חיים חדשים

שיחה 852

טומאה וטהרה, השורש הרוחני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. 17.11.05– אחרי עריכה

אורן: היום נרצה ללמוד מהרב לייטמן מהי המשמעות הפנימית שעומדת מאחורי המושגים המוכרים של "טומאה" ו"טהרה".

ניצה: אחד המושגים הבולטים מאוד ביהדות זה עניין "טומאה" ו"טהרה", אני נוסעת הרבה בעולם ורואה שבהרבה מקומות שאני מגיעה אליהם, למשל למקוואות. "המקווה" הוא אחד הסממנים הראשונים הבולטים שאיפיינו מקומות שבהם היו יהודים. אפילו אנשים מבחוץ, גם מי שהוא לא יהודי, תמיד ידע שהמקווה הוא של היהודים. אנחנו יודעים שזה משהו שנמצא אצלנו עמוק בשורשים, במסורת שלנו, והיום היינו רוצים לדבר על המשמעות הפנימית, על הזווית של חכמת הקבלה, איך היא מסתכלת על המושגים האלה, הכל כך לכאורה מוכרים אבל אולי לא מובנים עד הסוף, של מה זאת "טומאה" ומה זאת "טהרה".

אנחנו נתקלים למשל בחיות שנחשבות טמאות, אנחנו יודעים שיש דבר כזה שנקרא "טומאת המת", יודעים שבית הקברות נחשב למקום טמא ולכן כשיוצאים ממנו נהוג לרחוץ את הידיים. אנחנו יודעים שיש את ימי הנידה של האישה שהיא נחשבת טמאה בימים האלה, ועוד ועוד.

מה זאת "טומאה"?

לפי חכמת הקבלה כל מה ששייך לרצון לקבל שהוא פועל לטובת עצמו נקרא "טומאה", בכל מיני דרגות, מהרצון לקבל הקטן ביותר, עד הרצון לקבל הגדול ביותר, מרצון לקבל שפועל רק לטובת עצמו, ועד כמה שהוא נוגע בעבודה הזאת שהוא מושך את הכל לטובת עצמו מהסביבה שלו, זה נקרא שהוא "מטמא". וכל מה שהרצון לקבל פועל כבר בכוונה שלא על מנת לקבל לטובת עצמו, להנאתו, אלא לעל מנת להשפיע, לעשות טוב לאחרים ודרך אחרים לבורא, אז הוא נקרא "קדושה", השפעה, אהבה, דאגה לזולת, כל מה שיוצא מחוצה לגדר הרצון לקבל.

ההבדל ביניהם הוא ממש כמו בין פלוס ומינוס, בצורה הפוכה שפועל הרצון, אבל תמיד זה רצון, כי הבורא ברא רצון, זה כל חומר הבריאה, ואין בבריאה יותר מרצון, ולרצון הזה יש כל מיני אופני פעולה שלפי זה אנחנו מודדים אם זה רצון טמא או שזה רצון קדוש, טהור ובאיזו דרגה מהם.

אורן: מה זה בפשטות "רצון טמא" ומה זה "רצון טהור"?

רצון טמא דואג לעצמו, רצון טהור דואג לזולת, מחוצה לו.

ניצה: האם טומאה מראה על איזה פגם, על איזה קלקול?

הטומאה מראה על פגם, קלקול, שקיים בתוך הרצון לקבל, שזאת הכוונה שלו על מנת לקבל, כי בזה הוא קיים על חשבון הזולת. אם אנחנו מדברים על העולם שלנו, אז אנחנו חיים בעולם של החומר, הדומם, הצומח והחי, שזה כולל את הגוף הביולוגי שלנו, והוא לא שייך לעל מנת לקבל או על מנת לתת, להשפיע, כי זה חומר, ככה הוא העובד מטעם הטבע.

ולכן כשמדברים על הרצון הזה, לא מדובר על החומר, דומם, צומח וחי, מדובר רק על הרצון שקיים בתוך האדם ולא על הרצון השייך לאדם כבהמה, שהוא דואג לקיום שלו בלבד, אלא על הרצון שמחוצה לזה, מעבר לזה. ואז אנחנו בודקים את האדם, איך הוא פועל, ברצון שהוא לא הכרחיות, שהוא לא יגונה ולא ישובח, אלא רצון שהאדם יכול להפעיל אותו, ומפעיל אותו או מפני שהוא רוצה ליהנות מעבר להכרחיות מהסביבה, או שרוצה דווקא ליהנות לסביבה. לפי זה אנחנו מודדים, בשטח הזה בלבד אנחנו מודדים רצון טהור או טמא.

