חיים חדשים

שיחה 263

ההתפתחות המינית באנושות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.11.13 – אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד איך לבנות את החיים שלנו טוב יותר. החיים שלנו, כמו תמיד, זה מערכות יחסים. יש לנו את עצמנו ואנשים נוספים סביבנו, והקשר בינינו קובע עם החיים שלנו עצובים או שמחים, טובים או רעים. אנחנו רוצים ללמוד איך לעשות את זה יותר טוב, ובכל פעם אנחנו לוקחים מערכת יחסים מסוימת, או קשר מסוים שמתקיים בין אנשים, ומתעמקים בו על מנת להבין, איך להביא שדרוג אמתי, מהותי. לא איזה דברים מפלסטיק או צעצועים שמחזיקים ליום יומיים, שבוע שבועיים ומשפרים לנו קצת את איכות החיים. איך לעשות קפיצה איכותית, מהותית, בהתקשרות בינינו, ובינינו לבין האנשים שסביבנו על מנת לשפר את חיינו. תהיו אתנו, יהיה הרבה מה לקחת.

ניצה, מה המיקוד שלנו היום?

ניצה: אנחנו נמצאים עכשיו בקורס הורים, ומתייחסים לנושא חינוך למין ולמיניות, וכיצד אנחנו ההורים, צריכים לחנך את ילדינו ואת בני הנוער, לתחום הכל כך משמעותי והחשוב הזה.

בתכנית הקודמת נתת דברי פתיחה לקורס, והסברת המון דברים, אבל אחד הדברים שהשאירו אותי בהבנה מאוד רחבה, ופתח לי מודעות מסוימת, זו ההבנה שהמשבר ביחסים בינינו, זה משבר בין המינים, בין הזכר לנקבה, בין הגברים לנשים. ואתה הסברת לנו שזה נוגע בכל החתך של הטבע, החל מהחי, הצומח, והדומם.

כי לא מגיעים לשוויון הנכון, לקו האמצעי.

ניצה: כי לא מצליחים להגיע לאיזון ולחיבור נכון בין הצד הזכרי לצד הנקבי. הלכתי עם זה הביתה ודרך המשקפיים האלה ניסיתי להסתכל על תמונת המצב הנוכחית, ואכן שמתי לב, שאם אני מסתכלת, על איך המשבר הזה בא לידי ביטוי, אני רואה שדווקא דרך הנושא של חינוך למין ומיניות, היחס בין המינים היום הוא הרבה פעמים מזלזל, אין כבוד הדדי, המון ניצול, הטרדה, כוחנות ושליטה.

זאת אומרת, דווקא בנושא הזה של מין ומיניות הרבה מאוד גורמים מתקשרים, ובאמצעותם מאוד קל לי להבין את המשבר שאתה מדבר עליו.

כאשר המין האנושי התפתח, הוא התפתח בצורת דומם צומח וחי. הדומם זה, כשחיינו כמו להקות גדולות, במערה, ותחת העצים. תקופת הצומח זה, שהתחלנו להתפתח ולבנות כפרים, ערים ומדינות, וזה נניח עד ימי הביניים.

אורן: מה זאת אומרת "תקופת הצומח" של בני האדם?

של האנושות. כשהתחלנו להתפתח יותר כבני אדם.

ניצה: אם אני מבינה נכון, אתה עושה הבחנה של חי, צומח, דומם בתוך המודעות שלנו האנושית?

כן.

ניצה: מה זה בעצם דומם שבי?

דומם באנושות, זה כאשר האדם מתפתח רק על ידי הטבע, איך שהטבע דוחף אותנו. נניח זה היה עד לפני חמשת אלפים שנה. גבולות הזמנים הם לא מדויקים, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. תקופת הצומח היא, מחמשת אלפים שנה ועד לימי הביניים נניח, שאז היינו מתפתחים בצורה אינטנסיבית קצת יותר. על ידי מלחמות, כשאני תופס את שלך, אתה תופס את שלי וכן הלאה, והרצון האגואיסטי כבר יותר מפותח.

ומתקופת ימי הביניים ועד המאה העשרים, נניח חמש מאות שנה, זה תקופת ההתפתחות בדרגת החי שבמין האנושי, זאת אומרת קצת יותר אינטנסיבית. זה גם גילוי היבשות והתקשרויות בין המדינות ועוד. בניית האנושות כבר מתחילה להיסגר, והמין האנושי נמצא והשולט על פני כדור הארץ על הטבע. לא הטבע כביכול שולט עליו, אלא הוא שולט על הטבע.

ובכל התקופות האלה, של הדומם הצומח והחי שבמין האנושי, זאת אומרת עד תחילת המאה העשרים, אפילו קצת יותר נניח, שנות העשרים והשלושים של מאה העשרים, היינו מתפתחים בצורה אגואיסטית, שהאגו היה מתפתח בנו ועל ידו היינו מתפתחים.

אורן: מה זה בדיוק אגו?

רצון ליהנות מהחיים. איך שהרצון הזה מתעורר בי, לפי זה אני מתפתח.

אורן: אז כך בעצם התפתחנו, משחר ההיסטוריה האנושית ועד שנות השלושים של המאה הקודמת.

כן. בתחילת המאה הקודמת, כשהיינו צריכים להתחיל לעבור להתפתחות הבאה, לדרגת המדבר שבמין האנושי. וה"מדבר" שבמין האנושי, הוא סוג התפתחות, כאשר האדם משיג את הכוח שמפתח אותו, וקודם לא חשב על זה. האדם משיג את מהות החיים, מהות ההתפתחות שלו, בשביל מה הוא מתפתח, ובזה מוצא את התשובה "בשביל מה אני חי".

ואז יוצא שהוא מתחיל להתפתח בשינוי עצמי, המכוון מתוך עצמו, ולא שהטבע דוחף אותו להתפתחות. אלא הוא בעצמו לפי הבנתו, הכרתו, כבר רואה לאן הוא מתפתח, לאן כדאי לו להתפתח, ואז הוא הקובע ולא הטבע, הטבע מפסיק לקבוע את התפתחות האדם.

