יִפתח ה' לךָ את אוצרו הטוב
107. יִפתח ה' לךָ את אוצרו הטוב את השמיים. בשעה שהקב"ה ברא העולם, ברא תחילה שִׁיתין עליונים, מקורות, להוריד בהם גשם ברכות וקדושות עליונות שלמעלה. והם לוקחים תחילה ממקור החיים, בינה, מהמקום העליון, שהשיתין יצאו משם.
108. כי בתחילה, מטרם שנברא העולם, עלה ונגלה רצון אחד, מחשבה סתומה, א"א, כתר. ונתן הכול באותה המחשבה הסתומה, כל מה שהיה ויהיה. ומאותה המחשבה, כתר, עלה הרצון לברוא את העולם. ויצא מעיין דק, או"א עילאין, הכולל סתימת המחשבה. וזה אינו נשמע לחוץ ואינו מתגלה. שהחכמה אינה מתגלה בו.
ויש בז"ת שלו, הנקראים ישסו"ת, הסתכלות החכמה, והיא נמסרה לחכמי לב, שנשמתם מלבישה את ישסו"ת. משום שהחכמה אינה נגלית מהם ולחוץ, שאינה מאירה מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה. ואותם שאינם במקומם, לא יוכלו לקבל מהם.
109. מישסו"ת יוצאים חמישה מקורות, חג"ת נ"ה דז"א, וסתום אחד, יסוד דז"א, ואחד שמאסף את הכול, המלכות. והמקורות האלו היו כשנברא העולם, כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים. בראשית, אותיות ברא שית. שית, המקור שמאסף אליו כל המקורות, חג"ת נה"י דז"א, לזון העולמות.
המלכות נקראת שית (6) ולא שבע, הכוונה על מלכות דמפתחא, שאינה מלכות ממש, אלא יסוד דמלכות, וע"כ קורא לה שית, כמו שנקרא היסוד.
110. את השמיים. אלו הם ששת המקורות העליונים שלמעלה, חג"ת נה"י דז"א. לתת לשית, למלכות. מיום שנברא העולם עד שנבנה ביהמ"ק, היו המקורות האלו סתומים, ולא נפתחו כלל להשפיע אל המלכות שתזון העולם.
111. הרי אברהם היה בעולם, האם לא נפתחו המקורות בשבילו? כתוב, ויהי רעב בארץ. הרי שהיו סתומים ולא השפיעו למלכות שתזון העולם. יצחק. גם בו כתוב, ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון. יעקב, הרי כתוב, ויהי רעב בכל הארצות. משה, הרי בכמה מקומות כתוב, מי יאכילנו. וכתוב, להמית את כל הקהל הזה ברעב. וכן, ויִצְמָא שָׁם העם למים. וכן, ולא היה מים לעדה.
112. וכן יהושוע, אע"פ שנכנסו לארץ, כתוב, ויִשבות המן ממחרת באוכלם מעבוּר הארץ. בימי השופטים כתוב, ויהי בימי שפוֹט השופטים ויהי רעב בארץ. בדוד כתוב, ויהי רעב בימי דוד.
113. מהו הטעם של הרעב, שהיה בימי הצדיקים האלו? משום שהשיתין האלו, חג"ת נה"י דז"א, לא נפתחו, והעולם ניזון מתמצית בדוחק, בלי פתיחה כלל, אלא כזיעה המזיעה מתוך אילן ויורדת למטה, או מתוך אבן.
114. בשעה שבא שלמה המלך ונבנה ביהמ"ק, והיו כל העולמות במשקל אחד למעלה ולמטה, שז"א ומלכות היו פב"פ, שווים זה לזה. אז נפתח אותו השית, המלכות, המקבל והמאסף כל השיתין העליונים האלו, שהם חג"ת נה"י דז"א.
115. השית, המלכות, נפתח בשעה שנפתחו אלו השיתין העליונים, חג"ת נה"י דז"א. וכיוון שנפתח השית, המלכות, יוצאות ברכות לעולם. הוא נפתח כשהסירו ממנו עקלתון אחד היושב לרגלו. נחש עקלתון, הנוקבא של ס"מ, מקור כל הקליפות והרע.
וכיוון שזה עבר, השית נעשה שיר, ונפתח האוצר הטוב. שעליו כתוב, יִפתח ה' לך את אוצרו הטוב. בכוח של מי נפתח? בכוח שאר השיתין, חג"ת נה"י דז"א, הנקראים שמיים, כמ"ש, את השמיים. כלומר, השירים, שהם חג"ת נה"י דז"א, שכולם נפתחו ונתקנו לתת מזון לכל העולמות.
116. אז כתוב, ויישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וכתוב, אוכלים ושותים ושמחים, כי שית, מלכות, ושיתין, חג"ת נה"י דז"א, נפתחו, וכל המעדנים העליונים היו יורדים לכל העולמות, וכולם היו שמחים לעלות לעולם העליון, בינה, ללקוט ברכות ומעדנים לעולמות.
אז מתעוררת מהם אהבה למלך העליון, ז"א, שיהיה הכול אחד, ז"א ומלכות, בלי פירוד. אז השבח העולה על כל השבחים למלך שהשלום שלו, בינה, שיהיה הכול בשמחה למעלה ולמטה.