חיים חדשים

שיחה 789

החושים והרגשת החיים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 08.11.2016 -אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על החושים שלנו, על התפקוד שלהם, על ליקויים בתפקוד, על כל מיני דברים מעניינים.

יעל: אנחנו יודעים שלא אצל כולם חמשת החושים עובדים כמו שצריך ויש לנו כל מיני באגים בתוך מערכת החושים. יש אנשים שאחד החושים שלהם נפגע, עיוור, חרש, יש אנשים שאין להם את היכולת לטעום, יש אנשים שיש להם רגישויות שונות, החל מחוסר רגישות ועד לרגישות יתר. זאת אומרת, מידת חוזק הווליום שבו הם מרגישים את המציאות הוא מאוד גבוה. אנחנו נתחיל דווקא בעניין של חוסר חושים, אדם שאיבד חוש כזה או אחר, בין אם במהלך חייו לבין אם נולד ללא אחד החושים. והשאלה היא איך פגיעה באחד החושים משפיעה על האדם מבחינה פנימית?

במדע שאני עוסק בו לפחות ארבעים שנה אחרונות, אפילו קצת יותר, אני לא חושב שעל האדם המודרני זה כל כך משפיע, כי הוא תמיד יכול להוסיף. אם חסרות לו דרגות רגישות באיזה חוש, אז בדרך כלל אפשר להוסיף. אנחנו רואים אנשים שמוגבלים בכל מיני צורות, ואני מדבר על האנושות, אנחנו משתדלים לבנות למקרים כאלה כל מיני מכשירים, להוסיף על ידי ניתוח, על ידי תוספת מכשיר או משהו. ואני רואה איך שזה קורה. יש לי חבר אחד כבר הרבה שנים. לפני הרבה שנים הוא התעוור, לכן יש לו כלב נחייה. לחבר אחר תלמיד שלי, יש לו בעיה עם התנועות, הוא לא יכול בכלל לעמוד על הרגליים, לכן יש לו כסא גלגלים ורכב. הוא נכנס ונוסע, הוא בא אלי לשיעור, כולם מכירים אותו. אז יש לנו הרבה חושים עם כל מיני ליקויים שבהם כל ליקוי, כל דפקט, אנחנו יכולים לרפאות פחות או יותר, להשלים.

אורן: נניח ניקח לדוגמה חלילה תאונות דרכים או מלחמה. אדם שהיה רגיל, תפקד בכול החושים שלו כמו כולם, נניח שחוש הראייה שלו נעלם לגמרי. בכלל, לא רואה יותר כלום. באמצע החיים, בן אדם צעיר, בן עשרים שלושים, חלילה. מה קורה לו בתחושה שלו הפנימית, בהרגשה שלו הפנימית את החיים, את המציאות שבתוכה הוא חי, הוא היה כמה עשרות שנים, והחוש הפסיק?

זה מאוד אישי. איך אני יכול להגיד מה אדם מרגיש?

אורן: זה אישי?

זה אישי. בוא נגיד כך, ועוד יותר מזה, יש דוגמאות כאלה, כמו ריי צ'ארלס, הוא היה מוזיקאי, זמר, פסנתרן, הוא היה שר מאוד יפה לפני חמישים שישים שנה. הוא היה עיוור, אבל הוא הגיע להישגים מאוד גדולים במקצוע שלו, זה לא הפריע לו. תלוי באיזה מקצוע, אבל להיות טייס הוא לא יכול.

יעל: מה הקשר בין מה שאני קולטת מבחוץ לבין מה שקורה לי מבפנים?

זו כבר שאלה אחרת לגמרי. את זה אנחנו לא יודעים. אני לא יודע בכלל מה שקורה מחוצה לי. אני יודע שמשהו נכנס לי באוזן, ודופק לי עור התוף ואחרי עור התוף יש לי גם כמה צינורות, ואחר כך מעבר חשמל, וזה נכנס לי למוח. ובמוח מה שקורה אני לא יודע, אבל אני קורא לזה "צליל". אין לזה שום קשר למה שקורה מבחוץ. אין שום קשר. אני לא יודע מה קורה לי בחוץ, אני יודע מה שאני שומע בפנים. ואני גם לא שומע, אני מקבל איזה מידע חשמלי ואני קורא לזה "שמיעה".