אנחנו לא התחלנו להתפתח כמין האנושי בדרגת המדבר, בדרגת ההבנה וההכרה בהתפתחות שלנו, וזה גרם לכל הצרות. קודם לא היינו צריכים את זה, כי היינו חיים ומתפתחים כל יום, כל שנה, בכל מקום, בכל מדינה, בכל סוגי הציוויליזציות שהיו בצורה טבעית, מכל מיני דחפים שהיינו מקבלים מבפנים. כך גם היינו מתפתחים במין, במשפחה, בעבודה, בחיי חברה, בכלכלה, בתרבות, חינוך, מסחר וכולי וכולי.

מה שלא כך מתחילת המאה העשרים, כשהתחילה להתעורר בעיה באנושות, ולא ידעו לאן להתפתח. הרוסים חשבו על קומוניזם, אחרים חשבו על קפיטליזם, אחרים חשבו על עוד משהו, ועוד משהו. והתחילו בעיות שלא היו מתעוררות פעם. האנושות היתה צריכה להתחיל לענות על השאלה, "מי אנחנו ולאן אנחנו מתפתחים, לאיזה כיוון ואיך אנחנו מתפתחים".

נגיד כך, שילד שגדל, הוא לא שואל את עצמו ולא יודע שהוא גדל. וכך הוא גדל וממשיך לגדול עד שבגיל עשרים, כמו במאה העשרים, הוא מתחיל לחשוב, לאן אני הולך, מה אני עושה עם עצמי, איך אני עכשיו לוקח את החיים בידיים שלי.

בעבר היינו כמו אדם עד גיל עשרים, שמתפתח בלי לשאול את עצמו. היינו גדלים לגובה, במשקל ובשכל, והטבע היה מפתח אותנו. פתאום במאה העשרים, הגענו למצב, כמו ילד שבגיל עשרים הוא כבר גבר, וצריך לחשוב מה הוא עושה עם עצמו, איך אני בונה את החיים שלי מעכשיו והלאה. ואנחנו לא מזהים את זה, אנחנו רק מזהים שאנחנו פתאום מתחילים להיות באיזושהי מערבולת של תכונות, חושים, רגשות, פילוסופיות למיניהן. כל מיני בלבולים, פרויד התחיל עם זה, איינשטיין התחיל עם זה, ובעל הסולם עם הדרך שלו. וכך כולם סוחבים לכל מיני כיוונים ולאנושות לא ברור פתאום כלום.

ואז התחילו מהומות, מלחמות וחיפוש. הנציונליסטים הרוסים בונים ברוסיה משהו, הנציונליסטים בגרמניה בונים, ומשהו לא ברור. ולמה זה לא ברור? כי האנושות היתה צריכה לענות פעם ראשונה בהיסטוריה על השאלה, "לאן פנינו?" והיא לא היתה רגילה לזה, ולא היה לה ממי לקבל כביכול את הכיוון, ההכוונה. כמו שאנחנו מכוונים ילד שמתבגר, ואומרים לו, כך אתה צריך להתפתח, ועכשיו תחשוב, איך אתה תעשה כך או כך, ואחרת.

ולמה היא לא קבלה את ההכוונה הזו, כי הידיעה הזו, איך להתפתח הלאה, נמצאת רק בעם ישראל, בחכמת הקבלה שבעם ישראל. וזה שמקובלים לא הצליחו למסור לעם ישראל את החכמה הזו, ועם ישראל לא הצליח למסור את החכמה הזו לכל האנושות, להיות כדוגמה, גרם למצב, שאותו הפרי שגדל, גדל בצורה ספונטנית. כמו פרי על העץ, שהוא כבר בשל מדי, מתקלקל ונרקב. והקלקול והריקבון הזה, זה בדיוק מה שאנחנו רואים היום, זה המשבר שאנחנו מרגישים. וזה ממשיך.

מה בעצם היתה צריכה להיות המגמה של ההתפתחות כמין האדם, המין המדבר? שהראש שלך קודם לכל המעשים. היינו, לא הגוף קובע לך מה לעשות, כי גוף זה נקרא גם האגו שלך, אלא הראש שלך קובע, מה תעשה ואיך תתפתח. בפרט הדברים האלה בולטים מאוד במין. קודם לא היתה בעיה, ומי לא ידע מה זה מין, ומה יותר טבעי מזה? ותסתכל היום על החיות ותסתכל על בני האדם. בעבר כל אחד ואחד היה מרגיע את הדחף המיני שלו בכל מיני צורות ולא היה משהו מיוחד בזה, ולא עשו מזה משהו מיוחד, כי זו היתה אחת מהתשוקות של האדם בחיים.

עד שהגיע הזמן, שהיינו צריכים לפתח את המודעות שלנו, שהראש יהיה מעל הגוף, ולא כמו אצל הבהמה, שהגוף והראש נמצאים באותו גובה, וזה מאוד סימבולי. אלא שהראש נמצא למעלה. זאת אומרת, מי זה האדם החכם? זה שעיניו בראשו. וכשלא נתנו לאדם את ההתפתחות הנכונה הזו, שיפתח את האישיות שלו והגישה לאהבת הזולת, ודרך אהבת הזולת לאהבת הטבע כולו. אז כל הדחפים האלו הרוחניים שהתחילו לגדול הלאה, ולא נתנו להם כיוון נכון, נכנסו לאותה רמה גשמית, בהמית והתחילו להרעיל את האדם.

ואז הם גרמו לכל מיני מוטציות, לתופעות בלתי רצויות, ואנחנו רואים שהיחסים בין הילדים וההורים, בין הזוגות, וגם במין, בין זכר ונקבה בכללות, כל דבר ודבר מתקלקל כאילו נרקב. הוא עבר איזושהי דרגת בשלות, ובמאה השנים האחרונות, הוא כבר תוסס ומסריח, וזה מפני שלא מפתחים את האדם שבתוך היצור הזה, שנקרא בן אדם בעולם הזה. אנחנו פשוט מאחרים, מפגרים.

