ויעל לוט מצוער

295. ויעל לוט מצוער ויישב בהר, הוא ושתי בנותיו עימו. עלה מצוער, משום שראה שצוער קרוב לסדום, וע"כ עלה משם.

296. הקב"ה מסבּב סיבות בעולם, ומביא אורות משחיתים שיעשו מעשיו, ואח"כ מהפך אותם ועושה אותם באופן אחר. כמ"ש, והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפועלם. מדרך הקב"ה להביא תחילה אורות משחיתים, העושים מעשים של חורבן, ואח"כ מהפך אותם ומתקן אותם.

297. במה מהפך אותם? הקב"ה עושה תחבולות ומסבב סיבות להפוך אותם עד שאינם כמו הקודמים. לפי פועלם של בני אדם, לפי המעשים שהם עושים, כך מהפך אותם המעשים של אורות משחיתים. שמעשי בני אדם גורמים להפוך אותם המעשים בכל מה שהקב"ה מצווה אותם על פני תבל, שמקבלים כל מיני צורות שבעולם לפי ערך מעשיהם של בני אדם. עמון ומואב יצאו ע"י מעשה מקולקל כזה, ולבסוף יצאו מהם כל מלכי יהודה ומלך המשיח.

298. והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפועלם. הוא, שהקב"ה מסבב סיבות ומביא מעשים להתקיים בעולם. ואחר שבני אדם חושבים שהמעשים יתקיימו, הקב"ה מהפך אותם המעשים ממה שהיו בתחילה. מתחילה יצאו המעשים בקלקול ע"י אורות משחיתים, ואח"כ הפך אותם הקב"ה ותיקן אותם. ויש שמתחילה יצאו טובים וראויים לקיום, אלא שהתקלקלו בסיבת מעשי בני אדם, ואח"כ מהפך אותם הקב"ה אם עושים תשובה.

299. בתחבולותָו, כתוב בלי י', בלשון יחיד. והוא, כאומן הזה, העושה כלים של חרס. כל עוד שאותם האבנים מסתובבים לפניו, אם חושב לעשות באופן זה עושה, ואם חושב לעשות באופן אחר עושה, כשהוא רוצה מהפך כלי זו לכלי אחרת. וכל זה הוא, משום שאותם האבנים מסתובבים לפניו.

300. הקב"ה מהפך מעשיו שעושה בתחבולתו. התחבולה הוא ב"ד של מטה, הנוקבא דז"א, והיא האבנים המסתובבים לפניו. לפי שהמוחין באים לנוקבא ומושפעים ממנה בג' נקודות הנבחנים לשלושה מקומות, ע"כ דומה אז הנוקבא שמסתובבת בג' מקומות. ועל זה הוא מהפך הכלים, מכלי זו אל כלי אחרת.

301. וכל זה הוא כפי פועלם של בני אדם. אם בני אדם מטיבים מעשיהם, אותם האבנים המסתובבים מסובבים אותם לימין, חסד. ואז המעשים שנעשו בעולם הם להטיב לבני העולם כראוי, כי נמשכים חסדים וכל טוב אל העולם. והאבנים מסתובבים תמיד לצד ימין, ואינם דוממים, והעולם מתגלגל בו ומקבל מעשים מקו ימין, חסדים.

302. ואם בני אדם באים לחטוא, אז תחבולתו, הנוקבא המסתובבת תמיד, והייתה עומדת לצד ימין, עתה הקב"ה מסובב אותה לצד שמאל, והסיבות והכלים שהיו מתחילה בצד ימין, מהפך אותם לצד שמאל.

303. ואז האבנים מסתובבים ונעשו מעשים בעולם להרע לבני אדם. והאבנים מסתובבים לצד שמאל, עד שבני אדם חוזרים להטיב מעשיהם, והאבנים תלויים לפי מעשה בני אדם. וע"כ כתוב, בתחבולותָו לפועלם. כי התחבולה, האבנים, תלויה בפעולת בני אדם, ותמיד אינה עומדת, אלא שמסתובבת או לימין או לשמאל.

304. הקב"ה גרם סיבות ומעשים בעולם כדי לעשות הכול כראוי, והכול יוצא ונמשך למטה בעולם מהעיקר והשורש שלמעלה. הקב"ה קרב את אברהם אליו, יצא ממנו ישמעאל, שעוד לא היה נימול בעת שיצא ממנו, וע"כ הוא יצא למטה, ולא נשלם באות ברית קודש.

