"פרשת השבוע"

פרשת "שופטים"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.01.09 – אחרי עריכה

גיל: שמחים שהצטרפתם אלינו לעוד שיחה על פרשת השבוע, ואנחנו בפרשת "שופטים". "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

אנחנו כבר מסיימים את החומש, אז תתחיל אתה לספר. מי יכולים להיות "שופטים ושוטרים" אם אנחנו מדברים רק על הרצון שהאדם צריך לתקן? "בראתי יצר רע", חוץ מיצר רע אין בריאה, כל הבריאה היא יצר רע. "בראתי תורה תבלין", היא מתקנת את היצר הרע. אז מה הם השופטים והשוטרים?

גיל: אני מבין לְמה אתה חותר, אבל אני רוצה להקשות.

תתחיל מזה, אז אולי כל השאלות יפָּתרו.

גיל: הם אומרים פה בפשיטות, "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ".

כן. מה זה "תחיֶה"? חיים רוחניים. "וירשת את הארץ" זה הרצון שאתה מתקן והופך אותו לישר-אל, ארץ ישראל, הרצון ישר לאל. כל הרצונות שלך יהיו על מנת להשפיע, לטובת הזולת, לאהבָת ישראל, לאהבָת העולם, "ואהבת לרעך כמוך".

גיל: כשאתה אומר צדק, ואם אני בן אדם לבד, אם הכול בתוכי, אז אין מה לדבר על צדק.

זה ברור.

גיל: צדק זה האינטראקציה שלי עם אנשים אחרים, עם החברה, עם ההנהגה.

לא נכון, גם זה לא צדק. מלכתחילה "בראתי יצר רע", הצדק שלך הוא היצר הרע שלך. איך אתה יכול להיות בצדק? אתה אף פעם לא צודק, אתה אף פעם לא ישר, לא אמיתי, אתה תמיד משוחד על ידי היצר הרע, כל הטבע שלך הוא יצר רע. מי אתה? מה אתה בכלל?

אם אתה מגיע לזה שמאיר עליך האור המחזיר למוטב, שהוא מביא לך טבע שונה, טבע דלהשפיע לעומת הטבע דלקבל שלך, אז בין שניהם אתה יכול לשפוט. זהו אדם שיש לו אפשרויות, שיש לו טוב ורע, טוב זה שהוא מגלה את הבורא, ורע זה שהוא מגלה כנגד הבורא את הרע שבו, אחרת אי אפשר, "באורך נראה אור".

גיל: דיברנו בפרשה קודמת שאנחנו בינוניים.

כן.

גיל: חמישים אחוז יצר טוב, חמישים אחוז יצר רע.

כן. כשיש לו זה כנגד זה, אז הוא יכול להגיד שעכשיו יש עליו מצווה, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ". מה זה "שעריך"? אם תעשה כך, אז על ידי זה תיכנס ל"שער המלך", אתה עולה למדרגה יותר עליונה, מתקרב יותר לבורא.

גיל: יש את ה"ארץ" שהיא הרצון. "משה" הוא הנקודה שבי שמושכת אותי למעלה כלפי הבינה.

כן. ויש את "עמי הארצות", שאלו הרצונות הלא מתוקנים שלך.

גיל: גם הצאן והמקנה הם הרצונות הלא מתוקנים שאני צריך לתקן אותם.

הכול, כן, והכול בפנים.

גיל: גם העממיים, הפריזי, הגרגשי, כל השמות האלה.

כן. יש כאלה רצונות שאתה חייב למחוק אותם, להרוס אותם כביכול. להרוס הכוונה לא להשתמש בהם בכלל, כביכול הם לא קיימים. כי באמת, רצון זה חומר, אתה לא מסוגל להשמיד אותו, אתה פשוט מדכא אותו, מוריד אותו למטה מהשימוש.

גיל: אז מה זה "שופטים ושוטרים"? האם אני צריך למָנות בתוכי שופט ושוטר?

אתה בעצמך צריך לבנות מערכת כזאת שתעזור לך לשפוט נכון כל מצב ומצב, עם מי הצדק.

גיל: אומרים למשל, "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו".

כן, נכון.

גיל: זה בעצם אומר, אל תשפוט אף אחד, כי אף פעם לא תגיע למקומו של האדם, אתה תמיד תהיה במקום שלך.

