צעדים ראשונים בקבלה

הקשר בינינו

שיחה 29.07.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן-אחרי עריכה

גלעד: אנחנו מלמדים כאן את התלמידים שממש מתחילים את דרכם. עברנו איתם כמה וכמה שלבים, לא מעט. דברנו על מה עושה חכמת הקבלה לאדם, מה משמעות של שינוי תפיסת המציאות, איך עושים זאת, מה זה מאור המחזיר למוטב. דברנו על כך שיש לנו בחירה והבחירה שלנו היא בסביבה ואיך הסביבה הזאת משפיעה עלינו. ואפילו נגענו בנקודה שהיום נמשיך אותה, שנקראת "מאהבת הבריות לאהבת ה'", למה רק זו הדרך.

היום אני רוצה לדבר על היחסים בינינו, כלומר בין אותם תלמידים מתחילים. היום הם כבר בשיעור שביעי או שמיני בקמפוס, והם צריכים להתחיל לברר מה היחס הנכון שלהם לחברים שלהם לקבוצה שהם רק הכירו. הם פעם בשבוע נפגשים, הם גם לא בדיוק בחרו אותם, הם באו לכיתה וכמו שהוא בא גם ההוא הגיע לכיתה והתחילו ללמוד. ומכאן זה משליך על היחסים שלהם בבית והיחסים שלהם עם המשפחה, בעבודה, על הכביש, יש הרבה שאלות סביב הנושא הזה.

תסביר לנו בכללות, איך זה קשור ללימוד חכמת הקבלה. כשאני בא ללמוד פיסיקה או ביולוגיה, איזשהו מדע, זה לא משפיע על הקשרים שלי עם אנשים, ופה אנחנו אומרים שזה הדבר העיקרי. למה?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שהכוח העליון הכללי שמקיף את כול הבריאה זה כוח האהבה, כוח החיבור. כל הבריאה, כל העולם הזה עם כל מה שממלא אותו, המקום שבו אנחנו קיימים, החלל העצום עם אין סוף כוכבים ומי יודע מה, כל זה בסך הכול מערכת אחת. המערכת הזאת קיימת לפי תכנית מיוחדת ויש לה מטרה, להביא את עצמה למצב שהיא מתאזנת, מסתדרת בכל הדרגות שלה, והדרגות בה הן דומם, צומח, חי, מדבר. המטרה שלה היא להגיע לאיזון, ואיזון בדרגות דומם, צומח וחי הוא תלוי בדרגת המדבר. כי דרגת המדבר, דרגת בני האדם היא הדרגה שבה יש בחירה חופשית, הכרה, הבנה, פעולה חופשית. שלפי היכולת של כל אחד ואחד, של כל בן אדם ובן אדם הוא יכול להשפיע על כל המערכת, על כולם.

במחשבה שלנו וברצון שלנו, אנחנו משפיעים על כל היקום ואפילו על כל העולמות. זאת אומרת על כאלו ספירות מעל היקום שלנו שאנחנו מכירים, שאנחנו עוד לא מכירים אותן. הכול על ידי רצון ומחשבה, שני דברים שיש לנו. ועכשיו השאלה היא כך, איך אנחנו מפעילים את הדברים האלה ואיך אנחנו משפיעים להם.

