|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 816 - 817
הקונפליקט ביחסים בנינו,
איפוק וויתור במצבי קונפליקט
השיטה להתחבר מעל כוחות מנוגדים
מטרות:
שיטת 3 הקווים
קבלת שיטת עבודה שניתנת ליישום בחיי היום יום. לנסות לקבל תהליך פרקטי ע"י דוגמא.
מה פירוש המונחים, שמקובל להשתמש בהם ביחס לקונפליקט, כמו: כניעה, ויתור, איפוק, איום, מירמור, קיפוח. ומהי באמת השלמה הדדית ללא שימוש במונחים האלו?
רקע/ הגדרות:
מקור המילה הוא: con - יחד, flict - להכות, כלומר שני הצדדים נמצאים במצב שבו הם "מכים" (עם מרכאות או בלעדיהן) יחדיו, אחד את השני.
"מאבק, סכסוך, ניגוד, התנגשות עניינים בין אנשים או בין מדינות וכיוצא באלה:
קונפליקטים מדיניים, קונפליקט בין כוחות שונים בחיי הנפש (בין היצר למצפון, בין הרגש והחובה וכדומה)" (מילון אבן-שושן).
"קשיים הבאים לידי ביטוי בין לפחות שני צדדים התלויים זה בזה, המבטאים רגשות חזקים הנובעים מהבדלים בתפיסות של צרכים אישיים, ערכים או משאבים"
(Donohue & Kolt, 1992)
"תהליך של עימות בין שני צדדים או יותר התלויים זה בזה, כאשר לפחות אחד מהם תופס את סיפוק האינטרסים שלו כמושפע באופן שלילי על-ידי הצד השני"
(המכון לאינטגרציה, אוניברסיטת בר-אילן)
זרימה:
ריב.
איום או שוחד.
פשרה.
איפוק או המנעות.
כניעה או ויתור.
הגישה הנכונה לקונפליקט.
אמצעים פרקטיים.
יישום בחברה.
קונפליקטים פניימים בתוך האדם.
פתיחה:
קונפליקטים קיימים כל הזמן בחיינו. בין אם זה קונפליקט פנימי בין רצונות שונים ובין אם זה קונפליקט חיצוני: בתוך המשפחה, בין חברים, בעבודה, וגם ברמת הכללית יותר: בין חלקים בחברה, בין מדינות וכו'. אנחנו נתקלים עם בני זוג, חברים, חברים לעבודה בכל מיני מצבים שיש בינינו אי הסכמה. מצב כזה יכול להגרר גם לריב וסכסוך מתמשך. יש לנו דרכים שונות להתייחס לקונפליקטים ונרצה לבחון את דרכי ההתמודדות השונים שלנו ולראות מה אנחנו בעצם עושים נכון או לא נכון כדי להגיע למקום הנכון ביחסים בינינו.
קונפליקט הוא מצב בו קימים שני צדדים או יותר הנמצאים בניגוד (של אינטרסים, תפיסות צרכים, מטרות, ערכים, דעות וכיו"ב)
http://www.silvernet.co.il/hebrew/Article.aspx?Item=792
קונפליקט הינו התנגשות בין צדדים בעלי צרכים, אינטרסים, רגשות, דעות, אמונות ו/או ערכים שאינם מתיישבים אלו עם אלו.
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yesodi/Hevra/MafteachHalev/silabus_tevet.htm
קונפליקטים בין אנשים:
בין צרכים שונים או מנוגדים - בין אינטרסים.
אמונות שונות/ תפיסת עולם שונה.
בין תכונות שונות.
ריב
מדוע 2 דעות מנוגדות לא יכולות לחיות זו לצד זו בשלום וקבלה הדדית, ומתפתח מזה ויכוח וסכסוך?
מדוע האדם לא יכול להכיל דעה שונה משלו, האם זה מאיים עליו באיזה אופן?
מדוע צריך להיות אכפת לי אם לאדם יש דעה שונה ממני? למה זה כל כך מאיים עליי?
למה אנחנו כל כך מזדהים עם העמדה שלנו, ולא מסוגלים ללכת גם לקראת האחר?
מתי קונפליקט הופך להיות סכסוך?
למה ויכוח טיפשי (למשל על פוליטיקה או ספורט) הופך למלחמה של מי צודק?
למה יש לאדם את הצורך הזה לשכנע את השני בצדקתו?
איום או שוחד
האם שוחד זו גישה מועילה לפתרון קונפליקטים?
מתי קונפליקט יביא אותנו למצב בו יש צורך לאיים?
האם שוחד הוא מצב עדיף על איום?
