צורת אות ה' שבשם הוי"ה
111. ביאור צורת האותיות בה"ת, שהיא המקדש, המלכות, הלבנה, כששולטת ומתקשטת אל השמש, ז"א, לקבל ממנו אור. הם עומדים כשני אוהבים זה מול זה. ואלו הבתולות הנמצאות עימה, מתקשטות ומיתקנות בתיקונים. אחת לאחוריה, למערב. אחת לפניה, למזרח. אחת לדרום. ואחת לצפון. והיא עומדת באמצע.
112. וע"ב (72) סנהדרין, השם ע"ב, היוצא מג' פסוקים וייסע ויבוא ויֵט, עומדים כחצי גורן עגולה לעשות גוף ללבנה, למלכות, לקשט המלכה לבעלה. והיא עומדת כעין זה $HalfMoon$, כחצי הלבנה.
113. הנקודה שבאמצע, מכוונת נגד קו האמצעי, ז"א, כי נקודה זו, המלכות, מקבלת אור מהשמש, ז"א, להאיר לכל הגוף.
וזוהי הנקודה העומדת בחצי העין, כלומר שהעין נראית כחצי עיגול, ובאמצעה הנקודה, שנקראת בת עין, שכל האור שבעין נמצא באותה הנקודה, העומדת באמצע העין, שהיא לוקחת כל האור, להאיר לכל העין. וכן הלבנה, המלכות, אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה, אע"פ שהנקודה אינה נראית בלבנה.
114. אין עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצעו. ומשום זה גם העיגול של הלבנה, מתוך נקודה אחת הנסתמת בתוכה באמצע, נעשה הכול. ונקודה זו העומדת באמצע לוקחת כל האור ומאירה אל הגוף ומאיר הכול.
115. סוד הסודות למסתכלים בסודות החכמה. אות ה', שהיא חצי הגוף של הלבנה, המלכות, והיא בעיגול, בנקודה העומדת באמצעה. והיא חצי העיגול, משום שהיא סתומה מצד זה ופתוחה מצד זה. כנקבה הפתוחה אל הזכר, לקבל אותו בתוכה, ולהאיר ממנו, ולהתחבר עימו.
וע"כ היא פתוחה אליו לקבל אותו. ואז נקראת ה'. ה', כמי שאומר, הנה אני, כלומר, הֵא, שפירושו הנה. וע"כ כשהמלכות מוכנה לקבל מז"א, היא כאילו אומרת לו, הנה אני. וע"כ נקראת, הא.
גם בציור ה' יש ג' בחינות, נשמה, גוף, לבושי הגוף. כשהמלכות מזדווגת עם ז"א, שמש, לקבל ממנו אור, הם עומדים כשני אוהבים זה מול זה, שניהם כמו אחד, כמו שז"א הוא בחסדים מכוסים שמקבל מאו"א עילאין, גם המלכות בחסדים מכוסים כמוהו. וזה נבחן שהם דומים לאו"א עילאין, הנקראים שני אוהבים. והארת הזיווג הזה שמקבלת מז"א היא עיקר האור שלה. והיא בחינת נשמה אל המלכות.
הגוף של המלכות. ע"ב סנהדרין, העומדים כחצי גורן עגולה, רומז על השם ע"ב, היוצא מג' הפסוקים וייסע ויבוא ויט, חג"ת דז"א. ע"ב סנהדרין עושים הגוף אל המלכות, שבו מתלבשת הנשמה. הגוף של המלכות נעשה על ידיהם, כחצי גורן עגולה, כי כך היא צורת הלבנה, מטרם שהיא במילואה.
הלבושים של המלכות. אלו הבתולות הנמצאות עימה, המתקשטות ומיתקנות, שהן המדרגות הנמשכות מכלים דאחוריים של המלכות. ולפי שאין המלכות מקבלת חכמה אלא בכלים דאחוריים, ע"כ צריכה לאלו הבתולות, שישלימו הכלים דאחוריים שלה. והן נחשבות ללבושים אל הגוף שלה.