אנחנו נמצאים במצב שהוא כולו שבור, זה נקרא חטא, חורבן, חטא עץ הדעת. מערכת שהיא מתקיימת רק לפי הכוח השלילי, זאת אומרת כוח שמפריד, או שרוצה דווקא להתחבר, אבל להתחבר לטובת עצמו. והכוחות האלה, המערכת הזאת חיובית ושלילית שמחברת או מחלקת, מפרידה, כל הפעולות שקיימות בשני הכוחות האלו הן פעולות רק לעשות טוב לעצמו לפי המצב הנוכחי. ולכן אנחנו רואים שכך פועלים חיות, צמחים וכל הגופים, הגושים הגדולים האלו במרחב האוויר, זאת אומרת בין הכוכבים. ויש עוד כוח אחר שהוא כוח חיובי, אבל זה לא כוח חיובי שהוא מושך לעצמו ולא דוחה, לא. אלא הכוח החיובי והכוח השלילי ההבדלים ביניהם הם במטרה. יכול להיות כוח אחד דוחה, אבל זה לטובת המטרה, שכולנו נתחבר בצורה יפה. והכוח האחר הוא מחבר, אבל בזה שמחבר יש לו מטרה רעה. זאת אומרת, אנחנו תמיד צריכים ללכת לא לפי הפעולה עצמה אלא לפי כוונת הפעולה, לשם מה זה נעשה. לכן כאן זו הבעיה.

מה שאומרת לנו חכמת הקבלה, שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים לנהל את כול היקום, אנחנו בני האדם. כי מכל היקום, וכמה שנחקור נראה שזה כך, בלי כל הפנטזיות ובלי כל הסרטים ההוליוודיים על חייזרים וכל מיני דברים, אנחנו היחידים שיש בהם בחירה חופשית, לעשות טוב או רע לזולת. ואנחנו צריכים רק להגיע למצב, להכרת החיים שלנו שכדאי לנו, ולא רק לנו אלא לשם היקום, לשם הכוח הכללי הזה של המערכת האדירה המיוחדת הזאת, כדאי לנו לעשות חיבור בינינו לטובת המערכת הכללית כולה. המערכת כולה היא נקראת "כוח עליון". אז זה שאנחנו אומרים שצריכים לעשות את זה למען לעשות נחת רוח לכוח עליון, לבורא, זה הכול לכלל המערכת.

גלעד: זאת אומרת, להיות באיזון עם המערכת.

כן. וכאן אנחנו צריכים להבין במה משיגים את האיזון. איזון משיגים מהפעולות הקטנות, שאנחנו מתחילים להתייחס אחד לשני בצורה למעלה מהאגו שלנו, יותר יפה ויותר טוב. למרות שאנחנו רוצים לדחות זה את זה, אנחנו צריכים לראות את המטרה הסופית, ולמען המטרה הסופית לעשות פעולות חיבור. ולכן יש כאן תנאי "ואהבת לרעך כמוך". הכול כדי לאחד את כול היקום, את כול הבריאה יחד. ויש את התנאי השני "מאהבת הבריות לאהבת ה'". מכיוון שהבורא זה כל המערכת הכללית, אז בשביל מה אני עושה עכשיו יחסים טובים, הדדיים של השפעה ואהבה וחיבור ועזרה הדדית? כדי להגיע לטובת כול היקום, כלל העולם, שאת כולו כולו אני יכול להביא לאיזון. זו המטרה שלנו.

גלעד: נאמר שבא תלמיד מתחיל, הוא רוצה איזשהו קשר עם המערכת, הוא רוצה קשר עם הבורא, לא משנה איך הוא מדמיין את זה באותו שלב. ופתאום באים אנשים, וההוא מפריע לו, וההוא שואל שאלה שנראית בעיניו הכי טיפשית שיכולה להיות בעולם, והוא לא תופס איך ההוא לא מבין משהו, והוא מתוסכל ממערכות היחסים. הוא אומר, לא בשביל זה באתי, אני באתי להיות בקשר עם המערכת, ופתאום באים כל מיני כאלה שיש לי הרבה דעות עליהם, ובלשון עדינה לא כל הדעות שלי עליהם חיוביות. במקרה הטוב הם מפריעים לי, במקרה הגרוע הייתי מוכן שהם לא יהיו קיימים.

מרגיזים אותי.

גלעד: כן. מה שהסברת עכשיו זה כבר מהסוף של המערכת. כשאתה כבר מחובר למערכת אז ברור שכל פרט הוא חלק ממנה ותורם לה. אבל אני מדבר מלמטה, על אדם מתחיל. ויכול להיות שאנשים גם עוזבים בגלל זה, כי אומרים לא בשביל זה באתי.