אורן: אם הבנתי אותך, אתה אומר שבתוך מערכת הטבע יש דומם, צומח, חי ובני אדם.

כשבני האדם גם הם שייכים לעולם החי.

אורן: כל היצורים האלה שקיימים ומתנהלים בטבע ומופעלים בצורה אינסטינקטיבית, עליהם לא רלוונטיות בכלל ההגדרות האלה, של רצון טמא או רצון טהור. למי הם רלוונטיים, רק לאדם?

לא רק לאדם, אלא לרצון החופשי של האדם.

אורן: זה בדיוק הבירור שרציתי לעשות. זאת אומרת, שאפשר להפריד את מה שיש לאדם בחיים שלו לשתי שכבות: האחד הוא כל מה שהוא צריך כדי קיומו.

כל מה שזה בהמה.

אורן: כן, שאז הוא בעצם כמו בעל חיים שצריך מזון, מקום לינה, כל הצרכים הקיומיים הפיזיולוגיים.

באוכל, מין, משפחה.

אורן: כל הצרכים הבסיסיים בעצם של האדם, כל מה שהוא צריך לקבל כדי להתקיים, על זה אנחנו גם לא מדברים, אלא על אחרי, כשהוא חי וקיים, והכל בסדר, יש לו רצונות נוספים, שאיתם הוא יכול לכוון את ההגה, או על חשבון הזולת, לטובתו, או לטובת הזולת. אם כיוונתי על מנת לקבל מהזולת ולנצל אותו להנאתי, זה נקרא שהפעלתי רצונות טמאים. אם כיוונתי את עצמי לכיוון של להיטיב לזולת, על מנת להשפיע טוב, על מנת לאהוב, זה נקרא שהפעלתי רצונות טהורים. הבנתי נכון?

אותם הרצונות, תלוי איך שאתה מפעיל, הם הופכים להיות או טהורים או טמאים. הרצון בעצמו הוא ניטראלי. אלא באיזו כוונה, למה אני מפעיל אותו, זה הופך את הרצון לטמא או לטהור.

אורן: ועוד בירור על המונח הזה, "רצון", כל התכנית אתה מדבר על רצון, ועכשיו אמרת שיש רצונות אותם אני יכול להפעיל בכוונה טובה, ואז הם נקראים "טהורים", שכוונה טובה זה כשמיטיבים לזולת, או בכוונה רעה שהיא נקראת "טמאה", שאז אני מנצל את הזולת. אבל מה זה חומר הגלם הזה שאתה קורה לו רצון, או רצונות?

חסרון. רצון ליהנות, ממה אני נהנה.

אורן: מה זאת אומרת ממה אני נהנה? מה אני מברר?

אם אנחנו חוקרים, אנחנו רואים שהחומר הפנימי של האדם זה רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון לקבל הנאה ותענוג במידה שהוא חייב להתקיים, מאוכל, מין, משפחה. אלה הם הרצונות הרגילים שיש לכל החיות. והרצונות הגופניים, אם האדם משתמש בהם בצורה שהוא לא מזיק לזולת אלא חייב בזה לשרת את עצמו, לקיומו הגשמי, הגופני, זה לא נחשב לא לכאן ולא לכאן, לא לקדושה ולא לטומאה.

כל יתר רצונות האדם שבהם הוא יכול להתייחס לניצול הזולת לטובת עצמו או לטובת הזולת, על ידי זה שהוא מנצל את עצמו לטובת הזולת, זה כבר שייך או לטומאה או לטהרה. אם מנצל את עצמו לטובת הזולת זה נקרא קדושה, טהרה. אם מנצל את הזולת לטובת עצמו זה נקרא טומאה, קליפה. כך כל זה מתחלק, או לכאן או לכאן. פשוט מאוד.

ניצה: זאת אומרת שהרצון ליהנות הוא לכשעצמו לא טמא ולא טהור.

הרצון בעצמו הוא שום דבר, הוא ניתן מהטבע, אבל איך להשתמש בו לא ניתן מהטבע אלא זה ניתן בידי האדם.

ניצה: וכאן זו כבר כאילו האחריות של האדם?

כן, כאן האחריות היא של האדם והוא צריך לחלק את הרצון שלו, כל רצון ורצון, איך הוא משתמש בו, לטובת מי.

ניצה: מה הקשר בין הרצון לבין המחשבה של האדם. האם לאדם יש מחשבות שהן טמאות ומחשבות שהן טהורות?

