חיים חדשים

שיחה 1114

אמנות החיבור בטבע

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.5.19 – אחרי עריכה

אורן: מס' התוכנית שלנו היום הוא 1114 והנושא הוא "אמנות החיבור". הרב לייטמן מדבר הרבה על חיבור, חכמת הקבלה בכלל מדברת הרבה על חיבור, ננסה לפצח קצת את המילה הזאת ולרדת לעומקה, מהו אותו חיבור. נעשה זאת על ידי התבוננות על הטבע, כי בטבע מתרחשים כל הזמן המון חיבורים, ננסה לבחון אותם בזווית חדשה כדי ללמוד כל מיני דברים חשובים לחיים שלנו, תהיו איתנו.

יעל: הטבע שלנו מורכב כולו מחיבורים של כל מיני חומרים, של כל מיני מולקולות. אנחנו רואים את זה סביבנו בכל מקום. גם אנחנו בנויים מאותם חומרים ואותן מולקולות בחיבורים כאלה ואחרים. וכשאנחנו מסתכלים סביבנו אז אנחנו רואים גם חיבורים מכל מיני סוגים. אנחנו רואים חיבור של מילים למשפט, אנחנו רואים חיבור של פרודוקטים לתבשיל, אנחנו רואים חיבורים של פריטים לחלל מעוצב, ואנחנו יודעים שכאשר הדברים מתחברים נכון, זה נותן לנו הרגשה טובה, זה יושב טוב, וכשזה מתחבר לא נכון, אז או שמורגשת חוסר הרמוניה, או שהמשפט עצמו הוא משפט שמדובר בצורה לא נכונה.

על כל הדברים האלה אנחנו נרצה לדבר היום כדי להבין את הבסיס של המונח "חיבור" שאתה מדבר עליו כל כך הרבה והפעם לנסות להבין אותו מהעולם של הדומם, של החיבור בטבע.

הטבע מורכב מהמון המון תרכובת, כבר לפני עשר שנים היה ידוע על מעל לשלושים מיליון תרכובות שונות, שזה באמת מספר מטורף. ואני רוצה לפתוח בשאלה, איך דברים מתחברים? מה מחבר בין חלקים שונים בטבע, בין חלקיקים, חומרים, מה יש בעצם בחיבור ביניהם?

הכול נובע מהחיבור העיקרי, המרכזי, היחיד, שזה הקשר בין הבורא לנברא, שהם שניהם הפוכים זה מזה בטבע, ואין מה שיכול להיות יותר רחוק זה מזה. אבל יחד עם זה, מטרת החיים, מטרת הבריאה, מטרת ההתפתחות שלנו, שאנחנו נגיע לחיבור למעלה מההבדלים.

זאת אומרת, אנחנו רחוקים לגמרי, אין משהו שיכול לקרב אותנו זה לזה, כי הטבע של הבורא זה לתת והטבע של הנברא זה לקבל וההופכיות היא גמורה. אבל יחד עם זה, כדי לתת יכולת לנברא להתחבר, הבורא החדיר בתוך הנברא חלק ממנו שנקרא "ניצוץ", או "נקודה שבלב", משהו מהטבע שלו, טבע של השפעה, טבע של אהבה וחיבור. ואז הנברא, שאומנם לפי טבעו המקורי הוא כולו כולו הפוך מהחיבור, ולא מרגיש ולא רוצה ודוחה [את החיבור], [אבל] כך כל אחד בפני עצמו, יש לו משהו בפנים שדוחף אותו לחיבור וזה מה שנקרא, "חלק א-לוה ממעל".

ואז לפי זה אנחנו רואים עד כמה שיש לנו חומרים שמתחברים ובתנאים מיוחדים. יכול להיות שאנחנו צריכים לחמם אותם, או לקרר אותם, או לסובב אותם בלחץ, או כל מיני דברים [אחרים], אבל יש בכל זאת יכולת להתחבר לדברים שונים, לאלקטרונים, לאטומים וכן הלאה, מפני שזה נובע מהכוח העליון, שהוא רוצה שהנבראים יתחברו עימו ולכן החדיר בהם כבר את התיקון שלו, את הרצון להשפיע שלו. ואז הרצון להשפיע שיש בנברא, כי כל נברא הוא רצון לקבל, נותן לנברא יכולת להתחבר עם האחרים, לפתח את הרצון להשפיע ולהתחבר לאחרים.

