"פרשת השבוע"

פרשת "כי תצא"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.01.09 – אחרי עריכה

גיל: מאוד שמח שהצטרפתם אלינו לשיחה על פרשת השבוע. בפרשת "כי תצא" יש רק מצוות, אין בה כמעט עלילה לפי מה שאנחנו קוראים.

האמת היא שאני חושב שבכל התורה יש לנו רק מצוות. מה יש? "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין".

גיל: אבל יש סיפורים, דמויות.

גם זה, אבל מדובר על תיקון האדם.

גיל: אני יודע שתגיד שהכול בפנימיות שלנו.

בשביל מה עוד נתנו לנו תורה ומה יש לנו עוד לעשות בעולם הזה? נתנו לך שנים כדי שתהפוך את עצמך למשהו אחר, אז נתנו לך את זה.

גיל: אם יאפשר לנו הזמן, לא איכפת לי לעבור מצווה מצווה ותסביר לי מה זה בפנימיות. כי על פניו זה בחיצוניות לגמרי.

נכון, אם תיקח את ספר "שער המצוות" של האר"י, שם זה משהו אחר לגמרי. אתה פתאום קורא "אבא ואמא", "אבא" ו"אמא" הם לא אבא ואמא שלנו. "אריך אנפין", "עתיק", "זו"ן", זה זעיר אנפין ומלכות, הקדוש ברוך הוא נקרא "זעיר אנפין", מלכות נקראת "שכינה". "ישראל סבא ותבונה", כל מיני פרצופים כאלו, "גלגלתא עיניים", "ע"ב", "אח"פ".

גיל: כל מיני מושגים.

אתה קורא "מצווָת ציצית", "מצווָת תפילין", "מצווָת המעקה", ואתה נכנס לסיפור שונה לחלוטין.

גיל: נדגום כמה מצוות מהפרשה, ותסביר לי מה הם בפנימיות.

זה לא פשוט.

גיל: זה לא פשוט, אבל באנו ללמוד.

כי אתה אומר לי מילים מהעולם הזה, ואני צריך לנתק אותך מהעולם הזה ולהביא אותך למצב אחר, לעולם אחר, שלם לגמרי, מלא בכל הכוחות שמנהלים את העולם שלנו, ולהסביר לך מה היחס בין הכוחות הללו, איך אנחנו יכולים להשפיע עליהם כדי להיטיב את המצב שלנו בעולם שלנו, וגם להעלות את עצמנו לעולם עליון, למצב עוד יותר עליון. בלי ראיית המערכת הזו בלתי אפשרי להבין.

לכן כתוב בחוכמת הקבלה שהאדם קודם כל צריך לעלות למעלה, ואחר כך הוא פותח את הספרים האלה ורואה מה צריך לעשות. זה נקרא "נשמת אדם תלמדנו", הנשמה שלי מלמדת אותי מה לעשות. אני פתאום פותח עיניים ורואה זו מצווה כזאת, זאת הפעולה הנכונה, ואז אני מבין.

גיל: אבל אתה אומר שצריך ללמוד גם אם לא מבינים, זה כבר פותח משהו.

כדי להתקדם, אבל לא להבין זאת בפשטות.

גיל: "כי תצא" נפתחת בדיני מלחמה: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר;". אתה יוצא למלחמה, עם ישראל נמצא במלחמות פה ושם, נכנס למלחמה, מנצח את האויב, רואה אישה יפה שאתה חושק בה, בטח בלהט המלחמה כל הטסטוסטרון שלך בשמיים.

אדרנלין.

גיל: אתה לוקח אותה לאישה. כל הצבאות בכל התרבויות עשו את זה, גזלו נשים, אנסו חס ושלום, עשו דברים נוראים. אבל מה התורה אומרת פה?

אם אתה רואה, אז אל תיקח אותה סתם.

גיל: ואם אתה לוקח אותה, "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים;".

חודש ימים.

גיל: בפשט, זה בעצם לקרר את הלוחם המלא אדרנלין. היא פתאום לא יפת תואר, אומרים לה לגלח את השיער, לקצוץ את הציפורניים.

כן, תראה אותה בלי איפור.