יעל: אם אני לא אקבל את המידע הזה זה ישפיע על משהו בהתפתחות שלי הפנימית?

אם אני אסתום את האוזן או אחתוך את צינור האוויר או אחתוך את חוט חשמל שיש לי שם עצבים, אז אני לא אשמע שום דבר מבחוץ, אפילו שיהיה לא יודע מה. אני אשב ואסתכל עלייך ואפילו שהפצצות יתפוצצו, אני לא אגיב.

יעל: יש לי כאן סך הכול חמישה חושים, אני סותמת את כולם, נשארת בלי אף חוש בכלל.

אני מבטיח לך שתוך כמה דקות, אם לא פחות, את משתגעת ללא אפשרות לחזור לחיים תקינים.

יעל: זאת אומרת, שיש השפעה לכל מה שאני קולטת מבחוץ על הפנימיות שלי, איך אני מתפתחת בתור בן אדם.

אנחנו לא יכולים לא להרגיש שום דבר. אפילו בתוך חלום, אנחנו בכל זאת נשארים ומרגישים מה שקורה, חום, קור, צלילים, ריחות, הכול רק בצורה כזאת, שנקראת "שינה". "אחד חלקי שישים ממיתה".

אורן: אני רוצה להבין את העניין הזה שאמרת עכשיו. למה אם אני אסגור את התפקוד של חמשת החושים שלי תוך כמה דקות אני משתגע?

אפילו אם אתה לא משתגע, אתה פשוט מנתק את עצמך מהחיים. כי בסך הכל אפילו הגוף שלך, לא מסוגל לחיות בלי קבלת המידע המסוים מהסביבה.

אורן: למה?

כי הוא שייך לסביבה, הוא חלק מהסביבה.

אורן: תסביר לי.

מה יש לי להסביר? אנחנו נמצאים בשדות שמשפיעים עלינו, אלה שדות גלים למיניהם, תדרים שכל הזמן לוחצים עלינו, כל הזמן משפיעים עלינו. השדות האלה הם בתדירות מאפס ועד אין סוף. תדירות של הרצים, קילו הרצים, מאה הרצים וכן הלאה. אנחנו צריכים את הדברים האלו כדי להתקיים. בתדר מסוים אני מרגיש ריחות. בתדר אחד אני מרגיש חום, קור. בתדר אחר אני מרגיש גלי ראייה, בתדר אחר גלי שמיעה, הכול זה השפעה עלי.

אורן: ואם אני אסגור את התפקוד של החושים?

אז אתה לא תפעיל את החושים שלך, לא תהיה בך שום צורה של המציאות. ואז מה יהיה? הרצון לקבל שלך ללא קבלת המידה מהמציאות הסביבתית הוא פשוט יקרוס, כמו מחשב שאתה מנתק לו מידה, חשמל, הוא יקרוס.

יעל: אין לאדם שום זכות קיום בפני עצמו. זאת אומרת, רק כמי שהוא, בלי לקלוט שום דבר מסביבו?

וודאי שלא.

יעל: למה זה כך?

כי אנחנו שייכים למערכת הכללית. חוץ מזה שאני מקבל מידה מכולם, אני גם כן פולט משלי, אני מגיב.

יעל: אם אני לא אקלוט, אז אני גם לא אגיב?

בוודאי. אם לא יהיה לי שום קשר עם הסביבה על ידי חמישה חושים שלי, אני לא אוכל לעשות כלום.

יעל: בתוכי, בלי חמשת חושים האלה, בתוכי, בפנים.

מה זה בתוכי?

יעל: זה מה שאני שואלת. האם יש שם משהו?