ואז יוצא שהפעולות האלו שהבורא עושה עם הנבראים, זה סך הכול פעולות החיבור, אין יותר מזה. כי הבורא שהוא כוח השפעה, משפיע על אותו ניצוץ שיש בכל נברא ונברא ומחייב אותו בזה לפתח את תכונת ההשפעה, היחס להשפעה, להתקדם בהשפעה ובחיבור עם האחרים. וכך הנבראים בכל הדרגות הגשמיות והרוחניות שלהם, דומם, צומח, חי ומדבר מתחברים.

אנחנו יודעים שבמפץ הגדול היקום שלנו התחיל ממימן, מהליום וכן הלאה ואחר כך התחילו להתחבר יותר ויותר חלקיקים לגושים, עד שאנחנו מגיעים למצבים שאנחנו רואים את החלל מלא גושים, גופים, מחוברים בכל מיני צורות.

ובגופים האלה יש מלא תרכובת, לפי טבלת היסודות של החומרים. והחומרים האלה הם גם מורכבים. גם האטום מורכב, ואם אנחנו נכנסים יותר לתוכו, אנחנו רואים גם שם אין סוף לעומק, למורכבות ולחלקיקים.

אבל כל הדברים האלה הם פועלים בצורה שהטבע, הכוח הכללי של הטבע, מחייב אותם לחיבור ואז מתחברים חלקים או יסודות של הטבע ובונים מזה מים, כל מיני מתכות, כל מיני גזים וכן הלאה בסוגי החומרים. ובכל זה הטבע עושה עלינו את הפעולות שלו בלי לשאול אף אחד. גם הגוף שלנו כך מורכב מהרבה מאוד רמות.

ומה שקורה הלאה, שהטבע שמתפתח כך מגיע למצב מאוד מיוחד, הוא פועל לא רק ברמות של דומם, צומח וחי, שאת זה אנחנו רואים בטבע בשלושת הרמות האלה והחיבור שבהם ובחיבור שביניהם, אלא הוא פועל גם ברמה הפנימית שלנו בדרגת האדם, היינו ברצונות שלנו, במחשבות שלנו.

הרצון והמחשבה זה שני דברים שיש בנו, ויש גם בדרגת החי ובמשהו בדרגת הצומח ואפילו בדרגת הדומם. אבל בדרגת האדם הרצונות והמחשבות מגיעים למצב, שאנחנו מחויבים לעשות משהו למעלה ממה שהטבע מסדר לנו ודוחף אותנו לזה, מה שנקרא "למעלה מהאינסטינקטים שלנו".

החיבורים ישנם בכל מיני צורות הטבע, ואנחנו מגלים היום, שכל הצמחים מחוברים יחד בצורה תת קרקעית בכל העולם, וכל צורות הדומם, הצומח והחי גם הם מחוברים ביניהם וחיים באיזה מצב אקולוגי כזה של ההתכללות זה בזה. וגם אנחנו חיים בזה, אומנם שמקלקלים את כול החיבור הזה על ידי האגו שלנו, אבל גם שייכים לאותו קשר שיש בין כולם.

אבל יש עוד סוג של קשר שאנחנו חייבים לבצע, שהוא למעלה מהטבע. וסוג הקשר הזה הוא למעלה מהטבע, הכוונה היא למעלה מהאגו שלנו, כי אנחנו מנוגדים לטבע ולא רוצים חיבור למען החיבור, אלא אנחנו רוצים חיבור למען הרווח הפרטי. זאת אומרת אנחנו מנוגדים לפי הטבע שלנו לחיבור.