גיל: תבכי, אל תתאפרי, אל תתלבשי. זה כדי להוריד לו את החשק, שאם הוא באמת רוצה אותה, אז שיאהב אותה באמת, ולא סתם יממש את יצריו.

כן. אז שייקח אותה.

גיל: זה הפשט כמו שאני מבין אותו.

בוודאי שהתורה לא מדברת על זה, מדובר בתיקון. אישה נקראת "מלכות", זה הרצון לקבל של האדם, ואיש נקרא "גבר" שלוקח את הרצון הזה ועובד אתו בעל מנת להשפיע. מכל הרצונות שלך שיצאת למלחמה עליהם, רצונות שאתה רוצה להתגבר עליהם, שאתה רוצה לתקן את עצמך, זה כל שדה הקרב שלך, אם אתה רואה שם רצונות שלך שאתה מסוגל לקבל והם עדיין עוינים, זאת אומרת אתה לא יכול עדיין להתגבר עליהם ולעבוד איתם לטובת הזולת, כדי להשפיע לבורא, להשפעה מחוצה לך, אלא אתה רוצה רק לעצמך, אז איזה תיקונים אתה יכול לעשות אם אתה רואה שהרצון הזה יכול להיות יפה לעבודת השפעה, לעבודת ה'. אז אתה לוקח את הרצון הזה, ותראה איזה תיקונים אתה צריך לעבור כדי להכשיר אותו, לעבוד אתו בעל מנת להשפיע.

גיל: אני רוצה להבין מה שאמרת עד פה. "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ;".

תצא למלחמה נגד האגו שלך.

גיל: נגד האגו, נגד הרצון לקבל, נגד היצר הרע, ככה רבי נחמן קורא לזה, אתה יוצא למלחמה על היצר הרע.

כן.

גיל: "וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ".

כן. מאיר לך שאתה כן יכול עם רצונות מסוימים, אבל רצונות אחרים אתה צריך להרוג, אתה לא מסוגל לעבוד איתם, אתה חייב לא להשתמש בהם, זה נקרא להרוג אותם. יכול להיות שאתה רואה איזה רצון שאם תתקן אותו ועל פניו דווקא תעלה, אז באמת זו יכולה להיות המדרגה הרוחנית הבאה שלך.

גיל: זו האישה, "אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר;"

זאת האישה, כן.

גיל: אתה רואה אישה יפת תואר.

בעיניך היא יפה, זה רצון שתוכל להשתמש בו בעל מנת להשפיע.

גיל: יש לה פוטנציאל טוב.

כן.

גיל: אישה יפת תואר, מה זה?

יפה נקרא אור חכמה, שאתה יכול להשתמש ברצון הזה.

גיל: "יפה תואר" נאמר פעמיים בתורה, על רחל ועל יוסף.

כן.

גיל: האם גם הם מחכמה?

כן. יוסף זה מקום הזיווג, יסוד. יסוד זה מקום הזיווג.

גיל: אתה רואה בשבי, במחנה האויב, אישה יפת תואר.

מכל הרצונות שאתה לא יכול להשתמש, זה נקרא מחנה האויב שלך, היצר רע, אתה רואה שם רצון אחד.

גיל: רואה שם בפינה רצון אחד שהוא כרגע רצון לקבל, הוא "אישה", כך קוראים לו.

כן, והוא מקולקל, אבל יפה תואר. אתה רואה שאתה כן יכול לתקן אותו ולהשתמש בו.

גיל: אתה יכול להפוך אותו.

כן.

גיל: אתה רוצה אותו, ואתה לוקח אותו אליך.

כן. ואז עושה בו את התיקונים.

גיל: אתה מביא אותו, "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ".

כן. זה כדי לנתק אותה מהמצב הקודם. השתמשת באותו רצון בעל מנת לקבל, ועכשיו תנתק אותו מעל מנת לקבל. "לגלח את השיער", שערות מהמילה "סערה", שכל הרצונות הקודמים נעלמים.

גיל: מה זאת אומרת מהמילה "סערה", איזו סערה?