כן. יש לי כאלה דוגמאות. היו באים אלי ואומרים, "אתה יודע מה? אני לא רוצה את כל הקבוצה הזאת, את כל האנשים האלה, אני אשלם לך", אנשים שהיו מוכנים לשלם ממש, ואמרו "אני רוצה לקבל שיעורים פרטיים".

גלעד: רצון מובן מאוד.

כן, ודאי. ומה הייתי צריך להגיד להם? שכל הלימוד הוא דווקא בקבוצה. היא מרגיזה אותך, אתה לא יכול לסבול אותם, ודווקא על פני זה "על כל פשעים תכסה אהבה". אם תוכל להגיע למצב שאתה אוהב אותם, אמנם הם ממשיכים להרגיז אותך, הם ממשיכים להיות שנואים, אבל אתה בכל זאת מכבד אותם, עד שאתה אוהב אותם כמו שהם. והם ממשיכים ומרעישים ושואלים שטויות, ומה לא? אתה מקבל אותם כהזדמנות לאהוב, להתחבר, לדאוג להם, להשקיע בהם, עד שאתה בכוחות שלך מחבר אותם למערכת יפה. ואז אתה מתחיל להבין שהם מסודרים לך כך מהטבע, ואם תביא אותם לאיחוד, אתה תגיע לדרגת הבורא.

גלעד: שוב. זה המצב הטוב שאליו שואפים.

אבל להסביר כך אפשר. ראיתי, יש אנשים שמשתדלים ועוזבים. יש אנשים שממשיכים, הם מבינים את זה, או שומעים שאני מדבר על זה ברצינות, ושזאת המטרה, זאת חכמת הבריאה.

גלעד: העניין, מה האדם רואה מול העיניים בזמן שהוא בדרך. אמרת קודם, שהכי חשוב זה הרצון והמחשבה. אז אם אדם עושה באמת דין וחשבון עם עצמו, מה אני רוצה ומה אני חושב, אז אוי ואבוי. אם הוא באמת כן עם עצמו, זו ממש לא המערכת השלימה שאתה מדבר עליה, זה הרבה יותר גרוע. אדם יודע מה הוא רוצה.

הוא רוצה להבין מה קורה? איפה הוא נמצא? מה מטרת החיים? דברים כאלה שהם קצת מופשטים בינתיים ממנו.

גלעד: יש גם את הרצון הזה.

אלא, מה הוא רוצה?

גלעד: הוא רוצה עכשיו שלא יפריעו לו. הוא רוצה עכשיו שיענו לו את התשובה שהוא רוצה לשמוע.

בסדר. אפשר.

גלעד: יש לו רצונות יותר מזה.

אני לא מבין. מה בדיוק השאלה? אני יכול לענות לו על כל שאלה, אבל בתשובה שלי אני מביא אותו למצב שהוא מבין שלהשיג את מה שאנחנו מדברים, להשיג את מטרת החיים, מטרת הבריאה, להביא את עצמו לדרגת הנצחיות והשלימות, הוא מסוגל ויכול אך ורק בתנאי שהוא יתכלל עם כולם, שיכניע את עצמו, שממש ישרת את כולם. רק בצורה כזאת הוא יהיה הכי גדול.

גלעד: מה זה אומר בפרקטיקה?

שהוא בזה מרסן את האגו שלו.

גלעד: כן. אבל בוא נראה על מה יש לו שליטה ועל מה לא, נפרוט את זה. עכשיו אדם מתחיל, הוא נכנס לקבוצה ומתחיל לעבוד. אומרים לו, "בוא תתחיל. הנה, זה מה שהמקובלים אומרים..".
אז צריכים לאט לאט להסביר, אבל אולי לא [להתחיל] להסביר אפילו מזה, כי אף אחד לא רוצה את זה.