הרצון לקבל שלך, שהוא פיתח חמישה חושים והוא קיים בתוך חמישה חושים, את אומרת עכשיו אני את החמישה חושים האלה לוקחת ממנו, הוא יהיה בלי חושים.

יעל: נכון.

מה יישאר? רצון לקבל? הוא פיתח את חמשת חושים, הוא חי בהם, אם את לוקחת אותם ממנו הוא קורס. אני אפילו לא יכול להגיד באיזו צורה זה יקרה, כי אין לזה הוכחות ודוגמאות ממעבדות, ולכן אני לא יכול סתם להגיד מילים. אבל כמו שאני מבין, הרצון לקבל ללא חושים שנבנו בו בתוך האבולוציה שלנו הארוכה, הוא פשוט ייצא מכלל שימוש.

יעל: זאת אומרת שהרצון לקבל משתמש בחושים בשביל מה?

כדי למלאות את עצמו. כדי להחזיק את עצמו בצורה הכי טובה.

יעל: יש לו דרך נוספת למלא את עצמו, או שרק באמצעות החושים?

לא. רק דרך החושים.

יעל: זה בעצם מקור הקיום שלו, של אותו רצון לקבל?

כן. תתארי לעצמך נניח עיוור, את זה אנחנו מבינים. חרש, אנחנו מבינים. מה יש עוד?

יעל: טעם.

טעם זה לא חשוב. וריח זה גם כן לא חשוב לנו. חוש מישוש. אם אני לא מרגיש את החוש מישוש, איך אני מרגיש שאני קיים? איך אני אסביר לעצמי, איך הגוף שלי יסביר לעצמו שהוא קיים, אם אין לי חוש מישוש? אם אני לא נוגע בשום דבר, אם אני לא מרגיש אפילו שאני נמצא בווקום, במשהו, באיזה מרחב כמו בחלל?

יעל: אני צריכה כל הזמן קונטרה מבחוץ, אחרת אני לא יכולה?

אחרת החוש לא עובד. החוש עובד אך ורק לפי השוואה והגבלות.

יעל: זאת אומרת שבתוכי, אם אני רגע חוזרת לנקודה שדיברנו עליה, שאני למשל נטולת חושים, בתוכי בפנים, חוץ מהחושים האלה אין כלום שיכול לפעול בעצמו? זאת אומרת בלי גירויי חיצוני?

לא. עוד יותר מגירוי חיצוני, איך את מרגישה את הגוף שלך? זה לא מישוש? את מרגישה שמשהו נמצא בך כאן ושם וכולי, זה גם כן מישוש. אז לא מבחוץ, מבפנים. תפסיקי להרגיש את כל החלקים שלך? את יכולה לתאר לעצמך מה את מרגישה אז? שאין לך שום דבר.

יעל: אין משהו מעבר לחלקים שלי?

לא, מה עוד יש לך? נשמה? אני מצטער לשאול, כי התשובה היא גם כן שלילית. בלי חוש המישוש הרוחני את לא תרגישי את הנשמה שלך.

יעל: מה זה חוש מישוש רוחני?

נעזוב את זה בינתיים.

אורן: לאט לאט, לא לרוץ. אמרת שבלי שחמשת החושים יביאו אינפורמציה לתוך הרצון לקבל הנאה ותענוג שיושב בתוכי, הוא יקרוס. למה אי אפשר שהרצון לקבל הנאה ותענוג שלי יסתדר למשל עם הדמיון שלי, בלי לקבל.

אין שום דמיון. הדמיון הוא תוצאה מהחושים. ואם החושים נעלמים אין דמיון. אין כלום.

אורן: למה אין דמיון?

אתה רוצה להגיד שיש לי זיכרון?

אורן: למשל.

זיכרון זה משהו אחר, זו בעיה נוספת.

אורן: אתה יכול להסביר אותה?

לא. בשביל מה לך?

אורן: אתה לא יכול.

אני מצטער שאני אומר משהו ואחר כך אין.