שׂיער מהמילה סוער, רוצה. כשאתה רוצה מאוד משהו, זה נקרא שאתה סוער. כמו סערה במדבר. אתה נמצא במתח פנימי, זה סימן של רצון. ציפורניים זה נקרא סוף המדרגה. זה כבר לא האדם, דבר חי, אלא חלקים שלנו שהם צומח. יש בתוך האדם דומם, צומח, חי, מדבר. שערות וציפורניים נקראים סוף המדרגה, כי זו לא דרגת חי, אלא דרגת צומח.

גיל: לכן לא כואב לנו כשאנחנו גוזרים את השיער ואת הציפורניים, כי זה בדרגת צומח?

נכון, כן. יש גם את עניין המהירות, עד כמה הן מתחדשות ולמה, הכול מובהר שם בקבלה.

גיל: יש תהליך שאתה צריך להעביר את הרצון הזה, את האישה הזאת.

כן, זה תהליך התיקונים. אתה לוקח את הרצון הזה, גוזר אותו, מפני שאתה לא יכול להשתמש בו כמו שהוא היה, כי קשה מאוד לעשות את התיקונים האלה בעל מנת להשפיע. במקום שרציתי לעצמי למשל איזה מיליון דולר, עכשיו אני צריך להפוך את הדברים האלה, שאני דווקא על ידם אעשה משהו טוב לאנושות, לכן אני צריך להגביל את עצמי.

גיל: "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה."

כן. ואם כבר עשית את התיקונים האלה, אז "וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה."

גיל: אתה כל הזמן אומר שכל המצוות הן רק בפנימיות.

איך אפשר לפרש אחרת?

גיל: אבל אלה דברים שקרו. עם ישראל יצא למלחמה, לוחמים ראו בשבי נשים יפות תואר, הביאו אותן. התורה היא מאוד פרקטית.

עם ישראל שהיה אז ויצא למלחמה היה בדרגה רוחנית. ואם כן ראה את הדברים האלה בגשמיות, אז היה עושה את זה בגשמיות מתוך זה שעשה גם אותה פעולה ברוחניות, בפנימיות. ואז זה לא נראה לאדם שהוא עושה בזה משהו מוזר, משהו רע, או משהו כמו עם בת שבע.

גיל: זאת אומרת, הגשמיות והרוחניות היו בשבילם אותו דבר בעצם.

מחוברים יחד, מעולם אחד.

גיל: משני הצדדים של אותו מטבע.

כן.

גיל: הם הבינו את הקשר.

נכון. כי כשאני רואה את העולם, אני רואה אותו שקוף, דרך הגשמיות הזאת אני רואה את הרוחניות, ואז בשבילי כל הסימנים החיצוניים האלה, כל הדמויות, כל הפעולות, הם בעלי תוכן פנימי אחר לגמרי ממה שאני מפרש אם אני רק רואה את החיצוניות הזו.

כשהוא ניגש לאישה, הוא לא ניגש לאישה, הוא רואה בפעולה הזו תיקון פנימי. הוא לא בא אליה מפני שיש לו כמו שאמרת אדרנלין, או תשוקה מינית, אלא משהו אחר כבר. הוא רואה שדווקא על ידי התיקון הזה, ובזמן שהיא נמצאת אצלו בבית, בזמן שהוא מזדווג איתה, הוא מרגיש ועושה את פעולות פנימיות, לא מתוך תשוקה גופנית. זה נקרא שאדם נמצא ברמה רוחנית והרמה הרוחנית הזאת קובעת לו מה הוא יעשה.

גיל: אני מסכים עם הפירוש שלך, וזה די מרתק לראות את התורה כאילו היא משקפת משהו פנימי.

אבל זה בטוח שכך, כי הרצון לקבל הרוחני הוא יותר גבוה מהרצון הגשמי, הבהמי.

גיל: אבל עדיין רוב האנושות חיה בגשמי.

אז זה לא לרוב האנושות. זה כתוב לאלה שרוצים לתקן את היצר הרע שלהם "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין". עבורם זה כתוב, לא לבחורים מהרחוב.

גיל: אבל עדיין הספר הזה כמו שהוא נקרא המציא את המוסר של העולם, לפחות המערבי.