305. אח"כ סיבב הקב"ה סיבות בתחבולותיו, ואברהם נימול ובא בברית ונשלם בשמו. ונקרא אברהם עם אות ה', וה' עליונה דהוי"ה שניתנה בשמו, בינה, עיטרה לו, מים מרוח.

306. כיוון שהסוד נשלם ונימול, יצא ממנו יצחק, והיה זרע קודש ונקשר למעלה, אש ממים. כמ"ש, ואנוכי נטעתיךְ שׂוֹרק כולו זרע אמת, שלא נקשר בצד שמאל לבד, אלא נכלל בימין.

כי מטרם שנימול היה תחת שליטת אורות משחיתים. ובעת ההיא הוליד את ישמעאל, והוליד אותו למטה בחיצוניות, כי הוא פסולת הימין. ואח"כ כתוב, מסיבות מתהפך בתחבולותיו, שהקב"ה סיבב עליו סיבות, עד שנימול וזכה לקו ימין של הבינה, מים.

אמנם לא קיבל המים ישר מבינה, אלא מז"א, רוח, שנאמר, וה' עליונה דהוי"ה שניתנה בשמו, בינה, עיטרה לו, מים מרוח. בינה עיטרה לו קו ימין שלה, חסד, מים, והוא קיבל אותו מז"א, רוח, בבחינת העברה. ואז יצא ממנו יצחק, שנקשר למעלה בבינה, שקיבל קו שמאל מבינה. אבל לא קיבל אותו ישר מבינה, אלא אש ממים, שקיבל אותו מאברהם, שנקרא מים, וע"כ נכלל בו, כמ"ש, אברהם הוליד את יצחק.

307. לוט, יצאו ממנו ומבנותיו, שתי אומות נפרדות והתקשרו בס"א. וע"כ הקב"ה מסבב סיבות ומגלגל גלגולים בעולם, כדי שהכול יהיה כראוי להיות ויהיה נקשר הכול במקומו בקדושה. שיהיה ראוי לצאת משם מלכי יהודה ומלך המשיח.

308. ראוי היה לוט שהקב"ה יוציא ממנו ומאשתו שתי אומות הללו, אלא כדי לקשר אותם במקום הראוי להם, לכן הוציא אותם מבנותיו. ולידתם נעשה מתוך יין, כמ"ש, ותשְׁקינה את אביהן יין. והיין הזה נועד להם באותו לילה במערה, ולולא היין לא באו האומות הללו לעולם.

תחילה צריכים להבין שני הביאורים בכתוב, והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו, כי יש ב' מיני מהפכות בתיקוני העולמות:

א. מהפכת סדום ועמורה. כי אלו ג"ר דהארת השמאל, היו אורות משחיתים.

ב. מהפכת האבנים. והיא מהפך כלי זו לכלי אחרת. המהפכה של מואב ועמון, שמצד לידתם היו קליפות טמאות יותר מכל העמים, עד שנאסרו לבוא בקהל ה'. וכמ"ש, והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו, יצאו מהם כל המלכים ומלך המשיח, כי שתי האומות הללו נמשכו ע"י יין המשכר, ע"י נחש הקדמוני שהיה בדומה לחטא דעצה"ד.

וע"כ המשיך ג"ר דהארת שמאל בגילוי, כלומר אורות מגולים בחכמה. ובבחינת ג"ר, כדי שהאורות יימשכו מלמעלה למטה כמו בעצה"ד. והמשכה זו עשתה הבכירה, שממנה נולד מואב, שעבודה זרה שלו פְּעוֹר, הוא בגילוי. והרמז שהשם מואב הוא בגילוי לכל, שנולד מאביו.

ונודע שע"י המשכת ג"ר דשמאל מתגלה המלכות דמדה"ד. וע"כ הצעירה המשיכה רק בחינת ו"ק שהייתה כבר מגולה בה המלכות דמדה"ד. ועכ"ז היו קשורות ב' הקליפות ג"ר וו"ק זו בזו, והיו מקבלות זו מזו, ולפי שהמשכת הצעירה הייתה מעורבת עם מלכות דמדה"ד הדוחה כל המוחין, ע"כ היו כל מעשיה בנסתר.

