ויַרְא אלקים את כל אשר עשה
173. ויַרְא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. כאן נתקן מה שלא נאמר, כי טוב, ביום שני, מטעם שנברא בו המוות. וכאן נאמר, כי טוב מאוד.
ופירשו החברים את הכתוב, והנה טוב מאוד, שנאמר על המוות. וא"כ ראוי גם יום שני, שייאמר בו, כי טוב, אע"פ שנברא בו המוות. כי כאן, ביום השישי התגלה, שהמוות טוב מאוד.
174. וירא אלקים את כל אשר עשה. והאם לא ראה קודם שעשה? כי כתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, שמשמע שראה רק לאחר שעשה. אלא הכול ראה הקב"ה, הן מה שכבר עשה והן קודם שנעשה, אלא הכתוב בא לרבות, שראה כל הדורות העתידים, וכל מה שיתחדש בעולם בכל דור ודור, עוד מטרם שיבואו לעולם.
הכתוב, אשר עשה, הוא כל מעשה בראשית, כי במעשה בראשית נברא היסוד והשורש לכל מה שיבוא ויתחדש בעולם. וע"כ ראה הקב"ה עוד מקודם שהיה, ושֹם את הכול במעשה בראשית.
מתוך שמעשי בראשית הם יסוד ושורש לכל העת"ל, ע"כ כלל הקב"ה בהם, לראות את כל העת"ל בעולם בכל הדורות. כי הכתוב, ולאמוֹר לציון, עַמי אתה, פירושו, עימי אתם בשותפות, אני התחלתי העולמות, ואתם גומרים אותם. כי ה' תיקן כל המציאות, באופן שיוכלו בני אדם לגמור התיקון. וכיוון שגמה"ת נשאר לבני אדם, א"כ הם שותפים בבריאה. ולפיכך יש ב' בחינות שמיים וארץ:
א. מה שכבר תיקן המאציל, והוא הנקרא מעשה בראשית.
ב. השמיים והארץ החדשים, שיתגלו אחר גמה"ת, כמ"ש, השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה.
וזה ששאל הזוהר על הכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, שהמשמעות היא, שראה הקב"ה רק את כל אשר עשה במעשה בראשית, ולא את השמיים והארץ העתידים להיתקן ע"י מע"ט של בני אדם, העתידים לעשות בכל דור. והאם אינו רואה קודם שעשה, גם מה שעתיד להיתקן בכל דור ע"י מע"ט עד גמה"ת?
וזהו שמתרץ, שהכתוב, את כל, פירושו כל המע"ט העתידים להתחדש בכל דור ע"י הצדיקים. אשר עשה, כלומר, מעשה בראשית, אשר כבר עשה.
כי בהיות תיקון המציאות, שנתקן ע"י הקב"ה במעשה בראשית, יסוד ושורש לתיקונים של מעשי בני אדם, נמצא לפי זה, אשר מעשי בני אדם כלולים במעשה בראשית. וע"כ נסמכה ראיית העתיד אל ראיית מעשה בראשית שכבר עשה. כלומר, את כל, זה ראיית העתיד, אשר עשה, זה מעשה בראשית.
175. ויהי ערב ויהי בוקר, יום השישי. מהו השינוי אשר בכל ימי בראשית לא כתובה האות ה', כמו כאן שכתוב, יום השישי? כי לא כתוב, יום האחד, יום השני.
אלא כאן, שכבר השתכלל העולם, שהם זו"ן, כי כבר הסתיים מעשה בראשית, בניין הזו"ן, התחברה הנוקבא בזכר בחיבור אחד, כלומר ה' בשישי, להיות אחד לגמרי. כמ"ש, ויְכוּלוּ השמיים והארץ, שהם זו"ן, השתכללו כאחד. שהזו"ן השתכללו מכל מעשה בראשית ונשלם בכל מילואם.