חיים חדשים
שיחה 492
הקשר הנכון בין הציבור להנהגה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.01.15 - אחרי עריכה
אורן: אנחנו היום נדבר על מערכת יחסים מאוד מיוחדת, הקשר שבין הציבור הרחב לבין נבחריו. אנחנו מדברים ב"חיים חדשים" על מערכות יחסים בכל הרמות, ואנחנו רואים שבכל מערכות היחסים בחיים שלנו, מהרמה הכי פרטית ואינטימית ועד הרמה הבינלאומית יש בעיות. אנחנו לא יודעים איך ליצור קשר טוב בין החלקים השונים.
היום נרצה להתמקד במערכת המאוד מיוחדת, הציבור הרחב והאנשים שהוא בוחר להנהיג אותו.
יעל: אנחנו בעוד שיחה בנושא של הקשר בין ההנהגה לבין הציבור, בפעמים קודמות דיברנו קצת על הניתוק בין העם לבין הנבחרים שלו. דיברנו על קידום של אינטרסים אישיים והסברת לנו את המנגנון של הפעולה בכל הסיפור הזה. הפעם אנחנו רוצים להתמקד בקשר עצמו ולהבין את הקשר בין הראש שמוביל אותנו לבין הגוף, העם, ולראות מה צריך להיות הקשר הנכון בין כל החלקים האלה כדי שהכל יתפקד כיחידה אחת בצורה הרמונית ומסונכרנת. להבין את החשיבות של קשר כזה ולהבין מה הנזק שנגרם מקשר לא נכון בתוך המערכת בין החלקים. ונתחיל עד כמה חשוב הקשר בין העם לבין המנהיגים שלו, בין ה"ראש" לבין ה"גוף", ולמה?
קודם כל אנחנו רואים שהצורה המוקדמת מכולם, של קשר בתוך החברה, זו צורת המשפחה. משפחה גדולה כמו שהיתה נניח לפני אלפי שנים, כך בכל עם חיו אנשים שהיו זקנים, ואחר כך אבות, ואחר כך בנים. וכולם היו שייכים למשפחה אחת, בקשר הדדי, משפחתי, שכל אחד הרגיש שכל האחרים שייכים לו. אלה הנינים, אלה הילדים, ואלה האחים. אני מדבר בעיקר בין הגברים, כי גם היום, עד היום השלטון במיוחד הוא בידי הגברים.
יעל: נכון.
וכך היה במשך אלפי שנים. אחר כך, כשהעם גדל נניח, התחילו לבחור לפי כל מיני צורות של הכרחיות, נבחרים. אתה, אתה ואתה אחראים על זה. אתה, אתה ואתה אחראים על זה וכולי. במשפחה גם כך, אלה גברים אחראים להביא לנו ממוטה, ואלה לשמור על הילדים והנשים צריכות לצאת לחפש ביער שורשים ועוד משהו לעשות. בקיצור כל אחד לפי חלוקת תפקידים. חלוקת התפקידים היתה חלוקה לפי הסכמה, שראינו למה טוב כל אחד ואחד. ואחר כך עברנו לפירוד גדול שנעשה בחברה האנושית, והתחלנו להיות תלויים זה בזה, לא בקשרים משפחתיים אלא התחילו צורות של עבדות למיניהן, ששם בכלל לא שאלו מה כן ומה לא לעשות וכן הלאה. זה נמשך הרבה זמן.
היו הרבה צורות מיוחדות של מלכים למיניהם, מפרעה ועד מלכי סין ויפן וכן הלאה. עד לפני מאה שנה עדיין היו קיימים בסין, יפן ובכלל במזרח התיכון, ויש עוד כאלה כמו בסעודיה שעדיין קיימים, אבל בכל זאת אי אפשר להגיד שאלה ממש מלכים. כי "מלך", הכוונה היא שהוא מלך, הוא כמו כוח עליון, שלא נותן דין וחשבון לאף אחד. ואז נדרשת כלפיו אהבה מצד העם, אהבה ללא שום ביקורת, הוא למעלה מהכל.
והגענו לאטלאט, על ידי התפתחות האגו שלנו ושינוי הצורה של החברה האנושית, למצב של הפרלמנט, שמחולק לחלקים. יכול להיות שזה ליד המלך, ויכול להיות שללא מלך וכן הלאה, על ידי מהפכות מורידים את המלך, לא צריכים אותו כביכול וכן הלאה.
