חיים חדשים

שיחה 626

יום כיפור – מימוש עצמי וחברתי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.09.2015 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר על יום כיפור. יום כיפור מגיע פעם בשנה, וכמו שאומרים הוא "תופס את כל הבמה", זה היום הכי משמעותי בשנה כאן בישראל. על כל פנים ננסה להתעמק בו קצת יותר מהרגיל ולקחת תובנות שישרתו אותנו אולי לכל השנה כולה.

טל: יום כיפור הוא באמת יום של שקט כלכלי, תקשורתי, ואין כדוגמתו בכל העולם. זה יום באמת מפליא כמה החברה הישראלית נותנת לו איזה קונצנזוס. סקר משנת 2014 הראה ש60% מהישראלים יצומו, כל היתר יוותרו או שהם מתלבטים, אבל מה שבטוח יש אווירה מיוחדת ביום הזה.

קראתי מאמר שמברר איך זה יכול להיות ולמה הישראלים כל כך אוהבים את היום הזה, את הצום שבו, את השקט שבו. והתשובות שעלו שם, שהיום הזה מאפשר לך לחשוב, להיות עם עצמך, לערוך חשבון נפש, אולי לחפש קצת רוחניות, משהו קצת פנימי יותר, עמוק יותר. ולטובת כולנו, שהולך להיות לנו שוב יום כיפור, יום שלם בשקט הזה שיהיה, רצינו לשאול איך אפשר לנצל את היום הזה בצורה קצת יותר משמעותית השנה, שיהיה בו איזה עומק אישי, כל אחד בחוויה האישית שלו, ואולי אפילו זה יתן איזו השראה לשנה הקרובה.

זה יום מיוחד, מורגש בעם. לא שהוא מיוחד בגלל שיש מזג אוויר אחר, או כוח אחר בעולם שאנשים לא מרגישים, אלא זה יום מיוחד כי אנשים עושים אותו כך יום מיוחד. הוא לא נוחת מהשמים. אם אדם לא היה יודע לפי לוח השנה שזה יום הכיפורים, הוא לא היה מרגיש אותו. אבל כשאנחנו עושים אותו כך, אז הוא באמת הופך להיות מיוחד.

פעם הייתי בראש השנה במנהטן, ועוד פעם הייתי בפורים בצ'כיה במקומות יהודיים, וכשיצאתי לרחוב התרגזתי. הרגשתי שזה לא כמו בארץ ישראל, כאן עושים משהו מיוחד מכל החגים האלו, על אחת כמה וכמה ביום הכיפורים. יום כיפור זה יום של חשבון נפש, זו מחשבה, זה יחס, האדם מרגיש שהוא איכשהו נוגע בנשמה שלו. וכל אחד משתדל, עד כמה שהוא רגיל, מסוגל, איך שחינכו אותו להיות במשהו קצת יותר טוב, יותר רך, יותר רגוע מהימים האחרים.

אני יודע שיש כאלה אנשים שמכינים לעצמם אוכל וסרטים מראש וכן הלאה, ובכל זאת, עם כל זה הם לא היו מוותרים על יום כיפור כזה. אני חושב שאנחנו בכל זאת, צריכים להבין את מהותו של יום הכיפורים. הוא מגיע לכל אחד ואחד, וכל אחד ואחד חייב לעשות איתו חשבון נפש שלו אישי, אבל מענין שאין לעשות לבד חשבון נפש. אני לא יכול להגיד שאני עושה חשבון נפש עם הכוח העליון, עם הא-להים, עם בורא עולם, עם הקדוש ברוך הוא, לא חשוב איך לקרוא לזה.

יום הכיפורים הוא יום של דין, שהאדם צריך לדון את עצמו אחרי שהוא החליט בראש השנה. ובראש השנה הוא החליט אחרי הסליחות, שהוא באמת צריך להגיע למימוש עצמו בחיים. ודווקא השנה הוא מברר את זה ומתקרב לזה, בהתאם לזה שיש כוח עליון, כי ראש השנה זו מלכות, זה מלך. ואנחנו אומרים שיש כוח עליון בעולם שלנו, שהוא מטפל בהכל, הוא עושה את הכל, זה כוח הטבע הכללי. הא-להים בגימטרייה זה הטבע, ולטבע הזה יש לו תכנית, ויש לו סדר. ולכן הוא ברא אותנו ומפתח אותנו, אנחנו נמצאים ברשת של חוקי הטבע, והרשת הזאת קושרת אותנו מכל הצדדים ואנחנו אפילו לא מבינים עד כמה שאנחנו מטופלים. כמו תינוק, שהוא לא יודע עד כמה שמטפלים בו. שיש מפעלים שעובדים בשבילו, ומטבח לאכול ולרחוץ וכל מה שיש. הוא לא מבין, הוא לא יודע את העולם הזה. הוא יודע אמא, הוא צועק, ואז משהו נעשה. אבל חוץ מזה הוא לא יודע כלום.