גלעד: לכן אני שואל.

זה ברור. לכן אנחנו צריכים להסביר בצורה יותר מופשטת על המערכת הכללית בלי להזכיר אותנו. איך היא בנויה, למה היא נמצאת בצורה כזאת ולמה היא מתראה לנו בצורה כזאת. כדי שאנחנו נשיג אותה, אנחנו צריכים להיות בצורה הפוכה ממנה, כי הכול "כיתרון האור מתוך החושך" וכן הלאה, שרק מדבר והיפוכו אנחנו צריכים להשיג. להסביר להם את כל הדברים האלה בצורה הדרגתית.

כשהם מבינים את זה, כל אחד רושם, ואנחנו מגיעים לאיזה סיכומים שעליהם מסכימים כולם. נגיד יש קבוצה של עשרה, עשרים, שלושים, אפילו אלף איש, אבל סיכמנו? יופי. הסכמנו? כן. בואו נרשום אצלנו במחברת שלזה אנחנו מסכימים, כך צריך להיות.

אחרי כמה זמן, לא מסכימים. למה לא מסכימים? כי לפי השכל הבנו שזה צריך להיות. לפי הרגש, לפי הכדאיות שלנו, אנחנו לא רוצים שזה יהיה. זה יעזור לנו שאנחנו לא רוצים שזה יהיה או מה לעשות? אז בואו נראה איפה החוק ואיפה אנחנו מחוצה לחוק ומה לעשות.

אז אנחנו כך נראה כמה חוקים, שהם כולם בעצם חוקי השפעה ואהבה, בחיבור, ואיפה אנחנו נמצאים לעומת החוקים האלה, הפוכים מהם. ואיך להתקדם, אם אני שונא, אם אני דוחה, אם אני לא יכול לסבול את הדרישות האלה שהמציאות הזאת דורשת ממני, מה אני אעשה?

אז באה חכמת הקבלה ואומרת "תשמע. ודאי שאתה הפוך, וודאי שאתה בכל זאת צריך להגיע לזה. אבל אני אעזור לך לעשות את זה בצורה הדרגתית, ובמצב שזה יהיה נוח, טוב. תסכים לאט לאט, כל פעם יותר ויותר ותגיע. אין ברירה, אתה חייב להפוך את עצמך. למה אני צריך להפוך? למה הכוח העליון ברא אותי בצורה הפוכה מאותו המצב השלם? כדי שאתה תהיה בעל הבית על שני המצבים האלו, מינוס ופלוס, חושך ואור. ואז בהבדל בין חושך לאור, אתה דווקא תרגיש שאתה מחזיק בשני קצוות. כל הבריאה לפניך.

גלעד: מבחינת ההסבר, אתה אומר לא לגעת ישירות באדם ולהגיד לו מה לעשות, אלא לתת לו להבין לבד, מתוך הסבר המערכת הוא כבר יבין.

כן.

גלעד: יופי. ובכל זאת, אנחנו נמצאים בקבוצה, ואנחנו נמצאים ביחד עם עוד אנשים. בוא נאמר, שעל המחשבות כנראה אין שליטה, אדם לא יכול לשלוט גם על הרצונות שלו. אבל על המעשים, על מה שאדם אומר, איכשהו, במידה מסוימת, החברה לימדה אותנו לשלוט. אנחנו לא אומרים מה שאנחנו חושבים ומה שמרגישים, בדרך כלל כי זה לא מקובל חברתית.

כן.

גלעד: בחברה הנכונה הזאת של תלמידים מתחילים איך צריכים לדבר ואיך לעשות? מה צריכים להגיד אחד לשני, ומה אסור להגיד אחד לשני, ומה צריכים לעשות, ומה אסור לעשות?

אז אתה מדבר על חוקי ההתנהגות בקבוצה.

גלעד: כן. מערכות הקשר בינינו, זה הנושא שלנו.

חוקי הקומוטציה, התקשרות.

