מהו הקשר בין הגורמים השונים במערכת הטבע? מה טיבה של התלות הקיימת כיום בין אנשים, בין ארגונים ובין מדינות? כיצד אמורים לתפקד חלקים שונים בתוך מנגנון כולל אחד? לכל השאלות הללו יש תשובה אחת משותפת והיא – "עקרון ההדדיות".
כאשר חוקרים את היקום, רואים שכל המערכות תלויות זו בזו. כוכבי הלכת נעים סביב השמש ומסתובבים גם סביב עצמם. הירח מקיף את כדור הארץ ומשפיע על כל מה שיש בו: על הבריאות שלנו, על ההרגשה, על תנועת המים באוקיינוסים ועל תופעות רבות אחרות. השמש בוודאי משפיעה עלינו ואנו חשים שינויי חום וקור, חילופי עונות, תנודות בהפקת האנרגיה הסולרית ועוד. פיצוצי אנרגיה מהשמש מורגשים בכדור הארץ, ואם הם עוצמתיים במיוחד הם עלולים להביא לכאוס עולמי – לפגיעה בכל התשתיות שלנו ובכל המכשור האלקטרוני.
אנחנו חיים בעצם על פני כוכב לכת שעמוק בתוכו – הכול בוער, גועש ונמצא באיזון עדין מאוד. מומחים לביולוגיה ולפיזיקה אומרים שכדי לייצר חיים מהסוג שיש לנו על פני כדור הארץ, יש צורך בתנאים מיוחדים מאוד שכמותם אין במקום אחר ביקום. בכל מקרה עדיין לא מצאנו תנאים כאלה מחוץ לכדור הארץ, וספק גדול אם נמצא. התנאים המאפשרים חיים בעולם שלנו, דורשים חוקיות שתפעל בהרמוניה מושלמת. חוקיות זו צריכה לפעול בין היתר על כוח המשיכה, על כמות המים, על הלחץ האטמוספירי, על החום והקור ועוד ועוד. כל התנאים האלה מצטרפים לנוסחה אדירה אחת המאפשרת את קיום החיים.
בסוף מהדורות החדשות אנחנו מקבלים את תחזית מזג האוויר לימים הקרובים. החזאים נעזרים במכשור מורכב ובנתונים רבים מאוד, כדי להביא בחשבון את מכלול נתוני האקלים בכדור הארץ ולשקלל אותם. העבודה רבה מאוד, מעמיקה, מורכבת ועשירה בערכים, וכל זאת רק כדי לחשב את מידת החום או את עוצמת הרוחות והגשמים, גובה הגלים וכדומה. מידע זה נחוץ לנו כדי לדעת מראש מתי לשגר מטוסים ואניות, כמה חשמל נצרוך, האם להשקות את השדות, כיצד להיערך לטיפול בבעלי חיים שברשותנו, ובכלל לדעת איך לתכנן את שגרת חיינו.
דוגמה זו על מזג האוויר, כמו דוגמאות רבות אחרות, מצביעה על הקשר ההדוק ועל ההדדיות שקיימים בין הגורמים השונים בטבע. הדומם משפיע על הצומח, שמשפיע על החי, שמשפיע על האדם, ולהיפך – האדם משפיע על כל אלה גם יחד.
*
כבני אדם, איננו יכולים להתקיים לבד וללא חברה אנושית מתפקדת סביבנו. אדם שינסה להתנתק מהחברה ייאלץ לחיות חיי צער, כי בכוחותיו האישיים בלבד, יוכל לספק לעצמו מעט מאוד צורכי קיום. ככל שהאנושות התקדמה, הפכנו לחברה מורכבת יותר ולתלויים זה בזה יותר ויותר.
לאחרונה הגיעה התלות בינינו לממדים כה גדולים, שכבר מתבקש מאליו שנהיה מקושרים וקרובים זה לזה עוד יותר, כי העולם נעשה לגמרי גלובלי ואינטגרלי. זו הסיבה לכך שאם קורה משהו במדינה אחת, יש לכך השפעה די מהירה על כל מדינות העולם.
לא במקרה אנחנו עדים לכך, שמדינות באות בטענות למדינה שאינה פועלת לפי נורמות בינלאומיות מקובלות, ודורשות ממנה לשנות את דרכה.
הפכנו כה קרובים זה לזה, עד כי נדמה שאנחנו אוחזים ידיים סביב העולם. שום מדינה אינה חופשית עוד לעשות כרצונה אפילו בשטחי האדמה שלה, כי החלטה לא נכונה שלה עלולה להביא אפילו לשינוי האיזון עם פנים כדור הארץ. אסון אקולוגי שיקרה במדינה אחת, עלול להשפיע גם על מקומות רחוקים בעולם. לכן, כדי למנוע נזק סביבתי, נעשים מאמצים להגיע לאֲמָנות בנושאים כמו מניעת התחממות גלובלית והפצת נשק גרעיני. כלומר, אנחנו מתחילים להרגיש יותר ויותר בבירור, שכולנו חיים על פני כוכב לכת אחד שהוא הבית של כולנו, וחובה עלינו לשמור עליו. אבל לצערנו, חומרת מצבו של כדור הארץ טרם חדרה לתודעתנו כבעיה משותפת של כולם.
