ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות

אחר שהתבארו י"ד מצוות ואיך שהן מתחלקות לשבעה ימי בראשית, נבאר סדר התחלקותן בעשרה מאמרות, שבהם נברא העולם:

מאמר א'. בראשית ברא אלקים. כי בראשית גם מאמר ומצווה ראשונה, יראה, משום שהוא גדול ומושל בכל. מדרגת או"א דאצילות, המרומזים בי' דהוי"ה, אבא י', אמא ו' ד' של מילוי יו"ד, אוירא דכיא, ג"ר דבינה.

מאמר ב'. ויאמר אלקים, יהי אור. מצווה שנייה, אהבה רבה בצד החסד, ג"ר דישסו"ת דאצילות, אור שנברא ביום א' של ששת ימי בראשית, שאדם היה רואה בו מסוף העולם עד סופו. ה"ר דהוי"ה.

מאמר ג'. ויאמר אלקים, יהי רקיע. גניזת האור ודין הקשה שיצא בו. השלמת מצווה שנייה, שתהיה האהבה בשני צדדים, ואפילו נוטל את נפשך. בחינת הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א.

מאמר ד'. ויאמר אלקים, ייקוו המים. מצווה שלישית, לדעת שיש אלקים גדול ומושל בכל בעולם. ולייחדו בכל יום ייחוד כראוי, הייחוד של שמע ישראל, הנקרא ייחוד העליון. המשכת ו"ק של ג' מאמרות הקודמים לז"א, ו"ק דגדלות, ו' דהוי"ה.

מאמר ה'. ויאמר אלקים, תדשא הארץ. השלמת מצווה שלישית. ואחר שנקשרה שם היבשה בייחוד של מעלה, צריך לקשור אותה בו"ק למטה, בייחוד תחתון, בשכמל"ו. המשכת ו"ק של ג' מאמרות הראשונים לנוקבא דז"א, שבזה מתהפך הדין הקשה שבה להיות אור גמור, הנקרא אור שחור. והוא ו"ק דמוחין דגדלות של הנוקבא דז"א. ה"ת דהוי"ה.

מאמר ו'. ויאמר אלקים, יהי מאורות. מצווה רביעית, לדעת שהוי"ה הוא האלקים, לדעת שהם אחד, ואין בהם פירוד. אור שחור באור לבן, אין בהם פירוד והכול אחד. המשכת מוחין דג"ר של ג' מאמרות ראשונים לז"א ונוקבא, שאז הם מתייחדים כאחד, בקומה שווה פב"פ.

מאמר ז'. ויאמר אלקים, ישרצו המים. יש בו ג' מצוות:

חמישית, לעסוק בתורה,

שישית, לעסוק בפרייה ורבייה,

ושביעית, למול לשמונה ימים.

על ידן נמשכות נר"ן דקטנות מזו"ן לנשמות הצדיקים. שע"י העסק בתורה, ממשיכים נפש קדושה. ובפרייה ורבייה ממשיכים רוח קדושה. וע"י העברת העורלה ממשיכים נשמה קדושה.

מאמר ח'. ויאמר אלקים, תוצא הארץ. מצווה שמינית, לאהוב את הגֵר. ממשיכים נפש הגר, והשלמת המוחין לנר"ן דקטנות אל נשמות הצדיקים.

מאמר ט'. ויאמר אלקים, נעשה אדם. יש בו ב' מצוות:

התשיעית, לחון את העניים. שע"י זה שאנו מרחמים על העני ומפרנסים אותו, אנו מעוררים למעלה שיתוף מדה"ד במדה"ר, בעליית המלכות לבינה, ונמשכים ו"ק דמוחין דגדלות א' לנשמות הצדיקים.

והעשירית, להניח תפילין. שעל יד זה נמשכים ג"ר דמוחין דגדלות א', צל"ם, לנשמות הצדיקים.

מאמר יוד. ויאמר אלקים, הנה נתתי. יש בו ג' מצוות:

אחת עשרה, לעשר מעשר הארץ.

שתים עשרה, להביא ביכורי פירות האילן.

ושלוש עשרה, לעשות פדיון לבנו.

על ידן נמשכים נר"ן דגדלות ב' לנשמות הצדיקים.

