חיים חדשים

שיחה 767

האדם – המדרגה הבאה

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 16.06.09 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים בשיחה שלנו עם הרב לייטמן, לעצור קצת את מרוצת החיים, ולנסות להתבונן על עצמנו כבני אדם מן הצד. ולראות מה קורה עם הדבר הזה שקוראים לו חיים? לאן זה הולך?

טל: אנחנו גם בשיחה הקודמת בעצם מדברים על האדם, על ההתפתחות שלו, על מה מיוחד באדם לעומת החי? ודיברנו על זה שיש בתוך האדם תוכנה של התפתחות שדוחפת אותו מדור לדור להתפתח יותר ויותר. הגענו באמת למצב שמאנשי מערות פיתחנו מדע, טכנולוגיה, נשק, גם הרסנו כבר את כדור הארץ. זאת אומרת, עשינו הרבה הרבה מאוד דברים לאו דווקא חיוביים, והבנו שכל זה חלק מההתפתחות שלנו, וזה לא סתם קורה.

היום אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים באיזו נקודת זמן די מיוחדת. למרות כל השפע, ההזדמנויות, השפע החומרי שיש לעומת מה שהיה פעם, מחקרים מראים שהאנשים לא יותר מאושרים. אולי אפילו פחות. רמות הדיכאון רק הולכות ועולות. אנשים נמצאים מאוד בסטרס. הרבה מאוד אנשים מבולבלים, לא יודעים לאן לכוון את החיים, לא רוצים ילדים, לא רוצים את הדברים שהדורות הקודמים רצו. זאת אומרת, יש איזו תחושה שהעתיד הוא לא ברור. מעורפל. אנחנו ולא באמת יודעים לאן אנחנו הולכים.

דיברנו על זה שאותה התפתחות שלנו נמצאת בעלטה, והיום אנחנו רוצים להבין לאן אנחנו באמת הולכים. לאן תוכנת התפתחות האדם דוחפת אותו, מובילה אותו? ולמה אנחנו נמצאים היום במצב כל כך לא ברור. כל כך מבולבל.

אנחנו היום נמצאים במצב מאוד יפה, מאוד טוב, שהאנושות מתחילה לראות את סיום ההתפתחות שלה על ידי האגו שלו שמתפתח בה, על ידי כוחות המוח והלב, המחשבה והרצון, שהאגו שלנו דוחף להתפתחות. אנחנו פיתחנו במשך ההיסטוריה הרבה סוגי מדע, טכנולוגיות למיניהן. ממקלות וגלגלים, ועד כל מיני מכשירים שהם באמת מאוד חכמים, מאוד מורכבים.

אנחנו הגענו לחלל. אנחנו ירדנו לתוך מעמקי הים. אנחנו בונים מכשירים מאוד מיוחדים, מחשבים. אנחנו מאוד מיוחדים בציור, במוזיקה, ביצירות למיניהן. אנחנו בונים מגדלים שהם כמעט קילומטר גובה. אנחנו יכולים ממש להקיף את כדור הארץ באניות ובמטוסים, ובמה לא? אנחנו הגענו למצב שאדם יכול סתם להתיישב במטוס, ולטוס מיבשה ליבשה. זאת אומרת, אין גבול כביכול ליכולת שלנו כאן על פני כדור הארץ, ולסדר לעצמנו חיים טובים.

אנחנו הגענו למצב שאנחנו מסוגלים לעבוד אפילו כמה שעות ביום, ואולי עוד אפילו פחות, ולספק לעצמנו את כל מה שצריכים. ויחד עם זה, אנחנו רואים שהטבע שלנו שדחף אותנו לכל ההתפתחות הזאת, יחד עם זה דחף אותנו להתפתחות של אמצעים רעים, כלי נשק. כל דבר שאנחנו מפתחים, אנחנו מפתחים בסופו של דבר משום מה לרעתנו.

