ארץ אשר לא במִסכנות

289. כתוב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. למה כתוב פעמיים, בה? אלא הקב"ה חילק את כל העמים והארצות לממונים שליחים. וארץ ישראל, אין מלאך שולט בה ולא ממונה אחר, אלא הקב"ה לבדו. ומשום זה הביא את העם, שאין אחר שולט עליו חוץ מהקב"ה, אל הארץ, שאין אחר שולט עליה חוץ מהקב"ה.

290. הקב"ה נותן תחילה מזונות לארץ ישראל ואח"כ לכל העולם. ונמצאים כל שאר העמים עכו"ם, מקבלים במסכנות. וארץ ישראל אינו כך, אלא ארץ ישראל ניזון מתחילה ואח"כ כל העולם ניזונים משיירים.

291. ומשום זה כתוב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, אלא בעשירות בכל המלוא. תאכל בה, ולא במקום אחר. בה, מורה בקדושת הארץ, בה שורה האמונה העליונה, בה שורה הברכה העליונה, ולא במקום אחר. וע"כ כתוב בפסוק פעמיים בה, לרמז על כל הנזכר.

292. כתוב, כְּגַן ה' כארץ מצרים, בואכָה צועַר. ועד כאן עוד לא נודע מהכתוב אם ארץ מצרים הוא כגן ה', ואם ארץ סדום הוא כגן ה', ואם גן ה' הוא גן עדן. אלא כגן ה', הוא גן עדן, שיש בו מלוא ועידון לכל. כן היה סדום וכן היה מצרים. כמו שגן ה', אין אדם צריך להשקותו, כן מצרים, אין אחר צריך להשקותה, משום שנהר נילוס עולה ומשקה את כל ארץ מצרים.

293. כתוב, והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים, להשתחוות למלך ה' צבאות, ולא עליהם יהיה הגשם. זהו העונש שלהם, שנמנע מהם הגשם.

וכתוב, ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה, ולא עליהם. לא כתוב כאן, ולא עליהם יהיה הגשם, כי לא ירד גשם במצרים ואינם צריכים לו, אלא עונש שלהם, כמ"ש, וזאת תהיה המגפה, אשר ייגוף ה' את הגויים, שהוא משום שהמצרים אינם צריכים גשם. אף סדום הייתה כגן ה', כל מעדני עולם היו בה, וע"כ לא רצו שאנשים אחרים יתעדנו בה ולא קיבלו אורחים.

294. אנשי סדום היו רשעים מעצמם ומרכושם ולא מסיבת ארצם הטובה, כי לא רצו לתת צדקה. כי כל אדם שהוא צר עין כלפי עני, ראוי לו שלא יתקיים בעולם. ולא עוד, אלא שאין לו חיים לעוה"ב. וכל מי שהוא טוב לב לעני, ראוי לו שיתקיים בעולם, והעולם יתקיים בזכותו, ויש לו חיים ואריכות ימים לעוה"ב.