לכן המשבר במין מורגש במיוחד, וגם בכל השטחים, בכל הדברים, וזה לא יפסק עד שאנחנו לא נשלים את ההתפתחות האנושית בדרגת המדבר, ונלך עם זה הלאה. זאת אומרת, אנחנו צריכים לדעת בשביל מה אנחנו חיים, מי אנחנו, מה אנחנו, מה התועלת מחיי האדם בעולם הזה, מה המטרה שלו, מה הטעם בחיינו וכן הלאה. אלה שאלות שעליהן נצטרך לענות, ועם הפתרון של השאלות האלו, אנחנו גם נסדר את כל סדרי החיים שלנו, לעצמנו, לנוער ולכולם.

ואז הכל יהיה ברור ולא רק ברור. מהמבנה החברתי החדש שנעשה, מצורת החיים, מההסתכלות על החיים, מתפיסת המציאות החדשה, מהיחס בסולם הערכים שיהיה לנו, אנחנו נסדר גם את היחס בין המינים.

ניצה: עכשיו כשהסברת על ארבע הרמות במודעות האנושית, עשית לי סדר מאוד גדול. נתייחס לרגע לנושא הספציפי שקראת לו דחף מיני, ונבחן את ארבעת הרמות האלה של המודעות ביחס לדחף המיני, איך הוא בא לידי ביטוי ברמה של המודעות שקראת לה דומם?

ה"דומם" היה כמו אצל החיות.

ניצה: זאת אומרת זיווג?

כן, כמו אצל חיות בצורה מאוד פשוטה. יש חיות שמזדווגות פעם בשנה, יש כאלה שלפי עונות, יש כאלה שאפילו לא לפי עונות, ועוד ועוד מסוגים שונים. וכך כמו כן היה האדם, גם לא הייתה לו שום בעיה עם זה, הוא היה מקיים ממש את חוקי הטבע. מאוחר יותר הוא גם קיים את חוקי הטבע בדרגת צומח, אבל היו בזה קצת יותר עניינים.

ניצה: כמו מה למשל? מה מאפיין למשל את הדרגה הזאת שאתה קורא לה רמת מודעות של צומח ביחס לדחף המיני?

צומח כבר היה מסתכל אולי על איזו צורת יופי שקיימת באישה או אישה בגבר, הם היו מזהים שיש איזה מין שוני, הם כבר לא היו מסתכלים כמו חיות בלבד, החיות מסתכלות זו על זו רק מבחינת תועלת להבאת צאצאים, זהו, פשוט "הוא הכי טוב להיות אבא לילדים שלי אז אני לוקחת אותו".

ניצה: זאת אומרת, רק ביחס לרבייה וההמשך.

בלבד, כן. ואולי גם לאספקת המזון וכן הלאה כל מיני דברים. ואנחנו רואים שאצל החיות זה כך גם עד היום. זה היה כך בדרגות האדם כשהיו מסתכלים מבחינה זו, אחר כך מצד העושר, וודאי שגם על הכוח פיסי, וככה היו מתפתחים. אחר כך כשהתפתחו בדרגת החי, הכוחות האלה כבר לא היו כל כך חשובים אלא המעמד שלו בחברה האנושית היה חשוב. הוא יכול להיות חלש, ולא כל כך יפה.

ניצה: לא כל כך חשוב שיהיה יפה אבל אם יש לו מעמד אז זה כבר בסדר?

כן, הוא יכול להיות מבוגר ב30 שנה ויכול להיות גם חלש.

ניצה: או מפורסם או משהו כזה.

כן, אולי בדרגת אלוף בחברה האנושית, חלק ממשפחת מלוכה, משהו כזה. זאת אומרת, בהתאם למידה שהאנושות כיבדה כל מיני סמלים, והעריכה אותם לפי האוכל, מין, משפחה זה היה דבר אחד, ואחר כך כסף, כבוד, מושכלות, לפי זה היא כבר הייתה בוחרת. גם לנשים וגם לגברים זה היה כבר חשוב יותר, אז אמנם שהיא מכוערת אבל היא בת של מישהו כזה שאני מקבל אתה נדוניה גדולה, אני מקבל אתה גם סטאטוס מיוחד וכן הלאה. סטאטוס זה לא תמיד מעיסוק במסחר אבל עושר כן, וכן הלאה בהתאם לזה.

זאת אומרת, מין היה קשור גם לערכים של עושר, כבוד ומושכלות שהמין האנושי פיתח לעצמו כהישגים, כערכים חברתיים, וכשהגענו לדרגת המדבר בתחילת המאה ה- 20, כאן היינו צריכים לזהות במין האנושי את הפרטנר הרוחני, שאני אתה או שהיא איתי מתפתחים יחד. מפני שכל האנושות צריכה להתחיל להתאחד, אז קודם כל אני בוחר את השותף הקרוב ביותר שלי שזה בן או בת זוג, אני בוחר אותה או היא בוחרת אותו כמי שהכי מתאים להתפתחות הרוחנית הטובה, המהירה ביותר.

רוחנית זאת אומרת, שאנחנו מתחברים ובונים בינינו תא של החברה המתוקנת שהטבע דורש מאיתנו לבנות וכך להיבנות. אנחנו צריכים בהתאם לזה לפתח חינוך גם לגדולים גם לקטנים, לכל הרמות ולכולם, החינוך הזה נקרא "חינוך אינטגראלי". אינטגראלי זאת אומרת, לאסוף אותם יחד, להסביר איך מתאספים כנדרש מכוחות ההתפתחות הטבעיים שעובדים בנו, שפועלים בנו. לא עשינו את זה ולכן נכנסנו למשבר, מפני שבכל מה שהיינו צריכים לקבוע כיחסים חדשים בינינו, אנחנו לא נמצאים, לא עשינו את זה, ואז יוצא שאנחנו נמצאים במצב הרקוב. רקובים בעצמנו וכל הסביבה, החברה, יחסים, הכל רקוב, משהו שמריח מאוד רע, כך אני מרגיש את זה.