בינתיים שהעולם ייקח מה שהוא יכול לקחת משם. גם כך זה מתקן, כי בעולם שלנו מה שאנחנו יכולים לקחת מהתורה זה גם טוב. כל התרבות והחינוך, כל מה שיש בעולם, כל מה שלקחו והפכו מהתורה הקדושה שלנו, זה בכל זאת נתן לעולם דחיפה גדולה להתקדם. אנחנו תוך אלפיים שנה נמצאים עכשיו בהתפתחות שהאנושות לא הייתה משיגה ללא התורה.

גיל: נעבור לעוד מצווה שעניינה אותי, זו מצווה שחז"ל ביטלו מהתורה. אנחנו יודעים שיש תרי"ג מצוות, אבל יש כמה מצוות שחז"ל ביטלו מהתורה, וזה "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה". "כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת".

כן, סקילה.

גיל: יש לך בן, הוא עושה לך בלגן, לא מסדר את החדר, לא עושה שיעורים.

לא, זה ממש לא זה.

גיל: אז תסביר לי מה קורה.

כל התורה מדברת רק על תיקונים, כי "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין" מדובר בתיקון היצר הרע. מוות, סקילה, שריפה, הרג, חנק, לא חשוב מה, מדובר בתיקונים. ארבע מיתות הן ארבע דרגות תיקון. ברצונות שלנו יש ארבע דרגות של רצון, ואם הרצון הוא בדרגה פחותה או יותר גדולה, גבוהה, בהתאם לזה אנחנו צריכים להרוג את הרצון הזה, קודם כל להרוג אותו. להרוג זה נקרא להפסיק להשתמש בו בעל מנת לקבל, לטובת עצמי, לעשות עליו צמצום.

למשל, אם אני רוצה משהו שעל ידו אני מזיק לזולת, אז אני חייב להפסיק לעשות את זה, להפסיק לחשוב על זה. אני עושה על זה צמצום, זה נקרא שאני הורג אותו מהשימוש הקודם.

גיל: עברנו קצת את התורה, קצת ממה שאמרת לי נכנס לי לראש. יש לנו "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה", "בן" זו תובנה?

לא, בן הוא תוצאה, תוצאה מהמצב הנוכחי. בן זה עתיד. אני רואה שמהרצון לקבל הזה לא יצֵא שום דבר טוב, מפני שהוא לא שומע את אביו ואמו. "אבא" ו"אמא" אלה שני פרצופים, שתי מערכות.

יש מערכת שממנה יוצא אור חכמה, ויש מערכת שממנה יוצא אור החסדים, שני כוחות, גבורה וחסדים, והם פועלים עלינו כשני מושכות, טוב ורע. אם על ידי שני המושכות האלה אני יכול להפעיל את הרצון שלי ולהביא אותו לתיקון, זה נקרא שהבן נשמע, הוא שומע את אבא ואימא. "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך", זה בא בדיוק מזה. אם הוא לא שומע, אם על ידי שני הכוחות האלה אני לא יכול להפעיל את הרצון שלי לתיקון, אז חייבים להפסיק להשתמש בו.

גיל: יש לי רצון שאני חושד בו שהוא לקבל, והוא רק עושה נזקים.

כן. לא חושד, אתה בודק אותו, ואתה רואה שאתה לא יכול לנהל אותו על ידי הכוחות שנמצאים ברשותך, לכן אתה צריך לסלק אותו ממך.

גיל: אני צריך לתת לו מידה של גבורה, מידה של חסדים, לראות אם הוא מאוזן. ואם הוא לא מאוזן, אני הורג אותו.

כן, הורג אותו. זה נקרא לא משתמש בו.

גיל: מה זה "לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה:"?

"לבוש", שאני מתלבש בזה, זה נקרא "אור דחסדים", איך אני מציג את הרצון הזה. הרצון הזה שייך או לימין או לשמאל, לצד הגברי או לצד הנשי, בלהשפיע על מנת להשפיע או בלקבל על מנת להשפיע. להשפיע על מנת להשפיע נקרא "נשי". לקבל על מנת להשפיע נקרא "גברי", הוא "מתגבר" כדי עוד לתת. ואז לא יכול להיות שבלבוש אחד, "לבוש" זה כוונה, שבכוונה אחת אני אשתמש ברצון השני. יש לנו שני סוגי לבושים - "גבר" זה לקבל על מנת להשפיע, "אישה" זה להשפיע על מנת להשפיע.