כך אנחנו. אנחנו מכירים את העולם הקטן שלנו על פני כדור הארץ, חוץ מזה כלום. אבל שיש מערכת כוחות אדירה שהיא מכינה ומטפלת בנו, ובסופו של דבר היא מביאה אותנו לאיזה מצב, את זה אנחנו לא יודעים, זה נסתר מאיתנו.

וחכמת הקבלה מגלה לנו את התהליך הזה בעצמו, את הכוח עליון שמטפל בזה, אנחנו צריכים ממש לגלות את הכוח העליון בעצמו, להוציא אותו מהנסתר לגילוי, ושהעולם שלנו יתרחב. אנחנו בעצם צריכים לבטל את הגבולות של הבועה הזאת שבה אנחנו קיימים ולראות את כל העולמות יחד. כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". וזה בעצם תפקיד האדם בעולם הזה.

טל: זה המימוש שאני מדברת עליו?

זה מימוש האדם. והמימוש הוא שהאדם מגלה את כל העולם הנצחי שבו הוא קיים, ולא את העולם הקטן שלנו זמני, נפסד כזה, עלוב כזה, וממש מכל הצדדים חסר, אנחנו צריכים לגלות את העולם, "גן עדן" מה שנקרא, שהוא ממש העולם הנצחי והשלם.

ואיך אנחנו מגלים את זה? אנחנו מגלים על ידי זה שאנחנו פותחים את עצמנו לעולם הגדול הזה החיצון. וחכמת הקבלה, וגם התורה, כי חכמת הקבלה היא פנימיות התורה, כך היא נקראת, "תורת אמת". פנימיות התורה מגלה לנו שסך הכל האדם צריך להגיע למצב שהוא מתעלה מעל הטבע שלו האגואיסטי ומתחיל להתחבר עם אנשים אחרים, מבטל את הגבולות בינו לבין האחרים, ובזה אנחנו גם מבטלים את הגבולות בין העולם שלנו לעולם העליון, לעולם החיצון, העולם הנצחי.

הכל תלוי בביטול היחס שלנו לעצמי ולאחרים. אם אני מתקרב למצב שאני מתייחס לאחרים כמו לעצמי, אז אני בזה מבטל את הגבולות, אני מתחיל לראות מעבר לגבול הרגיל שלי. זה לא פשוט, אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות זאת, אבל המקובלים מדור לדור עושים את זה. ואז יוצאים לעולם החיצון. חכמת הקבלה מדברת על זה שאנחנו חייבים להגיע למימוש הזה, כי יש עלינו חובה, יש עלינו ממש בעיה שאנחנו צריכים לפתור.

הבעיה היא פשוטה. שעם ישראל, שאברהם אבינו ייסד אותו, מכל הבבלים שהגיעו אליו לפי הכרוז שלו. והוא הסביר להם ש"ואהבת לרעך כמוך" זה חוק שאפשר לעלות למעלה ממגדל בבל, למעלה מהכישלון הזה שהיה אז, המשבר הזה שהיה אז. ואנשים הפסיקו להבין זה את זה, בלל שפות, הם הרגישו שאיש לא מבין את רעהו. ואברהם מצא את הפתרון, ובכוונה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא מבינים זה את זה, כדי למצוא איך לשבור את המחיצות בינינו. ובחיבור בינינו, שאנחנו מתחברים בינינו לפי הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו בונים בינינו קשר כזה הדדי, אנחנו מתחילים דרך הקשר הזה לראות ולהרגיש את החיים שלנו נצחיים ושלמים.

והקבוצה שהוא ייסד לפי הכלל הזה, "ואהבת לרעך כמוך", היא נקראת עם ישראל. זה בעצם העם. והעם מסודר ונעשה לעם, כמו שכתוב "אתם נעשיתם היום לעם", ולפני כן זו היתה סתם קבוצה ועכשיו נעשינו לעם, על ידי זה שקיבלנו על עצמנו את החוקים האלו של "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "כל ישראל חברים", ערבות, חיבור וכן הלאה.