האם הגעה לאיומים הוא מצב טבעי שעלול לקרות או שהוא תקלה ביחסים?
בטבע עצמו, קונפליקטים גם נפתרים, בדרך כלל, בחזק משליט את דעתו . האם זו אמורה להיות הגישה אצל בני אדם?
איך מתמודדים במצב שהאחד הוא חלש והשני חזק? איך מגיעים בכלל למצב שהחזק מסכים להקשיב? איזה אינטרס יכול להיות לו?
מה קורה במערכת יחסים שבאופן קבוע צד אחד חזק ומאיים וצד שני חלש ונאלץ לקבל את דעתו של האחר?
פשרה
גישות אלה ואחרות מחדדות את הצורך בגיבוש דרכי פעולה והסכמות שיסייעו ליחיד ולקבוצה לנהל את מצבי הקונפליקט בדרך יעילה המקדמת את מטרותיהם והתורמת ליחסים ביניהם. דרכים אפשריות לניהול הקונפליקטים בדרך מקדמת עשויות להתגבש בעקבות שיח המברר את אחריותם של השותפים "לשמור את הכוח למשהו טוב" ולהימנע מפגיעה.
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yesodi/Hevra/MafteachHalev/silabus_tevet.htm
האם פתרון של קונפליקט הוא מציאת "שביל הזהב" ביניהם?
האם פשרה זה ויתור נכון וצודק? כל אחד מוותר קצת והולך לקראת השני?
האם אפשר לפתח את היכולת להסתכל באופן אובייקטיבי על הסכסוך, ולא רק מהצד שלי?
הליך הגישור מתנהל באמצעות שיחות משותפות של הצדדים עם המגשר ומשיחות נפרדות של כל אחד מהצדדים עם המגשר בנפרד. הגישור מתחיל בדרך כלל בשיחה משותפת של הצדדים בה כל אחד אומר את דעתו ומציג את זווית הראייה שלו על הסכסוך. לאחר השיחה המשותפת עוברים הצדדים לפגישות נפרדות עם המגשר בהם הם יכולים לומר את הדברים האישיים אשר הם לא רוצים או יכולים לומר ליד הצד האחר.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8
האם הפתרון הוא להיעזר בגורם שלישי? האם הוא יכול להיות אובייקטיבי? האם הוא יכול לראות את טובתם של כל הצדדים המעורבים, ולבחור בפתרון צודק?
למה אנשים נוטים לגישור עם מתווך שלישי?
איפוק או המנעות
מדוע אנחנו נוטים להתייחס לקונפליקט כאל דבר שלילי ולהימנע ממנו?
מה יוצר באדם את אותו חוסר נוחות שבקונפליקט?
האם כדאי לוותר ואולי להימנע מקונפליקט כמה שאפשר?
ההתמודדות החברתית המודרנית עם קונפליקטים היא לרוב ניסיון למנוע אותם - האם זו גישה נכונה? האם כדאי למנוע קונפליקטים?
מה קורה כאשר אנחנו נמנעים מלהיכנס לקונפליקטים?
כניעה או ויתור
על מה כל אחד מהצדדים צריך לוותר?
האם הגעה להסכמה מחייבת ויתור? ויתור מביא למרמור. האם אפשר להגיע לפתרונות קונפליקטים בלי הרגשה רעה של אחד הצדדים?
איך לוותר ולצאת עם הרגשה טובה?
למה קשה לנו לוותר?
האם מספיק שצד אחד יוותר?
מה מרוויח הצד שמוותר?
האם הצד שמתעקש על עמדתו מפסיד?
לפעמים קורה שיש צד אחד שכל הזמן מוותר. האם זה בריא ליחסים?
איך לדעת מתי כדאי לוותר ומתי לא?
מה ההבדל בין ויתור לכניעה?
ממה נובעת ההרגשה הקשה שיש לאדם שנכנע?
איך לוותר ולא להרגיש שנכנעתי?
איך לנהל מו"מ שמוביל לויתור ולא לכניעה?
מה תפקיד הרגשות העולות באדם בעת קונפליקט? האם הם אמורים להיות סמן עבורנו לטיפול נכון או שגוי במצבים?
הגישה הנכונה לקונפליקט
מהי הגישה הנכונה לקונפליקט?
איך מתמודדים עם קונפליקט?
כיצד מונעים מקונפליקט להפוך לסכסוך?
מאיזו נקודת מוצא להתחיל כל "ויכוח"?
האם יש דרך לעקוף את האגואיזם של אנשים? האם אפשר לקשר בין לבבות של אנשים?
מהי התוצאה הרצויה? למה עלינו לשאוף בפתרון קונפליקטים?
