חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 527
משנכנס אדר מרבים בשמחה
מטרות:
משמעות חג הפורים והסמלים בהיבט של הקבלה.
פתיחה:
הגמרא אומרת: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט) - נבקש הפעם לברר מה עניינה של השמחה בפורים? ואם נדייק, השמחה אינה מתייחסת רק לפורים, כי אם לכל חודש אדר, ואם כן על מה בדיוק השמחה?
״מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה״
(תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כט עמ' א).
מה מיוחד בחודש אדר שמרבין בו בשמחה?
מה מיוחד בתקופה הזו שדווקא בה אמורה להתעורר שמחה?
האם זה משהו שקורה פתאום בתוכי או שאני צריכה לעורר אותו? מי מעורר את השמחה?
שמחה תמידית:
האם יש לשאוף לכך שכל הזמן נהיה בשמחה?
האם זה יכול להיות מצב תמידי? או שזה תלוי באירועים שאנו עוברים בחיים ובמצבי הרוח המשתנים שלנו?
שמחה - גורמים והשפעות:
כולנו רוצים להיות שמחים - מה משמח אותנו באמת? מה מעורר את השמחה שבנו?
"להרבות בשמחה" - איך זה משפיע על האדם?
האם חשוב גם לשמח אחרים ?
וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים; לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים
מגילת אסתר פרק ט'
יש מצווה כללית של "ושמחת בחגיך" אבל בפורים נראה שיש שמחה מיוחדת, גדולה יותר, מדוע זה כך?
בכל חג כמעט קמים עלינו אויבים ואנו ניצלים. במה מיוחדת ההצלה הזו שהיא צריכה להתאפיין בשמחה כל כך גדולה?
ובכן, לא לחינם כותב הרמב"ם על השמחה ש"עבודה גדולה היא". מעניין שגם רבי נחמן דיבר על "להכריח עצמו בכל כוחו" וגם אמר ש"שמחה" אלו אותיות "מחשבה"- מכיוון שלמעשה, השמחה היא עבודה רצינית על המחשבה.