אנחנו רואים את זה אפילו במוסיקה, בציור, בבלט, בספורט, בכל דבר. הכול הופך להיות במקום משחק, במקום נוי, במקום יופי, במקום משהו נעים לכולם, להטרדה, לתחרות. ראינו את זה עם כל דבר שהאדם פיתח. גם הדתות, עד כמה הן בשנאה זו לזו, ובכמה הן מפלגות את האנשים ומרחיקות בין בני אדם עוד ועוד. זאת אומרת, כל מה שהאדם פיתח, אפילו מהצורה החומרית ביותר עד הצורה הרוחנית כביכול ביותר בחברה שלו, בחברה האנושית, זה הכול בסופו של דבר לא מכוון לטובת האדם. ולמה? מפני שהיסוד שלנו, הוא יסוד הרע.

זאת אומרת, יש לנו שכל, יש לנו רגש, יש לנו הרבה מאוד הבחנות טובות בנו. טובות, הכוונה שאנחנו מסוגלים לעשות הרבה דברים. אבל מה שאנחנו עושים, זה תמיד משום מה לרעת הזולת. זה הביטוי של העיקרון של הטבע שלנו, היסוד של הטבע שלנו, שהוא נקרא "יצר הרע". ולכן אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מיואשים מההתפתחות שלנו.

המצב הוא באמת הולך ומתדרדר. אבל המצב הזה מראה לנו, עד כמה אנחנו בעצם צריכים כאן שינוי, ואנחנו לא יכולים לשלוט על הטבע שלנו. אם עכשיו אנחנו נלך ונבנה משהו חדש בחברה האנושית, או בחברה המדינית, או במשפחה, או במשהו איפה שלא נהיה, אנחנו בכל זאת אחר כך נברר שכל הדברים שאנחנו עושים, הם עוד יותר גרועים ממה שהיה קודם.

זאת אומרת, אנחנו מיואשים, מרימים את הידיים ולא רוצים יותר כלום. לא רוצים להתחתן, לא רוצים להביא ילדים. הממשלות מבינות שהן לא יכולות שום דבר לנהל, אלא שיש להם דחף לאנשים האלו לסובב את הדברים. אז כאילו שהם מסובבים, והם מסובבים לפי הרוע שיש בכל אחד ואחד. וכך זאת התוצאה שרואים.

לכן, נמצאים אנחנו ב"הכרת הרע" מה שנקרא. הכרת הרע של טבע האדם, שבמקרה הזה כאילו "שב ואל תעשה עדיף". למה? כי לפחות אל תעשה שום דבר, אז לא יהיה יותר רע ממה שיש. ולכן האנושות בצורה אינסטינקטיבית מתחילה כאילו להתייאש ולעצור את עצמה, כך למעט את כל ההתפתחות שלה. וזה מה שאנחנו רואים.

אנחנו נמצאים לפני זה. וזה במיוחד מורגש בכלכלה, במסחר בינלאומי, בכל המערכות הכלכליות, המסחריות ובכל הדברים. אנשים לא רוצים יותר. הרבה מאוד מהאנשים הצעירים לא רוצים כלום. הם מעדיפים כך לחיות כמו שהם. לא להתחייב לשום דבר, לחיות אצל ההורים, לא רוצים לעבוד, לקבל איזו הבטחת הכנסה אולי קטנה, וגם לא להתפתח. לא מעניין אותם היסטוריה, משהו מהתרבות, מהחינוך, מציור ממשהו, לא. הם לא רוצים. "מה יש לי מזה". "מה יהיה לי מזה"? זאת אומרת, כבר עברנו את הזמן שבו למדנו ששום דבר לא מביא לי סיפוק. וההיפך, כל דבר שהתפתח הביא לי רק יותר הכרת הרע.

טל: אפשר לומר שהם כבר לא רוצים את מה שמוכר, אבל אולי כן רוצים משהו שפשוט עדיין לא מגולה. או לא יודעים מה שרוצים?

בינתיים הם נמצאים במצב שלא רוצים כלום. כי מיואשים ולא יודעים איך לפתור את הבעיה הזאת. וכאן, זו בעיה גדולה. כי אם אנחנו מדברים נניח עם הדור הצעיר, הם בינתיים עוד סקפטיים, לא רוצים לשמוע כלום. זאת אומרת, עדיין יש להם ייאוש ממה שהיה, אבל עדיין לא כואב להם מספיק, במה שהם לא עושים כלום.