ניצה: האמת היא שמאוד קל להזדהות עם זה, אני מסכימה.

אם אנחנו כבר מדברים על החינוך המיני לגיל הרך, לילדים, לנוער וכן הלאה, כמו כן לגדולים אז בהתאם לזה אין לנו חינוך למין כי זאת תהיה תוצאה טבעית מהחינוך לתבנית החדשה של היחס החדש של האדם לעולם, אדם לחובתו בעידן המודרני הנוכחי.

ניצה: כלומר אם אני מסתכלת נכון ובוחנת דרך הנושא הזה של מין ומיניות את המצב, הוא סוג של מראה שמשקפת לי את המצב שאנחנו נמצאים בו כאנושות. המצב הרע והחמור שאנחנו רואים ביחס לנושא הזה, משקף לנו את המצב שאנחנו נמצאים בו, שאנחנו אמורים כבר לעשות איזו קפיצת מדרגה מבחינת מודעות.

כן.

ניצה: ואנחנו לא עושים אותה. אם אני מבינה נכון אז הקושי הוא לא מפני שקבלנו איזה הוראות הפעלה ואנחנו לא עושים, אלא אנחנו לא יודעים שאנחנו צריכים לעשות.

הבעיה היא שיש אנשים שמחזיקים בתוכם את שיטת תיקון האדם, זאת אומרת, את ההוראות האלה, כל השיטה הפדגוגית הזאת, ולא יכולים למסור את זה לעם. כאן נמצאת איזו מין אי התאמה בין אלה שיודעים מה לעשות, ושבהם קיימת השיטה הזאת, והעם שעדיין לא רוצה לקבל את זה. ואני מדבר על העם ולא האנושות כי עם ישראל הוא הקודם בזה, בקבלת התכנית הזאת של התפתחות החדשה, בביצוע, במימוש. ואחר כך להיות דוגמה לכל יתר העמים, אנחנו צריכים לעבוד עם זה קודם כל על עצמנו.

ניצה: דיברת על פרדיגמה חדשה. מה היא אותה פרדיגמה חדשה?

זה דבר מאוד מיוחד. בעבר לא היינו צריכים לדעת איזה כוחות מפתחים אותנו. צריכים תמיד לקחת דוגמה מאדם המתפתח, כמו שאני רואה ילד שפתאום מסתכל ומתחיל לשאול, "אבא מה אתה עושה". מתחיל לקחת ממנו איזו דוגמה, ופתאום הוא מתחיל לשמוע, לדבר, לעשות משהו שקודם לכן לא עשה. הוא לומד מכל העולם, ואפילו אם הוא לא לומד מכל העולם אז הוא מרגיש איזה דחפים כאלה מבפנים למשהו. אנחנו מגלים שיש כוחות שפועלים בו ומפתחים אותו, הם באים מבפנים ומפתחים אותו.

וילד לא שואל מה הם הכוחות האלה, ומה קורה לי, בשבילו זה טבעי. באותו אופן היה לנו טבעי להתפתח לאורך כל אלפי שנות ההתפתחות עד המאה ה- 20, אנחנו התפתחנו וזהו. היו אנשים, הפילוסופים למיניהם, שחשבו על האופן בו התפתחנו, מהי ההיסטוריה של האנושות, מה התהליך שאנחנו עוברים, שכך זה היה. אבל היינו מתפתחים עם או בלי פילוסופים, אף אחד לא שאל אותם " תגידו לאיזה כיוון להתפתח מהיום למחר" אלא התפתחנו ומאוחר יותר הם היו חכמים כדי להסביר לנו למה כביכול התפתחנו.

זאת אומרת, לא היינו זקוקים לאף חכם, כמו שילד לא זקוק לאף אחד, אלא החיים מפתחים אותו. הגענו למצב שכביכול אומר 'סטופ', מכאן והלאה אין התפתחות טבעית, מכאן והלאה אתה צריך לבדוק את הכוחות שקודם פיתחו אותך באופן אוטומטי, טבעי, באופן אינסטינקטיבי מבפנים, ואתה צריך לקחת בעצמך את הכוחות האלה ולפתח את עצמך הלאה לבד. אתה צריך לגרום לכך שהכוחות האלה יהיו בידיך כמו שני מושכות, חיובי ושלילי, קבלה והשפעה, לפתח את הראש בין שני המושכות, לפתח את המודעות שלך על ידי שני הכוחות האלה. זאת אומרת, בלי זה אתה לא תתפתח, בלי זה אתה תעצור כאן על המקום ותירקב, תהיה פשוט רקוב.

כל הזמן הריקבון הזה יגדל ויגדל עד שהוא יביא אותך לכאלה מצבים, לכאלה ייסורים, לכאלה בעיות, שזה יחייב אותך בכל זאת להבין שחייב להיות כאן יחס חדש, יחס רציני, בוגר, ושאתה לא יכול עם ההסתכלות הישנה שלך מלפני מאה שנה להמשיך גם היום, זה לא ילך. ולא ילך בצורה כזאת שאתה תרגיש שאתה לא מצליח, זה נקרא "משבר". אבל מצד שני בתרגום הנכון המשבר זה לידה חדשה, תלוי איך אתה מקבל את זה, או שזה שבר ומיתה, או שזה תחילה ולידה. ובאמת זה יוצא ככה, זו פשוט הדרגה החדשה של ההתפתחות האנושית.