לא. אז האם אתה לא יכול להיות שופט?

גיל: לשפוט?

כן. שופטים הם דרגה מסוימת, שמִהרמה הזאת הם יכולים לשפוט את כל הרצונות. את כל הרצונות אדם יכול לשפוט ולהגיד מה טוב ומה רע בעניינים שונים, ואיך להשתמש בכל דבר, עם מי הצדק. "שניים אוחזין בטלית", אתה זוכר את הגמרא הזאת?

גיל: כן, "זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי".

היצר הרע והיצר הטוב אוחזים באדם, היצר הטוב אומר "כולה שלי", והיצר הרע אומר "כולה שלי", ויחלוקו. מי צריך לעשות לפתור את המחלוקת? האדם עצמו.

גיל: השופט שבתוך האדם?

כן, האדם הוא השופט.

גיל: איך אנחנו יודעים שלשופט הזה אין משוא פנים והוא לא לקח שוחד? איך אני יודע שהשופט בתוכי הוא שופט צדק?

רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אתה שוכח שיש לנו כלי, ומלמעלה אתה צריך כל הזמן למשוך את המאור עוד ועוד. על ידי זה אתה מתקן את הרצונות שלך וממלא אותם באור.

גיל: אני קם כל בוקר, ומייחל לזה שהאור שמחזיר למוטב יבוא וישפיע עלי.

לא, זה רק על ידי הלימוד קורה לך. אתה זוכר מה קראנו ב"הקדמה לתע"ס".

גיל: "יש לשאול, א"כ, למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה". אתה אומר שהלימוד עצמו מביא את המאור.

מביא את המאור המחזיר למוטב.

גיל: אבל למדנו בפרשה שעברה, שלפעמים לומדים תורה והיא גורמת לאנשים דווקא ההיפך.

כי הם לא לומדים חוכמת הקבלה. מי שמזלזל בחוכמת הקבלה, הוא לא מושך את המאור המחזיר למוטב, הוא לומד חלקי תורה שהם לפני חוכמת הקבלה, וזה לא מספיק כדי לתקן את הרצון שלו, ולכן נשאר עדיין בחושך.

גיל: אני חוזר לפסוק, "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". מפרשים חז"ל, "בכל שעריך", השערים הם האף, האוזניים, הפֶּה.

יפה, נכון.

גיל: הרשמים שנכנסים לגוף.

כן, אבל לא דרך החורים שבנו, אלא דרך הרצונות. כל מה שנמצא לפני הרצונות, הפה, החוטם, האוזן, העין, הם מסמלים לנו את דרגות הרצונות - שורש, א', ב', ג', ד', יש לנו חמישה רצונות. או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, חמש רמות שבנשמה. בכל רמה נכנס אור משלה, ולכן אנחנו צריכים לפני כניסת האור לשים שומרים ושוטרים.

גיל: לשים עוד פעם איזה פילטר, מסך מסוים.

מסך שקודם כל לא נותן להיכנס. בא אלי אור ורוצה להיכנס, אז אני קודם כל שם על עצמי צמצום. בשביל מה ולָמה? איך אני יכול להשתמש בו בצורה נכונה, שהחיים שלי יביאו לי תוצאה נצחית נכונה, טובה? אני עוד מעט מסיים את החיים, אז אני רוצה שתהיה לי מזה תוצאה טובה. אז מה אני עושה? אני עושה מסך. רק על ידי הלימוד מגיע כוח כזה שעושה לי מסך. יש את כל הרצונות שלי, את כולי אני, אז איך אני משתמש עם האני על מנת להשפיע, שהמאור שבא אלי שיחזירני למוטב, להתקשרות לאלוהות. אז אני מגיע לחיים מלאים, שלמים, נצחיים.

גיל: קראתי בספר שלך, "מגדל בבל, הקומה האחרונה", על תפיסת המציאות של האדם. יש בתוכנו סוג של קופסה שחורה שניזונה רק ממה שאנחנו רואים, שומעים, מריחים, מחמשת החושים, ומקבלים התרשמות שהיא כאילו מוטבעת על ה"צלולואיד" הזה שיש לנו בתוך הנשמה. לפי זה אנחנו בעצם סומים באפלה, אנחנו לא יודעים באמת מה קורה.