ולכן אין עדיין קרקע כדי לזרוע זרעים להתפתחות החדשה, זה עדיין לא מעניין אותם. הם עדיין לא מרגישים רע בזה שנמצאים בהשהיה כזאת.

טל: בעצם מה שהבנתי גם מהשיחה הקודמת, זה שכל התהליך הזה, הוא איזו התפתחות מחויבת. זאת אומרת, יש כאן איזו תוכנה שפועלת בנו מהטבע.

את זה כך אנחנו מגלים מצד חכמת הקבלה. אבל לא שהאנשים מגלים את זה. אנחנו המקובלים כן מגלים את התוכנה הזאת הכללית שנמצאת בטבע, ואנחנו מגיעים עם ההסבר הזה לכל בני האדם. כי כך חכמת הקבלה מחייבת אותנו לעשות בדורנו, להתחיל ללמד את האנשים מה באמת עלינו לעשות. שהסימנים האלה שאנחנו רואם מהטבע, והשיטה שצריכה לגלות להם מה התוכנה האמתית, הם הולכים יד ביד.

לפני השיטה הזאת. היא קיימת כבר ששת אלפים שנה. אבל אנחנו חיכינו. אני מדבר על המקובלים בכל דור ודור, משך הדורות האלה מאדם ועד היום. היינו מחכים לגלות את היעוד של חכמת הקבלה, אבל לא גילינו, מפני שהדור לא היה עדיין ראוי. הדור לא היה זכאי. אפילו בעל הסולם אמר שהדור לא זכאי כשהוא רצה לגלות את עיתון האומה, וכשהוא רצה לפרסם עוד ספרים שלו, ומאמרים שכתב במיוחד לדור הצעיר, לדור החופשי, לשדרות העם כפי שהוא אומר.

כשסגרו אותו, כשהלכו נגדו, הוא אמר, "הדור עדיין לא ראוי" והפסיק. אבל אנחנו כבר נמצאים בדור הבא, אחר. הוא אמר כי מ 1995 והלאה, חכמת הקבלה חייבת להתגלות לכול. ואנחנו באמת התחלנו מאז לפרסם אותה בכל הכוח האפשרי, ועד היום נמצאים במצב שאמנם קמים ממש הרבה כוחות נגדנו, אבל אין לנו ברירה. ההתפתחות האנושית והפקודה מלמעלה, מתוך התוכנה הזאת עצמה, מכוח עליון, היא מחייבת אותנו כך לעשות.

אורן: אז לפי החכמה הזאת של הקבלה, תוכנת ההתפתחות הזאת שקידמה אותנו לאורך כל ההיסטוריה האנושית, לאן היא מכוונת אותנו בימים אלה?

להפצת חכמת הקבלה לעם ישראל ולכל העולם, בצורה כמה שיותר רחבה.

אורן: לא מבחינת הידע והחכמה, אלא מבחינת ההתפתחות שלנו כמין אנושי. מה המקום הבא שאליו תוכנת ההתפתחות רוצה לקדם אותנו?

תוכנת ההתפתחות חייבת לקדם אותנו לחיבור בינינו. שהאנושות תקבל את צורת העיגול. שכולנו נהיה בשווה, בשוויון, מחוברים כאיש אחד בלב אחד, בצורה שזה חייב להתגלות לפני כולם כצורה העתידה של האנושות.

אורן: איך הצורה הזאתי, שאתה קורא לה "עיגול", תשפיע על חוסר שביעות הרצון שהאנשים היום מרגישים, חוסר הסיפוק? מבחינה חומרית אולי יש הכול, אבל בתוך הלב משהו חסר. אולי נולדתי עם כפית של זהב, אם אני מסתכל על כל הדור, ואין לי טרדות קיום כמו שהיו לדור של אבא שלי, ובוודאי לא של סבא שלי. איך הצורה הזאת העתידה שאתה קורא לה "עיגול", קשורה לזה שהיום יש לאנשים אולי הכול, אבל משהו חסר?