הבעיה היא שאף פעם לא היינו בדרגה כזאת, שהיינו צריכים קודם לחשוב איך להתפתח שיש לי כביכול אלף כיוונים ואני קובע. האנושות לא רגילה לזה, ולכן אנחנו ממשיכים להתפתח כביכול כמו קודם, ורוצים עוד ואפילו בכלכלה חושבים על איך להוסיף עוד כמה אחוזים להתפתחות ועוד כמה הצלחות ועוד ועוד. אנחנו לא מבינים שכדור הארץ כבר מתחיל להיות רקוב מהפעילות שלנו. הטבע, האקלים, היחסים בין בני אדם, לגמרי, היחסים בתוך העיר הגדולה, העיר הקטנה, במשפחה. הכל רקוב מפני שאנחנו צריכים לזהות ולקבוע בעצמנו מהי הצורה הנכונה בכל מקום ומקום, ליחסים בין אדם לאדם, אדם לדומם, לצומח, לחי. בקיצור, לבנות את זה עם הראש שלנו. בעבר התפתחנו בלי ראש, על ידי דחפים טבעיים, ועכשיו, קודם תהיה החלטה שלנו ואחר כך הפעלת כוחות הטבע בעצמנו.

אורן: תיארת איך לאורך ההיסטוריה התפתח הדחף המיני באדם. אמרת שמלכתחילה היינו בעצם כמו חיות ופעלנו על פי הדחף המיני בצורה הכי פשוטה, חייתית לגמרי. אחר כך בשלב מפותח יותר האנושות התקדמה ברמה אחת, התחלנו להסתכל על יופי.

לפי הערכים המתקדמים עליהם מדברים, אוכל, מין, משפחה. אחר כך אושר, שליטה, כבוד, מושכלות, זה התהליך, כל זה הוא התהליך האגואיסטי, ההתפתחות האגואיסטית. ובהתאם לזה כמו כן, הסתכלנו על המין. קודם דרשנו אוכל, אחר כך היה משהו מבחינת המין, אחר כך משפחה, אחר כך כסף. אני לא מסתכל עליה, אלא אני מסתכל על מה יש לה.

אורן: על אבא שלה.

על האבא שלה, נניח, כמה גמלים הוא נותן. מאוחר יותר על הכבוד, זאת אומרת, לא אכפת לי כמה כסף יש שם, אבל אם הם לא משפחה עשירה, אז לפחות משפחת מלוכה, או איזה אלוף מקורב למלך, או משהו כזה, אז בשבילי זה יותר חשוב. זה לפי תקופות. אנחנו רואים שבאירופה עד לפני שלוש מאות, ארבע מאות שנים, ואפילו היום עדיין כל אחד חושב על המוצא שלו, מאיזה מלך, מאיפה הוא ומאיפה היא, מה התורשה שלי וכן הלאה. זה מאוד חשוב, יותר חשוב מכסף. יש אנשים שמוכנים להפסיד את כל הכסף, ורק הכבוד חשוב. כבוד מדבר מתוך כך שהדמות האנושית שבי גדלה, זה יותר מכסף. מה זה כסף לעומת כבוד? כבוד זה האדם שבי, האדם האגואיסטי והכל, אבל זה האדם. אני מוכן לעשות הכל רק שלא יפגעו בו, באדם שבי. כבוד ושליטה ואחר כך מושכלות, כשמושכלות זה כבר באמת דבר מאוד קרוב לרוחניות.

אורן: אז לפי סולם הערכים הזה שמתחיל מהדברים הבסיסים ביותר, כמו התאמה פיסיולוגית גופנית, כך הייתי מתייחס לבחירת הפרטנר הרצוי לי.

כך זה פחות או יותר, אבל בכל אחד ואחד מאיתנו יש גם דחפים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות שמסודרים בצורות שונות, ואז אם אני מאוד משתוקק למין, אז לא אכפת לי אולי מהכבוד, אכפת לי הגוף שלה. אם לפי האופי שלי אני מאוד מפותח לעושר, לכסף, אז אכפת לי מזה ולא אכפת לי איך היא תיראה, העיקר שהמשפחה עשירה, כל אחד ואחד מיוחד בשילוב כל הדחפים הללו ולכן קשה. כך גם התחילו הבעיות וחוסר ההסכמה בין הורים לילדים, היא מסתכלת על האופי שלו, הוא מסתכל על היופי שלה וזה כבר לא כמו קודם, קודם לא היה דבר כזה בכלל, עד לפני כמאתיים שנה ההורים חיתנו את הילדים. כתבו רומנים אבל אנשים לא פעלו לפיהם, פשוט לא הייתה שאלה, גם לא הייתה בעיה של, הגוף שלה דוחה אותי או מושך אותי.

אורן: יש הבדל בין בחירת בן זוג לפי מערכת השיקולים שתיארת עכשיו, כמה כסף יש לאבא שלה, או מה הוא עושה, או כל דבר אחר לבין הדחף המיני בעצמו. נראה כאילו הדחף המיני שיש בנו והתפתח מדור לדור, הוא דבר בסיסי, זאת אומרת, נגעת בשאלת בחירת בן זוג, שהיא שאלה יותר רחבה ושהדחף המיני בתוכה, יכול להיות שבבחירת בן זוג, יש מערכת שלמה של שיקולים, כסף, כבוד, מעמד, כל הדברים שתיארת עד כה וזה הלך והשתכלל, ואנחנו רואים זאת מעובדות החיים, כשבוחרים פרטנר לחיים, יש באמת הרבה מאוד שיקולים שיכולים כמו שאמרת, לטשטש זה את זה לפי נטיות האדם. אבל האם הדחף המיני הוא לא משהו אינסטינקטיבי שנמצא באדם, מעבר למי הוא ועם מי הוא יחליט לחיות את חייו. איך הדחף המיני הלך והתפתח בנו כבני אדם?

