חיים חדשים

שיחה 545

השואה כנקודת מפנה בעם ישראל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 05.04.15– אחרי עריכה

אורן: שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ושלום לך ניצה מזוז.

שלום לכולם.

אורן: אנחנו רוצים לשוחח הפעם על נושא מאוד כאוב, מאוד טרגי. האמת שאנחנו לא יודעים איך לגשת אליו, מה אפשר להגיד על נושא השואה, אבל בכל זאת ננסה יחד להתיר את הנושא הסבוך הזה.

ניצה: עם ישראל עבר הרבה מאוד טלטלות ומצבים מרגע התהוותו כעם. במהלך כל ההיסטוריה שלו הוא עבר רדיפות ומלחמות, ירידות, עליות, גלות. אבל ללא ספק שאחד האירועים הטרגיים ביותר, המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של העם שלנו, התרחש למעשה בתקופת מלחמת העולם השנייה עם עליית המפלגה הנאצית. כל התרחיש של השואה, החורבן והשמדה, ובכלל "הפתרון הסופי", היה בעצם רצון להשמיד באמת את העם שלנו. האירוע הזה השאיר חותם עמוק מאוד, ואפשר לומר אפילו שהוא היה נקודת מפנה, הוא יצר איזו טרנספורמציה מאוד משמעותית בעם ישראל.

למרות שנכתבו כל כך הרבה ספרים ומאמרים, וכבר דובר רבות על נושא השואה, על הכאב והחורבן סביבו, אנחנו בכל זאת רוצים להתבונן יחד איתך על זווית קצת אחרת, ייחודית, ולהתבונן על חייו של העם יהודי, של אותו עם נבחר, ועל התרחיש הטרגי של השואה כחלק בעיצוב התפתחותי של העם שלנו כעם. אנחנו רוצים להתבונן על כל התרחיש, על כל מהלך החיים של העם הזה, החל מהרגע שהוא נוצר ועד הרגע שהוא הגיע לאותו אירוע. מה הוא עבר, איך התהליך של השואה שינה אותו והעביר אותו איזה סוג של טרנספורמציה, מה קורה בהתפתחות של העם הזה לפני ואחרי השואה?

כמו שאנחנו רואים, דברים כאלה קרו במהלך ההיסטוריה של העם שלנו, אמנם לא במימדים כמו השואה, אבל הם בכל זאת קרו. כשביקרתי בכמה מדינות ראיתי כל מיני אנדרטות שקשורות לדברים האלה. באנגלייה סגרו את היהודים בתוך בית כנסת ושרפו את כולם. עכשיו עומדת שם איזו פלטת שיש יפה כזאת ובה הם מבקשים סליחה על מה שעשו לפני כמה מאות שנים.

זה קרה בכל מקום, בכל המדינות, אבל בהחלט לא במימדים שקרו באירופה, הרצון הזה להשמיד לגמרי את כל העם. בפראג יש אפילו מוזיאון, הרי למה נשאר הרבה מהתרבות שהייתה לנו קודם? כי אמרו להיטלר בוא ונפתח ארכיון לעם שנעלם, לעם שאנחנו בעצם מעלימים אותו, ואז הוא אמר, כן, זה רעיון טוב. הם פתחו מוזיאון, יש מוזיאון כזה בפראג, יש שם הרבה מאוד תיעודים על יהודי אירופה, איך הם חיו, נשאר הרבה.

זאת אומרת הייתה להם מטרה פשוטה, אנחנו צריכים לחסל את העניין הזה כך שהוא לא יהיה קיים. כמו שאמר המן בבבל העתיקה, אנחנו צריכים להשמיד אותם כליל, וכך "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". ברור שזאת המטרה. אבל יחד עם זה עלינו להבין שאם אנחנו רוצים לחקור את התופעה הזאת, למרות שהרגש שלנו מעלה אותנו לגבהים והתרגשויות, אנחנו בכל זאת צריכים לגשת אליה ולהוסיף שׂכל קר כדי לראות את הדברים, אחרת לא נוכל להוציא מזה מוסר, סיכומים נכונים, ריאליים, ובכלל תוצאות.

