מה הקשר בין מצוקת הדיור לבין תיקון המידות? מדוע תינוק לא אוהב שמלבישים אותו? מה כל כך כיף בלהיות אימא? תובנות ראשונות בדרך להשלמה עם התכונות שנתן לנו הטבע, לחיסכון של הרבה מאוד זמן וכסף, ולמימוש הפוטנציאל הטמון בקשרים נכונים בינינו.
כל אחד מאיתנו נולד עם סט של תכונות, מידות ונטיות שבו חנן אותו הטבע. לפעמים אנחנו חושבים שמשהו מכל אלה מקולקל ומנסים לתקנו או להסתירו. פסיכולוגים ויועצים שונים פיתחו כל מיני שיטות כאלה, אבל כך אנחנו בונים בני אדם בצורה עקומה, מכופפים את האדם, לא נותנים לו לפרוח, לממש את כל מה שיש בו באופן חופשי.
בכל מקרה, איך שלא יהיה ומה שלא נעשה, בסופו של דבר, עולם כמנהגו נוהג. למרות כל המאמצים, את המטען הפנימי שכל אחד קיבל מהטבע אי אפשר לשנות, והוא מלווה אותנו מלידה ועד זקנה. דברו עם אנשים מבוגרים והם יספרו לכם איך הם היו כילדים. אדם נשאר אדם.
למעשה, אני צריך להיות חופשי, לא להסתיר שום דבר שיש בי, לא להבליט כלום, פשוט להיות אני. אין צורך בכל הצביעות הזו, בכל הפוזות והפָסוֹן. אני לא רוצה את זה. רוצה להיות חופשי כמו תינוק, שלא אוהב אפילו שמלבישים אותו, שאוהב להיות ערום. זה הכי פשוט, הכי טוב. בשביל מה לי כל הדברים המיותרים האלה?
כך מרגיש בעומק לבו כל אחד. בהתאם לכך, מה שכן כדאי לעשות ביחס לאדם הצעיר הוא לעזור לו להוציא את כל מה שיש בו מהכוח אל הפועל, אבל בצורה נכונה. שיפרח. שיממש את כל הפוטנציאל הייחודי שלו. זה דומה לכך שאתה לוקח זר פרחים נובל ומוזנח, מוסיף לו מים, מוציא אותו לשמש, נותן לו אוויר. בדרך זו חידשת את הפרחים שבו, כל פרח ופרח בצורתו המיוחדת.
מהו מימוש נכון? לפי מה נכוון אדם צעיר לממש את עצמו? בעולם המקושר של היום זה כבר נעשה ברור מאוד שכולנו חלקים ממערכת אחת. משהו שקורה במקום מסוים משפיע מיד על כולם, על המצב בבורסות בכל רחבי העולם, על החסכונות שלנו. אנחנו מקושרים באינספור תחומים, והשפעות הדדיות הופכות אותנו תלויים זה בזה. אך לאמתו של דבר, הקשר בינינו עמוק הרבה יותר מזה שאנחנו מגלים כיום על פני השטח.
במקור, כולנו באים ממערכת אחת שנקראת "אדם". לכן אנחנו נקראים "בני אדם". במערכת הזו כולנו מחוברים כמו גלגלי שיניים במערכת אחת, כמו איברים בגוף אחד – כל אחד משלים את האחרים מהמקום הייחודי שלו ובזכות כך מתקיימים חיי הגוף והאושר הפרטי של כל אחד ואחד. אבל כשאנחנו נולדים לחיים האלה, כל אחד מרגיש את עצמו לחוד. נפרד. כאילו אנחנו לא קשורים זה לזה. וכך כל אחד מתנהל ומשתמש במידות שלו בצורה לא נכונה, כלפי עצמו בלבד. בשל כך, אין זה משנה אם נולדתי זריז או עצלן, כזה אני ובמידות שלי לכשעצמן אין שום פגם, עליי ללמוד רק לשנות את אופן השימוש בהן. אני לא צריך להגביל או לפתח באופן מיוחד שום תכונה שבי, אלא רק את היחס שלי לאחרים. יחס פירושו נטיית הלב, ורק עליו עליי לעבוד.
האבולוציה מקדמת אותנו לשם. אנחנו מתקרבים לעידן שבו טכנולוגיה מתקדמת תחליף ידיים עובדות, ולאנשים לא יהיה כל כך מה לעשות. לכל אחד יהיה טלפון משוכלל, מחשב חזק ושאר צעצועים, אך בתוכם לאט לאט האדם יינמק. כמה אפשר לאכול? כמה מכוניות אפשר לקנות? האדם לכשעצמו מאוד מוגבל. חוסר הקשר שלו עם האחרים יגמור אותו. ואז האדם יתקדם אל ההבנה שלהרגיש חיים אפשר רק בתוך יחסים מתוקנים עם אחרים. אם רצונו של אדם להעניק לאחרים, דרכו עוברים אליהם כל המילויים והוא מתמלא באופן בלתי מוגבל.
תשאלו כל אימא איך היא נהנית לעשות משהו עבור הילדים שלה. אם היה מתגלה לה פתאום שכל העולם הם ילדיה, ולא במובן שעכשיו עליה להתרוצץ כדי לראות מה קורה איתם, אלא שיש לה אהבה לכולם וגם אפשרות להעניק להם בשפע מה שרק ירצו, בריאות, שמחה, כל טוב – היא הייתה מתפוצצת מרוב אושר. להתייחס כך לאחרים באהבה פירושו להיות אדם מתוקן. זה ידרוש מאותה אישה להשתמש בכל המידות שלה, בכל תכונותיה, באופי שלה, בכל מה שחנן אותה הטבע, כדי להשפיע לאחרים כל טוב. ואז היא תגלה שיש באמת התאמה מושלמת בינה לבין כולם. שאם לא תעשה שימוש במשהו שנמצא בה, היא לא תוכל למלא אותם בשלמות, וזה יחסר.
נאמר שאותה אימא טובה הולכת לדוד שלה הקבלן ואומרת: "אני צריכה דירה לבן שלי". הדוד רוצה לעשות לה טוב ולהוריד את מחיר הדירה, אך לשם כך, עליו לבנות דירה במחיר מופחת. איך יעשה זאת? הוא הולך לדוד שלו שעמו הוא עושה עסקים, ומסביר לו את הצורך בהפחתת המחיר, זה הולך לדוד שלו ומדבר איתו, וכן הלאה. בהנחה שכולם מרגישים משפחה, ומעוניינים לבנות חיים מתוקנים – הכול אפשרי. אף אחד לא יצבור את המיליארדים שלו סתם באיזו חבית, אלא ייהנה לתת. אם יש לך המון כסף והילדים שלך צריכים עזרה, לא תעזור?
ואהבת לרעך כמוך זהו העתיד הטוב שלנו, והוא תלוי בחינוך כלל-חברתי. בכך נפתור את כל הבעיות של היום, ונתקדם אל החיים הטובים באמת. בפנינו כל כך הרבה אפשרויות להיות שמחים, מאושרים, מלאים בכל טוב, והכול תלוי רק בתיקון היחסים שבין אדם לחברו.
"אם אנו משחיתים איזו נטייה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבדה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו" (בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "החרות").
"שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא" (בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם").
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 807, מה זה באמת תיקון המידות - bit.ly/2iSQOvj