בהתאם להתפתחות החברתית הגענו למצב, כמו שמדובר בחכמת הקבלה, שיש לנו ראש של החברה ויש לנו גוף. והראש והגוף צריכים להיות קשורים זה לזה. לפעמים הראש קשור לגוף יותר, לפעמים פחות. לפעמים מתנגד לגוף, לפעמים הגוף מתנגד לראש, במקום שהם יהיו בהרמוניה, בקשר ביניהם. איך הממשלה תמיד, הראש, כאילו טוענת שהיא יכולה לתפקד כראש טוב ביחד עם הגוף, עם כל הרצונות וחסרונות מה שגוף מרגיש, שהיא באה כדי לעשות, לתקן, לשרת את הגוף.
אבל אנחנו יודעים שזה לא קורה כך, מפני שמלכתחילה הם בעצמם שוכחים שאנחנו אגואיסטים, וגם הם, אנחנו כעם וגם הם כראש. אם אנחנו מדברים על מי שיכול להיות בראש, שזה יהיה בהרמוניה עם הציבור הרחב, אז ראש צריך להיות בנוי מאנשים שנמצאים במצב של "ואהבת לרעך כמוך". הם חייבים להיות מנותקים מהרצונות שלהם האישיים, מהאינטרסים שלהם האישיים, שהם רוצים משהו להשיג על ידי העם. שהם רוצים משהו לעשות באיזו צורה, לא בצורה ישירה לטובת העם.
זאת אומרת, הראש הנכון צריך לקבל רצונות של הגוף ולעשות חשבון, איך הוא מממש את הרצונות הללו, שאין לו רצונות מעצמו.
יעל: ממש כמשרת.
המשרת השלם והמסור של הגוף, ותו לא. אם הראש הזה מורכב מאגואיסטים, אז כאילו בטוח מראש, שהראש זה לא ראש, זה פשוט עוד בטן אחת שכל הזמן ובעיקר דואגת לעצמה. וכך אנחנו חיים. לכן כל מה שמדברים לפני הבחירות, מה שהם צועקים זה על זה, כאילו כל אחד מהם הוא "טלית שכולה תכלת" ודאי שזה הכל כדי לרמות את העם. הם בינם לבין עצמם מבינים מי הם, הם בעצמם עושים כאלה דברים שמגיע לכל אחד לשבת כבר עשר פעמים בבית סוהר, ואף אחד מהם באמת לא ראוי להיות ראש, אף אחד. ולמה?
כי אם אנחנו כולנו כעם, אגואיסטים, איך מתוך האגואיסטים אנחנו בוחרים מי יעמדו בראש? זאת אומרת, הם האגואיסטים הכי גדולים מאיתנו. מי שעבר את כל הדרך, שטיפס למעלה ועשה את זה בצורה כזאת שהוא השמיד בדרך את כל אלה שנמצאים לידו באותו התפקיד, אז ודאי שלשפיץ הזה, לראש, מגיעים האגואיסטים ביותר. הוא טוב כדי לחשוב רק על עצמו, ולא לקחת בחשבון שום דבר, אין לו לא דברים טובים, לא דברים רעים, לא בעד, לא נגד ולא כלום אלא לפי הצורך כמה שזה יכול לספק לי עוד עלייה וזהו.
וזה טבעי. אנחנו לא צריכים להעניש אותם במשהו, לזלזל בהם במשהו, אלא הם התוצאה מהעם, הם רק עוד יותר מוצלחים בזה.
יעל: על מה משפיע קשר כזה?
לכן כשהם מגיעים לשם, זה טוב שאם יש למישהו מהם איזו אג'נדה, איזו תכנית, איזו כוונה, שאת זה הוא רוצה לבצע. ואז לפחות הוא לא שואל אף אחד אם אפשר ומבצע מבצע את התיזה שלו, את ההסתכלות שלו, את הקו שלו. אבל יש כאלה שבכלל לא, שכל הקיום שלהם זה כדי לגנוב יותר, לחלק משרות לקרובים אליו וזהו, לחזק את המקום שלו שם למעלה. כי להיות למעלה בממשלה זה נקרא לעשות כל מה שאני רוצה, או עד כמה שאפשר, תלוי מי אני שם. והעם, הם משתמשים בעם, אנחנו רואים את זה, וזה לא לגנאי, זה הטבע שלנו, הם משתמשים בעם רק כדי להגיע לצרכים שלהם.