אני בעצמי יוצא שואה, נולדתי בשנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה. כל מי שנשאר מהמשפחה שלי, סבים, סבתות, ההורים שלי, שהם שרדי המשפחה הגדולה מאוד שהייתה שם, הם חיו ועדיין חיים את כל החיים שלהם בצילה של השואה. ממש כך. חלק נפטרו, חלק נשרפו, וחלק הרגו. זאת אומרת האווירה הזאת, ללא שיחות, ללא מילים, למרות שסיפרו לי על כך הרבה, סבא שלי היה מספר לי כמו שצריכים לספר לנכד, אבל ההרגשה הייתה ממש כמו במצב של "שבעה". הרגשה קבועה, הרגשת צער גדול מאוד, מרירות גדולה מאוד. זה גם נתן לי הרגשת פחד כזאת גדולה שאי אפשר להימלט מזה, אי אפשר לברוח. אני נמצא פשוט בעולם שסוגר אותי מכל הצדדים ודוחף אותי לאיזו פינה שמשם אני לא יכול לצאת. עם הרגשה כזאת אני גדלתי. אמנם אחר כך ההרגשה הזאת התרככה קצת, אבל היא מלווה אותי עד היום.

אני רואה שגם כעבור שמונים שנה אנחנו נמצאים היום באותה מגמה, כל העולם סוגר אותנו. לא רק גרמניה הנאצית או איזו אומה שחיינו בה כמו צרפת, אנגלייה או ספרד, למרות שמכל מקום גרשו אותנו וגם הרגו אותנו. אמנם היום זה לא אותו דבר, אבל כולם מתחילים בעצם לסגור אותנו, וכמו שאני צופה לעתיד, לא תהיה לנו פינה, לגמרי לא יהיה מקום. ןלא משנה איפה נהייה, כמו שכתוב בתורה, הבורא ימצא אותנו בכל מקום בעולם, לא נוכל להסתתר ממנו והוא יביא אותנו למשפט אמת.

זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שאותם מצבים שאנחנו עוברים הם מצבים עקביים, קבועים וחוזרים על עצמם. הם כתובים בהרבה מקומות במקורות שלנו, ויש בהם שיטתיות, חוקיות.

לכן אם אנחנו באמת רוצים לחקור את העבר ולעשות אולי גם איזה סיכום לעתיד, אז אנחנו צריכים לעשות מחקר מעמיק ורציני. לא רק לבכות על מה שהיה ולקוות שלא יחזור, לא, זה יחזור כי זה כוח עליון, זאת תוכנית הבריאה. כמו שאנחנו רואים זה קורה בכל מקום, כולם שונאים אותנו, אפילו אומות שאף פעם לא היינו איתם בקשר, כמו קוריאה ועוד. לא ששונאים אותנו בגלל הדת, כי גם המדינות שלא שייכות לנצרות או לאסלם שונאים אותנו. זאת אומרת יש כאן תהליך שמושרש בתוך הטבע ומשם זה מגיע אלינו.

אבל אם אנחנו חוקרים את התופעה על פי חכמת הקבלה, אז הדברים מתבהרים, הכל נעשה ברור. כי אנחנו גילינו, על ידי אברהם אבינו, שהעולם מתקדם כל הזמן למשבר, ובכלל העולם מתפתח ממשבר למשבר, וכל המשברים האלה הם כדי לחייב את בני האדם, את האומות, את המדינות ובכלל את כל האנושות להתחבר מעל המשבר. כי אנחנו צריכים לראות את המשבר ככוחות פירוד שמפרידים בינינו, וכתוצאה מזה אנחנו מגיעים למלחמות, לסכסוכים ולעוד בעיות. וכמו שאנחנו רואים, גם היום אנחנו נמצאים באגו גדול שמפריד בינינו. אנחנו לא מבינים איש את רעהו, אנחנו נפרדים, מתגרשים. בעזרת סמים וכדורים אנחנו רוצים להרגיע את עצמנו, להשתיק את העצבנות הפנימית שלנו, את הדפרסיה וכן הלאה.

בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שמטרת תוכנית ההתפתחות שלנו היא להביא אותנו לפסגת הטבע, כך שאנחנו נהיה כולנו מחוברים יחד בצורה מאוד הדוקה, "כאיש אחד בלב אחד", ולא נוכל להימלט מזה. אנחנו גם מתחילים לגלות את הייחוד של עם ישראל, כי עם ישראל זו אותה קבוצה שקמה ברשותו של אברהם לפני 3500 שנים בבבל. האנשים האלה לא הכירו בכלל זה את זה, הם היו מכל מיני שבטים, חמולות, משפחות, אבל הם הסכימו ללכת לפי ההסבר של אברהם. זאת אומרת שחייבים להתעלות למעלה מטבע האדם, למעלה מהאגו ולהתחבר. הם אכן התחברו, אחרי גלות מצרים, אחרי כל הבעיות והמכות שספגו ,הם התחברו.

הם קיבלו את השיטה איך להתחבר, את השיטה שנקראת תורה, "כי המאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת ניתן להוציא מהטבע כוח מיוחד שנקרא אור, והשיטה איך להוציא את האור נקראת תורה, מהמילה הוראה. על ידי השיטה אנחנו מוציאים את הכוח חיובי מהטבע, כי אנחנו קיימים בטבע השלילי, כולנו. האגו קיים בכל אחד, והאחד אוכל את השני, גם בדומם, בצומח ובחי. כל הטבע כולו הוא אגואיסטי, גם אנחנו שייכים לעולם החי. לכן אם אנחנו רוצים לתקן את עצמנו, אז אנחנו יכולים להשתמש נכון באותו כוח חיובי שבא ומתקן את היחסים בינינו.

עם ישראל התחבר בימי אברהם, ובימי משה הוא התחבר עוד יותר והגיע לדרגה שבה כולנו היינו מחוברים, זה נקרא שהגענו להרמה של בית המקדש הראשון. אבל מפני שמטרת הבריאה היא שכל האנושות תתחבר בצורה כזאת, זאת אומרת כל בבל שהתפזרה בינתיים על פני כל כדור הארץ, הרי כולם יצאו מבבל, לכן עם ישראל, אותה קבוצה חייבת להראות את השיטה הזאת לכל העולם, לכולם, וזה נקרא להיות אור לגויים.

אני מקצר בדברים שלי כי דברנו על כך הרבה בתכניות קודמות. אבל אנחנו צריכים לממש את היעוד שלנו, אנחנו באמת צריכים להיות אור לגויים. לשם כך נפלנו מגובה בית המקדש הראשון. זאת אומרת כשנפלנו מהאיחוד שלנו והגענו לפירוד, זה נקרא גלות בבל. אחר כך נפלנו שוב לאגו הסופי ממש, זה נקרא חורבן בית המקדש השני, כלומר נפלנו מאהבת אחים והגענו לשנאת חינם וכך אנחנו מתקיימים.

המצב שאנחנו מחוברים נקרא בית של קדושה, בית המקדש. לכן כשאנחנו כולנו מחוברים יחד אנחנו באמת מרגישים את עצמנו בטוב, בגילוי הכוח עליון, בגילוי הפנימיות של הטבע. אבל בזמן שאנחנו מנותקים זה מזה, אנחנו מרגישים גלות, העולם חשוך, מזל רע שולט עלינו ואנחנו מתחילים להתפזר מהמקום שלנו, מהארץ ישראל, לכל הכיוונים. כך זה קרה. אבל במשבר האחרון, בחורבן בית המקדש השני אנחנו נפלנו לגמרי לאגו הגדול ובהתאם לזה התפזרנו בין כל האומות העולם. בשנים הבאות עוד יתגלה איך אנחנו התפזרנו, איך גילינו את אמריקה, איך נסענו להודו ולכל מיני מקומות, עוד נראה את הכל.