אני אחזור על המילים שלך בצורה אחרת. יש לנו רצונות שונים ולפנינו יש אור, אנחנו נמצאים בים, באוקיאנוס של האור הפשוט הלבן, כמו פנס. הרצונות שלנו נמצאים מול המסך ומציירים לנו לפני המסך את העולם שאנחנו רואים. אנחנו רואים מה קורה במסך, מהמסך באים כבר עצבים ואנחנו רואים את זה. הרצונות מציירים לנו כל מיני תמונות, אני רואה אותך, אני רואה את כל העולם הזה, דומם, צומח, חי, צמחים, פרחים, לא חשוב מה אני רואה, אבל אני לא רואה מבחוץ, מבחוץ מגיע רק אור של פנס.

גיל: אני רוצה לראות את התפוז הזה.

אֵין תפוז מחוצה לך. הרצונות שלך מציירים לך תפוז. זה לא רק לפי חוכמת הקבלה, גם המדע המודרני כבר מדבר על זה באותם המילים.

גיל: המדע הפוטואלקטרי, איך אנחנו רואים, איך אנחנו מבינים מה אנחנו רואים.

כן, כי כל מה שאנחנו רואים זה בפְנים. העובדה היא שיש חיות שמרגישות את העולם בצורה אחרת.

גיל: זאת אומרת, אם אני רוצה להבין מה הדבר הכתום הזה, אז אני צריך שהקונספט של זה יכנס בי.

זו אפליקציה של רצון מסוים בך, לא יותר מזה. "אדם הוא עולם קטן", הכול נמצא בו, מחוץ לו נמצא האור העליון. אם רק היינו יכולים לפתוח את עצמנו אז היינו רואים שזה באמת כך. המדענים מגיעים לזה מצד אחד, והמקובלים מגיעים לזה מרוחניות, מהצד האחר, והיום כבר מתחילים לדבר משני הצדדים של החתך הזה שמפריד בין הרוחניות לגשמיות. זה מעניין מאוד, אני נמצא בקשר עם המדענים.

גיל: כן, זה גם מאוד קשור להתפתחות הלינגוויסטיקה, בלשנות.

יש לי ספר אחר שנקרא "קבלה, מדע ומשמעות החיים", ושם אני כותב על זה.

גיל: יש לי אותו. אבל יש לי ערימה של ספרים, אני מקווה שאני אגיע.

ה"זוהר" מדבר על זה. ב"מבוא לספר הזוהר" מדובר על תפיסת המציאות, ושם מסבירים שאנחנו לא באמת רואים את העולם, אלא את העולם אנחנו רואים בתוכנו, ולכן כשאנחנו משנים את התכונות שלנו, פתאום העולם משתנה. אם במְקום להיות בספיגה אנחנו משנים את התכונות שלנו להשפעה, יוצאים מעצמנו החוצה, יוצאים מתוך הקופסא שלנו החוצה, אז אנחנו רואים את האלוקות, את העולם הרוחני.

גיל: איך מדברים פה על "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ"?

כל הדברים האלה הם כדי שתחליף את הראייה הזאת.

גיל: כרגע במערכת המשפט, ובכלל בארץ, הכול מלא בשחיתות. אני לא צריך עכשיו ללמד אותך את זה.

מה לעשות, "יצר לב האדם רע מנעוריו". כולם פושעים, אז מה?

גיל: איך אפשר לתקן את המצב הזה? איך מנקים את האורוות האלה של השחיתות?

רק כשמגיעים למצב שהוא בלתי נסבל. אנחנו תמיד מתקדמים בהתפתחות שלנו, מחליפים את המצבים, עושים מהפיכות, מה לא, רק בתנאי ש"הגיעו מים עד נפש", רק כשהמצב בלתי נסבל. זה חוק הטבע.

גיל: זאת אומרת, כל עוד אין משבר קיצוני, הולכים עם הראש בקיר.

האדם לא מחליף את המצב. בשביל מה? הוא סובל, כולם סובלים, אז לא נורא, מה אפשר לעשות? אתה יודע איך אנשים מדברים.

גיל: אז אתה צופה שהשחיתויות רק יתגברו?