יעל: אתה תיארת כרגע שהמצב הנכון הוא שהראש הוא סוג של משרת.
לא, אני לא ציירתי את זה בכלל. אני אומר שמתוך חכמת הקבלה אנחנו לומדים מהי החברה הנכונה, מהו המבנה הנכון, זה שלראש אין רצון בכלל. יש לו רק כוח לחשוב, לתכנן איך לממש את הרצון של הגוף, שזה העם, ובצורה כזאת הוא עובד. זאת אומרת, הוא צריך להיות "חפץ חסד" בעצמו.
יעל: מה זה חפץ חסד?
חפץ חסד, אין לו מטרות מעצמו, הוא לא רוצה לעצמו שום דבר. קודם כל הוא נקי, אין לו אגו, אין לו רצונות גדולים כאלה בכלום. ואז הוא צריך לקבל מהגוף רצון ולעבוד לפי רצון הגוף.
יעל: סופג מהגוף את הרצון שלו ופועל.
כדי לשרת אותו, למלא אותו.
יעל: לשרת אותו. זה מצד אחד. אני רוצה להסתכל על זה כמערכת גומלין. מהצד השני, מה התפקיד של העם מול הראש, של הגוף מול הראש?
אנחנו מלכתחילה לא מדברים על העם, כי העם לא מסוגל שום דבר לעשות, אלא הכל תלוי בראש. ראש בודק את העם, ראש צריך להכין את העם, ראש צריך לחנך את העם. ראש צריך לבדוק את הרצונות של העם, ממה, מאילו זרמים, מאילו רמות, מאילו חלקים העם מורכב. ואז לפי זה למיין את הדברים האלה, עד כמה שהרצונות של העם נמצאים אולי בהתנגשות ביניהם או לא, ומתוך זה לחנך את העם, להביא אותם לאיזו צורה יותר ברורה גם לעם עצמו, גם להם, שהרצונות שלהם והמטרות של העם, יראו לעם בצורה יותר ברורה. שהם יבינו שאת זה כן כדאי לרצות, ודברים האלה לא כדאי לרצות, למה זה לא לטובתנו, למה זה כן לטובתנו.
כמו שאנחנו מחנכים ילד. אנחנו לא באים ומבצעים את כל הרצונות שלו. אנחנו כהורים אומרים, "את זה אני אקנה לך, בסדר גמור. ואפילו בזה אני אפנק אותך, שזה מעל הרצונות הטובים, אבל קצת אני אפנק אותך שאתה תראה שאני אוהב ומסור אליך. אבל את זה, לא. למה? כאן אנחנו איתך נלמד למה הרצונות האלה הם לא טובים, למה כאן אתה צריך לעשות הגבלה" וכן הלאה. זאת אומרת, יחס מתוך אהבה אבל חינוכי לעם.
ואז אחרי שהראש מארגן את העם, הממשלה מארגנת כך את העם, וודאי שזה לא בא תוך שנה שנתיים אלא זה תהליך, ואז אנחנו מגיעים למצב שבאמת יהיו לנו ממשלות שירגישו את הגוף, את הקהל, ויטפלו בו. יטפלו בו נכון. ויהיה קשר הדדי בין העם שהוא מכין את עצמו ברצונות, תפקידים, מטרות וכן הלאה, כך שהוא יודע מה לרצות, איך להיות מאורגן, ויודע גם לקבל נכון פקודות מהראש ולבצע אותם.
יעל: אתה נותן לי תמונה שאני היום לא מכירה, לא על מקום החינוך ולא על מקום שמישהו מסתכל על הרצונות שלי. בתור אחת מהציבור, בתור מישהו מהעם, מה אני ארגיש כלפי אותה הנהגה, אותם נבחרים?
את תרגישי שאת נמצאת במקומך, שאת צריכה להשתנות, שאת צריכה על ידי הפעולות שלך להשפיע על ההחלטות למעלה. כי אין בראש אלא רצונות שהוא מקבל מהגוף, מהעם. אין בממשלה רצונות, מטרות, אלא מה שהעם זקוק, ולפי זה הממשלה פועלת. והעם מבין באיזו צורה הוא צריך להתארגן וללמוד, ללמד את עצמו, להתקשר, וכך להגיע למצב שהראש מקבל את הרצונות שלו ועושה חשבון ונותן פקודות איך לבצע.
