ויכוּלו השמיים
176. הקב"ה ברא את האדם בעולם, ותיקן אותו, שיהיה שלם בעבודתו, ושיתקן דרכיו, כדי שיזכה לאור העליון, שגנז הקב"ה לצדיקים. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה לִמְחכֵּה לו. עין לא ראתה אלקים זולתך, הוא האור הגנוז. יעשה לִמְחכֵּה לו, הם הצדיקים.
177. ובמה יִזכה האדם באותו האור הגנוז? יזכה בו ע"י העסק בתורה. כי כל מי שעוסק בתורה בכל יום, יזכה שיהיה לו חלק לעוה"ב, וייחשב לו כאילו בנה עולמות. כי עִם התורה נבנה העולם והשתכלל.
וכתוב, ה' בחכמה יָסד ארץ, כונֵן שמיים בתבונה. בחכמה ובתבונה של התורה. וכתוב, ואהיה אצלו אָמוֹן. שהתורה הייתה אומנותו, לברוא את העולם.
ברוח עשה הקב"ה את העולם, וברוח העולם מתקיים. ברוח פיהם של אותם לומדי התורה. מכ"ש הרוח מהבל פיהם של תינוקות בית רבן, שעליו עומד ומתקיים העולם.
178. מה רַב טוּבך אשר צפנת ליראיךָ, פעלתָ לחוסים בךְ נגד בני האדם. מה רב טובך, מורה על הטוב שנגנז, על האור הגנוז. ליראיך, שנגנז בשביל יראי חטא, העוסקים בתורה. פעלת, מורה על פעולות מעשה בראשית, שנעשה ומתקיים בשביל לומדי התורה, הממשיכים בזכות תורתם את האור הגנוז.
פעלת, חל על גן עדן, כי באומנות עשה הקב"ה את גן העדן התחתון שבארץ, בשווה למעלת גן העדן העליון, שיתחזקו שם הצדיקים. ופעלת לחוסים בך נגד בני האדם, כי גן העדן התחתון נגד בני אדם, וגן העדן העליון בשביל הקדושים העליונים ולא בשביל בני אדם.
הכתוב, פעלת, חל על גן העדן העליון. ומ"מ נגד בני אדם נחשב, משום שמתאספים שם הצדיקים, העושים רצונו של ריבונם. כלומר, אע"פ שגן העדן העליון אינו בשביל בני אדם, מ"מ הצדיקים שבגן העדן התחתון עולים באוויר לגן העדן העליון.
ופורחים באוויר משם, ועולים לישיבת הרקיע, באותו גן העדן של מעלה. ופורחים שם ומתרחצים בטל נהרות אפרסמון טהור, ויורדים ושורים למטה בגן העדן התחתון. ומשום שהצדיקים עולים ומתאספים שם, אע"פ שמוכרחים לחזור ולרדת למקומם, מ"מ נחשב משום זה נגד בני אדם.
179. ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם. ויכולו, פירושו, שכָּלו ונגמרו המלאכות של מעלה והמלאכות של מטה. כי, השמיים והארץ מורים למעלה ולמטה. השמיים, למעלה בעולמות עליונים, והארץ, למטה בעולם התחתון.
השמיים, מורה, שנגמרו הפעולות והאומנות שבתושב"כ, של בניין ז"א. והארץ, מורה, שנגמרו הפעולות והאומנות שבתשבע"פ, של בניין הנוקבא. פעולות פירושן ו"ק, האומנות פירושה ג"ר. וכל צבאם, פירושו, פרטי התורה, שבעים פנים שבתורה, שהם פרטי בניין של ז"א, המכונה תורה. ויכולו השמיים והארץ, מורה ששניהם, ז"א ונוקבא, המכונים שמיים וארץ, התקיימו והשתכללו זה מזה. שמיים וארץ, פרט וכלל, זו"ן. ז"א פרט, כי המוחין יוצאים בו בפרטות בזה אחר זה, ומשפיע אותם לנוקבא בדרך כלל, בבת אחת. ונצרכים זה לזה, והשתכללו זה מזה, בפרט הצריך לכלל, וכלל הצריך לפרט.
וכל צבאם, סודות התורה, והטהרות שבתורה והטומאות שבתורה, כלומר דיני טהרה וטומאה הכתובים בתורה. כי צבא הוא אותיות צא בא, אשר צא רומז על הטומאות, בא רומז על הטהרות.