מתברר ששום מדינה אינה יכולה עוד לקבוע מדיניות עצמאית משלה – חיצונית כמו גם פנימית – ללא התחשבות במדינות אחרות. אפילו החזקות והמובילות שבמדינות, גם כאלה שיכולות כביכול להרשות לעצמן לא לתת דין וחשבון לאחרים, נאלצות לנהוג כך. כולן מבינות שעליהן להיות זהירות ולהתחשב בשאר המדינות, בגלל התלות ההדדית שקיימת בין כלל המדינות.
החיים מוכיחים זאת היטב. תופעות כמו "אפקט הדומינו" ו"הידבקות" בין מדינות, כמו גם בין ארגונים עסקיים, נעשו לעניין שבשגרה. אם לדוגמה מתרחשת באירופה או באמריקה מפולת כלכלית, מרגישים זאת בכל יתר המדינות. המסחר, הכלכלה והנושאים הפיננסיים הידקו את הקשרים בינינו עד כדי כך, שכיום הם ממש הכרחיים לקיומנו. אין כיום מדינה שמספקת לעצמה את כל צרכיה בכוחות עצמה, כפי שהיה בדורות קודמים.
בשנים האחרונות חלה קפיצה נוספת בהתפתחות הקשרים בין חלקי העולם השונים. היפנים, לדוגמה, במקום לרכז את תעשיית המכוניות כולה אצלם במדינה, בנו מפעלים גם באירופה ובאמריקה, מתוך שיקול שהם ממילא מספקים מכוניות ליבשות אלה. רק שֵם המפעלים נשאר יפני. כך קורה כמובן גם בתעשיות נוספות. יש אם כן ערבוב תחומים גדול מאוד בכל תחומי התעשייה, המסחר והכלכלה הבינלאומיים, עד שלפעמים קשה מאוד לדעת איזו מדינה עומדת מאחורי איזה מפעל והיכן. בכל מדינה פוגשים מפעלים וארגונים השייכים למדינות אחרות, בכל מקום יש בעלים או שותפים זרים, וכך נהוג בכל העולם.
לרמת הקשר הזו הגענו בשלבים. תחילה נוצר המסחר דרך שליחת מוצרים וחומרי גלם ממדינה למדינה, לאחר מכן עברנו לייצור משותף, עד שהגענו לבנק עולמי משותף, לקרן מטבע בינלאומית ועוד. הבורסות התאחדו, וכיום כל אחד יכול לסחור בזו אחר זו בבורסה בטוקיו, בניו יורק, בגרמניה ובכל מקום אחר בעולם. בכל מקום המסחר הזה דומה, וצריך להחליט היכן כדאי להשקיע והיכן לא.
*
הכרתנו בתלות ההדדית בינינו התפתחה בהדרגה. בעבר הקמנו את האו"ם כדי לנסות להימנע ממלחמות. עם השנים התגלה צורך להקים גם מגוון רחב של ארגונים בינלאומיים. אלה מטפלים כיום בין השאר בתקשורת, בבריאות ובנושאים משותפים אחרים.
לדוגמה, איגוד הטלקומוניקציה מארגן את חלוקת תדרי הרדיו בעולם, וכך מונע מהמדינות להפריע זו לזו. ארגון הבריאות העולמי מטפל בתיאום בין מדינות בייצור תרופות, בקביעת סטנדרטים לטיפול בבריאות ולקיום קשר מועיל בין הרופאים בעולם. קיים אפילו גוף שמתאם בין המדינות בבחירת צבעי הדגלים, כדי למנוע כפילויות. מסתבר שנעשינו כל כך קשורים וקרובים זה לזה, עד שיש צורך להסדיר חוקים בינלאומיים ברוב תחומי החיים, לטובת כל עמי העולם.
חשוב מאוד שכולנו נראה לנגד עינינו את התמונה המוחשית הזאת – את הקשרים ההדדיים בכל הרמות ובכל התחומים. נרצה או לא נרצה, יש בינינו תלות במזון, בביגוד, בחינוך, בתרבות, בטכנולוגיה, באספקת אנרגיה, במים, בחשמל, אפילו באוויר. זיהום אוויר שנגרם במקום אחד בעולם משתחרר לאטמוספרה, ומשפיע על זיהום האוויר בעולם כולו.