אני אגיד לך, כשהייתי בן 15 הייתי בכל מיני כפרים ברוסיה, אני זוכר שהייתי בחדר רחצה שבו גברים ונשים היו מתרחצים יחד חופשי, אף אחד לא חשב להסתכל על השני, זה לא היה מושך ולא היה עניין. היום זה סקסי, אורגיה, לא יודע מה, אבל אני זוכר שאז זה לא היה העניין, זה פשוט היה טבעי, זה גבר וזו אישה, זה כמו פרה ושור בחוץ, איזה הבדל יש? עכשיו יש לי התפעלות ממה שהיה אז, ובסך הכל עברו חמישים וחמש שנה. נכון זו לא עיר, זה כפר, אבל בכל זאת זה היה כך, אנשים לא הסתכלו על הגוף, זה היה טבעי, כמו שאתה לא מסתכל על גוף של כלב, פרה או תרנגול. קשה לנו לתפוס את זה היום, קפצנו תוך מאה שנה, או אפילו תוך חמישים השנים האחרונות למשהו שהוא אלף שנות התפתחות.

אורן: מה בדיוק קרה לנו מבחינת הדחף המיני, איך הוא התפתח תוך שישים שנה?

כל הדחפים שלנו התחילו להירקב מפני שלא לקחנו אותם תחת ההתפתחות המודעת, לכיוון הנכון בשלבים הנכונים.

אורן: מה פרוש הדחף המיני התחיל להירקב?

כי הוא התחיל לקבל צורות לא נכונות, כמו פרי שגמר כבר את תקופת ההבשלה שלו, ועכשיו צריך לאכול אותו, הוא עכשיו בדיוק מיועד למין האדם, שהאדם יאכל אותו, אבל אנחנו לא אדם. אנחנו המשכנו להתייחס לכל הדברים האלה כחיה, כבהמה, ואז יוצא שזה כבר מקבל צורות, מוטציות כאלה. תראה מה קורה עם הומואים, עם לסביות, עם כל מיני עיוותים למיניהם, אני לא נגד אף אחד, זה הדבר הטבעי שקורה, גם בעבר זה היה, אבל זה היה כחלק מהתרבות ולא שמו לזה לב, זה היה טבעי גם ברומא וביוון העתיקה, כך זה היה בין גברים לגברים ונשים לנשים, אבל היום זה כבר בצורה אחרת. אנשים אז היו ביחסים יותר טבעיים, פשוטים, הם לא היו מעוותים זאת. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים איך להתייחס זה לזה.

אורן: לא הבנתי מה זה, לא היו מעוותים את זה?

הם לא היו מנפחים את זה. ביוון העתיקה היה נהוג שגבר חי עם גבר, בצבא של אלכסנדר מוקדון זה היה ידוע, ואגב, הם היו מסורים זה לזה, אנחנו יודעים שהזוגות האלה מאותו מין, בין גברים או בין נשים, הם זוגות מאוד מסורים, מאוד צמודים, קשורים. וזה היה טבעי ובסדר, אף אחד לא הסתכל על זה כעל משהו על טבעי, שיוצא או לא יוצא מהמסגרת הנורמאלית. תראה איך היום דנים בחברה, מותר או לא, אסור או לא. מדינות שבהן זה מותר נקראות מדינות מתקדמות והאחרות לא, תראה מה עושים, פעם זו לא הייתה שאלה, זה היה כאחד ההיבטים של התרבות האנושית, חיים, דחפים טבעיים, לא חשוב, לא היו שאלות. אם לא אנחנו, הם אפילו לא היו מדברים על זה כל כך ומספרים לנו על זה, כי אצלם זה היה חלק מהחיים הרגילים.

היום זה מגיע אלינו כדבר שמעבר לפרופורציה, מתוך כך שלא טיפלנו במין האנושי בצורה נכונה, לא העלינו את המודעות שלהם, לא התחלנו לפתח את הגישה שלהם לרמה חדשה של החיים, לרמת "המדבר", לדרגה שמפתחים את הראש, את המודעות, אז הדברים האלה בגוף, בדרגת דומם, צומח וחי, הם בלי ראש, כי כוחות הטבע מפתחים אותם והם מתחילים שם להתעקם.

אורן: כשאתה כל הזמן אומר לפתח את הראש מעל הגוף, לפתח את רמת המודעות של האדם, האם תוכל לצייר לי ציור שבו אתה רואה איך אדם שפיתח את רמת המודעות שלו, ויש לו מודעות ששולטת על הדחף המיני שלו בצורה מושכלת?

לא רק מינית, אלא על כל הדחפים שלו. מאוד פשוט, הקשר הטוב בין בני אדם קודם לכל, קובע את הכל ומוביל בכל, את הפעולות, המחשבות, הרצונות והמעשים שלי. זה הכל.

ניצה: מה ההבדל בין המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע, שבו מובילים אותי דברים אחרים, וזו באמת הצלחה ואין לי בעיה שההצלחה או הרצון שלי לעשות זאת הם על חשבון האחר או על חשבון ניצול הזולת. זאת אומרת, אלה הערכים המובילים אותי נניח בתפיסה שהייתה קיימת עד היום, ועכשיו אתה מתאר לי כבר תפיסה שבה הקו המוביל הוא הקשר הטוב.

כן, הקשר הטוב בין כולם. לחפש באיזו צורת התקשרות אופטימאלית טובה, מקסימאלית טובה, אנחנו צריכים להיות מקושרים. זה נקרא להגיע ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ואחר כך ל"ואהבת לרעך כמוך".

ניצה: איך אנחנו יודעים שזה באמת השלב הבא?

כי אנחנו מגלים בכל מקום בטבע שכל רמות הטבע קשורות זו לזו בצורה אחידה. ומגלים היום במין האנושי, בחברה האנושית, שחסר לנו רק הקשר הנכון, שחוסר הקשר הזה מביא אותנו לכל מיני צרות, לכך שחצי מהאנושות גווע ברעב והחצי השני זורק חצי מהאוכל וכולי, ורק בזה אנחנו יכולים להביא את עצמנו לחיים מאושרים, רגועים, בטוחים, וגם להיות באיזון עם הטבע ולא להזמין עלינו מכות אקלים וכולי.