וכאן אנחנו נמצאים בניגוד לטבע. כי הטבע כולו נמשך לחיבור, ואם אנחנו נראה את ההתפתחות הכללית של הטבע, אז אנחנו יכולים להגיד, שמטרת הטבע להיות בחיבור שלם בכל החלקים והאדם מנוגד לזה. כל אחד רוצה לעצמו, לא מקבל את החוק הכללי של הטבע האינטגרלי, גלובלי, שכולנו נהייה מחוברים יחד, עוזרים זה לזה ומשתתפים זה עם זה כגוף אחד. אנחנו רואים שכנראה שהטבע דוחף אותנו לזה, אבל האדם בכל כוחו האגואיסטי מתנגד ולא רוצה את זה.

וכאן אנחנו ממש נמצאים כנגד חוק הטבע. ולכן אנחנו רואים עד כמה שאנחנו סובלים מזה ושיש בתוך האדם משהו שהוא גם שייך לטבע שלו, אבל מנוגד לטבע, ומנוגד לטבע זה האגו שלו.

ואז יוצא שכל צורות הטבע, הדומם, הצומח והחי בכל היקום נמשכים זה לזה, נמצאים אומנם במאבקים ביניהם, אבל זה לפי חוקי הטבע. מה שאין כן האדם, הוא נמצא בניגוד ממש לכל הצורות הקודמות שלו והוא רוצה לשלוט בכל, ידו בכל ויד כל בו ומזה הוא סובל.

וכאן באה חכמת הקבלה ואומרת, שדווקא בהשתתפות שלנו עם כל חלקי הטבע בחיבור, אנחנו צריכים לרכוש את אמנות החיבור. ואם נדע איך להתחבר נכון עם כל פרט ופרט שבמציאות, ובמיוחד בין בני האדם, אז אנחנו בזה נגלה את החוק הכללי, החוק האינטגרלי של הטבע, חוק החיבור הכללי, הגדול, שעוטף את הכול, עוקף את הכול, ממש תופס את כולם, את כולנו, ואין יותר מזה.

ולחוק הזה, לקיום שלו, להכרה והבנה שלו אנחנו צריכים להגיע. זאת אומרת להגיע לחיבור השלם בין הדומם, הצומח, החי והאדם, ובמיוחד בין כל בני האדם, זו מטרת ההתפתחות שלנו כמה שאנחנו מבינים את זה בינתיים.

יעל: אנחנו רוצים לחזור אחורה, נתת לנו את כל הרמות של החיבור החל מרמת הדומם ועד לרמת האדם והאנושות כולה, אנחנו רוצים לחזור אחורה להתחלה לרמה של הדומם ולהבין שם. כשדיברת על נבראים דיברת על כל הרמות בטבע.

כן. דומם, צומח, חי, מדבר.

יעל: מה דוחף למשל את צורת הדומם להתחבר אחת עם השנייה, חומר עם חומר, מולקולה עם מולקולה, חלקיק עם חלקים?

זה החוק הכללי כדי להביא את כל המציאות, את כל הטבע, לחיבור הכולל.

יעל: מה יש בחיבור בין שני חומרים למשל, מה הדבר שמדביק ביניהם, שמושך אותם?

כוח החיצון. אנחנו רואים שאחרי המפץ הגדול, כבר בתחילת הזמן, כי לפני זה לא היה זמן ואז התחילה יצירת הזמן, כבר לפי יצירת הזמן התחילו להתחבר כל מיני גזים, במיוחד הליום, והם התחילו להתחבר לפי שקיבלו דחף. יש איזה כוח חיצון שהוא לא גשמי, אלא ממש רוחני, כמו שכל המפץ הגדול זה מעבר מרוחניות לגשמיות, ובזה אנחנו רואים שישנו כוח חיצון כללי שהוא מחזיק בתוכו את כל הבריאה, בתוכו נעשה המפץ הגדול, בתוכו [נעשית] התפתחות החומר והחומר הזה מתפתח עד שמגיע לדרגות של האדם והפנימיות של האדם. אלה כבר דרגות רוחניות, כמו שכתוב הכול בא מהדומם. וזה הכוח החיצון, זה כוח הבורא, שהוא החוק הכללי של הטבע שהכול חייב להיות בחיבור השלם. למה הבורא עשה את זה שאנחנו בהתפתחות שלנו מגיעים מניתוק השלם לחיבור השלם?