*
ככל שנעמיק יותר, נראה שהעולם כולו נמצא ברשת קשרים אדירה, שהתפתחה באנושות במאה השנים האחרונות. אך החל מראשית המאה העשרים ואחת הגענו למצב חדש לחלוטין. הרשת הזו שנוצרה בינינו התחילה "לצלוע", ואנו מוצאים את עצמנו כיום במשבר כולל. אפשר להצביע על הרבה סיבות למשבר, אולם הסיבה היסודית היא אחת ופשוטה: רמת קשר הדוקה כל כך, דורשת כבר עומק אחר, אופי אחר של התקשרות בין בני אדם.
עד כה, גם אם קיימנו בינינו קשרים הדוקים, עשינו זאת רק כדי לאפשר שיתוף פעולה בנושאי תעשייה, מסחר, בריאות וכדומה. אך מעולם לא נדרשנו – לא האדם הפרטי ולא מדינות העולם – לבנות יחס טוב ואיכותי זה עם זה, לעשות מאמצים כדי להתקשר נכון עם הזולת. ופתאום אנחנו מתחילים להבין כי ללא בניית יחסים מסוג חדש, לא נוכל להמשיך להתקיים בתוך ה"בית הקטן" שלנו, על פני כדור הארץ.
חוסר יחס אמיתי וחם בינינו, הוא הסיבה הכוללת לכל בעיות ימינו – מהרמה הבינלאומית, דרך מערכות היחסים בתוך כל מדינה ועד ליחסים במשפחה. רשת הקשרים הלקויה שנוצרה בעולם כמו סגרה עלינו, ואינה מאפשרת לנו עוד להתקדם. במצב הזה לא ניתן עוד להסתפק בחתימת הסכמי שלום או מסחר ותעשייה, "על הנייר" בלבד. גם בני זוג שעושים הסכם מהסוג השטחי הזה, לא יחזיקו מעמד אם לא יהיה ביניהם קשר רגשי עמוק יותר.
כולנו הרי חיים על פני אותו כוכב לכת, באותו הבית. למרות כל השוני בינינו, אנחנו מוכרחים ללמוד להסתדר, גם אם התהליך בהחלט אינו פשוט. ניקח לדוגמה מערכת יחסים בין בני זוג, וננסה ללמוד מכך.
לבני זוג יש לרוב ילדים ואולי גם נכדים, הורים, אחים ואחיות. השניים תלויים זה בזו לטוב ולרע, ולמרות כל המורכבות שבמצב, הם מבינים שעליהם ללמוד מהי התחשבות. אין טעם לנסות לשנות או לכופף את בן או בת הזוג. גם אם הם שונים מאוד באופיים, ברגע שהחליטו לחיות יחד הם בעצם יצאו מתוך הנחה, שבחייהם המשותפים לא הכול יהיה תמיד ורוד. היה ברור שיהיה עליהם ללמוד גם לוותר, ולהסכים ביניהם לפחות חלקית. ובסופו של דבר, רק על ידי ויתור ופשרה אפשר להתרומם מעל למחלוקות, ולהגיע לתוצאות טובות בחיי זוגיות. אין דרך אחרת לבניית משפחה.
עקרון הוויתור ההדדי הדרוש להצלחת זוגיות, נכון גם למצבים הקיימים בין מגזרים שונים, בין ארגונים ובין מדינות. גם במקומות האלה עלינו ללמוד איך להתחבר עם אחרים, מעל לכל ההבדלים והפערים.
*
למעשה, התלות ההדדית שנוצרה בהדרגה בין מדינות, מבחינה מסוימת היא עמוקה ויסודית יותר מאשר בין בני משפחה. במשפחה אני יכול להתרגז ולהפסיק לדבר עם מישהו מבני הבית, אני יכול אפילו להתנתק ולהתרחק לזמן מה, אבל בקשרים בעולם הדבר בלתי אפשרי. המדינות מסודרות במעין פאזל אחד גדול, שממנו שום מדינה אינה יכולה להשתחרר ולנהוג כרצונה. אם העולם יחליט לנתק לחלוטין קשרים עם מדינה כלשהי ו"לסגור לה את הברזים", היא תתחיל מיד לקרוס.
לכן עלינו ליצור מעין "גג משותף" לכלל העמים, מעל לבית המשותף הכולל של כולנו. מהותו של הגג הזה תהיה מבוססת על הבנה והרגשה משותפת, שאנחנו שוהים יחד כמו בחדר אחד. ובחדר אחד הרי קשה מאוד להחזיק מעמד אם הדיירים יחושו כזרים, ולא יְפתחו ביניהם קשר. ואין מדובר כאן בקשר סתמי אלא בקשר טוב, איכותי, שיש בו לב ורגש. צריך לעשות סוף סוף "שלום בית" – לשבת כולנו יחד סביב "שולחן עגול" ולדון בשלום העולם, ללמוד לוותר ולהתחיל להתקשר בערבות הדדית זה לזה.