אבל העניין פשוט, הגלות הסתיימה כעבור 1600 שנים, בערך במאה ה-16, ומאז אנחנו נמצאים לקראת הגאולה.

ניצה: מה הכוונה שהגלות הסתיימה במאה ה-16?

זאת אומרת הסתיימה התקופה שהיינו צריכים להיות שבורים, נשלטים על ידי האגו. כמו שהיינו 400 שנה במצרים, כך היינו צריכים להיות, ופי ארבע מזה, כלומר 1600 שנה, אבל התקופה הזאת הסתיימה. לכן בא האר"י, המקובל הגדול, ופתח לנו את שיטת התיקון החדשה שמתאימה לעת החדשה כדי לצאת מהגלות. מאז והלאה אנחנו בהתקדמות מסוימת לקראת היציאה מהגלות, זאת אומרת לקראת החיבור בינינו. אבל מפני שבמקום להתחבר בינינו, כמו שרצו לעשות תלמידי בעל שם טוב, הגענו למצב שהאגו שלנו הפריד בינינו. לכן היו הרבה מהומות בין היהודים, הרבה סכסוכים וחיכוכים, ובהתאם לזה האנטישמיות עלתה ויחד איתה הגיעו פוגרומים גדולים. אבל למרות שהמקובלים הבינו את הסיבה, הם בכל זאת לא יכלו לגשת אל העם בצורה כזאת שהעם ישמע אותם, כי העם היה צריך לרסן את עצמו ולתקן את עצמו. בצורה כזאת הגענו לזמנים של תחילת המאה ה-20.

ניצה: זאת אומרת יש קשר בין הפירוד שקיים בתוך העם היהודי, לבין צמיחת האנטישמיות.

ודאי, ככל שאנחנו מתחברים בינינו, האנטישמיות יורדת. כי היא מגיעה מאותו מקור שדוחף אותנו למטרה. תכף אני אכנס לזה.

בתחילת המאה ה-20 הייתה קריאה גדולה מאוד שיצאה מהרב קוק שהיה אז הרב הראשי לישראל, וגם מבעל הסולם שהגיע במיוחד מפולניה. בעל הסולם רצה להוציא מפולניה את כל היהודים שחיו שם, הוא ואנשיו הזמינו אפילו בתים טרומיים כדי שכולם יבואו ויתיישבו בארץ ישראל. הוא קרא להם ואמר, שאסור להם להישאר שם, כי אם לא נעשה זאת, אז עוד מעט, עוד 20 שנה תבוא שואה ליהודי אירופה. הוא קרא את הדברים כבר בתחילת המאה ה-20. בעל הסולם הגיע לארץ ישראל בשנת 1922, אבל כמה שנים קודם הוא כבר אמר והתריע שאם אנחנו נשארים באירופה, אז בעוד 20 שנה ניכנס לבעיה קשה מאוד. אבל הם צחקו ממנו, הם אפילו לא רצו לשמוע אותו. הם עשו עליו חרם והוא היה צריך ממש לברוח מפולניה. הוא הגיע לכאן, ו-3.5 מיליון היהודים שחיו בפולניה בלבד, אני כבר לא מדבר על האחרים, נהרגו.

ניצה: נכון, כ-72% מכל יהודי אירופה נהרגו, זה בערך 6 מיליון.

כן, וכל זה מפני שלא שמעו. הוא דיבר על כך מוקדם, כי להגיע לכזאת מסה זה באמת לוקח בין עשר לעשרים שנה. באתה תקופה היו תנאים טובים מאוד להגיע לכאן, כי גם אירופה רצתה להיפטר מהיהודים, כולם רצו להיפטר מהם בשמחה, אבל הם נשארו.

המצב הזה מאוד מזכיר לי את אמריקה של היום, על אירופה אני לא מדבר, כי כל הקהילות היהודיות שם הן מזעריות, אבל זה מזכיר לי מאוד את מה קורה עם אמריקה.

ניצה: את המצב הנוכחי בארה"ב.