רק יתגברו. כל הדברים הרעים רק יתגברו, כדי שנכיר את הרע שבהם עד כדי כך, שֶמה שלא יהיה, חייבים להחליף, ואז אנחנו נעלה מהדַרגה הזאת לדרגה רוחנית. אבל כאן יש שתי אופציות, האחת היא שיבוא הרע, מלחמות וצרות ובעיות בכל מיני רמות. המשבר הנוכחי יתגלה במלואו גם באקלים ובבריאות, ביחס בין בני אדם וביחס בין איש ואישה והילדים.

גיל: זאת אומרת, הכול ביחד, כל מירקם החיים.

הכול ביחד עד כדי כך ש"שונא אדם יושבי ביתו", ממש כך, ולא יהיה לו לאן לברוח. מחוסר ברירה האדם ירצה לצאת מהעולם הזה, והוא גם לא יוכל למות.

גיל: לפי תפיסתך, את המשבר הזה יחוו כולם?

כולם, כל העולם. אבל לפני זה יש לנו אפשרות להפיץ את חוכמת הקבלה לפי פקודת המקובלים, לפי ציווי המקובלים. לָמה? כדי שאדם יבין לקראת מה הוא הולך, ואז הוא לא יצטרך להיכנס למצבים כל כך גרועים. החכם רואה את הנולד, כמו שאם אני יודע שיש בכוס שלפניי משהו רע, אז אני כבר לא שותה. בשביל מה לשתות, להרעיל את עצמי ואחר כך להיות חולה ואולי איכשהו להתרפאות? לכן צריכים מראש לגלות לעולם לקראת מה אנחנו הולכים, שלא כדאי, שיש דרך על ידי האור, כבר עכשיו לעלות.

גיל: אבל אתה מדבר כאילו זה בלתי נמנע, זה הולך לקרות.

לא. לכן קראנו את "שופרו של משיח", שזו התפשטות חוכמת הקבלה בכל העולם, הפצת הקבלה בכל העולם. זאת אומרת, ככל שנפיץ, כך נחסוך מכות.

אתה יכול להגיד, אבל האם העיקרון הזה שאנחנו עוזבים את המדרגה הנוכחית ועולים למדרגה הבאה רק בתנאי שאנחנו לא יכולים לסבול את המדרגה הנוכחית, הוא נשאר? הוא נשאר, אבל אתה לא יכול לסבול את המדרגה הזאת מפני שאתה מבין, אתה לא חייב שזה יעבור על הבשר שלך. אתה מבין שאתה לא יכול יותר להיות בזה.

גיל: זאת אומרת, אתה יכול להבין מתוך השכל ולא מתוך הייסורים, ואז לשנות את המצב.

זה ההבדל, לכן זה נקרא "ישראל מזרזים את הזמנים". מי שמשתוקק למצב הטוב הזה, לישר-אל, הוא מזרז את הזמן, הוא כבר רוצה לעלות.

גיל: נאמר בפרשה, "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי,".

אבל לא אתה בוחר את המלך. אתה מכתיר עליך את המלך שהבורא בוחר לך.

גיל: אלוקים בחר לך מלך.

כן, כי אדם לא יכול לבחור בעצמו. "מלך" זה נקרא כתר, שאתה הולך לקראת זה, שאתה הולך כל הזמן אחריו, והוא מכתיב לך את הכול.

גיל: אז יש איזשהו מלך שבי?

המלך שבך זה הכתר שבפרצוף שלך, במבנה שלך, שהוא ממש לפי בחירת אלוקים.

גיל: אמרנו שיש "משה" שבי שהוא לא נכנס לארץ, ויש "מלך" שבי. מה ההבדל בין משה ומלך?

כשאתה בא ארצה, רק אז יש לך מלך. כי מכל הרצונות שלך, אתה בוחר אותו רצון שאתה רואה שהוא דבוק בבורא, ועם הרצון הזה אתה פועל, וכל יתר הרצונות כמו בפירמידה מתחברים אליו.

גיל: אז כשאני בא לארץ, המלך הוא נציג של הרצון?

כשאתה נכנס ל"ארץ ישראל", זה נקרא שאתה מתחיל עכשיו לתקן את הרצונות שלך שיהיו "ישר-אל", "ישראל". לכן אתה חייב לבחור את הנקודה הזאת בך שהיא העיקרית והיא תלויה וקשורה לבורא. זאת אומרת, הבורא מאיר לך עליה ואז אתה מתחיל לתקן מתוכה.

גיל: זאת אומרת, אני חייב להיות מודע שיש לי כתר.