מה הקונפליקט בעצם נותן לנו?
מה מחבר בין רצונות שונים? דעות/ תפיסות עולם/אנשים?
איך, על פי חוכמת הקבלה, ניתן לגשת ולפתור קונפליקטים?
איך יודעים שהקונפליקט נפתר בצורה נכונה?
מהי ההרגשה הנכונה כאשר קונפליקט נפתר?
מה קורה כאשר נפתר קונפליקט באמת? מה קרה לאנשים שלקחו בו חלק? איזה תהליך הם עוברים? מה משתנה בהם?
מה קורה בתוך אדם שמשתמש בשיטה, שמציעה חוכמת הקבלה, בעת קונפליקט? מה קורה לרגשות שעולים בו? מה משתנה בו? האם הוא יוכל להכיל דעה שונה?
אם שני אנשים משתמשים בשיטה בהדדיות מה קורה ביניהם? מה קורה לרגשות השליליים-אלימים שעולים בהם? האם ההבנה שלהם משתנה? האם הקונפליקט ביניהם יפתר? רגשית/שכלית? דרך מה הוא יפתר?
האם אפשר ליישם את זה גם בין מדינות?
אמצעים פרקטיים
מהן דרכי הפעולה וההסכמות, שיסייעו ליחיד ולקבוצה לנהל את מצבי הקונפליקט בדרך יעילה, המקדמת את מטרותיהם והתורמת ליחסים ביניהם?
מהם השלבים להתמודדות נכונה עם קונפליקט? מה על כל צד בקונפליקט לעשות?
כאשר אני מזהה שאני ועוד אדם נמצאים לפני התנגשות, האם קיים סדר פעולות שצריך לבצע?
מה לעשות, למשל, כאשר אני שומע דעה שונה, מהותית, משלי?
האם מספיק שצד אחד יתרגל או שצריך הדדיות?
כיצד השיטה, שמציעה לנו חוכמת הקבלה, מטפלת ברגשות השליליים, שעולים באדם כתוצאה מאי-הסכמה/ התנגשות רצונות?
יישום בחברה
תראה למשל את המצב בארץ. אי אפשר להכיל דעות אחרות-פוליטיקה, עדות, יחס לדת וכו וכו ...איך אפילו מתחילים לגשת למצב הזה ?
למשל בדיפלומטיה העולמית בשנים האחרונות נוהגים הרבה בגישה הזאת של צריך לדבר..צריך להבין נורמות תרבותיות שונות..להימנע מפתרון סכסוכים אלימים וכו אבל זה נראה שהעולם דווקא נעשה יותר אלים מאז. למשל העולם המערבי קפוא במצבו מול האיסלם בשל כך. למה הגישה הזאת לא עובדת ?
האם קיימת דרך להגיע להשלמה בין כוחות מנוגדים בחברה?
נראה שהעולם היום זקוק נואשות למשהו שיוכל לחבר בין הניגודים הרבים בין האנשים. במיוחד הפוליטיים. ימין ושמאל וכו...מה יקרה אם ינסו לממש את השיטה בשטח הזה ? מה יקרה לדעות של האנשים ?
קונפליקטים פנימיים בתוך האדם
פעמים רבות בגלל פחדים, חששות או חוסר. סיפוק, מתעורר לו בתוכנו קול מבקר, שופט כמו: "למה אתה מבזבז את הזמן? אתה צריך לעשות את זה! " או "הנה פספסת את ההזדמנות שלך, פחדנית!". לפעמים הקול הזה רוצה לתמוך בנו! "אני מסוגל! ", "אני מאמינה בעצמי", " יהיה טוב", "לא נורא, אני מדהימה בכל מקרה", באותם רגעים יש לנו, כביכול, שני רצונות מתנגשים. אנחנו מחלקים את עצמינו לשניים: הרצון לפעול באופן מסויים והמעצור שמונע מאתנו לפעול כך. inner-conflict.
http://yeda.eip.co.il/?key=224822
מה קורה לאדם במצב של קונפליקט?
למה יש בנו את מנגנון הקונפליקט הפנימי?
מה יוצר קונפליקט פנימי באדם?
מדוע יש לפעמים רצונות מנוגדים? איך זה תורם להתפתחות שלנו?
האם קונפליקט הוא בין 2 כוחות פנימיים מנוגדים או שיכול להיות גם יותר מ-2?
מהו קונפליקט בין דחף או רצון, למצפון?
לפעמים אדם מרגיש "מסוכסך עם עצמו", כועס על עצמו, מדוע?