כשאנחנו מבטלים את כל הגבולות, את המחיצות בינינו, אז אנחנו מגיעים לעם אחד. ולכן אז אנחנו עם, מגיעה לנו חלקת אדמה שנקראת "ארץ ישראל", לעם ישראל. וכך הגענו למקום הזה, איפה שנמצאים היום לפני 3000 שנה, אחרי שהחלטנו שאנחנו רוצים להיות עם.

ובמשך הזמן הפסקנו להרגיש את עצמנו כעם, ולכן נזרקנו מארץ ישראל, כי אנחנו כבר לא "עם ישראל". "עם ישראל" קיים רק בפנים, רק כשהוא סגור, רק כשהוא מחובר. אם אנחנו לא מחוברים אנחנו בבלים. ואחרי 2000 שנה בכל זאת על ידי הרבה צרות ובעיות, קיבלנו הזדמנות לחזור לארץ ישראל, אפילו שאנחנו לא עם ישראל, כמו שכותב בעל הסולם בספר שלו "הדור האחרון" ובעיתון שלו "האומה". אז הוא כותב שאנחנו קיבלנו הזדמנות לחבר את עצמנו בחזרה להיות עם ישראל בארץ ישראל, ואם אנחנו לא מממשים את זה, אז ההזדמנות הזאת נגמרת, מסתיימת, ואנחנו שוב נצא לגלות.

ובינתיים אנחנו נמצאים כאן בארץ ישראל ולכן עלינו לעשות חשבון מה אנחנו צריכים לעשות. וביום הכיפורים יש לנו לזה דווקא רמז מאוד מיוחד, שהוא נקרא "מפטיר יונה". זה סיפור על יונה הנביא, ודאי יהודי, שהוא קיבל משימה מהבורא. "יונה" זה נקרא אדם שכבר הגיע למצב שהוא מגלה את הכוח העליון, כאילו מדבר עימו, והבורא אומר לו, "אתה צריך ללכת לנינווה, עיר של גויים, לא יהודים, שהם שם עושים כל מיני בעיות וצרות וממש כל מה שרק אפשר לעשות לא יפה ולא טוב, כך הם עושים. ואתה צריך להחזיר אותם בתשובה".

"להחזיר בתשובה", זאת אומרת לאהבה, לחיבור. ובעצם זה היה מובן לנו שאנחנו צריכים להיות אור לגויים עוד מימי אברהם. למרות שאנחנו קבוצה קטנה מבבל, שאנחנו הגענו לאיחוד בינינו להיות עם ישראל שיצא מבבל לארץ כנען, אבל היה לנו ברור שאנחנו צריכים לחזור לבבל וגם את כל הבבל לחבר יחד. אנחנו יוצאים מהם רק כדי ללמוד איך להתחבר, אבל אחר כך אנחנו חוזרים, הקומץ הקטן מכל הבבל, ועובדים על כל הבבל. כמו שאברהם אבינו עבד עלינו, אנחנו נקבל ממנו את השיטה ונעבוד על כל הבבל, שנביא את כולם לחיבור, לאיחוד. זה נקרא להיות "אור לגויים", לאלו שעדיין נמצאים בניתוק ביניהם.

ויונה קיבל את המשימה הזאת. זאת אומרת, הוא שמע מהבורא, אבל לא רצה לקיים את זה וברח. הוא עלה לאוניה, והאוניה נסעה בים והתחילו בעיות בים. גשם, רוח, גלים והכל, סערה גדולה מאוד ואז אלו שנמצאים באוניה, היו שם רק מלחים מאומות העולם, הם הבינו שבגלל היהודי הזה קורה משהו, הם שאלו אותו מה לעשות, והוא ענה, "זה בגללי, אין מה לעשות". ואז הם זרקו אותו מהאוניה בהסכמתו. כי הוא הבין שהכל בגללו ושהוא חייב, לפחות בצורה כזאת, להציל מה שאפשר להציל איפה שהוא נתקע.