לא משהו, העיקר חסר. העיקר חסר. זה לא משהו, אלא חסר בשביל מה אני חי, חסר מטרת החיים, מהות החיים, מה הטעם בחיים. זה מה שחסר. וזה לא יכול לכסות שום דבר. וודאי שאם אתה תכניס את האדם למסגרת כזאת שהוא יחיה שם חיי בהמה, שלא יהיה לו מה לאכול בכלל, ומה ללבוש וכולי. אז הוא קודם כל ידאג לחיים שלו, לחיוּת שלו הבהמית, הגשמית. אבל אחרי שיש לו את זה, מיד שוב הוא ממש ירגיש שנפתחת ממנו שם מבפנים השאלה "מה הטעם בחיים? בשביל מה אתה חי?" כשהוא כבר ירגיש שהוא חי, כשיש לו לאכול, לשתות, להלביש את עצמו, אז מיד אחרי זה באה השאלה "בשביל מה?".

טל: שזה בעצם הדבר שהופך אותנו לאדם. דיברנו על זה בתוכנית הקודמת שלחיות אין שאלות, אבל לנו, לאדם, יש שאלה. רציתי להבין סוף סוף למה יש לנו את השאלה הזאת, ולאן היא צריכה לקחת אותנו? מה זה נקרא "להיות אדם"?

השאלה הזאת חייבת לקחת אותנו להתפתחות הלאה, להתפתחות האדם. ואדם זה מי שמגיע בחיבור עם כל יתר בני האדם למצב שהוא מתעלה מעל האגו שלו. שדווקא האגו שלו מראה לו איפה הוא צריך לתקן את עצמו ולהיות למעלה מהאגו שלו. לא להרוס אותו, אלא להיות למעלה מזה. כמו שכתוב "על כל פשעים", פשע זה האגו שלנו שאנחנו משתמשים זה לזה. "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז אנחנו מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך". ואז אנחנו מגיעים לרמת חיים אחרת לגמרי, רוחנית.

זאת אומרת לא בגוף שלנו הגשמי, הבהמי, של דרגת החי, אלא אנחנו מתחילים לחיות ברוח, שזו דרגת המדבר. המַעבר הזה הוא מעבר מאוד עדיין לא מובן לבני אדם. אבל זה ממש כמו לידה חדשה שקוראת לנו מבחינה רוחנית, שאנחנו חייבים את זה לעבור. ולעבור את זה, הייתי אומר מראש, זה לא פשוט. לכן מתגלה השיטה שהיא מכוונת אותנו לחיבור בינינו.

במידה שאנחנו מתחברים, אז משפיע עלינו הכוח העליון, כוח האיחוד, כוח החיבור המחבר בינינו. וכשאנחנו מתחילים להיות מחוברים, אז על פני האגו שלנו שרוצה להבדיל בינינו, אנחנו מתחברים בינינו. ואז בפער בין הכוחות שמפרידים אותנו, לבין הכוחות שמחברים אותנו, בפער בין שני הכוחות האלו, אנחנו מרגישים חיים חדשים.

אורן: כשאנשים יהיו מחוברים בצורה של עיגול, כל מי שהוא יהיה מחובר, הוא ירגיש אושר?

כן.

אורן: איך זה ישפיע על ההרגשה האישית של כל אחד?

כל אחד ירגיש שהוא חי ברמת חיים אחרת.

אורן: איזו רמה?

רוחנית.

אורן: כלומר?

הוא חי למעלה מהגבלות הגוף. למעלה מהגבלות הגוף החי. הגוף החי תלוי בזמן, בתנועה, במקום. הוא תלוי במה הוא ממלא את עצמו, ודואג לזה כל הזמן. איך הוא ימשיך את עצמו מדור לדור. כל הנטיות האלה, אינסטינקטים האלו שקיימים בבהמה, בחיה, האדם מתעלה מעל זה. הוא מתחיל להיות חופשי מזה. הדאגה שלו רק לעוצמת החיבור, יותר ויותר להשיג.

אורן: במצב הזה שבו אנשים יהפכו להיות מחוברים כמו עיגול, איך זה ישפיע על הרגשת האושר, הסיפוק, שביעות הרצון מהחיים של כל אחד ואחד?