ולפיכך נאסרו עמון ומואב לבוא בקהל ה'. כי טומאתם הייתה גדולה. כי מואב נאסר משום שהיה מבחינת ג"ר דהארת השמאל, שאז מלבד שנמשכות בדינים קשים, הנה גם מגלות המלכות דמדה"ד. ועמון נאסר משום שמלכות דמדה"ד הייתה בו.

אמנם כנגד זה נתקנה הנוקבא דקדושה בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, שהאורות המגולים בחכמה מאירים בה מלמטה מחזה, ובבחינת מלמטה למעלה, ובזה מתבטלת קליפת מואב.

וכן בדרך זה מתכללים הקווים של חכמה ושל חסדים זה בזה, והארת החכמה מתקיימת בכל השלמות. והאורות המכוסים מאירים בה מלמעלה מחזה, במקום ג"ר. וכן בחינת המלכות דמדה"ד נתקנה ונגנזה שם מחזה ולמעלה, ואינה פועלת שום דין, ובזה מתבטלת קליפת עמון.

והמלכות הממותקת במדה"ר, המכונה מפתחא, נתקנה מחזה ולמטה של הנוקבא. ונאמר, אם זכה הרי טוב, ואם לא זכה הרי רע, כי אז מתקלקל תיקון שבנוקבא, והאורות מאירים בדינים דשמאל, וחוזרות קליפת מואב ועמון לשליטתן, ומביאות דינים קשים בעולם.

הקב"ה מסבב סיבות ועשה מעשים בעולם, בנוקבא, המכונה עולם, שתיקן אותה באורות מכוסים מחזה ולמעלה, ובאורות מגולים מחזה ולמטה. ועשה זה בבניין הנוקבא כדי שהארת החכמה תתקיים בה. שבדרך זה נכללים הקווים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים ואז מתקיימת.

ואחר שבני אדם מובטחים שהמוחין יתקיימו ואינם שומרים עוד דרכיהם, וחוטאים להמשיך אורות המגולים במקום שלמעלה מחזה, אז הקב"ה מהפך זה, וחוזרות קליפות מואב ועמון למקומן, ואורות השמאל מביאים דינים קשים בעולם.

אם בני אדם מטיבים מעשיהם, אותם האבנים המסתובבים מסובבים אותם לימין, חסד. הקב"ה מתקן אז את האבנים המסתובבים, הנוקבא, שאורות המגולים יאירו למטה מחזה, ואז החכמה מתלבשת בחסדים והימין שולט.

ואם בני אדם באים לחטוא, אז תחבולתו, הנוקבא המסתובבת תמיד, עתה הקב"ה מסובב אותה לצד שמאל. אז חוזרות קליפות מואב ועמון למקומן והשמאל שולט. כי מהפך הסיבות והכלים, שהיו מתוקנים מתחילה לימין, האורות המכוסים למעלה והאורות המגולים למטה. ועתה התהפכו, שאורות המגולים למעלה ואורות המכוסים למטה. שדרך זה הוא שליטת השמאל בדינים הקשים.

ולוט, יצאו ממנו ומבנותיו, שתי אומות נפרדות והתקשרו בס"א, שנקשרו במקום הראוי להם. כלומר, האורות מגולים למעלה מחזה, קליפת מואב, ואורות מכוסים למטה מחזה, קליפת עמון. וע"כ הקב"ה מסבב סיבות ומגלגל גלגולים בעולם, כדי שהכול יהיה כראוי להיות, להפוך הסדר בנוקבא הנקראת עולם, שאורות המכוסים יאירו בה למעלה והמגולים למטה.

309. הן עצמן קראו להם בשמות מואב ועמון. מואב קראה לו על שהוא מאב. הבכירה אמרה בעזות מואב, מאבא הוא. והצעירה גם היא ילדה בן, ותקרא שמו בן עמי, בצניעות אמרה בן עמי, ולא אמרה ממי היה.

310. בתחילה כתוב, ולא ידע בשִׁכבהּ ובקוּמהּ, עם ו'. וגם נקודה על הו', מורה שעזרה מלמעלה הייתה נמצאת באותו מעשה, אשר מלך המשיח עתיד לצאת ממנו. ומשום זה המילה, ובקוּמה, התמלאה עם ו'. ואצל הצעירה כתוב, ובקֻמה חסר ו', משום שלא יצא ממנה חלק להקב"ה כמו מהבכירה.