כן, והוא השולט.

גיל: והכתר זה החיבור שלי עם אור אין סוף.

כן. וזו כל הבעיה בימינו ובכלל בכל אדם ואדם, שאין לו את הנקודה הזאת, ואז הוא "בלי מלך בראש", מה שנקרא.

גיל: אבל מה הם אומרים פה בפסוק, אפרופו המלך, "רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס".

הוא נותן כאן הגדרה מה נקרא "מלך" אמיתי. שהוא מביא אותך, בהתפתחות שלך, בכל המדינה שלך, זאת אומרת, בכל הרצונות שלך, והוא מקבץ אותם לכיוון הנכון, שלא ירבה בסוסים, ולא יחזיר אותך למצרים.

גיל: מה זה "סוסים" בעצם? אני אוהב סוסים. אגב, יצא לך לרכב על סוסים?

כן, ודאי.

גיל: זה כיף גדול. כשאתה על הסוס, אתה על הסוס.

אני לא כל כך. עשיתי כמה טיולים דווקא עם סוסים לפני המון שנים, אולי לפני שלושים שנה בצפון, אבל זו הייתה רכיבה בזמן שקיעת השמש.

גיל: יפה.

כן, על הירק הזה, זה היה מאוד פסטורלי, מאוד יפה. ממש נהניתי.

גיל: אז מה זה "סוסים" בפנימיות? יש סוס, הסוס שבתוכי, איך אני קורא את הפסוק הזה, מה זה "לא ירבה לו סוסים"?

זה סוס ששייך לפרעה.

גיל: מה זאת אומרת, זה איזשהו כוח של פרעה?

זה כוח שמוביל את האדם למטרה או לדבר אחר. אז ש"לא ירבה לו סוסים" זאת אומרת שתהיה לו מרכבה שמובילה אותו למטרה. למלך חייבת להיות משענת שהוא נמצא עליה, וזה נקרא "סוס". בעל הסולם כותב על זה יפה במאמר "אחור וקדם צרתני". איך האדם הוא כמו סוס כלפי המלך שנמצא עליו. ואיך הוא משתדל לעשות את כל התנועות שלו בהתאם לתנועות של הרוכב. אז כאן הכּוונה, ב"לא ירבה לו סוסים". שיהיה לו כיווּן אחד, ואיתו הוא יתקדם.

גיל: זאת אומרת, סוסים במובן של וקטור כזה.

כן. מה שמוביל.

גיל: אתה צריך ללכת כיוון אחד, ולא להתחיל להתבלבל. לא כמו עדר סוסים, שכל אחד רץ לכוון שלו, ורב מי יהיה הראשון.

כן, זה חיל פרעה, כל עניין הסוסים.

גיל: יש איסור על קיום מכשפים, בעלי אוב, ידעונים, קוראים בקפה, וכו'.

זה ברור. כי אם אתה מאמין בכל מיני הרצונות שלך שמביאים לך כל מיני פילוסופיות, תיאוריות ודתות למיניהן, ומי יודע מה. אם אתה מאמין בחוטים אדומים, מים קדושים, קלפי טרוט ומה עוד? שכולם קשרו את זה דווקא, דרך אגב לקבלה שהיא לגמרי הפוכה. היא מושכת את האדם בלי כל הסימנים האלה לרוחניות, ואומרת שרק על ידי האור אתה יכול להתפתח.

גיל: אבל בכל זאת אני חושב, שאפשר להגיד ש 98% מכל אמונת האדם, היא אמונה תפלה. כל מיני דברים, מנהגים.

לא 98%, אלא 100% מאמונות האדם, כולן עבודה זרה, והכל שקר.

גיל: 100%? אז איפה נשאר מקום לקבלה או לאמונה?

קבלה זו לא אמונה. "דע את ה' אלוקיך". קבלה זה גילוי הכוח העליון, זה מדע, זו חוכמת הקבלה. מה איתך? אני צריך להאמין, אני צריך לסגור עיניים, ולהאמין שזה ככה, או שמישהו מספר לי? חס ושלום, אני חייב בעצמי לגלות, "דע את ה' אלוקיך".

גיל: אז אתה יודע בכוח הרציו, בכוח השכל שזה הכיווּן?