גלעד: כן.

התקשרות זה נושא בפני עצמו. זאת אומרת, הוא שייך ודאי לדרך שלנו, מה שאנחנו צריכים לממש כדי להתקדם למטרה, אבל זה כבר חלק מאוד נכבד בזה. החוקים האלה, חוקי ההתקשרות, קודם כל מתבהרים לנו כחוקי ההתקשרות בעשירייה. אז צריכים להסביר למה עשירייה, דווקא עשר, ולא פחות ולא יותר. מה אנחנו משיגים בעשירייה ואיך בכלל אנחנו מתקדמים למטרה.

שאם העשרה מתחברים יחד, ויש לנו רצון כאחד, הרצון הזה כאחד, אפילו במקצת שיתבהר ביניהם, הם יכולים מהרצון הזה להשפיע על הכוח האחד שבטבע. כי הם אחד למעלה מהאגו של כל אחד, והכוח הזה אחד, אז הם נמצאים מה שנקרא ב"השתוות הצורה". ואז הם יכולים לקבל מהכוח האחד הזה, תקרא לזה א-לוהים או בורא, אתה יכול לקבל ממנו את כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור.

ובכוח החיבור שאתה מממש אותו בעשירייה, אתה כבר מתחיל לגלות איזו מיני מערכת מתוקנת שיש לכם, אתה עם העשירייה. ואז אתה רואה בקשר ביניכם שבאמת יש כאן איחוד, יש כאן חיבור, יש כאן חוקים חדשים, חוקים עליונים, חוקים של העולם העליון. וכך אתה מתחיל לגלות את הבורא כחוק הכללי של החיבור.

גלעד: ובתוך אותה מערכת עם אנשים, כי בהתחלה אני עוד לא מרגיש את העשירייה, אלא אומרים לי "אלה האנשים שלך", מה צריכה להיות מערכת הקשר שלי איתם? אני שומע ממך, כבר יותר מפעם אחת שאתה אומר בעצם, "תמיד תחשבו על המטרה הגבוהה יותר. תתחילו מזה. לא להתחיל מהשונות, אלא מהמטרה הגבוהה, לאן רוצים להגיע, ולשם להתחיל ללכת." בסדר, הסכמנו. עכשיו כדי להגיע לשם, מותר לי למשל לספר לחבר שלי כמה לא טוב לי? מותר לי לספר לו מה קורה לי בעבודה, בבית?

לא חשוב מה שתספר לו, אתה רק צריך לראות האם בזה אתה והוא ושניכם מתקדמים לחיבור.

גלעד: ואם נדמה לי שזה מקדם לחיבור והוא חושב שזה לא?

אם הוא חושב שלא, אז לא. זה ברור, זה צריך להיות לשביעות שני הרצונות, אם זה חבר. חבר זה נקרא "חיבור".

גלעד: דווקא מה שאנחנו רואים בשטח, שהמריבות הגדולות ביותר, או אי ההסכמות הגדולות ביותר הן כששני הצדדים בטוחים שזה בשביל המטרה. אם אני אומר, בא לי עכשיו משהו וההוא אומר לא, זה לא מטרתי, אז אני שותק.

אז יש כאן חוקים של ויתור, של הדדיות, זה יש בזה כללים, שאנחנו לומדים אותם ממאמרי רב"ש על החברה.

גלעד: מהם הכללים הבסיסיים?

שכל מה שאנחנו עושים זה בהסכמה בינינו ושבסוף הפעולה אנחנו מרגישים שאנחנו התחברנו יחד במשהו. וכך עוד קצת ועוד קצת, עד כדי כך שאנחנו מרגישים שיש כאן פשוט מערכת אחת, שאנחנו נמצאים שניים כאחד, "כאיש אחד בלב אחד".

גלעד: בתוך עשרה אנשים תמיד יהיה אחד שרוצה יותר להשתלט על האחרים.