וע"כ רק בבכירה כתוב, ובקומה, מלא עם ו' ונקודה עליה. ואע"פ שגם מהצעירה יצאו מלכים, כי נעמה העמונית הייתה אשת שלמה ואם רחבעם, אמנם דוד המלך הוא העיקר והוא מלך המשיח.

311. לא ידע בשכבה ובקומה. לא ידע, שעתיד הקב"ה להקים ממנו דוד המלך ושלמה המלך וכל שאר המלכים ומלך המשיח. כתוב ברוּת, וַתָקָם בטרם יכיר איש את רעהו, ובאותו היום הייתה לה קימה ודאי, כי התחבר עימה בועז, להקים שֵם המת על נחלתו, והוקם ממנה כל אלו המלכים וכל איש נעלה שבישראל.

312. בוא וראה הענווה של אברהם, כי אפילו מתחילה כשרצה הקב"ה לעשות דין בסדום, שביקש אז רחמים עליהם, עכ"ז לא ביקש ממנו רחמים על לוט. ואח"כ שכתוב, ויַרְא, והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן, לא דרש על לוט, ולא אמר להקב"ה עליו כלום. אף הקב"ה לא אמר לו כלום, כדי שלא יחשוב אברהם שהקב"ה יגרע משהו מזכותו מחמת זה.

313. והאם אברהם לא החשיב את לוט בליבו כלום, הרי אנו רואים שמסר נפשו לעשות מלחמה עם ארבעה מלכים חזקים? אבל מתוך שאהב אברהם את הקב"ה וראה את המעשים של לוט שאינם ישרים כראוי, לכן לא רצה אברהם, שבשבילו יעזוב משהו הקב"ה משלו, משום זה לא ביקש עליו רחמים, לא בתחילה ולא בסוף.

314. ויעל לוט מצוער. כתוב ביצה"ר, שהוא אינו מתבטל לעולם מבני אדם עד אותו זמן, כמ"ש, והסירותי את לב האבן. שאע"פ שרואה בני אדם נידונים בגיהינום, הוא בא וחוזר לו אצל בני אדם, כמ"ש, ויעל לוט מצוער, מצערה של גיהינום, משם עולה לפתות בני אדם.

315. שלוש הנהגות יש באדם:

א. הנהגת השכל והחכמה, שזהו כוח הנשמה הקדושה.

ב. הנהגת התאווה, שהיא מתאווה בכל התאוות הרעות, וזהו כוח התאווה.

ג. ההנהגה, המנהיגה לבני אדם ומחזיקה את הגוף, והיא נקראת נפש הגוף, זהו כוח המחזיק.

316. לעולם אין יצה"ר שולט, אלא באלו ב' כוחות: נפש המתאווה היא הרודפת אחר יצה"ר לעולם, משמע, כמ"ש, ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן. נפש המתאווה היא מעוררת את האחרת, ומפתה אותה עם הגוף, להידבק ביצה"ר.

והיא אומרת, לְכָה נשקה את אבינו יין ונשכבה עימו. מה יש לנו בעוה"ב? נלך ונרדוף אחר יצה"ר, ואחר תשוקת חמדת העוה"ז. ומה עושות? שתיהן מסכימות להידבק בו, כמ"ש, ותשְׁקינה את אביהן יין, מתפטמות, להתעורר ליצה"ר באכילה ובשתייה.

317. וַתָקָם הבכירה ותשכב את אביה. כשאדם שוכב על מיטתו בלילה, נפש המתאווה היא המעוררת ליצה"ר, ומהרהרת בו, והוא דבק בכל הרהור רע, עד שמתעבּרת מעט. שמביא בלב האדם אותה המחשבה הרעה, ודבקה בו, ועדיין יש בליבו, ולא נגמר לעשותה, עד שזאת התאווה, מעוררת לכוח הגוף כמתחילה, להידבק ביצה"ר, ואז הוא תשלום הרעה, כמ"ש, וַתַהֲרינה שתי בנות לוט מאביהן.

318. מעולם אין יצה"ר מתפתה, אלא באכילה ובשתייה, ומתוך שמחת היין, אז שולט באדם. בצדיק כתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו, ואינו משתכר לעולם. אותו תלמיד חכם ששותה, אומרים עליו, נזם זהב באף חזיר. ולא עוד, אלא שמחלל שם שמיים.