אורן: כמו שתיארת את זה קודם, הצטיירה לי תמונה, שחוש המישוש הוא החוש הבסיסי, היסודי, ובעצם החשוב ביותר שבלעדיו אנחנו לא מרגישים בכלל את קיומנו. הבנתי נכון? כי נתת לי דוגמה, אדם חלילה נעשה חירש, נעשה עיוור, או מלידה, יכול להסתדר.

כן. גם בלי ריח וגם בלי טעם. לא נורא.

אורן: יש מישהו שאין לו חוש מישוש?

לא.

אורן: למה?

כי לא יכול להתקיים.

אורן: זה החוש ההכרחי?

אם החוש הזה נעלם האדם נפטר.

אורן: למה דווקא זה?

כי החוש הזה הוא הכי בסיסי, הוא שייך לכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, הוא שייך למלכות, לדרגה הכי נמוכה של החושים. הוא מרגיש את עצמו, הוא מרגיש את הגוף שלו, הוא מרגיש את כל חלקי הגוף. הוא מרגיש את הסביבה דרך חוש המישוש, הוא והסביבה. מה זה הוא? זה הקיים בתוך עצמו, כל מיני תחושות בתוך הגוף שלו, זה הכול מישוש. כשכואב לי משהו בפנים, שמפריע לי משהו, או שזה ההיפך, אבל אני חייב להרגיש את עצמי. אנחנו לא מבינים כמה שזה בעיה אם אנחנו ננתק את החוש הזה, זה פשוט אז מיד אין לי מידה על האני שלי, מה ישאר לי. מהגוף לא יישאר לי כלום. כי הוא קיים, מה זאת אומרת הגוף הזה קיים? זה דמיון שיש כאן משהו, שאני קיים בצורה כזאת. למה? מפני שאני כך מרגיש. אבל אם אני מפסיק להרגיש? אז הוא לא קיים. תאר לעצמך, אין ראייה, אין שמיעה, אין טעם, אין ריח. המישוש גם נפסק. זהו, אז אין קיום, אין מציאות.

יעל: חיים רוחניים יכולים להתקיים במצב כזה?

אני לא רוצה לדבר עליהם בינתיים, בואו נגמור עם זה. אז אם כך יוצא שהחוש הכללי שזה הרצון ליהנות, הוא נהנה בעזרת חמישה חושים שלו, שזה בשבילו כמו ענפים, כמו ידיים שהוא שולח ועל ידם הוא ניזון ומתאר את הקיום שלו. ברגע שאין לו את הזרועות האלו שמביאים לו את המידה על קיומו, הוא בעצמו מתבטל, אין לו יותר מה לעשות.

כאן יש כמה שאלות על חיים ומוות, ושאלות על הקיום הרוחני. אז על הקיום הרוחני אנחנו אומרים שישנה אפשרות לעבור לרצון, חוץ מהרצון שלנו ליהנות בתוכנו, ליהנות מחוצה לנו. זה הרצון הרוחני. אם אני בונה את החוש הכללי שלי, הרצון לקבל, בצורה כזאת שהוא מתחיל ליהנות מראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש שנמצאים מחוצה לו, לא בתוכו שהוא סוחב אותם ומושך אותם, אלא מחוצה לו, שהוא מתחיל להשפיע מעצמו לזולת, לאחרים, אז החוש הזה הכללי במקום רצון לקבל נקרא "רצון להשפיע", לתת לפי הפעולה שלו.

ואז יש לו חושים כדי לממש את עצמו שהוא רוצה להשפיע, שהם נקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. במקום ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. למה? כי כך קוראים להם כדי לא להתבלבל. אבל הם בעצם פועלים כביכול באותם העקרונות, בלהידמות זה לזה. ומה שמעניין בפעולות האלה רוחניות, אני לא יכול לאבד אותן, אני יכול רק כל הזמן להתקדם בלהוסיף, לחזק וממש להעלות אותם יותר ויותר לשימוש להנאתי.