יעל: איפה הניתוק השלם?

הניתוק השלם, שאין אפילו חלקיקים עד שהם נוצרים, גזים ואחר כך חלקיקים, אטומים וכן הלאה. ויש בזה כוונה עמוקה מצד העליון שהוא רוצה שאנחנו נשיג את מהות החיבור, שדווקא על ידי החיבור בין כוחות מנוגדים, בין חלקיקים מנוגדים כמו באטומים נגיד, אלקטרונים, פוזיטרונים, פלוס מינוס, אנחנו מתחילים להשיג דרגות יותר מתקדמות של החומר, ואחר כך משיגים דרגות המתקדמות של הכוח, ואחר כך משיגים את הדרגות העליונות שמעלינו ברוח, אלה הכוחות שמנהלים אותנו.

לכן באמנות החיבור שאנחנו רוכשים יש לנו מה ללמוד מהטבע הגשמי שלנו דומם, צומח, חי, ובזה אנחנו בעצם עוסקים, כל המדע שלנו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, כל מה שיש, ברפואה, בחיים שלנו, בחברה, זה סך הכול כדי ללמוד איך אנחנו מחוברים, חלקים אלמנטאריים ויותר מורכבים, ואחר כך צורות הטבע, דומם עם הדומם, דומם עם צומח, צומח עם חי וכן הלאה כולם יחד.

ואחר כך איך האדם עם הפנימיות שלו שזה תכונות האופי, היחס לעצמו, לחיים והכול, כל הדברים האלה, איך הם גם נכנסים למורכבות לחיבור ביניהם ועד כמה ששולט בזה הכוח העליון, והאדם מגיע למצב שהוא מבין שכל החיבור הוא גם בין האטומים, בין החלקיקים שהם מנוגדים זה לזה, איך יכול להיות שהם מתחברים, כי יש איזה כוח עליון שהוא קובע שהם חייבים להיות מחוברים, הוא מנהל אותם, ודאי על ידי חוקים יותר פרימיטיביים ושייכים לטבע הדומם, צומח וחי.

אנחנו רואים את זה, ככה מתקיימים כולם, ככה מתקיים הגוף שלנו על ידי שילוב חומרים, שאין ביניהם מלכתחילה שום קשר, שהם נכנסים לקשר על ידי הכוח העליון שדוחף אותם להתקשר, ולכן על אף שהם מנוגדים, הם מתחברים ביניהם וכך מתקיימים. אנחנו רואים בהתפתחות המציאות שלנו, של החברה האנושית שבהתחלה זה היה בדרגת הדומם, אפשר להגיד דומם של האדם, כשהאדם היה חי לפי דרגה פרימיטיבית מאוד, שהיה תלוי באחרים במשפחה שלו לפני מאות, אלפי שנים, והיו חיים בצורת משפחה. אחר כך הם התחלו לחיות בצורת עבדות, כי הם התחילו להבין שיש חיבורים אחרים, למעלה מהרצון.

יעל: אתה אומר שעבדות זה למעלה מהמשפחה, שזה החיבור הכי פרימיטיבי, למה?

וזה החיבור הכי נכון וטבעי, כי הם נמשכים זה לזה מפני ששייכים עדיין לגוף החי. אבל עבדות זה כבר לא בגוף החי, זה כבר בגוף המדבר. בחיות אין עבדות.

יעל: אז זה כבר המצאה של האדם?

המצאה של האדם וזה נגד הטבע של השני, שאני מעביד את השני והוא הופך להיות תחתי, זה חיבור נגד הרצון.

יעל: אז המשפחה שזה החיבור הטבעי אתה אומר זה ברמת דומם, זה החיבור הכי בסיסי שיש. אחר כך, מה ברמת הצומח שזה כבר רמת התפתחות של הרצון?

כן, נגד הרצון של אחד ובעד הרצון האגואיסטי של השני, זו תקופת העבדות. אחר כך באה לנו תקופת הפיאודליזם, שהעבד הזה מקבל יחסית חופש, יש לו בית, משפחה, אולי חלקת אדמה, אבל הוא שייך עדיין לאדון. וזו תקופת הפיאודליזם.

