הלוך ילך ובָכׂה
99. פתח רבי שמעון ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. כתוב, הלוך ילך ובָכׂה נושא מֶשך הזָרַע. כמה פעמים הוכיח הקב"ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, כביכול, התעלות היא להקב"ה עימהם, מכל אוה"ע. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, מעלה אותה הקב"ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו.
ולא הם בלבד, אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו משום ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש, בגלל ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש, מתעלים בכבודו של הקב"ה, למעלה ולמטה.
100. בשעה שישראל כשרים, כיסא הכבוד שלמעלה, מלכות, מתעלה למעלה למעלה, בכמה שמחות, בכמה אהבה, ומתחברים העולמות, ז"א ומלכות, בשמחה. וכולם מתברכים מעומק הנחלים, בינה, וכל העולמות מושקים ומתברכים ומתקדשים בכמה ברכות, בכמה קדושות, והקב"ה שמח עימהם בשמחה בשלמות.
101. בשעה שישראל אינם כשרים, הכול הוא להיפך. ועכ"ז, אהבת הקב"ה אינה נמנעת מהם, והכיסא שלו, המלכות, יושב עליהם, כאם על הבנים, שאינה נמנעת מלבקש עליהם רחמים.
102. בקול שהמלכות מבקשת רחמים על ישראל, היא עולה למעלה, לז"א, משום שרצונו הוא במי שמלמד זכות על בניו. מאין לנו זה? ממשה, שהתעלה בעלייה בגלל שלימד זכות עליהם, על ישראל. כמ"ש, ומשה לא ידע כי קָרן עור פניו. מתי התעלה לכבוד הזה? כשחטאו ישראל, ולימד עליהם זכות.
103. הלוך ילך ובכׂה. בגלל עוונותיהם של ישראל. נושא משך הזרע, זהו כיסא הכבוד, המלכות, שנושא משך זרע הקודש העליון, זרע של נשמות ישראל, כדי לעשות פירות ותולדות, להוליד הנשמות בעוה"ז.
104. כשמלכות עולה בקול ישראל, בקול בקשת רחמים על ישראל, אע"פ שישראל אינם כשרים, עכ"ז הקב"ה, ז"א, מעלה אותה ומשקה אותה משיקויו של הנחל העמוק, בינה. והיא נשלמת מכל הצדדים. אז כמ"ש, בוא יבוא ברינה, כלומר מתוך אותה השלמות והברכות והקדושות שנשלמה. בתחילה, כשחטאו, הלוך ילך ובכה, על עוונותיהם של ישראל, וכשחזרו בתשובה, בוא יבוא ברינה.
105. בשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק, ונשלם עולם התחתון, מלכות, כעין העולם העליון, בינה, היו ישראל כולם כשרים, והתעלו בכמה מדרגות עליונות. אז התעלה כיסא הכבוד, המלכות, בשמחה, בכמה שמחות ובכמה ערכים.
106. ואז, שיר השירים אשר לשלמה, עלו בשמחה וירדו בשמחה. וכל העולמות היו בשמחה, והחיבור היה בשמחה. שיר להקב"ה, שהמלכות משוררת להקב"ה. השירים, לעליונים ולתחתונים, לחיבור ז"א ומלכות, ע"י היסוד, המייחד אותם זה בזה. אשר לשלמה, החיבור של כל העולמות בשמחה, למלך שהשלום כולו שלו, בינה. כל זה על פיו של אליהו נחתך.