אנשים ירגישו מהחיבור ביניהם רמת חיים יותר גבוהה, למעלה מכל העולם הזה. כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך". כשאתה מגיע לגילוי העולם החדש, המציאות החדשה בזמן שאתה חי בגוף שלך בעולם הזה, ומתחיל להרגיש כבר את המדרגה האחרת למעלה מהגוף, מחוצה לגוף, בזמנים האלו גם כן. וכך אתה עובר מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון יותר, עד שהגוף שלך גומר את התפקיד שלו ונפטר כמו כל חיה, ואתה כבר רוכש את החיים הרוחניים.

זו מטרת חכמת הקבלה, שהאדם בצורה הטבעית לא יכול להתפתח לזה. אלא חייבים אנחנו לקבל את השיטה הזאת מלמעלה, מהדרגה ההיא הבאה.

טל: דיברנו בעצם על ההתפתחות של האדם, שהוא מפותח יותר מהחי, שיש לו אלו יכולות. ולאורך ההיסטוריה הוא מפתח את עצמו ובונה את כל הדברים שהוא בונה. ובפועל אנחנו רואים שזה לא מביא אותנו לאיזו תוצאה טובה ויפה. ואנחנו שואלים מה כל כך עושה אותנו מותרים מהבהמה? מה באמת כל כך טוב בנו? ואתה כאן אומר, הטבע הכין איזה מצב אבולוציוני מאוד מאוד מפותח, מאוד מאוד נעלה שאנחנו אמורים להגיע אליו. זאת בעצם המטרה שלשמה אנחנו מתפתחים כל כך הרבה זמן.

כן.

טל: אני מנסה להבין איך אמור לקרות השינוי הזה? אנחנו סך הכל נמצאים בתוך איזה גוף חי. אתה כאן מדבר על מציאות שהיא מציאות של רוח. מה זה השילוב הזה? בשביל מה בכלל היינו צריכים לעבור כל כך הרבה אלפי שנות התפתחות בתוך גוף חי, ובסופו של דבר להגיע לאיזו התפתחות שהיא בכלל רוחנית? למה יש את התהליך הזה מתוך החומר לרוח? למה לא מיד לברוא אותנו יצורים עם יכולות רוחניות?

לא. אנחנו צריכים בעצמנו לרכוש את הדרגה הבאה. אם היינו מתפתחים בצורה כמו מדומם לצומח, מצומח לחי, עכשיו מדרגת החי, כי אנחנו חיות בסופו של דבר רק יותר מפותחות. אז אם היינו ממשיכים את זה, אז הטבע היה ממשיך איתנו והיינו הופכים להיות ליצורים, אבל שקיימים בתוך הטבע בצורה אינסטינקטיבית.

מה שכן אנחנו עכשיו מתחילים לקבל יכולת להיות נגד הטבע שלנו, לבנות משהו שהוא מנוגד לטבע שלנו, כי כל הטבע הוא אגואיסטי. כולם קיימים רק לטובת עצמם. ואנחנו רוצים כאן לפתוח צורה חדשה של קיום, ההפוכה מהטבע הקודם. הצורה הזאת היא נקראת "הצורה הרוחנית".

טל: שלה אתה קורה בעצם אדם.

מפני שהוא דומה לכוח עליון של הטבע, שכולו השפעה ואהבה.

טל: וזה בעצם מחויב. מראש הטבע כך מכוון אותנו שנגיע לכזה מצב. זה כל כך רחוק מכל מה שאנחנו מכירים.

הפוך.

טל: אז זהו, אני מנסה להבין מה הקשר בין המציאות שלנו שאנחנו רואים, החומרית הזאת, לאיזה מצב שצריך להתלבש בנו. מצב רוחני. קשה מאוד לאחוז בזה. האם יהיה איזה נתק מאיך שאנחנו חיים עכשיו, או שנמשיך לחיות בתוך העולם כפי שאנחנו מכירים אותו, רק עם עוד איזה רובד?

זו צורה אחרת של קיום. בממדים אחרים. במידות אחרות. צורה הנצחית, שלמה, למעלה מהגבלות, למעלה מגבולות. על זה קצת מדברים פיזיקאים שמתעסקים בקוסמולוגיה, בתיאורית איינשטיין ועוד. ושם כבר אנחנו רואים שהמדע גם נוגע קצת בכל העניינים האלה של למעלה מזמן, תנועה, מקום, שנעלמים כל ההגבלות האלה מהפסיכולוגיה שלנו. אז אנחנו עוברים כאן לפסיכולוגיה אחרת. במקום אינטרוברטית, אקסטרוברטית. מחוצה לנו.

