעלה של מצב ב', שתהיה מלאה באורות להשפיע לישראל.
לחיבור ב' מצבים אלו יחד היה מתגעגע. גם, לרבות ישראל שלמטה, שגם תהיה יכולה להשפיע לישראל למטה, כמו במצב ב'. שבשעה שכנ"י באחדות, בעת שהם בזיווג פב"פ כאחד במצב ב', ישראל שלמטה שורים בשמחה בהקב"ה, שגם הם מקבלים האורות אז מהמלכות. ולחיבור ב' מצבים אלו היה מתגעגע, ואמר, הנה מה טוב.
כתוב, גם יחד, לרבות צדיק בכנ"י. שגם יסוד דז"א, הנקרא צדיק, ישפיע בה, שיסוד ומלכות יהיו בזיווג אחד, כמו שנוהג במצב ב'. ולכן כתוב, גם יחד.
101. איך המילה, אחד, מורה על הזיווג השלם? כמ"ש, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. אחד, זו כנ"י, המתאחדת בהקב"ה, ז"א. הזיווג של זכר ונוקבא נקרא אחד, כי במקום שהנוקבא שורה, נקרא אחד, משום שזכר בלי נקבה נקרא חצי גוף. וחצי אינו אחד. וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף, נעשו גוף אחד, ואז נקראים אחד.
102. ועתה בגלות אין הקב"ה נקרא אחד, כי כנ"י, המלכות, בגלות, והקב"ה, ז"א, עולה למעלה ונפרד הזיווג של ז"א ומלכות, והשם הקדוש אינו נמצא שלם ואינו נקרא אחד.
ונקרא אחד כשהמלכה נמצאת עם המלך, ומתחברים יחד. כמ"ש, והייתה לה' המלוכה, מלוכה זוהי כנ"י, שהמלכות נקשרת בה, ואז, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכמ"ש, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אשר יחד רומז על הזיווג הגדול, הנקרא אחד, הנוהג במצב ב'.
103. כשֶׁמֶן הטוב על הראש. שמן הטוב, זהו שמן משחת קודש, הנמשך ויוצא מעתיקא קדישא, כתר, שהשמן הזה, האורות דעתיקא, נמצא בנהר העליון, בינה, המניק לבנים, זו"ן, להדליק הנרות, הספירות דזו"ן. ושמן, שזו"ן יונקים מהבינה, נמשך על ראש המלך, ג"ר דז"א, ומראשו לכבוד הדיקנא שלו, ומשם נמשך לכל לבושי הכבוד שהמלך מתלבש בהם, לכל הספירות דז"א. כמ"ש, שיורד על פי מידותיו, מידותיו ממש, שהם כתרי המלך. הספירות נקראות מידות, ששמו הקדוש נמצא בהם.
104. כל המשכה וכל שמחה שבעולמות יורדות לברך העולם ע"י אלו הכתרים הקדושים, ספירות ז"א, שהם השם של המלך הקדוש, הוי"ה, שהוא חו"ב תו"ם. ומשום זה כתוב, שיורד על פי מידותיו, כמ"ש, על פי אהרון ובניו תהיה, ונמשך השפע לכל העולמות, שתימצאנה ברכות לכל.
השמן הזה אינו נמצא עד הזמן ההוא של העבודה למטה, שהייתה עולה והיו נפגשים זה בזה, כמ"ש, שמן וקטורת ישַׂמַח לב. שמן, השפע שלמעלה, וקטורת, העבודה שלמטה, שנפגשים זה בזה, ואז היא שמחת הכול.