גיל: אין פה משהו חיצוני. אם אני עכשיו אלבש חצאית סקוטית, זה יהיה בסדר מבחינתך.

איך הלכו אבותינו? כולם הלכו עם בגד כזה.

גיל: באיזשהו מקום זה יותר נוח באקלים פה במזרח התיכון ללכת עם גלבייה.

לפני מאה שנה יהודים ירושלמים גם הלכו בצורה כזאת, בחולצה ארוכה לבנה. זה הכול עניין של תרבות.

הלבוש הכוונה היא לאור חוזר, להשפעה שלי. אם הרצון שלי הוא רצון קטן, חלש, ולפיו מידת ההשפעה שלי, אז הלבוש עליו נקרא לבוש של אישה. אם הרצון גדול, אם ההשפעה שלו חזקה, אז הוא מתגבר על עצמו ונקרא גבר, והלבוש שלו הוא גברי. לכן לא יכול להיות אלו על אלו, כי הלבושים האלו לא מתאימים לרצון הפנימי, חייב להיות לבוש מותאם לרצון.

גיל: "לבוש" הוא הכוונה.

כן. למשל, יש לי רצון למיליון דולר, בהתאם לרצון שלי להשתמש בו, אם אני רוצה פתאום להשפיע על ידו, אז כוח ההשפעה צריך להיות מותאם לרצון. לכן אי אפשר כאן להחליף, אחרת בזמן הפעולה תגלה פתאום ש"זה כל כך יפה, כל כך טוב, אני לא יכול לתת את זה".

גיל: איך אתה מתכוונן? נניח שאתה רוצה לעשות משהו, לפעול בעולם, האם אתה קודם חושב, "הכוונה שלי היא כוונה מצד הגבר, להשפיע, או מצד האישה, לקבל"?

יש דרגות. צריכים לעשות קודם צמצום, לא להשתמש ברצון על מנת לקבל האגואיסטי, זה נקרא שאתה הורג אותו. אחר כך אתה מתחיל לתקן אותו - ציפורניים, שערות, להתרחץ, שמן, סיכה, לבושים, ולהבדיל הרבה דברים ממה שאתה לא מסוגל להשתמש באותו רצון גדול נוכחי. כי ברצון על מנת לקבל האגואיסטי אתה מוכן לבלוע את כל העולם. לתת, זו כבר בעיה, אתה צריך להגדיר את הרצון, לחתוך אותו, ואז במקצת רק להשתמש בו.

עד שעושים מצווה באמת, עד שמשתמשים ברצונות שלנו במקום לקבל, להשפיע, יש סדר גדול מאוד של תיקונים, איך אנחנו עוברים מצד אחד לצד השני.

גיל: יש פה את מצווָת שילוח הקן. "כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ".

כן, באמת זה נשמע אכזרי.

גיל: לאו דווקא אכזרי. זה בעצם אומר שאם אתה רואה קן שיש בו ציפור עם גוזלים או אפרוחים, אז כדי להמשיך את הדור, כדי לכבד את הטבע, אומנם אתה בטח לוקח את האפרוחים או את הביצים כדי לאכול, כי אתה צריך, אבל תשחרר את האימא שתמשיך את הדור, תמשיך את החיים.

כן. אבל בכל זאת זה אכזרי כלפי האימא.

גיל: כן, אבל אנחנו אוכלים בשר, אנחנו אוכלים ציפורים, אבל אנחנו מקיימים את הדור הבא ודואגים להמשכיות של הטבע. ככה אני מבין את המצווה הזאת. הייתי עד לאדם חרדי שבא מניו יורק במיוחד לארץ, ואמר שהוא רוצה לעשות את מצווָת שילוח הקן. הוא לא היה רעב, הוא לא רצה ביצים, הוא רצה לגרש ציפור ולקחת לה את הבנים. זה ממש הכעיס אותי, ואמרתי שזה חוסר הבנה של התורה. האדם הזה בא סתם להתאכזר לציפור ולילדים שלה.