זאת אומרת, הוא כבר קבל על עצמו את המשימה הזאת של הבורא, שבגללו אנשים סובלים ויכולים למות ואפילו בחיים שלו הוא חייב לפחות עכשיו להציל אותם. ואז הוא אמר להם, "זה בגללי תזרקו אותי מהאוניה ואז הים יירגע". זורקים אותו מהאוניה וגם לא ברצון, הם לא רצו לעשות את זה, מאין ברירה הם זרקו אותו מהאוניה. ואז בלע אותו הדג, הסיפור הידוע ואז הוא נמצא בתוך הדג שלושה ימים. הוא חשב מה לעשות, כי באמת זה לא טוב מה שהוא עשה, איך יכול להיות שהוא הלך נגד תכנית הבריאה, כי הבורא ברא את האנושות כדי להביא אותה לגילוי העולם הנצחי ויפה, לגן עדן של כולם.

ולכן הוא מתחרט מאוד על כך שהוא ברח מהמשימה שלו ואז מגיע הדג הגדול ומביא אותו לחוף הים ויונה יוצא בדיוק ליד העיר נינווה, הדג מביא אותו לשם. יונה הולך לנינווה ומספר להם, איך צריכים להתייחס זה לזה, שורה עליו רוח א-לוהים ויש לו כוח להסביר את זה לבני אדם. ואז כולם שם מתחילים להיות אנשים טובים, מתחברים ביניהם וכל המריבות, רציחות, שקרים וכל מה שהיה ביניהם הכל נפסק והעיר הופכת להיות לעיר יפה, טובה, משגשגת יפה וטוב וכל תושביה משיגים את הבורא ומגיעים לשלמות ונצחיות.

המפטיר יונה, זו הפטרה מאוד מיוחדת, כי כך זה לפי המסורת שלנו, אנשים משלמים על זה הרבה מאוד כסף כדי לעלות למפטיר יונה. כי יש כאילו שמועה כזאת שזה מביא לאדם כל טוב. ובאמת, אם עם ישראל היה מממש את המשימה הזאת כלפי אומות העולם, וכלפי עצמו קודם כל, זאת אומרת להבין את המשימה שיש עליו, שהוא חייב להיות מסוגל למסור לכל העולם דוגמת החיבור היפה, אז כל העולם היה נרגע, כל העולם היה גם מתחבר יפה והיינו מגיעים לטוב, לחוף המבטחים.

אז הכל תלוי בעם ישראל, איך שהוא מתנהג, קודם כל שיהיה בתוכו רוגע, שקט, שלוה, אהבה, חיבור ושהוא יהיה דוגמה לכל האומות העולם, להיות אור לגויים. את זה בעצם מלמד אותנו יום הכיפורים. ואם אנחנו נעשה את זה, אז באמת כל העולם יגיע לפורים. ויום הכיפורים, "כי פורים", אז אנחנו כבר נגיע לפורים, כי שם זו שמחה משתה יפה, הכל. וכולם מגיעים למצב שאין הבדל בין עולם הזה לעולם העליון, כולם חיים חיים נצחיים ושלמים והכל תלוי בעצם רק בעם ישראל שיקבל עליו את המשימה הזאת וילמד מחכמת הקבלה איך לממש אותה.

טל: התחלנו באמת לדבר על עצמנו. אנחנו הולכים להיות יום שלם במחשבות, הבירור הפנימי של כל אחד ואחד.

זה בעצם צריך להיות הכיוון של המחשבות.

טל: בדרך כלל כשאדם חושב על המימוש העצמי שלו, אז הוא חושב בריבוע הקטן שלו עם המקצוע שלו, היעוד שהוא קובע לעצמו, וכאן אתה מדבר על משהו הרבה יותר רחב.

לא חלילה, לא מדובר על להצליח בשום דבר, אלא להצליח במקור ההצלחה. שום דבר לא יעזור לנו לפתוח את עצמנו לחיים טובים. אנחנו רואים מה שקורה באירופה, אנחנו רואים מה שקורה במזרח התיכון עם האביב הערבי. אירופה, שכולה עוד מעט מתפרקת, מתפוצצת ומגיעה לחשבונות מאוד קשים, קודם כל עם כל המהגרים שמגיעים אליהם שם וגם ביניהם, בין כל המדינות. השוק הזה האירופאי עומד להתפוצץ, להתנפץ ממש כך שכל העולם ירגיש את השרידים האלה שיעופו לכל מיני כיוונים.