להשתלט, אין לו שום הזדמנות להשתלט. ברגע שאנחנו רואים שמישהו רוצה להשתלט, אז אנחנו דנים בינינו מה לעשות עם הרצון לשלוט ואנחנו מדברים על זה כבעיה כללית של כל העשירייה. זאת אומרת, לא שאנחנו מענישים אותו בזה שהוא רוצה לשלוט, כל אחד מאיתנו רוצה לשלוט, אלא אנחנו מבררים איך אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהנטיות לשליטה.

גלעד: נאמר שעושים סבב בסדנה, כולם יודעים את החוקים, אבל תמיד יש אחד שרוצה לדבר יותר מכל השאר ולא משאיר כל כך זמן לאחרים. האם צריך להגיד לו לשתוק כי זה לא לפי הכללים, או לתת לו להבין את זה?

לא, צריכים לדבר על הכול. אין כאן ג'נטלמניות, אין כאן נימוסים. על הכול אנחנו צריכים להגיד, שאלו היחסים שלנו בצורה הגלויה, אנחנו לא פוגעים באף אחד, אנחנו כולנו כל כך פגועים מהבורא, מהטבע שלנו, "בראתי יצר רע", שאין לנו כל כך מה להסתיר זה מזה, ולצייר משהו יפה כל אחד מעצמו. אני לא הולך לצבוע את עצמי בכל מיני צבעים ורודים, ההיפך, אנחנו צריכים לדעת מה קורה כאן, מתי אנחנו סוף סוף נצא מהעור שלנו ונתחיל להתחבר מחוץ לעור.

גלעד: זאת אומרת, גם לפני שמותחים ביקורת בונה במקרה הזה לטובת העשירייה, אנחנו חייבים לעשות איזושהי הכנה. לדוגמה נפגשנו ופתאום אחד אומר לשני, "היום אתה שותק, כי אתה מדבר הרבה", זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה, שבאים ואומרים בשביל מה הגענו, למה זה גדול, למה זה חשוב.

אף אחד לא יכול להגיד לשני שום דבר, אלא רק אם אנחנו דנים על זה בעשירייה בצורה הדדית, יפה, נוחה והכול רק למטרה. המטרה צריכה להיות גם בהתחלה וגם בסוף של כל דיון ודיון.

גלעד: זאת אומרת, שלבי הדיון הם קודם כל לרומם את המטרה?

ודאי, ושאנחנו עושים לפחות צעד אחד אליה.

גלעד: ואז אנחנו מסכימים לדון באיזשהו נושא שמחליטים עליו?

כן. אם הנושא הזה מקדם אותנו.

גלעד: ובסוף?

ובסוף אנחנו עושים חשבון, סיכום האם התקדמנו, או לא.

גלעד: אלה כבר כללים שהם ברורים לדיון.

כן, ודאי.

גלעד: איזה מעשים אנחנו עושים או לא עושים בתוך העשירייה? לדוגמא, בן אדם נמצא במצוקה כלכלית, מישהו אחר נמצא עכשיו במריבות עם האישה שלו בבית, או הולך להתגרש. והוא בא ואומר, "תשמעו חבר'ה יש לי בעיה". דאגה זה ברור, אנחנו דואגים ורוצים שהוא יהיה מעל לזה במחשבות. אבל מה מעבר לזה מותר, אסור, נכון, נהוג?

מה מותר ואסור?

גלעד: לעשות מעשה בפועל.

להתערב?

גלעד: כן.

בואו נחליט יחד, אבל בצורה מאוד מאוד עדינה, ויכול להיות שנגיע לפתרון מה צריך לעשות בבית ובזה נפתור את הבעיה.

גלעד: הדיון יחד איתו, או בלעדיו?

יכול להיות יחד איתו ויכול להיות בלעדיו. אם החברה בפה אחד ללא שום ספק מחליטה שכך כדאי לעשות וצריך לעשות, והיא בודקת את עצמה בקפדנות, אז היא יכולה לפעול. אבל זה לא לחברה של מתחילים שאז הם קופצים על כל דבר מתוך העצבים שלהם.