אורן: כשאנשים מחוברים כמו שאתה קורא לזה, זו הצורה העתידה? כשאנשים הופכים להיות מחוברים, איך הם מתייחסים אחד לשני?

כמו כל אחד לעצמו, כך לאחרים. בדיוק. בצורה מוחלטת.

אורן: הזכרת קדום כששאלתי אותך מה תהייה הצורה העתידה, אמרת שבני אדם מקבלים צורה של "עיגול". מה זה אומר עיגול?

צורת העיגול שכולם שווים. לגמרי שווים.

אורן: אבל כולם לא שווים. כל אדם הוא שונה, כל אדם הוא מיוחד.

לא, זה שכל אחד מיוחד, זה מצד הטבע.

אורן: כן, כך נוצרנו.

אבל אנחנו עושים את עצמנו שכולנו שווים.

אורן: במה שווים?

בזה שאוהבים זה את זה, כל אחד לפי יכולת שלו.

אורן: הזכרת שהצורה העתידית הזו שאליה אנחנו מתקדמים, היא בעצם צורה של "ואהבת לרעך כמוך". ואהבת לרעך כמוך לא נשמע כמו משהו עתידי. זה משהו שכבר אלפי שנים "טוחנים לנו בראש" מכל הדתות, ומכל תפיסות העולם והפילוסופיות, וכן הלאה. אתה שם את זה כאיזה יעד עתידי. אבל אלפי שנים זה נמצא פה, ורואים שזה לא ממש מוצא את מקומו ביחסים ביננו.

שיטת החיבור? חכמת הקבלה?

אורן: לא, ממש לא. הזכרת קודם שבעתיד בני אדם יהיו מחוברים. הקשר ביניהם יהיה בצורה של עיגול ובעצם יתממש בהם הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", בעתיד.

בעתיד זאת אומרת, מימינו והלאה. אבל לא לפני זה.

אורן: אבל אלפי שנים אנחנו שומעים כבר על הכלל הזה.

שומעים. שומעים כבר ששת אלפים שנה, נכון.

אורן: אז מה כאילו חדש עכשיו?

החדש הוא, שאנחנו הגענו עכשיו לייאוש הכללי מכל ההתקדמות שלנו, מכל הקיום שלנו על פני כדור הארץ. ועכשיו אנשים מתחילים לשאול בשביל מה אנחנו חיים, ולמה אנחנו חיים? אם קודם היו שאלות למה ובשביל מה לקנות משהו, לרכוש משהו, אז היום כבר שואלים על מהות החיים.

אורן: השאלות האלה, הייאוש הזה, והריקנות הזאת בעידן השפע החומרי, הם דווקא הופכים את האנשים להיות מכונסים יותר ויותר בתוך עצמם. כשאתה מצייר באופק משהו שהוא מאוד מחובר, מאוד מקושר, מאוד "ואהבת לרעך", זה כאילו בדיוק אנטיתזה ממה שרואים.

וודאי. לכן מתגלה השיטה שהיא מזמינה כוח מיוחד חיצון שנקרא "מאור המחזיר למוטב", כוח כזה מיוחד, אור. כמו שהפיזיקאים גם אומרים על הכוח הזה שממלא את היקום. והכוח הזה הוא מטפל בנו והופך אותנו להיות מחוברים יחד. הוא עושה את זה, לא אנחנו.

טל: וזה גם לא ממש דומה לכל מיני דברים אחרים שהכרנו של הרצונות לחבר את האנושות, כי אתה מדבר פה על מימד אחר לגמרי.

לא, אין שום דבר. מימד אחר לגמרי. אין שום דבר. לא עברנו שאפשר להידמות ולתת דוגמה.

אורן: אז אם הייתי שואל אותך שאלה, מה הכי כדאי לרצות בימינו, מה היית עונה לי?

לדעת איך להתחבר כולנו יחד, כדי לגלות את המימד הבא. שהאנושות חייבת להיכנס בה, חייבת להיוולד. ולכן ה"משבר", זה התרגום שלו לידה.

(סוף השיחה)