יעל: ומה יש שם ברצון שהוא יותר מפותח מאשר ברצון של עבד?

אל הרצון המפותח אנחנו צריכים להתקשר בצורה אחרת, לא כדאי לי להחזיק אותו כעבד, כדאי לי להחזיק אותו כווסל, כמישהו ששייך לי, נמצא תחתי אבל יותר חופשי, כי אני רואה שעל ידי זה שהוא יהיה יותר חופשי יהיה לי יותר כדאי, יש לי ממנו תועלת יותר גדולה.

יעל: זה אתה אומר מהצד של האדון.

כן.

יעל: ואני שואלת מהצד של הרצון.

זה הרצון עושה את כל השינויים הללו.

יעל: אצל האדון ומה עם הרצון של הווסל?

נותנים לו חופש יחסי כדי שיתקיים וישרת את האדון שלו, שבצורה כזאת האדון יכול יותר ליהנות.

יעל: אז אתה אומר, הבן אדם מתפתח ויש לו יותר ויותר רצון להשתמש בצד השני בצורה יותר ויותר אגואיסטית, זה העניין?

ודאי שזה יותר אגואיסטי. יש לו יותר רווח להיות בפיאודליזם מאשר להיות בעבדות. יותר רווח אחר כך להיות בקפיטליזם מאשר בפיאודליזם. למה? התוצרת שהוא יכול לקבל, איך שהוא יכול לממש את השליטה שלו על אדם זר, היא יותר גדולה. זאת אומרת, למה כדאי לי להיות קפיטליסט ולא פיאודל ולא אדון לעבד, מפני שאני בצורה כזאת בהתאם לאמצעים, בהתאם לצורות החיים, עם יותר מכונות וכן הלאה, כמו שאנחנו עושים, בצורה כזאת כדאי לי לחיות כי אני מקבל ממנו יותר תועלת.

יעל: האם אתה אומר שזה משתלם לי יותר בסופו של דבר?

בטח, כן, כי הפועל עם המכונות, עם כל מה שיש בקפיטליזם, יכול להביא לי הרבה יותר תועלת מאשר שאני אחזיק אותו כעבד.

יעל: אמרת לפני כן שבעצם המטרה של הטבע זה ליצור חיבורים, בגלל זה כל הטבע בנוי על חיבורים.

כן.

יעל: האם יש בטבע חומר שהוא לא יכול להתחבר עם חומר אחר, שהוא לא בר חיבור?

אף חומר לא רוצה להתחבר עם חומר אחר, אלא יש כוח מיוחד שמחבר ביניהם.

אורן: איזה מין כוח זה?

זה כוח הבורא

אורן: איך אתה מגדיר את הבורא?

אנחנו רואים שיש כוחות שאפילו הם מתחברים, אבל החיבור ביניהם, אם היה לפי הטבע שלהם, הוא אף פעם לא חיבור לטוב, כי אחד אוכל את השני ואחד מבטל את השני. כך זה אם לפי הטבע. ורק בגלל שיש כוח חיבור כללי, שזה הבורא, והמטרה שלו היא להביא את כל צורות הטבע הפרימיטיביות הטבעיות, כמו החלקיקים, לחיבור השלם, כולל האדם עם הטבע הפנימי שלו של הרצונות ומחשבות, "מוחא וליבא" מה שנקרא, מוח ולב. אז יוצא שהנטייה לחיבור היא נטייה כללית והמנוע הכללי שזה הבורא, הטבע הכללי, "א-להים" בגימטרייה זה "הטבע", שזה היינו הך, אז יוצא שבצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שאף חומר לא רוצה להיות מחובר, כולם נדחים זה מזה, אבל בזה שהכוח הכללי מחייב אותם, אז אנחנו מתחברים.

אורן: הבנתי שאם החיבורים שאנחנו רואים בטבע בכל הרמות, דומם, צומח, חי ואדם, כולם מנוהלים על ידי חוקי הטבע השונים שדוחפים חומרים להתחבר בכל מיני אופנים, כשכל חלקיק שמתחבר לאחר בכל רמה שהיא, הוא רואה את האינטרס הפרטי שלו בהתחברות הזאת.