ובכתוב, ויכל אלקים ביום השביעי מכל מלאכתו, יש בו ב' מצוות: לשמור את יום השבת, שָמוֹר, ולקשור יום השבת בקדושתו, זָכוֹר. אלו ב' המצוות הם אחד, זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו.

וע"י ב' מצוות אלו נמשך אור החיה דגדלות ב' לנשמות הצדיקים. ובזה נשלמו תכלית גובהם של המוחין, שנשמות הצדיקים מקבלים מזו"ן דאצילות, בכל 6000 שנה. אמנם יש ג"כ מוחין דו"ק דיחידה, הנמשכים במנחה של שבת, שאז עולה ז"א לדיקנא דא"א. אלא כיוון שאין הנוקבא דז"א עולה עימו, ע"כ אינו מונה אותם כאן.

הנך מוצא, שעיקר מציאות המוחין נמשכו בג' המאמרות הראשונים: בראשית ברא אלקים, ויאמר אלקים יהי אור, ויאמר אלקים יהי רקיע, שהם חב"ד. כי מאמר, בראשית ברא אלקים, או"א, חכמה. מאמר, ויאמר אלקים יהי אור, ישסו"ת, בינה. מאמר, ויאמר אלקים יהי רקיע, הדעת, כי שם נברא דין הקשה של רחל, המשמשת בה"ג שבדעת, בנקודת החיריק.

ובזה נגמרו כל מציאות המוחין. כי ג' המאמרות: ייקוו המים, ותדשא הארץ, ויהי מאורות, הם המשכת ו"ק וג"ר דגדלות א' וגדלות ב', מג' המאמרות הראשונים אל הזו"ן.

ומאמר ז' הוא המשכת נר"ן דקטנות מהזו"ן לנשמות הצדיקים.

ומאמר ח' הוא השלמת מוחין דקטנות.

ומאמר ט' הוא ו"ק וג"ר דמוחין דגדלות א', הנמשכים מהזו"ן לנשמות הצדיקים.

ומאמר יוד הוא המשכת נר"ן דגדלות ב' מזו"ן לנשמות הצדיקים.

ומשמירה וקידוש השבת נמשכים מוחין דחיה דגדלות ב' מזו"ן לנשמות הצדיקים.

הרי שעיקר המוחין יצאו בג' מאמרות ראשונים באו"א וישסו"ת. ושאר מאמרות נמשכו מהם לזו"ן דאצילות ולנשמות הצדיקים.

ובזה תבין מה שנאמר, בעשרה מאמרות נברא העולם. וכשתסתכל, הם רק שלושה, שהעולם נברא בהם, בחכמה ובתבונה ובדעת. עיקר מציאות המוחין, שהעולם נברא בהם, הם ג' מאמרות הראשונים, חב"ד.

ובאלו עשרה מאמרות יש רק תשע פעמים, ויאמר. עד שהוצרכו לתרץ, שבראשית, גם מאמר. אמנם באמת נמצא עשר פעמים, ויאמר: א. יהי אור, ב. יהי רקיע, ג. יקוו המים, ד. תדשא הארץ, ה. יהי מאורות, ו. ישרצו המים, ז. תוצא הארץ, ח. נעשה אדם, ט. פרו ורבו, י. הנה נתתי.

ולכאורה אפשר לתרץ, שמאמר פרו ורבו אינו נחשב למאמר, כי אין בו בריאה, אלא ברכה לאדם בלבד. וע"כ אינו מונה אותו הזוהר כאן. אמנם בתיקונים תמצא, שמונה שם את המאמר של פרו ורבו בין עשרת מאמרות, ואינו מונה ביניהם את המאמר, נעשה אדם. להיפך מהזוהר שלפנינו.

והעניין הוא, כי ב' מאמרות אלו, נעשה אדם ופרו ורבו, נחשבים למאמר אחד, משום ששניהם רק בבריאת אדם נאמרו. וע"כ אין הבדל אם מחשיבים בין מאמרות את המאמר, נעשה אדם, או את המאמר של פרו ורבו.

ונאמר, כשרצה הקב"ה לקיים את העולם, עשה את אברהם בחכמה, ואת יצחק בתבונה, ואת יעקב בדעת, ובזה נקרא יעקב, ובדעת חדרים יימלאו. ובאותה שעה השתכלל כל העולם.