יעל: איך אני בתור ציבור יכולה להשפיע על ההנהגה? אתה אומר שבסופו של דבר הם סופגים את הרצונות שלי.
ציבור חייב לבנות מנגנון שלממשלה, לראש, מגיעים רק אנשים שנקיים מרצון אישי.
יעל: איך עושים דבר כזה? צריכים לדעת גם לזהות מי נקי ומי לא, וגם לדעת לקדם אותו כלפי מעלה.
זה עניין של החוקים שהמדינה קובעת. זה עניין של הבחירות המדורגות, כך שאדם שרוצה לעלות למעלה, או שאנחנו רואים אותו כראוי לעלות למעלה, הוא יהיה נקי מאינטרס עצמי.
יעל: יש סטנדרטים מסוימים לדבר הזה?
את זה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה, אין בעיה. אם אנחנו מארגנים את עצמנו למטה כגוף נכון, אז נדע איך מתוך הגוף הזה אנחנו נוכל להוציא אותם אלה שיכולים לנהל אותנו.
יעל: אתה מדבר על תפקיד מאוד משמעותי שיש לעם.
נכון.
יעל: כמו ראש בגוף, הוא זה שמסתכל וחושב ורואה לאן ללכת ומכוון את כל העניינים, אבל בסופו של דבר הוא סופג את הרצונות של הגוף, הוא ממלא אחר הפקודות כביכול.
איך אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה? אנחנו אומרים שקודם לא היה ראש. ובאמת אנחנו רואים, לכל הגופים הפרימיטיביים, האורגניזמים הפרימיטיביים, שאין להם ראש. לאמבות, לחד תאים, הראש והגוף מעורבבים יחד בכל חלק וחלק של אותו היצור. אחר כך כשהם גדלים ויש להם הרבה פונקציות, אז ממולטי הפונקציונליות האלה הם מתחילים להתחלק זה לראש וזה לגוף. ולכן נעשה ראש. אנחנו לומדים שמתוך ההתפתחות של המערכת הכללית של כל העולמות, קודם לא היה ראש ולא היה סוף. היה תוך, היה רק רצון אחד. ואחר כך כשעושים צמצום ורוצים לתפקד לפי מטרה מיוחדת, אז הרצונות האלה מבדילים מעצמם שזה יהיה ראש וזה יהיה גוף.
יעל: אתה יכול להסביר את זה קצת יותר בפשטות?
אם לעם אין שום מטרה מעצמו, אז הוא לא זקוק לראש. ברגע שהוא רוצה באיזו צורה לנהל את עצמו לקראת איזו מטרה, אז הוא צריך ראש כדי לחשב את המטרה והתהליך שהוא יעבור כדי להשיגה, וכך זה נעשה. אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה. אותו דבר אם אנחנו רוצים לא לטעות, אנחנו צריכים לעשות כאן. זאת אומרת, איך אנחנו נעשה? נניח לענייננו, אנחנו צריכים להביא קודם כל חינוך, חינוך לעם. אנחנו צריכים לפתח את העם, שהעם ידע מהי המטרה שבשבילה אנחנו קיימים מצד הטבע, ולמה אנחנו צריכים לקבל את המטרה הזאת עלינו, שממנה אנחנו לא נברח, על בטוח כדאי שאנחנו גם נכוון את עצמנו אליה. והמטרה היא להיות "כאיש אחד בלב אחד", להגיע לאיחוד, ובתוך האיחוד לגלות את הכוח עליון.
יעל: מהו הכוח העליון?
הכוח עליון זה כוח האהבה הכללית. כל עוד אנחנו לא נעשה זאת, אנחנו בכל זאת נתקדם לאותה המטרה, אבל בדרך של מכות, של אי הצלחה למיניה. אז אנחנו צריכים קודם כל להביא לעם את החינוך, חינוך הקבלי.
יעל: יש לנו מטרה, הבנו מה המטרה שלנו, ועכשיו צריך לחנך.
את העם.
יעל: כדי?
כדי שאחר כך מתוך העם, אנחנו נוכל על ידי חינוך לבחור אנשים שהם ירצו להיות מנהיגי העם. אבל לא לטובת עצמם, כי החינוך הזה מובא בהשפעת המאור המחזיר למוטב. ואז האנשים שנמצאים בחינוך, משתנים. הם מגיעים למצב שהם נעשים יותר טובים, אלטרואיסטיים, שאין להם רצון מעצמם. כך משפיע מאור, הם מקבלים אמונה למעלה מהדעת, הם מקבלים תכונות.