הארת הזיווג שמלכות מקבלת מז"א, היא עיקר הארתה, הנשמה שלה. ונאמר, שהנקודה שבאמצע מקבלת אור מהשמש, כי הנקודה שבאמצע היא מלכות, המקבלת מהזיווג השלם של פנימיות ז"א, הנקרא שמש. וכן הלבנה, המלכות, אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה, כי רק היא מוכשרת לקבל הארת הזיווג דז"א, וע"כ, נקודה זו העומדת באמצע לוקחת כל האור, שמקבלת מפנימיות ז"א מהרוח השלם שלו, שזה כולל כל האור שבה. כי אין לה אז, אלא רק אור החסדים הזה השלם שמקבלת מז"א.
וע"כ נאמר על אות ה', שהיא חצי הגוף של הלבנה, כי שלמות הלבנה היא בשני אורותיה, בחכמה ובחסדים, ביחד. ומתוך שמקבלת בעת הזיווג חסדים בלבד, ע"כ נבחנת שהיא במחצית הגוף שלה, רק בחסדים. והיא חצי העיגול, משום שהיא סתומה מצד זה, סתומה מלקבל חכמה, ופתוחה מצד זה, שפתוחה רק לקבל חסדים מבעלה. וע"כ אין לה אלא מחצית גופה.
116. וכשהיא מאירה ממנו ומתחברים זה בזה, והלבנה מתמלאת, אז נשלמת ה' זו, והלבנה מתמלאת גם בחכמה. ואז במקום שהייתה ה', מחצית הלבנה, נעשית ם', הלבנה במילואה, גוף שלם.
אע"פ שבעת הזיווג היא רק בקבלת החסדים, מחצית גופה, אמנם גם הלבושים מאירים בה מרחוק בכלים דאחוריים שלה, שהם בתולותיה. ולאחר הזיווג, אחר שהתמלאה באור החסדים, נשלמת הארת החכמה שבאחוריים שלה ונכללים זה בזה. ואז הלבנה במילואה, בגוף שלם מחסדים ומחכמה יחד, בם' סתומה. אמנם יש ב' בחינות ם' סתומה:
א. לפני הזיווג, שאז היא חכמה בלי חסדים, ואינה יכולה להאיר.
ב. לאחר הזיווג, שכבר היא מלאה בחסדים, ואז גם החכמה יכולה להאיר. והיא בכל השלמות.
117. ונמצאת המלכות, ם' סתומה, כמו אמא עילאה, בינה, כמ"ש, לםַרְבֵּה המִשׂרה, שהאות ם' סתומה שבאמצע האותיות, מראה על השלמות של חכמה וחסדים יחדיו. ועתה עומדת הלבנה במילואה, העולם התחתון, מלכות, כעין עולם העליון, בינה. וזו אות ם'.
118. אות ם', אינה אלא בעיגול. מאחר שהלבנה עומדת במילואה. והכול ממה שהייתה מקודם באות ה', שבתחילה הייתה פתוחה בה', לקבל מבעלה שפע החסדים בשלמות. ולאחר שנשלמה מבעלה בחסדים, התמלאה במילואה, שגם החכמה האירה בה, אז נעשית אות ם', כעין העליונה, שהוא עוה"ב, בינה.
ומשום זה יש ה' עליונה, בינה, וה"ת, מלכות. וכן ם' עליונה, בינה, ום' תחתונה, מלכות. זו כעין זו, שהמלכות דומה לבינה. וזה עניין אחד, שהעליונה והתחתונה, בינה ומלכות, כאחת.
119. עולם העליון, בינה, פתוחה בתחילה בה'. שתחילה היא במ' פתוחה, כמו המלכות, שהיא תחילה בה' פתוחה, וכשהבינה מתמלאת בחכמה מל"ב (32) שבילי החכמה העליונים, והאירה להאיר, היא מתפשטת ונשלמת ונעשית ם'. והכול, הבינה והמלכות, אחד.