כן, גם שם היהודים אומרים שהכל בסדר, אין מקום טוב יותר, אנחנו בטוחים, הכל מסודר, הממשלה איתנו וכולי. זה בדיוק כמו אז, כשהם היו עיוורים בגרמניה ובעוד במדינות, זה ממש באותה מידה ועוד גרוע מזה.

ממה בעל הסולם אמר להם לברוח? הוא לא אמר להם בואו נברח כי בזה יש אפשרות לברוח מיד ה', מהכוח עליון, מהתכנית הכללית של הבריאה, לא, אלא כדי שאנחנו נהיה במקום אחד על מנת שנוכל להתחיל להתארגן כעם אחד, כקבוצה אחת, ובזה נראה לכל העולם איך אפשר לחיות לפי חוקי הטבע העליון.

אורן: לפי מה?

לפי חוקי הטבע העליון, היינו בחיבור, לפי "ואהבת לרעך כמוך". בעל הסולם כותב על כך בספרים שלו. אם היינו יכולים לשמוע אז בקולו, ודאי שלא רק היינו בורחים מכל ההשמדה, אלא היינו גם מממשים את תכנית הבריאה. היינו נותנים דוגמה לחיבור לכל האנושות, היינו מביאים לכך שכל האנושות הייתה מגיעה לגוף מושלם, לגוף שלם, לגוף מחובר. כולנו היינו כאיש אחד בלב אחד, כי זאת מטרת ההתפתחות האנושית שלנו.

אבל מפני שלא עשינו זאת, אנחנו נמצאים היום ממש באותו מצב, הוא חוזר על עצמו. זה אותו דבר, גם היום יש מקובלים שאומרים שחייבים לעשות זאת ואין לנו ברירה. אנחנו חייבים להתחבר וקודם אנחנו, כל עם ישראל. יש לנו סימנים, העולם האינטגרלי דורש מאיתנו חיבור, הטבע מתגלה כמערכת אינטגרלית ואנחנו חייבים להיות מחוברים יחד, כולנו, גם בינינו וגם עם הטבע כולו. עלינו להיות ביחסים טובים בינינו, בהתכללות יפה וטובה, איש את רעהו יעזורו, וכן הלאה.

זאת אומרת אנחנו שוב נמצאים ממש ברגע מכריע, או שאנחנו הולכים לחיבור ואז עוברים את התקופה הזאת בצורה יפה קלה, או שאנחנו עוברים את התקופה הזאת בצורה מאוד קשה. הנביאים כתבו על כך. הם לא כותבים על דרך טובה אלא על דרך רעה, כי הדרך הרעה מושרשת בטבע והיא עובדת ממש כמו רכבת שנוסעת ונוסעת. הדרך טובה תלויה בכמה אנחנו מסוגלים להתחבר בינינו. לא כתוב בתורה עד כמה אנחנו מסוגלים, כי זאת הבחירה החופשית שלנו. אבל לפי מה שכתוב בנביאים על התקופה שלנו, אנחנו עלולים חלילה לעבור מצבים מאוד קשים, פי כמה וכמה קשים יותר מהשואה.

ניצה: מה היא באמת השואה, מה היוותה השואה עבור העם שלנו?

את החיסרון שאנחנו צריכים לגלות כדי להגיע ולהיות מחוברים בסוף, אנחנו יכולים להשיג אותו או על ידי עבודה בינינו, על ידי חיבור בינינו, או על ידי מכות שיטתיות, מכה אחר מכה, ואז אנחנו נתחיל להבין שבכל זאת אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתעלות מעל האגו שלנו ולהתחבר. אבל הדרך של המכות היא דרך קשה וארוכה, ואילו הדרך של הכרת הנחיצות בחיבור, היא דרך קלה ומהירה.

אורן: יש לנו הרבה שאלות בנושא, אבל נעביר אותם כבר לשיחה נוספת.

אני פשוט רציתי להסביר בכללות את העניין, ועל הרקע הזה אפשר להוסיף.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, ועד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, חיים חדשים.

(סוף השיחה)