יעל: אם אפשר במילים פשוטת.
תכונות רוחניות, למעלה מהאגו שלהם. הם יכולים לעבוד למעלה מהאגו שלהם לא למטרה עצמית, אלא למטרה הציבורית. וזה באמת בתוך האדם נמצא כחיסרון העיקרי שלו, כרצון הגדול שלו.
יעל: שהוא?
שהוא טובת הציבור.
יעל: למרות שהיום נראה לנו הכל הפוך.
על זה היום אנחנו לא מדברים. מי חינך אותם, מה הם גמרו? הם גמרו כולם עורכי דין, כדי להגן על עצמם.
יעל: אתה אומר כך, אנחנו צריכים להגדיר מטרה. כל עוד אין איזה אורגניזם מורכב שיש לו מטרה, אין צורך בכלל בשני חלקים, הכל יכול להתקיים בתוך חלק אחד. יש מטרה, אנחנו מבינים את המטרה, אנחנו מחנכים את האורגניזם.
את הכלל.
יעל: את הכלל. כדי שהכלל ידע לעשות הפרדה.
כשכלל מתחיל להרגיש את המטרה ואת עצמו, ומבין שהוא לא נמצא במטרה אבל הוא חייב להגיע אליה, אז הוא כבר נמצא בכוח להתחיל להוציא מתוך עצמו אנשים מיוחדים שהם ירכיבו לנו את הראש של הכלל.
יעל: שזו התוצאה מהחינוך.
כן, וודאי.
אורן: מבלי להתכוון אפילו באופן מיוחד, זה התוצאה של חינוך מעצם הבנת המטרה.
נכון. ואז אותו ראש מתחיל להיות וודאי בקשר עם הגוף, בצורה הדדית, זאת אומרת שהראש מרגיש את הרצונות של הגוף, הגוף מבין גם את הפעולות של הראש. הם עובדים יחד, כי לא יכול להיות בראש רצונות אחרים. הראש הוא רק כדי לחשב את הדברים, הוא רק כדי לארגן את הדברים, אבל בעצם הם נמצאים גם בתוך, כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת"1. הראש נמצא גם בתוך הגוף, הוא כאילו נמצא מעל הגוף רק בגלל שכשמחליטים את הדברים, אז כולם מקבלים.
אבל האנשים שמחליטים, שנמצאים כראשי העם, הם אנשים שכל הזמן נמצאים יחד עם העם. הם במחויב ממשיכים בחינוך שלהם, הם במחויב יושבים יחד עם העם. הם לא יושבים על איזו גבעה בקפיטול או בירושלים או בקרמלין או באיזה מקום. הם ממש מעורבים עם העם, ומתוך העם כל הזמן מושכים, מקבלים את הרצונות, הרעיונות. כי הם כל הזמן צריכים לבדוק את עצמם עד כמה הם נענים לצרכים של העם. זה נקרא שהראש הוא סך הכל "חפץ חסד" בעצמו, אין לו שום דבר לעצמו.
מהמבנה של הפרצוף הרוחני אנחנו יכולים ללמוד את כל מה שאנחנו צריכים כדי שתהיה לנו צורת חיים יפה.
אורן: איך נראית חברה, שבה הראש והגוף עובדים בהרמוניה? והאהבה הזאת, שדיברת עליה כמטרת ההתפתחות שלנו, שורה בכל, איך היא נראית?
תמיד בדינמיות. יכול להיות שהאנשים שעולים לשלטון, הם אנשים שקשורים לעם, אלה אנשים שקשורים יותר להחלטות, אלה מקבלי ההחלטות, אלה לבירורים מה לעשות כן או לא, זה הכל נעשה בדינמיקה קבועה.
אורן: שמתנהלת על פי מה?
רק לפי רצון אחד, שאנחנו צריכים לכוון גם את הראש וגם את הגוף למטרה אחת, לאהבה חלוטה.
יעל: אז כל המנגנון הזה עובד לטובת אותה אהבה.
כן.
יעל: מדהים.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה יעל, תודה גם לכם שהייתם איתנו, עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב. להתראות. "חיים חדשים".
(סוף השיחה)
-
מלכים ב' ד', י"ג)↩