מנהג הרשעים מהו? הנה ששון ושמחה, היין אז שולט באדם, הרוֹג בקר ושָׁחוֹט צאן. עליהם כתוב, הוי מַשְׁכימי בבוקר שֵׁיכר ירדופו. כדי לעורר ליצה"ר, שאין יצה"ר מתעורר אלא מתוך היין, כמ"ש, ותשקינה את אביהן יין.

319. כתוב, ולא ידע בשִׁכְבה ובקוּמה. כלומר, יצה"ר אינו משגיח בה, בשכבה בעוה"ז, ובקוּמה לעוה"ב, אלא מתעורר עם כוח הגוף, לעבוד תאוותו בעוה"ז.

בשעה שנכנסים הרשעים בגיהינום, מכניסים ליצה"ר, לראות בהן, כמ"ש, ולוט בא צוערה, לצערה של גיהינום, ויצא משם לנסות את הבריות, כמ"ש, ויעל לוט מצוער, מצערה של גיהינום.

320. ויישב בהר. הכתוב, בהר, מלמד שהוא שָׂם מושבו במקום הר. גוף, שהוא חָרֵב כהר, שאין בו טובה. וב' בנותיו עימו, אלו ב' כוחות.

כי יָרֵא לשבת בצוער. יראה וחרדה נופלות עליו, בשעה שרואה צער גיהינום, שמצערים לרשעים, וחושב ששם יידון, כיוון שרואה שאינו נדון שם, יוצא והולך לפתות בני אדם אחריו.

321. רב הוּנא כשהיה דורש להזהיר את בני האדם, היה אומר להם, בניי, הישמרו משליח של גיהינום. ומי הוא? זהו יצה"ר, שהוא שליח של גיהינום.

322. מהו שכתוב, לעלוקה שתי בנות הב הב? אלו שתי בנות לוט, שהן נפש המתאווה ונפש המשתתפת בגוף, הרודפת אחר יצה"ר לעולם. כתוב בלוט, כי ירא לשבת בצוער. וכתוב, לעלוקה שתי בנות הב הב. יר"א בגי' עלוק"ה.

אם ירא הוא, למה הוא בא להטעות את הבריות? אלא כך דרך כל עושה עוולה, כשרואה הרע, מתיירא לפי שעה, מיד חוזר לרשעתו, ואינו חושש לכלום. כי יצה"ר, בשעה שרואה דין ברשעים, ירא. כיוון שיוצא לחוץ, אינו חושש כלום.

323. כתוב, ותאמר הבכירה אל הצעירה, אבינו זקן. מהו, אבינו זקן? זהו יצה"ר, שנקרא זקן. כמ"ש, מלך זקן וכסיל. שהוא זקן, שנולד עם האדם.

אותה נפש המתאווה, אומרת לאחרת, אבינו זקן, נרדוף אחריו, ונדבק בו, כשאר כל הרשעים שבעולם. ואיש אין בארץ לבוא עלינו. אין איש צדיק בארץ, ואין איש שליט על יצרו, הרבה רשעים בארץ, אין אנחנו לבדנו רשעים, נעשה כדרך כל הארץ, שהם רשעים, שעד היום דרך כל הארץ הוא. לכה נשקה את אבינו יין, נשמח בעוה"ז, נאכל ונשתה, ונרווה יין, ונדבק באבינו, ביצה"ר, ונשכבה עימו. ורוח הקודש צווחת ואומרת, גם אלה ביין שגו ובשֵׁכר תעו.

324. כתוב, ותשקינה את אביהן יין. דרך הרשעים, לטעות אחרי היין, לפנק ליצה"ר ולעוררו. ועד שהוא שמח בשכרותו, שוכב על מיטתו, מיד, וַתָקָם הבכירה, ותשכב את אביה. היא מזומנת עימו, ומתאווה ומהרהרת בכל ההרהורים הרעים, ויצה"ר מתחבר עימה, ונדבק בה, ואינו משגיח בה מה הוא ממנה. כמ"ש, ולא ידע בשִׁכבה ובקוּמה.

בשכבה, בעוה"ז. ובקומה, לעת"ל. בשכבה, בעוה"ב, כשתיתן דין וחשבון. ובקומה, ליום הדין, כמ"ש, ורבים מִיְשׁני אדמת עפר יקיצו. בשום עניין מאלו, אין משגיח בה יצה"ר, אלא דבק בה, והיא נדבקת בו. ואח"כ מעוררת לאחרת. לאחר שההרהור הגדול נדבק ביצה"ר, באה האחרת ונדבקת בו.