אורן: אני רוצה רגע לעשות סיכום לראות מה הבנתי ומה לא הבנתי, ותתקן אותי ותסביר לי. יש לנו חוש בסיסי שאתה קורא לו "רצון לקבל הנאה ותענוג". באבולוציה שלנו כדי לקבל הנאות ותענוגים החוש הזה פיתח לעצמו חמישה חושים שהם כמו משרתים שלו, הראייה, השמיעה, הריח, טעם, מישוש. שהם כמו זרועות שלו שמביאות את כל המילויים האלה וההנאות האלה לתוכו. כך האדם חי ומתפקד. חלילה אדם יכול להיוולד עם מום, יכול להיפגע במהלך חייו, אבל כך הוא חי ומתפקד, שהזרועות האלה מביאות הנאות ותענוגים לרצון לקבל שלו. מתי נפסקים חיי האדם? כאשר חוש המישוש מפסיק לתפקד. אדם נפטר.

זה בטוח. כן.

אורן: כן? ההגדרה מדויקת? כשחוש המישוש מפסיק לתפקד, זהו, סטופ, נגמרו החיים של האדם.

כן.

אורן: עד כאן דיברנו על חייו הגשמיים של האדם. מעבר לכך התחלת ללמד אותנו שהאדם יכול לבנות לעצמו חיים רוחניים. חיים רוחניים, הדבר שנמצא ביסודם זה במקום רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון לתת, רצון להשפיע.

כן.

אורן: עכשיו מפה אני צריך עוד פעם הסבר. כשאדם מתחיל לפתח בתוכו את הרצון להשפיע, את הרצון לתת, עכשיו כמו שקרה באבולוציה הגשמית, התפתחו בו חמישה חושים שהם נהיו כמו זרועות של הרצון לתת, הרצון להשפיע.

כן.

אורן: עכשיו תסביר לי את זה לאט לאט. הבנתי רק את היסוד, שהוא מפתח רצון חדש, רצון לתת, רצון להשפיע. דרך אגב, גם תסביר לי על הדרך, המושג "נתינה" הוא לא מושג חדש, יש עמותה "לתת", יש אנשים שנותנים, שעוזרים, שמסייעים. כנראה שאתה מדבר על משהו אחר. אז תעשה לי סדר.

"לתת" זה מושג שאנחנו לא מכירים, אני יכול רק להגיד שכן, אנחנו יכולים על ידי חכמת הקבלה לפתח בנו כוח לתת. והכוח הזה שהוא יתבצע בנו, יבנה בנו, יבנה על עצמו, אולי כך אפשר להגיד, חמישה חושים, חושי השפעה, נתינה, יציאה מעצמו החוצה לטובת הזולת. לעומת מה שהחמישה כוחות הקודמים, החושים הקודמים, שהם בנויים על הרצון ליהנות בעצמו, הם הפוכים. אז אני קודם כול צריך לבנות את הרצון להשפיע, רצון כללי להשפיע, ועליו לפתח חמישה חושים שלו, חמישה זרועות שלו, שאפשר לקרוא להם ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אבל מחוצה לי. ולכן הם מקבלים שמות אחרים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

אורן: מה זה ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, מחוצה לי?

מחוצה לי, שאני משתמש ברצון לקבל שלי בצורה של נתינה.

אורן: לא הבנתי.

אני משתדל לתת, להשפיע, למלאות, לגרום טוב לזולת בחמש דרגות הרצון שלי, שהם כך נקראים ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. למה? כי אז אנחנו מתחילים להבין שההבדל בין חמשת החושים שלנו, הגופניים האלו, ההבדל בהם זה אך ורק בתוך הרצון שהחושים האלה קיימים. מה ההבדל בין חוש הראייה וחוש השמיעה וחוש המישוש וכן הלאה? ההבדל בהם רק ברצון, שבגובה הרצון שכל חוש פועל. לא יותר.

אורן: תסביר את עצמך.