אנחנו מדברים על החיים הגשמיים של האנשים הרגילים, אבל בסופו של דבר העיקר זה לא המחשבה, אלא אנחנו מדברים על הרצון בעצמו, שהוא מבצע פעולה. מה שכן, בחכמת הקבלה, שם זה עולם של מחשבות, יותר נכון עולם של כוונות, איך אני מתכוון להשתמש בכל הכוחות שלי, ולפי זה מודדים את האדם.

ניצה: הבנתי שכל העולם הזה של טומאה וטהרה הוא בעצם מתייחס לכוונות ולרצונות האנושיים של האדם, האם אני מתכוון לנצל את הזולת לתועלתי או ההיפך, להעניק לו, אז סביב העניין הזה אנחנו רואים שיש המון מנהגים וטקסים. בוא ננסה להבין ונסתכל לדוגמא על חיות. אנחנו יודעים שיש חיות שהן "טהורות", שמותר לנו לאכול אותן ויש חיות שהן "טמאות", שלכאורה אסור לנו לאכול אותן.

כאן אנחנו מגיעים לחלוקה בין שני עולמות, העולם הרוחני והעולם הגשמי. בעולם הרוחני יש לנו רצונות וכוונות, וכנגד זה בעולם הגשמי יש לנו גופים. ואז כענף ושורש, אם יש איזו חיה שיש לה שורש רוחני, שהוא הרצון שלה ברוחניות, שהוא רצון טמא, זה לא שהחיה בעצמה היא טמאה, אלא הרצון הרוחני שלה הוא טמא ולכן אנחנו אומרים שהיא חיה טמאה. אנחנו רואים בה כל מיני סימנים גשמיים כנגד סימנים רוחניים, רצוניים שלה, שגם הם כאלו, נניח שהיא לא מפריסה פרסה, או לא מעלה גרה, אלה סימנים של חיה טמאה. אם יש לדג קשקשים, סנפירים, הוא טהור. אם ההיפך, הוא טמא. וכן הלאה.

ניצה: זאת אומרת שלכל מה שאנחנו רואים בעולם הזה יש איזה שורש רוחני, איזו משמעות פנימית שעומדת מאחוריה?

כן.

ניצה: למשל, הקשקשים או הסנפירים שיש לדג הם קשורים איכשהו לרצון מסוים?

הסימן הזה בעולם שלנו מסמל לנו את שורש הבעיה הרוחנית, אבל לא שבדג עצמו ישנה טומאה אלא כענף ושורש ככה זה אצלנו כאן מקובל.

ניצה: נניח שהייתי מסתכלת על הרצונות שלי כאדם, כאדם שרוצה להמשיך להתפתח ולהפוך את הרצונות שלו לטהורים, אז מה למשל מייצג העניין הזה של קשקשים? זה מייצג משהו בי, ברצונות שלי?

בתוך האדם קשקשים זה עניין של מסך על הרצון לקבל, שהרצון לקבל לא מקבל סתם לעצמו אלא הוא דוחה את התענוגים ומקבל אותם רק בתנאי שהוא מכוון אותם על מנת להשפיע לזולת.

ניצה: זאת אומרת שהוא כאילו עוצר, עושה חשבון "למה אני בעצם רוצה את מה שאני רוצה", איזה מין חשבון כזה, וזה מייצג למשל את הקשקשים.

כן. סנפירים זה "שנא אור", שהוא דוחה את האור מלקבל אותו, מן הסתם, בצורה ישירה, למרות שרוצה ודוחה, ובצורה כזאת הוא משתמש בו. גם זה סימן של טהרה.

ניצה: ולמשל לעלות גרה, מה זה אומר ברצונות שלי?

שאין תענוג בצורה ישירה, אלא אחרי שהיא נבדקת והולכת רק לעיכול על מנת להתקיים ולעשות מעשים טובים.

ניצה: זאת אומרת שאני לא בולעת, נניח, ישר באופן טבעי, אלא אני עושה מין בירור כזה, אני מבררת מה כן, מה לא?

כן. ומפריס פרסה, שיש לו כבר הבדל בין ימין ושמאל.

ניצה: מה מייצג הימין והשמאל?

התנהגות, קבלה והשפעה.

אורן: מדברים בסימני טומאה וטוהרה.

ברצונות שבתוך בני האדם, אבל אנחנו לא יכולים לראות אותם בתוך האדם אלא מדברים על הסימנים שקיימים בתוך הטבע, וגם בכל מיני צורות חיים כמו צפרדעים וחיות ים למיניהן.

ניצה: יש למשל מה שנקרא "שְרָצִים", שֶרֶץ לא יכול להיות אף פעם טהור?