לפעמים האדם פשוט לא יודע מה לעשות, נקרע מבפנים לכל מיני כוונים - מרגיש שיש כמה צדדים לאותו מטבע, ולא מסוגל להכריע ביניהם. הוא לא ממש שלם עם אף צד. האם ככל שהאדם מפותח יותר הוא יותר רב מימדי ונתון ליותר קונפליקטים?
על מה אני צריך לוותר כדי לפתור קונפליקט פנימי שבתוכי?
מה ההבדל בין כניעה לאיפוק?
מדוע כניעה לדחף יוצרת לעיתים תסכול, חוסר הערכה עצמית?
מדוע איפוק והתגברות עלולה ליצור מצב של הרגשת קיפוח?
האם יש דרך אחרת לעבוד נכון עם קונפליקט, חוץ ממצב של כניעה או איפוק?
בעוד פילוסופים מתנצחים בשאלה האם התנהגות מוסרית היא רציונאלית
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3797679,00.html
האם קונפליקט הוא בראש או בלב? איפה הוא מתרחש אצל האדם?
מאיפה נובעים הכוחות המנוגדים שפועלים בי? מה יוצר אותם?
מהם הקולות הפנימיים שלי?
האם בסופו של דבר מטרת הקונפליקטים הפנימיים באדם, היא להפוך אותו למוסרי יותר? כלומר ללכת יותר עם המצפון החברתי ופחות עם הדחפים הפנימיים שלו?
מהו דיסוננס קוגניטיבי?
בפסיכולוגיה החברתית ובחקר העמדות דיסוננס קוגניטיבי (או צְרִיר הַכָּרָנִי) הוא מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל.
תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי (Dissonance - בלטינית, Dis-חוסר, sonus-קול), שנהגתה על ידי לאון פסטינגר בשנות החמישים, טוענת כי שמירת העקביות היא מניע מרכזי לאדם. אדם המאמין בעמדה מסוימת אך פועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, יחוש תחושה בלתי נעימה של דיסוננס, מעין היעדר הרמוניה. תחושה זו תדרבן אותו לשנות את פועלו, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה, כדי להקטין את הדיסוננס (הקונפליקט) בין העמדה להתנהגות. לחלופין, ידורבן האדם להתאים את התנהגותו לעמדה בה הוא מחזיק. לדוגמה, חייל הנשלח למשימה שאינו מאמין בה יגבש מחדש את עמדתו, כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת; או שיתחמק מהמשימה (או אפילו יחבל בה) על מנת להתאים את התנהגותו לעמדתו. תאוריה מתחרה של הפסיכולוג דריל בם היא, שהאדם מתבונן בהתנהגות עצמו כצופה מהצד ומסיק ממנה על עמדותיו ודעותיו. לפי תאוריה זו, העמדות הולכות בעקבות המעשים. ההבדל בין התאוריות הוא, שלפי דריל בם אין צורך בעוררות ובתחושת אי נעימות כדי שעמדה תשתנה בשל הצורך בעקביות עוד אפשרויות להרגיש דיסוננס קוגניטיבי: כאשר ישנן שתי אמונות סותרות, או רעיונות סותרים או ערכים סותרים..בו זמנית. או כאשר ננקטת פעולה הסותרת את האמונות, רעיונות או ערכים. או כאשר נתקלים במידע חדש הסותר אמונות קיימות, רעיונות או ערכים (מוויקיפדיה באנגלית)
כאשר זה קורה, האדם מרגיש סטרס פנימי ומנסה להקטין אותו, לעיתים על ידי המנעות מהמידע החדש או מסיטואציות חדשות.
המעניין כאן: המנעות או הכחשה של מידע שסותר עמדות ואמונות קיימות .
פעמים רבות אנו בונים את עמדותינו באופן שלא יגרום לנו אי נוחות פנימית. למשל, על מנת להימנע מלראות את הטעות של עצמנו, נחזק את העמדות שלנו ונילחם עליהן בחירוף נפש. נמנע מדעות שונות משלנו או שנסתור אותן ונדחה אותן מכל וכל, העיקר להימנע מתחושה של אי נעימות פנימית. מדוע זה קורה לנו?
פתרון קונפליקט פנימי:
כיצד על אדם לגשת לקונפליקטים בתוכו?
כאשר אדם ניצב מול קונפליקט - מה הצעדים שמומלץ לו לעשות?
מה לעשות כשיש בתוכי רצונות מנוגדים? איך להגיע להשלמה ביניהם?
מה לעשות כשיש ניגוד בין ההרגשה לשכל? איך להגיע להשלמה ביניהם?
איך יודעים מה נכון? והאם יש בכלל בחירה נכונה, החלטה נכונה?