הוא רוצה לבלוע את השני.

אורן: הוא רוצה לבלוע כביכול. אבל יש כוח כללי בטבע שהוא גדול יותר מכל החלקיקים האלה בכל הרמות ומכל האינטרסים הפרטיים של כל אחד מהחלקיקים האלה. מצד אחד הוא מכוון אותם להתחברויות האלה דרך כל מערכת חוקי הטבע, אבל כחוק הכללי של הטבע הוא כביכול דוחף את כל המערכת הזאת להתקדם לאיזה חיבור כולל.

כן.

אורן: ובעצם האיחוד של החיבור הכולל, שצריך להיווצר, הוא לא נמצא באינטרס הפרטי או ברצון של כל אחד מהחלקיקים בטבע, אלא רק ברצון של הכוח הזה הכללי?

כן.

אורן: אבל איך הוא יביא את החלקיקים האלה לעבור מחיבור אינטרסנטי לחיבור כמו שקראת לו קודם "לשם החיבור"?

לא, הם עושים את זה, זה הטבע הדומם, הצומח והחי, אין להם את כל הידיעה והנטייה הזאת.

אורן: גם לנו, לבני האדם, אין את הידיעה הזאת, מתוך אינטרסים אנשים עושים חיבורים. כמו שאמרת קודם, פעם הייתה משפחה, אחר כך עבדות, פיאודליזם, קפיטליזם, האינטרס של הפרט הולך ומשתכלל והוא מוצא אופנים יותר ויותר מתוחכמים לנצל עוד ועוד את כל הפרטים שהוא מתחבר אליהם. זה הולך כביכול למגמה הפוכה, כשאתה מתאר שהכוח הכללי רוצה לעשות חיבור שהוא באמת יהיה חיבור.

יחד עם זה, דרך השלילה, דרך הדחייה, יהיה רצון לשם החיבור, אנחנו רוכשים את אמנות החיבור ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו מבינים שאין לנו ברירה אלא להיות מחוברים.

אורן: למה?

דרך השלילה, דרך הטבע שלנו, כי אני רואה שאחרת אני מפסיד ואחרת אני לא יכול לעשות כלום "טוב לי מותי מחיי" עד כדי כך. אם אנחנו לא נהיה מחובר עם אחרים אנחנו מגיעים להשמדה. אם אנחנו לא נהיה מחוברים אנחנו לא נוכל לשרוד, אנחנו נמות מרעב וכן הלאה. מגיעים לכאלו מצבים שאנחנו רואים את האגו שלנו גדל עד כדי כך, זאת אומרת רצון לדחות את השני.

אורן: לנצל, מה זה לדחות?

לנצל את השני.

אורן: לטובתי.

לטובתי רק לנצל, לא לחבר. האגו עד כדי כך גדל והוא מביא לי דווקא את אמנות החיבור.

אורן: איך, הפוך?

כך אנחנו לומדים דבר מהיפוכו, מזה שאני לא רוצה להתחבר לשני מצד אחד, ומצד שני אני רואה שאם אני לא מתחבר עימו אני מפסיד עד כדי שאני אמות, אז מאין ברירה כאן אני צריך לסדר, לחבר את שני הדברים ההפוכים שהם לא יכולים להיות מחוברים. מה עושים? מתחילים להתקשר לכוח העליון הזה.

אורן: הכללי, העוטף הזה.

ש"עושה שלום במרומיו הוא עושה שלום בינינו".

אורן: ואז מה קורה?

ואז מגיעים לחיבור על ידו, על ידי שרוצים למשוך אותו שיעשה את החיבורים בינינו בכל הרמות, ואז מגיעים למצב של "וחי זאב עם הכבש".

אורן: החיבור ההכרתי הזה, זה משהו שרק האדם, כנזר הבריאה, יכול לבצע?

רק האדם, וגם כן לא כולם, אלא יש אנשים שנקראים "מקובלים", שיש בהם בזה כוח ויכולת לפעול.

(סוף השיחה)