לא.

ניצה: מה מייצג למשל שרץ ביחסים בינינו?

הרצון לקבל בצורה טהורה, רצון נקי, נטו, בצורה שלמה.

אורן: כשמדברים בבהמה, הסברת מה זה להעלות גרה ומה זה מפריס פרסה ושוסעת שסע. זאת אומרת לא מספיק שיש לו פרסה, זה צריך להיות גם שוסעת שסע, שמחולקת לשתיים. אבל מה זה בכלל העניין של הפרסה?

פרסה זה ההבדל בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה בתוך הנשמה. שבכלים דהשפעה ניתן לעבוד ובכלים דקבלה אסור לעבוד בצורה כמו שהם, אלא קודם צריכים להעלות אותם למעלה מהפרסה ולכלול אותם בכלים דהשפעה.

אורן: זה מסובך.

זה מסובך אבל זה סימן לעבודה נכונה עם הרצון לקבל, אם אתה רוצה לעבוד איתו בצורה טהורה שזה נקרא "על מנת להשפיע לזולת".

אורן: כשהתחלנו לדבר על זה שאנחנו מכירים שיש לנו חיות "טהורות" וחיות "טמאות", אמרת שאנחנו צריכים קודם כל לעשות חלוקה בין שני עולמות, העולם הגשמי והעולם הרוחני. מה זו החלוקה לעולם הגשמי והעולם הרוחני? את העולם הגשמי אולי אני מכיר, מה זה העולם הרוחני?

עולם הכוונות. אם הכוונה של האדם כולה לטובת הזולת בכל מקום, אז נקרא שהוא נמצא בעולם הרוחני. הוא גם מתחיל לראות את האמצעים שנמצאים לרשותו כדי לממש את הכול לטובת הזולת, איך הוא מכוון את עצמו, איך הוא מסדר את עצמו, ממיין את הרצונות והכוונות שלו, אז נקרא שהוא נמצא בעולם הרוחני.

אם הוא לא יכול לעשות זאת זה משהו אחד, אבל אם הוא לא רוצה לעשות זאת, והכול מקבל בלי חשבון רק לטובת עצמו בצורה טבעית אינסטינקטיבית, איך שהוא בנוי, אז אנחנו אומרים שהאדם הזה פועל בעולם הגשמי, החומרי, פועל לפי חוקים בהמיים, כמו שהבהמה כולה פועלת לטובת עצמה. ולכן אנחנו מתייחסים אליו בהתאם לזה והוא אפילו לא נחשב טמא הוא סתם נמצא בדרגת החי.

טמא אנחנו אומרים על אדם שיש לו אפשרות להיות בהשפעה, באהבת הזולת והוא נפל מהמצב הזה, ומשתמש ברצונות שלו לא "על מנת להשפיע" אל אף שהוא מסוגל, אלא על מנת לקבל. אז הוא נמצא כטמא.

אורן: ההסבר שנתת התייחס לבן אדם. שאלתי אותך מה זה העולם הרוחני, אמרת שהעולם הרוחני זה עולם הכוונות. אם בן אדם יש לו כוונה לטובת הזולת, זה נקרא שהוא נמצא בעולם הרוחני. אם יש לו כוונה לטובת עצמו, זה נקרא שהוא נמצא בעולם הגשמי.

כן.

אורן: מה זה אומר חיות "טמאות" וחיות "טהורות"?

אלה רק סימנים.

אורן: סימנים לְמה?

למה שקורה בתוך האדם. החיות הן לא "טמאות" ולא "קדושות", אלא שאנחנו משתמשים בהן, אנחנו רוצים להשתמש בכאלו סוגי מאכלים שהם מסמלים לנו טהרה או טומאה ברוחניות. אני יכול להשתמש בהן, אבל לא למאכל, לא שאני בולע כביכול את הדבר הזה מהבהמה שלי. אלא אני משתמש בכלב, בחתול ובכל מיני חיות, אבל לא למאכל, שהן יהיו לידי, ודאי שכן. אני יכול להשתמש בגמל או בחמור.

ניצה: זאת אומרת, יש הבדל בין לעשות בו שימוש לבין לאכול אותו. אז לפעולה הזאת שנקראת "אכילה", הכנסה פנימה, יש איזושהי משמעות פנימית יותר?

כן, בטח, זה תלוי מה אני מקבל, ממה אני חי, ממה אני מְחַיֶה את עצמי. זה סימן גשמי, חיצון איך אני מתייחס לעולם, לעצמי, כי אכילה היא כנגד המילוי של הנשמה. אמנם אין בזה קשר אבל אלו הסימנים.