יש כאן בעיה. בסופו של דבר אנחנו יודעים שאם רע לעולם, אחרי כל מיני בירורים וחשבונות, הוא מגיע לחשבון אחד. עם ישראל אשם. היהודים אשמים. אנחנו מתקרבים לזה, ואין לנו אפילו ספק שזה יקרה. אנחנו כבר ראינו את זה בעבר ורואים כבר דברים האלה שמתחילים כבר עכשיו, בהווה. ולכן כדאי לנו כמה שיותר מהר ללמוד מהמפטיר יונה לממש את עצמנו ואת כל העולם מה שהבורא, הכוח העליון מוסר לנו, מחייב אותנו, מציע לנו לעשות.

טל: באמת השנה עם ישראל בעצמו עבר כל מיני טלטלות. התגלתה שנאת חינם בחברה שלנו, היו כל מיני פשעי שנאה שדוברו בתקשורת. זאת אומרת, אנחנו גם נמצאים באיזה מקום אחר קצת השנה מבשנים אחרות.

אנחנו מתחילים להכיר שאין בינינו קשר ולא יכול להיות, אלא לצערנו רק על ידי צרות חיצוניות, שמגיעות אלינו אנחנו מתחברים. בדיוק כמו בסיפור יונה.

טל: אני מניחה שזה משל כל הסיפור הזה.

כן, זה לא סתם הוא נחשב סיפור קדוש, הוא נמצא בתנ"ך. ואנחנו חייבים לממש אותו.

טל: ומה הקשר שלי יש, לכל אחד מאתנו, לכל החזון הגדול הזה, לסיפור הזה הקדוש? איך כל אחד ואחד מאתנו יכול למצוא את עצמו בכזה סיפור?

קודם כל למצוא את הקשר בינינו ואיך להתקשר בינינו. אז יש לנו שיטה, שהיא ברורה, שהיא מדויקת, והיא נמצאת פרושה לפנינו. אנחנו משתדלים לממש אותה יותר ויותר מיום ליום, בלימוד ובמימוש שלנו הפרקטי בעשיריות ואנחנו משתדלים לעשות בכל העם וגם מחוץ לכל העם, בכל העולם. קודם כל עם היהודים ודרך היהודים עם אומות העולם ונקווה שאנחנו בזה נגיע למצב שאנחנו נעצור את ההתדרדרות הזאת. אבל צריכים להבין שאם קורה משהו לא טוב בעולם, זה עקב הרשלנות שלנו עדין בלקיים את הקשר בינינו ולהביא אותו לאומות העולם.

טל: אז על מה הייתי ממליץ לי לחשוב במהלך יום הכיפורים השנה?

על סיפור יונה. זו החובה שלנו. זו הפסגה של כל יום הכיפורים.

טל: לקרוא אותו ומה לחשוב לגביו?

שכדאי לנו לשלם את כל הכסף, זאת אומרת, כל ההשקעה שלנו היא כדי לקנות, זאת אומרת, לממש את הסיפור הזה בפועל בחיינו.

טל: איך יונה הגיע למסקנה שהוא אשם בכל? איך אנחנו יכולים להגיע למסקנה כל כך קשה?

רק מתוך הסבר מחכמת הקבלה. וגם מהתנ"ך, מכל התורה, אבל שם מדובר בצורה כזאת שקשה לאדם לראות את זה. ואפילו אם הוא רואה את זה בסיפורי חז"ל ובכל מיני דברים, זה עוד רחוק ממימוש. היצר הרע שלנו הוא כל כך קשה, הוא כל כך בוער, שהסיפורים האלה לא עוזרים. רק אם אנחנו מתחילים להתחבר בינינו, כמו שאנחנו בנינו את זה גם בישראל, גם מעל מאה מדינות בכל העולם שקיימים החוגים שלנו. אז אנחנו בונים כאלו גרעינים, זורעים זרע בכל מקום ומקום, שממנו יכול להתפתח יותר ויותר קשר בין בני אדם ומלמדים בזה את החברים שלנו בכל מקום. אני מאוד מקווה שאנחנו נספיק לעצור את המגמה השלילית ואף להפוך אותה לחיובית.

אורן: אז ביום כיפור הזה, על מה אתה ממליץ לאדם מישראל לחשוב?

על כך שאנחנו חייבים להתחבר בינינו ולא רק לזה שיהיו לנו כאן חיים טובים, בטוחים ומשגשגים והכל, אלא שאנחנו גם צריכים להביא את זה לכל העולם. ממש ביום הכי קדוש בשנה, אנחנו שומעים מהא-לוהים את המסר הזה.

(סוף השיחה)