אורן: כששאלתי מה זה לפתח מודעות שתהיה מעל הדחפים, כולל הדחף המיני, אמרת שקשר טוב בין בני אדם מוביל וקובע את הכל. בכללות אני מבין, אבל אני לא מבין מה זה אומר לגבי הדחף המיני, איך קשור "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" לניהול הדחף המיני שלי בצורה מודעת ומושכלת?

בכך שאני נכנס לכל מגע ומגע עם האדם, רק בתנאי שאני גורם לו טוב.

אורן: עם איזה אדם?

למי שאני יכול לגרום טוב, לזה שאני בוחר, לכל אחד. אתה גם יכול במקום מין, לדבר על כל סוג של קשר וקשר.

אורן: אבל איך זה קשור לדחף המיני?

בכך שאני בוחר בעצמי, עד כמה שאני מבין, מרגיש, עד כמה שאני יכול לזהות את אותו שותף בחיים שאיתו אני יכול להגיע לחיבור הפנימי, האמיתי, כך שאנחנו משלימים זה את זה בצורה שבה באמת אנחנו הופכים להיות כיחידה אחת, ברצונות, בכוונות, בהשלמה הפנימית, ללא מין בכלל. כי מין כבר בא אחרי זה כהשלמה פיזיולוגית, זה מוסיף להתקשרות הבין אישית.

אורן: בין האנשים כאילו.

בין האנשים, בין בני האדם שבנו, בדרגת המדבר, ואז דרגת החי מוסיפה לזה.

ניצה: אז איך אני משתמשת נכון בדחף המיני שמתעורר בי, כדי לקדם את עצמי לפרדיגמה החדשה שתיארת?

אם את מקבלת חינוך נכון, אני לא חושב שהדחף המיני יתעורר בך לפני שתראי שעם הגבר הזה את רוצה להגיע לחיבור פנימי. ומפני שעדיין אין בך את החינוך הזה, אז את מחפשת מיום ליום בכל אחד ואחד מה שבא לך, זאת הבעיה של היום.

ניצה: אז איזה דחף יתעורר לפני שיתעורר הדחף המיני?

את לא מחפשת מין, את מחפשת חיבור פנימי, ששני לבבות יתחברו לא באהבה כמו שאנחנו מציירים, לבבות הם בעיה, הכוונה לנשמות. אנחנו מתחברים כדי שכל אחד ימלא את הרצון של השני להתקדם לשלישי, למטרה הכללית של כל האנושות, שבה כולנו מתחברים יחד.

ניצה: מה ההבדל בין אותו דחף לחיבור פנימי שיתעורר בי כאישה, לבין הדחף הפנימי לחיבור שיתעורר בו כגבר?

אין שום הבדל, גם את וגם הוא שווים בזה. לכן כך מגיעים באמת לשוויון בין גברים לנשים. בדרגת החי אתם שונים, את נכנסת להריון, מולידה, מנקה, מניקה וכן הלאה, ולו יש תנאים אחרים, אבל זה רק בדרגת החי, בדרגת המדבר אתם שווים. נשים צועקות כל הזמן, אנחנו רוצות שוויון. איפה יהיה השוויון? רק בדרגת המדבר.

ניצה: תרחיב עוד קצת, זה מעניין.

כי שם כל אחד זקוק לשני. זקוק לחיבור הפנימי של הלבבות. ואחד בלי השני לא יכול להתקדם בהתפתחות בדרגת המדבר, בדרגה הרוחנית, לפתח את האישיות שבו. כי שם כבר איש ואישה שכינה ביניהם, אדם וחווה שוב מתחברים יחד לדמות אחת.

ניצה: אבל היום כשאני מסתכלת על גבר ואישה, אפילו כרגע, אני מבינה שזה בדרגת חי. נניח אצל האישה אני יכולה לומר, שיש את הדחף לחיבור פנימי רגשי, אצל הגבר הרבה פעמים אין את זה, שם יש יותר דחף מיני.

גם לאישה. לאישה יש פשוט שייכות לגבר, תלות בגבר, זה דבר טבעי, בהמי. זה לא שהיא מפתחת את זה מהחינוך החדש.

ניצה: זה עוד נשאר לה מהחינוך הקודם, הישן.

כן, ולכן לא להתבלבל, ואנחנו רואים את זה היום כבר הרבה פחות ממה שהיה קודם.

ניצה: אז נסתכל בהבדל בין אותו דחף לחיבור הרגשי, בהמי, שיש בי כאישה, לבין אותו רצון לחיבור, שיהיה בי כבר ברמת מודעות של מדבר.

זה משהו אחר לגמרי. היוצרות והסיבות הן אחרות. התוצאות הן אחרות, הרגשות, הכל אחרת. זה מין יצירת האמצעים, וההישגים. זה משהו שלא שייך בכלל לדרגה הקודמת. זה ההבדל בין שני גופים שמבחוץ נראים כמו בני אדם ומזדווגים כמו חיות, או בין שני גופים שיש ביניהם זיווג פנימי רוחני.

ניצה: מה זה זיווג פנימי רוחני?

רוח ברוח.

ניצה: איזה חלק מזדווג, מה זה הרוח ברוח הזה?

רוחות שבכל אחד ואחד. הרוח האנושי שבכל אחד ואחד, לא יכול להיות בלי הרוח של השני שדורש את החיבור, כי בלי זה הוא גם לא אדם. אדם זה גם זכר ונקבה יחד, כמו שהתורה מספרת לנו.

אורן: התקדמת מהר, ואני עוד תקוע לפני כמה דקות, בהרגשה שכאילו הדחף המיני, זה משהו לא בסדר. וזה הדבר הכי טבעי שיש באדם, מה לא בסדר בו? לא ברור לי.