גלעד: לפי מה שאני שומע, צריך פה הרבה מאוד הכנה לפני שמתחילים לעשות איזה מעשה.

כן.

גלעד: בינתיים יש עשירייה, זה צריך להיות משהו מאוד סטרילי. בתור התחלה, לא נוגעים בשום מקרים פרטיים או דברים שקשורים לחיים הפרטיים של האדם.

כן.

גלעד: אז דיברנו על הרצונות, על המחשבות, על מה מדברים ומה לא מדברים. תמיד קודם גדלות המטרה ואחר כך רק אם העשירייה מסכימה, דנים במשהו. ואמרנו שלא עושים שום מעשה שהוא חריג.

איך מקבלים החלטה בעשירייה? נאמר שעשירייה של מתחילים עכשיו אומרת, אנחנו באים לכנס או לא באים לכנס, או שכל אחד יחליט מה שהוא רוצה. איך מקבלים החלטה?

רצוי שזה יהיה פה אחד.

גלעד: רצוי, זאת אומרת דנים על הנושא.

דנים על הנושא, מבינים עד כמה זה חשוב או לא, לנו ולכלי הכללי, לעולם, למטרה, לכל דבר ודבר. רושמים את הדברים האלה כסיכומים קטנים, ואחר כך חוזרים על זה, דנים אולי עוד פעם ועוד פעם כי נמצאים בכל מיני מצבים שונים, אולי תחת השפעה זרה, טובה או רעה. עד שמחליטים בפה אחד ובראש כבד מה שנקרא, זאת אומרת לוקחים בחשבון את כל הסיבות, הנסיבות וכל התוצאות, ואז מגיעים להחלטה.

גלעד: ואם אחרי ההחלטה מישהו בא ואומר "אתם יודעים מה, הבנתי ואני לא מסכים, אני לא חושב שזו החלטה נכונה".

אז שוב דנים, אבל חייבים להגיע להחלטה יחד.

גלעד: עד שכולם ממש מרגישים שזו החלטה שלהם.

אחרת לא מקבלים החלטה. ברוחניות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, אין מקצת ברוחניות, חייבת להיות ה‑ו‑י‑ה שלמה, אם אנחנו רוצים שזה יהיה שלם. וזה לא תחת לחץ אלא באמת בדיקה חוזרת כל פעם.

גלעד: מה יותר חשוב, התוצאה של ההחלטה או עצם התהליך?

התהליך. אחר כך אנחנו שוכחים מהתוצאה ועל מה בכלל, אבל בינתיים התקדמנו להיות יחד.

גלעד: זה מאוד חשוב. אתה יכול להרחיב למה זה יותר חשוב? כי הרי אנחנו רגילים לעולם שבו התוצאות חשובות. אתה הולך לעבודה אומרים לך תביא תוצאה, תעשה ככה וככה.

מי זוכר אחר כך את התוצאות, מיום ליום לא זוכרים. אבל החיבור הוא נשאר ומתגבר.

גלעד: זאת אומרת, תהליך שמביא לחיבור הוא התוצר.

כן. והסיבה לזה היא מבורכת תמיד ולא חשובה.

גלעד: זה שיעור מאלף, בטח למתחילים. אני רוצה רק לסכם במשפט של הרב קוק, אולי תסביר אותו לסיכום אם אפשר. "הלוואי שאפשר היה להרכיב את כל האנושות בגוף אחד, שאוכל לחבק את כולם".

כן, זה באמת סיכום יפה וטוב. אם עשירייה מבינה שכך זה צריך להיות, וכך צריך להיות וכך זה יהיה, רק בואו נגיע לזה כמה שיותר מהר, ואז כל העולם, כל האין סוף ממש נמצא בידינו.

(סוף השיחה)