ואם הוא היה בא אליך הביתה ורואה שאתה לא שומע לאבא ואימא שלך.

גיל: היו סוקלים אותי באבנים.

הוא היה לוקח אותך, כי צריך לקחת אותך לזקנים, לחכמים.

גיל: זה בעצם לא היה קורה, כי החכמים אמרו שלא צריך לעשות את זה.

אבל נגיד. ואז היה מודה לה' שיש לו עכשיו אפשרות לעשות מצווָת "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה".

גיל: הבן אדם משוגע.

למה משוגע, זה כתוב בתורה.

גיל: אבל זה חוסר הבנה של התורה,

עכשיו אתה אומר שבפנימיותה התורה מובנת, ובחיצוניותה דווקא לא.

גיל: זה נכון.

קודם כל, כל המצוות הן אי רציונאליות מפני שמדובר בקיום פנימי, בתיקון הפנימי שלנו. ועוד יותר מזה, אם היינו רואים את הרצונות הללו שאנחנו צריכים לתקן, אם היינו רואים מה אנחנו צריכים לעשות, ואת זה גם עוד צריכים לגלות.

על ידי זה שאדם לומד את חוכמת הקבלה מתגלים לו תרי"ג רצונות. על ידי זה שהוא עוסק בחוכמת הקבלה מתגלים כנגד תרי"ג הרצונות תרי"ג אורות, מה שנקרא תרי"ג אורחין דאורייתא, תרי"ג אורות של תורה. "תורה" זה נקרא אור אחד שכולל בתוכו תרי"ג, 613 אורות, והם כנגד 613 הרצונות שלנו, שמיועדים לתקן אותם ואחר כך למלא אותם.

יוצא שכל עוד אנחנו לא מגלים את זה, אז אנחנו לא יודעים על מה כל התורה. וכל המצוות כמו שעטנז, תפילין, ציצית, בן סורר ומורה, שילוח הקן, חליצה, "אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר".

גיל: דיני ביאה, אונס, נדרים.

כן, כל הדברים האלה הם די מנותקים מהחיים שלנו.

גיל: מה עם מלקות, כתוב פה על עונש מלקות שנותנים. אתה בטח תגיד שזו הלקאה פנימית, אתה צריך להלקות את עצמך ארבעים פעם ("אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ,").

כן. זה עניין של מכות. מכות הן על ידי האור, זו מכת האור, כמו שאומרים "פולסא דנורא". האור כלפי הרצון לקבל, כשהוא מגיע ומראה לרצון לקבל עד כמה הוא לא מסוגל להתלבש בו, הוא נותן לרצון הזה מכה, אז האדם מרגיש שזו מכה. כמו שאומרים שנתת לו מכה, זו לאו דווקא מכה פיסית, אלא מכה פנימית, נפשית.

גיל: מסופר פה גם על מצוות ייבום וחליצה, "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו;". זה כדי לא להתחתן עם האח של הבעל המת.

כן.

גיל: זו דוגמא שתמיד נשים מביאות לכך שהרבנות היא אנטי נשית, אנטי פמיניסטית ושונאת נשים, בגלל שהם מכריחים אותה לירוק, לזרוק עליו נעל, כל מיני מנהגים שלא מבינים מאיפה הביאו אותם.

נכון.

גיל: איך מבינים את הייבום והחליצה?

בלי רוחניות אי אפשר. אני בכלל לא מתכוון להראות את זה לאחרים, אני לא הולך לעשות מהתורה איזה מוסר.

גיל: אם אני רואה מישהו שהולך לעשות "שילוח הקן", אני אתן לו מכות, זה קשה לי בלב.

אסור לך.

גיל: אני אחרוג ממנהגי.

אתה הולך עם כיפה כזאת יפה.

גיל: "עת לעשות לה' הפרו תורתך ,"זו התאכזרות סתם.

הפרו תורתך, עכשיו אתה מבין איך אתה מפרש? זאת אומרת, מי שלוקח מהתורה רק את החיצוניות ללא הפנימיות.

גיל: הוא מפר את התורה.

נכון.

(סוף השיחה)