מה ההבדל בין ראייה, לשמיעה, לטעם, לריח ולמישוש? ההבדל הוא בגלים, שכל חוש וחוש הוא מתפקד לפי הגלים משלו. דיברנו על זה, אם הגלים שיש לך כלפי הראייה הם מאינפרא לאולטרא, מהאדום עד אולטרא ויולט, אז זה הספקטרום של שבעה צבעים. גם שבעה אפשר להסביר למה? אז יש לך גם כן גלים שהם גלי שמיעה, נגיד מעשרים גרץ עד עשרים קילו גרץ. וגם כן יש לך גלים שזה גלי חום וקור, זה גם כן גלים, שאנחנו כך תופסים אותם ומפענחים בתוכנו חום וקור. אם אני מדליק איזה גוף חימום שמגיע ממנו חום, מה זאת אומרת? אני יכול במקום הסקה מהאח לעשות הסקה על ידי כל מיני דברים אחרים. אני צריך שגלים ישפיעו עלי.

אורן: אז גלים שונים מתפענחים בחמשת החושים שלי לחמש תחושות שונות.

כמו שאתה מכניס ביצה או עוף במיקרוגל, יש שם גלים?

אורן: כן.

אין שם אש.

אורן: נכון.

זה מתחמם?

אורן: כן.

מתחמם.

אורן: למה סיפרת לי את כל זה? רצית להסביר לי איך מתפתחת התפיסה הרוחנית.

שתבין שהכול זה רק גלים.

אורן: אז עכשיו אנחנו רוצים להבין את התפיסה.

זה לא עניין של העין ולא אף ולא לשון ולא הגוף שלי, או ידיים. חמישה חושים שלי זה אותו רצון לקבל שתופס את הגלים השונים, וכך הם אצלו מרכיבים את התמונה.

יעל: אז כל אחד קולט סוג אחר של גלים בעצם?

כן. זה גם כן קולט, אבל אני מפחד להיכנס לדברים שזה יבלבל אנשים.

אורן: והרצון לתת?

הרצון לתת גם כן עובד לפי הגלים, עד כמה שאני משפיע מעצמי את הגלים מחוצה לי.

אורן: אז יש לי חמישה סוגי גלים שאני משפיע ברצון לתת?

כן.

אורן: מה הם?

כמו ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. כך אני משפיע לזולת, משפיע לו טוב.

אורן: בחמישה גלים שונים?

בחמישה גלים שונים.

אורן: זאת אבולוציה שהרצון לתת מפתח?

כן.

אורן: אותו רצון לתת בסיסי הוא מתחיל לפתח חמישה זרועות של נתינה שלו?

כן.

אורן: והם נקראים חמשת החושים הרוחניים?

כן.

אורן: תגיד משהו קצת, שנבין על מה שאתה מדבר.

אני אומר מה שאתה אומר, ואני אומר כן.

אורן: לא, אבל תתאר קצת, תמחיש קצת. נניח אני רוצה לתת לך, אני יכול לתת לך בחמישה גלים שונים.

כן.

אורן: איזה גלים?

כשאני רוצה לתת לך, אני נותן לך בחמישה גלים שונים.

אורן: לא הבנתי.

לא? אני מביא לך בקבוק יפה של בושם, אתה מרגיש שהוא קר, שהוא בקבוק, שהוא מריח ריח טוב, בשמים, ניחוח וכן הלאה. אני משפיע עליך גלים. גם היחס שלי אליך זה גלים, זה אור.

אורן: ברצון לתת.

הכול גלים לפי איינשטיין.

אורן: הכול גלים. עושים גלים.

יעל: הבנתי שההבדל בעצם זה שהחמישה חושים שאצלי בגוף בעצם הם רוצים לעשות טוב לי, והחמישה חושים שאתה דיברת עליהם האחרים רוצים לעשות טוב לזולת. זה ההבדל המהותי?

כן.

יעל: זה אותם גלים פה ופה, רק השימוש הוא שונה.

נגיד.

יעל: הבנתי נכון?

בינתיים.

אורן: המילה "נגיד" כאן היא חשובה, ה"בינתיים".

בסדר, אני לרשותכם.

(סוף השיחה)