ניצה: זה משהו סמלי, סימבולי.

הכול. אנחנו צריכים להבין, או שאנחנו נמצאים בעולם של כוונות ורצונות ואנחנו דנים רק בהם, או שאנחנו מדברים על העולם הגשמי, שזה מאכלים ובליעת החומר, בשר, ודגים וכולי.

ניצה: למעשה אדם, שרוצה לעבור תהליך ובאמת לעשות עבודה פנימית, במהלך העבודה הזאת הוא יגלה מה הם אותם הרצונות שמייצגים אותם למשל בעלי החיים?

כמו שהמקובלים גילו את זה. מאיפה הם גילו? מאיפה המקובלים ידעו? מזה שהם גילו את העולם העליון ומתוך זה הבינו.

אורן: אמרת קודם משפט שהחיות הן סימנים בלבד למה שקורה בתוך האדם. מה זה אומר המשפט הזה?

ישנו העולם הגשמי, שבו האדם כבהמה משתמש בכל הבהמות והחיות בצומח ובדומם. אם אני אוכל טמא או אוכל טהור, או משתמש בכל הצורות האחרות לסביבה, אלו הם סימנים שלי, רק סימנים איך ברוחניות אני רוצה להשתמש ברצונות שלי כלפי קבלה או השפעה, באיזה כוונות אני רוצה להפעיל את הרצונות האלו.

אורן: אבל לָמה כוונות האדם מסומנות למשל על ידי בעלי חיים?

כי זו דרגת החי שבתוכי. אני כאדם, החי, כולל בתוכי את הדומם הצומח החי וגם את דרגת המדבר. אם אני מדבר על דרגת דומם צומח וחי, אז עכשיו דברנו על מה ש"טמא" ו"טהור" באכילה וכולי. אם אני מדבר על דרגת האדם שבי, שאלו אותם הרצונות שאני יכול לכוון כדי להיות דומה לבורא, אז כבר מדובר ברצונות שאני מכוון אותם בעל מנת להשפיע. כמו שהבורא אליי כך אני אליו. ואז, ברצונות האלה, אם אני משפיע בהם לטובת הבורא כמו שהוא לטובתי, אז מגלה שהוא לטובתי, "אני לדודי ודודי לי". או שאני לא משתמש בהם כך, ולא מכוון את הרצונות האלה לטובת הבורא אלא לטובת עצמי, אז זה נקרא "טומאה".

אורן: מי זה הבורא, או מה זה?

הכוח הכללי של אהבה והשפעה שמחזיק בתוכו את כל הטבע. בעצם כל הטבע בעצמו זה א-לוהים.

אורן: ואני יכול להיות לטובתו או נגדו?

כן.

אורן: אני הבן אדם?

כן.

אורן: איך אני יכול להיות לטובת הכוח הזה?

לכוון את כל החיים שלך להשפיע לו. או ההפך, בכל החיים שלך להשתמש במה שיש לך, שזה תמיד ממנו אבל או בלי כוונה או בכוונה.

אורן: "להשפיע", הכוונה לתת, לעשות לו טוב?

לתת, לעשות לו נחת רוח, כן, בכוונה לעשות לו.

אורן: אני יכול לעשות טוב לא-לוהים?

כן.

אורן: איך?

על ידי הרצון, על ידי הכוונה. שאני עושה איזה פעולות ומכוון אותן כך שמזה יהיה לו תענוג, ואם אני עושה אותן נכון, אז אני מגלה אותו ומרגיש איזה תענוג אני גורם לו.

אורן: ממה א-לוהים נהנה?

את זה צריכים ללמוד. מזה שאתה קודם כל משפיע טוב לאחרים.

אורן: למה מזה דווקא הוא נהנה?

כי כך אתה דומה לו. כי הוא עושה כל הזמן רק השפעה טובה לאחרים. אנחנו לא מגלים את זה מפני שבעצמנו אנחנו כאלו שלא רואים את זה.

אורן: אמרת קודם שהאדם כולל בתוכו דומם צומח וחי, זה אומר שכל החיות למשל הן בתוכי?

רצונות. האדם כולל הכול.

אורן: מה הכי חשוב לדעת בינתיים פרקטית מהמושגים האלה של "טומאה" ו"טהרה"?

פרקטית, אם אנחנו מפעילים את עצמנו לטובת בני האדם והטבע בכלל ודרכו לבורא, זה נקרא "טהרה" ואם ההפך זה נקרא "טומאה".

(סוף התוכנית)