בטח, בשכל וברגש, כי זה מה שיש לי. חוץ מרגש ושכל אין לי כלום, ורק לזה אני מאמין, ולא רק מאמין, רק מה שמתרחש בזה, הוא שלי, וחוץ מזה אני לא יודע שום דבר. מספרים לי על איזשהו בורא, נברא, משהו שם, מכשפות, שדים, רוחות, אני לא יודע כלום. זה בשבילי לא קיים.

אני מתחיל מדף נקי, ומתחיל לגלות את זה בחושים שלי, עם השכל והרגש שלי, על ידי האמצעי שפותח לי את החושים, ופותח לי את העיניים. אני לא מאמין למי שכותב שם, הוא בשבילי לא קדוש. אני חייב לבדוק את הכול בעצמי, אחרת אני לא אגיע לתיקון שלי. אחרת אני לא אהיה דומה לבורא. אני חייב לפתוח אותו, אני צריך להכיר אותו, אני צריך להכין את עצמי כך שהוא יתלבש בי. שהבורא יתלבש בתוך הנברא.

גיל: אז מה אתה אומר על כל הפירוט של העבודות הזרות שהם אומרים? "קוסם קסמים", "מעביר בנו ובתו באש", שזה סוג עבודת אלילים מזעזע, "מעונן", מלשון לקרוא בעננים, "מנחש", "מכשף", "דורש אל המתים". ("לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים.") מה העמדה שלך בעניין סיאנסים, למשל? יש אופנה כזאת לעשות סיאנסים.

אני לא יודע, כל הסיאנסים האלה זה בעיני.. תראה, אנשים רוצים להמתיק לעצמם את החיים. הם מרגישים שהחיים ריקים, אומללים כאלה, וזה נותן להם איזו הרגשה יפה אולי, קצת התפעלות. קצת לצבוע את החיים האפורים האלו במשהו.

גיל: אין טעם.

הרצון שלנו גדל, וכשהוא גדל אנחנו מאבדים בזה טעם. אז צריכים לחכות עוד קצת, וגם כל מיני האמונות, והדתות למיניהם, הכול יעבור.

גיל: אבל אנשים יגידו לך, דיברנו עם ההוא מעולם המתים, הוא חזר, הוא הזיז את הכוס על הבריסטול.

זה יעבור. הם יגלו שאלה דברים שאין בהם תכלית, כי כנגד רצון לקבל שגדל, מתגלה חוסר קשר דווקא עם האלוקות.

גיל: זו לא השאלה אם זו אמת או שקר שהמתים איכשהו מדברים איתך, אלא פשוט אין לזה תכלית?

איזה מתים מדברים או לא? אתה שוחט עוף, אחר כך מכין אותו, ואוכל. מה ההבדל בין אדם מת, שאתה קובר אותו, והוא נמצא בקבר, לחתיכת הבשר הזו? בעל הסולם אמר, לא איכפת לי איפה יקברו את שק העצמות שלי. זהו, אין הבדל בזה, זו הבהמה. הנשמה שלנו, "ושמרתם את נפשותיכם", ולא הגוף. מה הגוף? תעשה ממנו כל מיני חלקי חילוף.

גיל: אז מה תגיד לכל אלה שאומרים, שכשאתה מת, הנשמה הולכת, מסתובבת, לפעמים מגיעה, לפעמים לא מגיעה.

היא לא מסתובבת, הנשמה זה "חלק אלוק ממעל". אלוקים זה השפעה ואהבה. אם השגת את ההשפעה והאהבה, אם רכשת את זה ממנו, מהמאור המחזיר למוטב, אם הוא החזיר אותך במשהו למוטב, רכשת את החלק הזה בך של השפעה ואהבה, זה נקרא שיש לך "נשמה". אם לא רכשת השפעה ואהבה, אין לך נשמה, אתה בלי נשמה. אתה כמו שכתוב, "כולם כבהמות נדמו".

גיל: ובמותך, האם הנשמה חוזרת לאור אין סוף?

במות הגוף?

גיל: כן.

במות הגוף לא קורה שום דבר עם הנשמה. אם אתה נמצא בעל מנת להשפיע, ברצון השפעה ואהבה לזולת, אז זה נשאר גם אם הגוף מת וגם אם הגוף לא מת. מה הקשר לגוף הזה? אין שום קשר ביניהם.

גיל: אז מה קורה לנשמה? הנשמה כרגע כלואה בגוף שלי, לא?