325. ותשקינה את אביהן יין, לעורר ליצה"ר, ונדבקת בו. ואז תשלום הרָעות לעשות, ומתעברות שתיהן מיצה"ר, כמ"ש, ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן, עד שיצא לפועל מעשיהן. זו יולדת רשעות וזו יולדת רשעות. וכן דרכם של רשעים בעניין יצה"ר, עד שהורג לאדם ומוליכו לגיהינום, ומכניסו שם. ואח"כ עולה משם לפתות לבני אדם. ומי שמכיר בו ניצל ממנו ואינו מתחבר עימו.

326. בדומה לכת ליסטים, שהיו אורבים בדרכים לגזול ולהרוג לבני אדם, ומפרישים מהם אחד, שיודע להסית לבני אדם, ולשונו רך. הוא מקדים והולך לקבלם, ונעשה כעבד לפניהם, עד שמאמינים הטיפשים בו ובוטחים באהבתו ובשיחתו, ושמחים עימו.

ומוליכם בחֵלק דבריו באותה הדרך שהליסטים שם. כיוון שמגיע עימהם לשם הוא הראשון שהורג בם, לאחר שנותן אותם ביד הליסטים להורגם ולקחת ממונם. והם צועקים ואומרים, אוי ששמענו ליצה"ר ולרכות לשונו. לאחר שהרגו אלה, עולה משם ויוצא לפתות לבני אדם כבתחילה. הפיקחים כשרואים שיוצא לקראתם ומפתה להם, מכירים בו, שהוא צד את נפשם והורגים אותו, והולכים בדרך אחרת.

כך הוא יצה"ר, יוצא מכת הליסטים, עולה מגיהינום, לקבל בני אדם ולפתות להם בחלק מתק דבריו, כמ"ש, ויעל לוט מצוער ויישב בהר. כמו ליסטים, לארוב לבני אדם. הוא עובר לפניהם, והטיפשים מאמינים בו ובאהבתו, כי הוא הולך לפתותם, ועובד להם כעבד, שנותן להם נשים יפות אסורות, נותן להם בני אדם להרע, מפרק מהם עול תורה, ועול מלכות שמיים.

הטיפשים רואים כך, בוטחים באהבתו עד שהולך עימהם, ומוליכם באותה דרך שהליסטים שם בדרך גיהינום, אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. כיוון שמגיע עימהם לשם הוא הראשון שהורג אותם, ונעשה להם מלאך המוות, ומכניס אותם לגיהינום, ומורידים להם מלאכי חבלה. והם צועקים ואומרים, אוי ששמענו ליצה"ר, כלומר, שמתחרטים. ואינו מועיל להם, כי חרטה ותשובה מועיל רק בחיים ולא לאחר מיתה.

אח"כ עולה משם ויוצא לפתות לבני אדם. הפיקחים כשרואים אותו מכירים אותו ומתגברים עליו, עד ששולטים עליו, וסוטים מזה הדרך, ולוקחים דרך אחרת להינצל ממנו.

327. רב יוסף, כשירד לבבל, ראה בחורים פנויים מאישה שהיו נכנסים ויוצאים בין נשים יפות ואינם חוטאים. אמר להם, אינכם מפחדים מפני יצה"ר? אמרו לו, אין אנו באים מתערובת רע, מקודש הקודשים נחצבנו. כלומר, שאמרו לו, שלהוריהם לא היו מחשבות זרות בעת שנחצבו מדם, אלא מחשבות קדושות ומקודשות, וע"כ אינם מפחדים מפני היצה"ר.

328. כל מי שנכנס לעיר ורואה נשים יפות, ישפיל עיניו ויאמר, נחצב נחצבתי מהורים חשובים. מכשול הקשה, הקליפה המביאה הרהורי נשים, צא צא ממני, כי פרי קדוש של שבת הוא, כלומר שנולד מזיווג של שבת, שאין לקליפות אחיזה בנולד מזיווג של שבת. הנכנס לעיר מחייב לומר הלחש הזה, משום שחמימות יגיעת הדרך שולטת בו וע"כ יכול היצה"ר לשלוט עליו.