זה היה טבעי עד שעברנו את הגבול של התפתחות דרגת החי. עד אז התפתחנו נכון, בצורה טבעית.

אורן: עד תחילת המאה עשרים.

כן. ומאז והלאה, זה לא שהתפתחנו בו בצורה לא נכונה, אנחנו לא התפתחנו בדרגת האדם שבנו בצורה נכונה.

אורן: הרוח האנושית שהזכרת עכשיו?

הרוח האנושית

אורן: אותה לא פיתחנו מתחילת המאה עשרים.

נכון.

אורן: אז אנחנו בפיגור בזה.

ומתוך זה, גם כל העסקים שלנו עם עצמנו, עם הקרובים, עם בני הזוג, עם בני המין, עם החברה אנושית, עם העולם כולו, כל העסקים האלו גם הם התחילו להתקלקל.

אורן: אתה אומר, שאנחנו עכשיו צריכים לפתח את המודעות שלנו, ואז יהיה לנו מין מבנה כזה, שיש לי מודעות, יש לי ראש, ויש לי גוף, והראש מנהל את הגוף, ולא הגוף מנהל את הראש.

כן.

אורן: במודל הזה, לפי התפיסה שלך, צריכים להתייחס וכנראה גם לנהל את הדחף המיני הטבעי שבאדם. יש פה שני חלקים, מודעות וגוף.

בגוף, אני מתמקד בדחף המיני שלו, והמודעות שלו, היא מודעות שלא ברור לי עדיין מה לעשות אתה. למה יש כאילו יחס לא בסדר לגבי הדחף המיני שיש באדם. הבנתי שצריכים להוסיף לו מודעות שתנהל אותו, אבל התרשמתי מהדברים שלך, שאולי אתה שולל אותו בכלל. אז מה היחס היום, לדחף המיני של האדם?

אני לא רוצה לענות על הדחף המיני.

אורן: אין באדם היום דחף מיני?

יש ראש של בהמה שהיא מקבלת פקודות ומבצעת אותן בצורה אוטומטית מהטבע. ויש ראש של אדם, שזה משהו אחר. שהוא לא מקבל פקודות, הוא מקבל נתונים, ומקבל גם תוכנה מיוחדת, ואז מעבד בעצמו את התוכנה והנתונים, וקובע לאן להתפתח וכך מתפתח.

האדם שנקרא בהמה, "כולם כבהמות נדמו", הוא מתפתח בצורה טבעית, ואין לו שום בעיה. יש לו דחפים מיניים, לא מיניים, והכל בסדר, הכל בא מאותו ראש ומאותו הסגנון שהטבע מכניס בו. האדם שהיה צריך להתפתח, או כבר מתפתח בדרגת האדם, לא קיבל תוכנה, לא קיבל נתונים נכונים, והוא ממשיך להתפתח הלאה. אמנם הוא היה צריך כבר להמשיך עם התוכנה החדשה, עם הנתונים החדשים, אבל הוא ממשיך בהתפתחות הישנה, ואז יש הקלקול. על זה אנחנו מדברים.

ולכן יש לו פתאום יחס מאוד מיוחד, מעוות, למשפחה, לילדים, למין, לכל דבר ודבר, כי הוא לא מתפתח בצורה נכונה, מחוסר תוכנה שהוא צריך לעבד אותה, להבין בשביל מה ולמה. כי התפתחות האדם היא שעינינו בראשו, שהוא רואה את הנולד, שהוא צריך לדעת לאן הוא מתפתח, למה ואיך. ואם הוא לא מסודר בצורה כזו, שהראש שלו למעלה והגוף שלו למטה, אז הכל מתקלקל. זה מה שאנחנו רואים עכשיו, במאה העשרים ואחת במיוחד. וזה ילך ויתקלקל יותר ויותר.

זה לא רק במין. אני נותן לך הסתכלות כללית על כל דבר שקורה. זו בעיה של משפחה, כלפי הילדים, כלפי העבודה, כלפי מסחר, תעשייה, כלכלה, אקלים, כל מה שאתה רוצה. הכל לא נמצא בצורה נכונה, מפני שלא קבלנו תוכנה ואנחנו לא יודעים איך להתפתח. אף אחד לא יודע מה לעשות, תראה מה שקורה עם הפוליטיקאים, המדענים, לאף אחד אין בדיוק ידע והבנה מה עושים. וזה לא סתם מין, אלה קלקולים קטנים, ומי מסתכל על זה בכלל? בזה רק מבלבלים אותנו כלי התקשורת והכל, כדי שאנחנו נתעסק בזה, כאילו אין בעיות יותר גדולות.

יש לנו בעיה כללית, מה אנחנו עושים עם עצמנו על פני כדור הארץ. אנחנו לא יכולים למצוא את הכיוון, היסודות. הטבע לא מנהל אותנו. תראה מה שקורה בכל מקום, כאילו אותם חוקי הטבע שהיינו רגילים אליהם מפסיקים לעבוד. בחברה אנושית אנחנו בכלל לא יודעים מה קורה.

אז זו הבעיה. ואם אנחנו נפתור את הבעיה הכללית הזו, אז גם המין יכנס ויתפוס את המקום שהוא צריך להיות.

אורן: יהיה לו מקום?

יהיה לו מקום, בוודאי. אבל אני נתתי קווים, זאת אומרת, איזה מקום יהיה לו, מפני שההתפתחות הנוכחית חייבת להיות בהתחברות רגשית בין בני אדם, כאיש אחד בלב אחד, כל האנושות כמשפחה אחת. לכן, קודם יהיה יחס לבבי בין אדם לשני, ולפי זה יהיה גם היחס המיני. באיזו צורה בדיוק ואילו רומנים אז תכתוב, אני לא יודע, אבל יהיו רומנים טובים. יותר אופטימיים מהיום.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, זה היה מרתק. תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם אתנו. רומנים טובים, חיים חדשים. כל טוב, להתראות.

(סוף השיחה)