אין בגוף שלך נשמה. אתה יכול להחליף את כל האיברים. נעשה לך השתלת איברים, נחליף לך אחד אחד, מה יישאר מקופטש? שום דבר. גם את הפרצוף, הכול נחליף, ומה עם הנשמה?

גיל: אז איפה הנשמה שלי?

הנשמה לא שייכת לגוף. לגוף הזה היא לא שייכת. הגוף מת והנשמה נשארת אם השגת אותה.

גיל: איפה היא נשארת? מה קורה איתה, האם היא מסתובבת בעולם, היא מתחברת לאור אין סוף?

היא נמצאת באותו מקום כמו שעכשיו, בממד אחר ממך, ממה שאתה תופס עכשיו. הגוף לא שייך אליה ולא פועל עליה במאומה. אם בגוף חסרים כמה חלקים, אז יש כאלה שחושבים שבזה חסר משהו לנשמה. אלו אמונות תפלות.

גיל: אנחנו תמיד קוראים את פרשת שופטים בחודש אלול. אלול זה חודש התשובה, חודש הסליחות.

מה זה "סליחות"? סליחות זה הדבר הגדול ביותר. אתה זוכר מה אומרים?

גיל: "אשמנו, בגדנו, גזלנו".

"דיברנו דופי" וכן הלאה. איך זה יכול להיות, האם אתה רוצח, גנב, פושע, אנס? מה עשית? כל זה אדם צריך לומר, וכתוב "מדבר שקר תרחק". אז איך כולם אומרים ודופקים על הלב?

זאת אומרת, יש בנו את כל ההבחנות הללו, כולנו פושעים בני פושעים, אלא אנחנו צריכים לגלות את זה. וכשאדם מגלה את זה, אז מגיע אליו מצב שנקרא "סליחות", שהוא באמת רוצה להפטר מזה, ומזה הוא מגיע כבר ל"ראש השנה".

גיל: גם אם לא רצחתי?

אין דבר כזה שלא רצחת. מדברים ברוחניות, אתה מגלה ברצונות שלך שאתה מוכן לרצוח, לאנוס, לגנוב, לדבר שקר, ומה לא, הכול.

גיל: אפילו אם לא עשיתי את הפשע הזה ממש?

אתה נמצא ברצונות האלה. עשית או לא עשית בגשמיות, זה לא חשוב. חשוב מה אתה מגלה על ידי המאור המחזיר למוטב, זה נקרא "הכרת הרע". סוף סוף אתה מכיר מי אתה. וכשאתה מכיר את זה, זה נקרא שאתה נמצא בחודש "אלול" ב"סליחות". מה זה "אלול"? "אני לדודי ודודי לי". אתה כבר מתחיל את הקשר ביניכם מזה שאתה רואה עד כמה אתה הפוך מהבורא, ומזה אתה מגיע לשנה חדשה, אתה מתחיל תיקון.

גיל: מה מהות הסליחה? אנחנו מבקשים סליחה מעצמנו, מאלוהים? מי סולח ומי הנסלח פה?

לא, מה פתאום, לָמה אני צריך לבקש ממנו סליחה? הוא ברא אותי בצורה כזאת. אומנם "חטאתי לנגדי תמיד", זה נכון, אבל את כל החטאים האלה אני מגלה כבריאה, ואני מגלה אותם באור ה'. אני כבר מגלה שהוא ברא בי את זה כאמצעי שאני אתקשר מזה אליו, ואז אני מודה לו על זה. יחד עם זה אני שמח על כל הרשעים האלה שמתגלים, כי דווקא על ידם, כשאני מתקן אותם, אני מתקשר לבורא. אין לי אפשרות אחרת להתקשר לבורא, אלא מתוך היצר הרע שלי.

גיל: אם אין פה אלמנט של סליחה, אז לָמה קוראים לזה "סליחות", אם אנחנו לא מבקשים ממנו סליחה? ממי מבקשים סליחות, רק בין אדם לחברו?

לא, גם מהאלוהות. אבל ההכרה הזאת בתוך ליבי שאני הפוך ממנו, זה נקרא "סליחה". אחרת יוצא שאני סולח לו על זה שברא אותי כך, או שאני מבקש סליחה שאני כך? ברור שזה לא כך.

(סוף השיחה)