והלוא בכל מקום אומר הזוהר, שאברהם הוא החסד, יצחק גבורה, יעקב ת"ת. וכאן אומר, שעשה אותם לחב"ד, כדי לקיים העולם? ואיך עשה אותם המאציל לחב"ד? וכן מה עניין עשיית אברהם יצחק ויעקב לחב"ד, לצורך קיום העולם?

ז"א מכונה עולם. קיום של ז"א, קיום העולם, זו המשכת מוחין דג"ר לז"א. עיקרם של עשרת המאמרות הם רק ג' מאמרות הראשונים, חב"ד של פרצוף ישסו"ת. וכשרצה הקב"ה לקיים את העולם, להמשיך מוחין דג"ר לז"א, המכונה עולם, עשה את אברהם יצחק ויעקב, חג"ת דז"א, לחב"ד.

ועשיית חג"ת לחב"ד היא ע"י המשכת אור הנשמה, שמתלבש בהם. כי הכלים נקראים תמיד ע"ש האורות, המלובשים בהם. הכלים של אור הנפש נקראים נה"י, הכלים של אור הרוח נקראים חג"ת, הכלים של אור הנשמה נקראים חב"ד.

ולפיכך כשהיה ז"א ו"ק חסר ג"ר, רק בב' אורות נ"ר, והיה חסר אור הנשמה, היו לו רק שישה כלים חג"ת נה"י. כי הכלים של אור הרוח הם חג"ת, והכלים של אור הנפש הם נה"י.

ועתה, כשנמשכו לו המוחין דו"ק דגדלות וג"ר דגדלות, ע"י ג' מאמרות, ייקוו המים, ותדשא הארץ, ויהי מאורות, ונמשך בזה אור הנשמה לחג"ת דז"א, המכונים אברהם יצחק ויעקב, התעלו בזה חג"ת ונעשו לחב"ד, אברהם לחכמה, יצחק לתבונה, יעקב לדעת.

כי הכלים של נשמה נבחנים לחב"ד. ואור הרוח ירד לכלים דנה"י, ונעשו נה"י לכלים של חג"ת, להיותם עתה משכן לאור הרוח. ונבררו לו כלים דנה"י חדשים מבי"ע, והתחברו לפרצופו. והתלבש בהם אור הנפש. ואלו ג' מאמרות, שהם לצורך ז"א, נמשכו מג' מאמרות הקודמים העיקריים, שהם בישסו"ת.

ונאמר, עשה את אברהם בחכמה, שהתלבשות אור הנשמה, עשתה כלי החסד דז"א להיות חכמה. את יצחק בתבונה, שההתלבשות ההיא עשתה את כלי הגבורה להיות תבונה. את יעקב בדעת, וכלי ת"ת דז"א נעשה לדעת, לקו אמצעי, המכריע בין ב' הכלים חכמה ותבונה. שבזה נקרא, ובדעת חדרים יימלאו.

כלומר, אחרי שנעשה כלי ת"ת לדעת, והכריע בין חו"ב, ונשלמו ע"ס של אור הנשמה מלמטה למעלה, המכונה ראש, אז נהפך האור והאיר גם מלמעלה למטה, לכלים דנה"י דז"א. והאור הזה, המאיר מלמעלה למטה, נקרא אור הרוח, שהוא דעת, המתפשט מהראש לכלים דגוף, וממלא אותם, כמ"ש, ובדעת חדרים יימלאו.

ואז נעשו כלים נה"י, המכונים מסדרונות, לכלים חג"ת, המכונים חדרים. ובאותה שעה השתכלל כל העולם, נשלם כל העולם, ז"א. כי ע"י האורות האלו, נבררים לו כלים חדשים, שמתעלים מבי"ע, להלביש את אור הנפש. ואז נשלם כל פרצוף הז"א, שנקרא עולם. כי עתה יש לו כל הכלים חב"ד חג"ת נה"י.

ואין לשאול על שאומר ליצחק תבונה ולא בינה, שהרי המוחין מכונים חב"ד. כי רצה בזה להשמיענו, שהכוונה על מוחין שלמים של אור החיה. אשר קו השמאל של אור החיה נמשך מהתבונה, ששם מקום גילוי אור החכמה, בי' שיצאה מאויר ואינו מבינה עילאה. ולפיכך דייק, ואת יצחק בתבונה. כי אין העולם, ז"א, מתקיים, אלא רק במוחין של הארת החכמה.