דוגמה לערבות הדדית מושלמת אפשר לראות בקרב חיילי קומנדו. מדובר בקשר חזק מאוד, הנולד מתוך תחושה משותפת שחיי כל אחד תלויים באחרים. כל לוחם יודע שחייו תלויים בחבריו. אם כולם לא יעזרו לכל חבר בצוות ולא ישמרו עליו, וכך גם ישמור כל אחד על כולם, הם עלולים להיפגע. גם בטבע וגם בעולם הטכנולוגי ניתן למצוא מערכות כאלה, מערכות אינטגרליות ואנלוגיות שבין כל החלקים שלהן קיימת תלות מוחלטת. אם נוריד מהן חלק כלשהו, כל המערכת תקרוס.
מצד אחד, התפתחותה של התלות בינינו הופכת גם אותנו בהדרגה למערכת שכזו. מצד שני, מצב העולם היום די מזכיר משפחה הרוסה. לכן עולה מכאן השאלה – איך אם כן נתקדם אל עבר עתיד משופר ובטוח יותר? כמו תמיד, "שלום בית" יכול להיעשות על ידי כוח חיצוני, גורם שלישי. כשיש בעיה בין בני זוג, הם נעזרים במישהו חכם או ביועץ מומחה. הוא מדבר עם כל אחד מבני הזוג, מסייע להם לשוחח, להיפתח ולהבין זה את זה. כאשר כל צד מבין שגם הוא אינו מושלם, ושניהם מכירים במגרעות ההדדיות שלהם, הם מגיעים להבנה כי עדיף לוותר קצת ואפילו לסלוח.
*
אותו "מומחה" שיוליך את העולם לעבר "שלום בית" הוא למעשה החינוך האינטגרלי, שמציע שיטה פסיכולוגית-חברתית שתוביל אותנו לתקשורת נכונה עם הזולת. השיטה כוללת גם פן מעשי: הדרכות, הפעלות, סדנאות, תרגולים ואמצעים רבים נוספים לבניית קשר חדש וטוב בין בני אדם.
יישום שיטה זו בחברה יסייע לנו להתקרב יותר זה לזה, להכיר איש את רעהו באופן מעמיק יותר – על מעלותינו ועל מגרעותינו. וכמו בין בני אדם פרטיים, כך גם בין עמים ומדינות – תיפתח תקופה חדשה של היכרות, הידברות והבנה.
בכל אחד מאיתנו קיימות נטיות ותכונות לא נעימות, ובכל זאת, מעל לכל אלה נבנה בינינו גשר. על כך נאמר במקורות, "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב). למה הכוונה? "הפשעים", המגרעות, ימשיכו אמנם להתקיים, אך לאט לאט, מתוך הבנה, התחשבות וערבות הדדית – נוכל להתחבר מעליהן.
כך קורה גם במערכת יחסים בין כל אם לבין הילד שלה. כשהיא מתבוננת בו, בעיניה הוא הכי יפה והכי טוב. היא אינה מבחינה כל כך במגרעותיו. ומה לגבי הילד של השכנים? כלפיו קורה לאישה הזו בדיוק ההפך. היא רואה בעיקר את המגרעות שבו כי אינה חשה קרבה אליו. אבל אם יתעורר בה יחס חם גם כלפי הילד של השכנים, גם בו תראה בעיקר טוב.
*
כאשר כולנו נרגיש קרובים זה לזה, העולם יהיה בטוח יותר, רגוע בהרבה. לא נפחד להרשות לילדינו לצאת מהבית לפארק לבד, ולא נחשוש ממה שעלול לקרות להם בבית הספר. נהיה סמוכים ובטוחים שאם יזדקקו לדבר מה, אחרים ישמחו לסייע להם, וכך נשתדל גם אנחנו לנהוג כלפי הזולת.
חשבו על כך: אם נדמיין לרגע בעיני רוחנו חברה טובה ומושלמת, זו ודאי תיראה לנו כחברה שערבות הדדית של ממש מתקיימת בה.
מערכת יחסים כזאת תעניק לנו הרגשת ביטחון ואיזון, ותזרים לחיינו שפע. בהדרגה נתחיל לזהות סביבנו עוד ועוד אנשים הרוצים בטובתנו, ונתחיל לחוש שהעולם כולו כמו הופך למשפחה אחת גדולה.
נגלה שאיננו מפחדים עוד, איננו מתביישים ואיננו חוששים מדבר, כי העולם כולו – שלנו הוא. אפשר כבר לקחת שאיפת אוויר עמוקה, לנשום לרווחה, ולהרגיש בכל מקום שאליו אנו מגיעים – בבית.