צעדים ראשונים בקבלה
כנס קבלה
תכנית 13.08.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
גלעד: היום אנחנו נדבר על נושא שקורה אחת לאיזושהי תקופה, ותלמידים מתחילים שלומדים איתנו חודשיים, שלושה, פתאום שומעים מהמרצה שלהם או מהמרצים שהולך להיות כנס קבלה והם מאוד ממליצים להם לבוא. ואז מתחיל ים של שאלות. לפני שנתחיל עם השאלות אולי תספר לנו מה זה הדבר הזה שנקרא "כנס"?
לפי חכמת הקבלה כולנו שייכים למערכת אחת שנקראת "אדם". כולנו כולנו מקושרים יחד וצריכים להרגיש את עצמנו שאנחנו יחד. במידה שאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו יכולים להרגיש בקשר שלנו כוחות טבע שונים, מנוגדים, ובקשר בינינו אנחנו יכולים לגלות את המציאות, את המציאות האמיתית.
כי בסופו של דבר אנחנו הגענו גם מאיזה זוג, בוא נגיד, מאיזה שבט, מאיזו קבוצת קופים, לא חשוב איך תקרא לזה. לכן, אם אנחנו רוצים להבין, לגלות את השורש שלנו, כדאי לנו להיות מחוברים, כי בחיבור הנכון בינינו אנחנו יכולים לגלות אותו הכוח שייצב אותנו, כוח הטבע. לכן כל העבודה שלנו היא לגלות מי אנחנו, מה אנחנו, לאיזו מטרה אנחנו צריכים להגיע, מה מנהל אותנו, איזה כוחות פועלים, איזה כוחות אנחנו יכולים להפעיל. כל הדברים האלה שייכים רק לחברה האנושית ככל שהיא יותר צמודה. ואנחנו רואים שככל שהאנושות מתפתחת אנחנו יותר ויותר מתרחקים זה מזה, רוצים להסתתר מאחורי כל מיני מכשירים, והאגו שלנו גדל יותר ויותר.
יחד עם זה אנחנו מרגישים כמה אנחנו תלויים זה בזה. ואם אנחנו מדברים על השגת הטבע, כל הכוח הפנימי של הטבע, אנחנו צריכים כאן להבין שדווקא חיבור בינינו הוא צריך להביא אותנו לפתרון, להכיר את הכוח פנימי של הטבע שאנחנו בעצם נוצרנו על ידו, שאנחנו מתפתחים על ידו. ולכן כמה שאנחנו מקושרים בינינו, אנחנו יותר ויותר מסוגלים להבין מהו אותו הכוח האחד. כי כשאנחנו מקושרים, יוצא שבקשר בינינו מאנשים שהם מאוד שונים, אנחנו מייצבים כוח אחד על פני השוני בינינו, ואז מתוך הפער בין השוני בינינו ובין כוח אחד שאנחנו רוצים לגלות בינינו, השפעה הדדית, אפילו איזו מין אהבה, אהדה וכן הלאה, יוצא שאנחנו בזה מתחילים להכיר את הטבע שהוא אחד, שלא נמצא באף אחד, אבל יחד בהתקשרות הנכונה בינינו אנחנו יכולים לייצב, לייצר, לבנות לעצמנו דמות של כוח עליון.
חכמת הקבלה מדברת על ההתקשרות הנכונה בין בני אדם עד האהבה. "איש את רעהו יעזורו", "על כל פשעים תכסה אהבה", "ואהבת לרעך כמוך" וכולי וכולי. למה? כי מאהבת הבריות יש דרך לאהבת ה'. ה' נקרא כל הטבע הכללי, האינטגרלי, החוק הכללי, הכוח הכללי שמקיף את כל המציאות, זה כוח האהבה בסך הכול. זה כמו מין רחם שבו אנחנו נמצאים. זה בעצם התהליך שאנחנו עוברים.
לכן גם בימינו אנחנו עוברים תהליך מאוד מיוחד, שמתגלה הכוח ההפוך מחיבור ואהבה, ואנחנו צריכים דווקא על פניו לקבוע כוח חיבור ואהבה בינינו. הטבע מראה לנו עד כמה אנחנו לא מסוגלים, ואנחנו על פניו צריכים להראות שאנחנו רוצים, אולי לא מסוגלים, אבל רוצים. לכן אנחנו מתחברים בינינו, מתייצבים בכל מיני קבוצות, עשיריות או יותר, ושם אנחנו רוצים לקבוע קשר בינינו כזה שהוא יהיה מתאים ;לכוח אחד שפועל במציאות. לכן אנחנו צריכים להביא את עצמנו לכנס, לסדנאות, לכל מיני התקשרויות שיעזרו לנו להרגיש מהו אותו כוח אחד שמנהל אותנו, איך אנחנו יכולים לעלות אליו, להבין אותו, להרגיש אותו, מה קורה, וכך אנחנו מתקדמים.
לכן מידי פעם אנחנו עושים כאלו אספות גדולות בארגון שלנו שכולל אלפי אנשים מכל העולם. בדרך כלל היו מתאספים בצורה פיזית נגיד 7-8 אלף איש במקום אחד, ומצד שני היו מתאספים בקשר אינטרנטי עוד מאות אלפים שהשתתפו. הפעם השנה בגלל ההגבלות שיש לנו להתארגן בקשר פיזי אחד, אנחנו עושים כנס אינטרנטי בכלל. זאת אומרת, יש מקומות שבהם יש 10 או 20 אנשים, אם הם רוצים, אם זה אפשרי לפי כל החוקים המקומיים, הם יכולים להתאסף ביניהם גם פיזית. אבל אנחנו לא מעודדים את זה, אנחנו חושבים שכל אחד ואחד יישב מול המחשב בבית שלו ואנחנו נתקשר בחוטי האינטרנט בינינו ונגיע לקשרים סביב כל כדור הארץ. מצפים שישתתפו בזה מאות אלפים בכל העולם ולכולם יהיה מקום.
גלעד: זה באמת מרגש, זו פעם ראשונה שאנחנו עושים כנס וירטואלי לחלוטין, וכמו שציינת עכשיו, בכל העולם. אבל הסברת משהו ואני רוצה לברר אותו.
אנחנו אצנים לטווח ארוך, אנחנו רצי מרתון, אנחנו לא רצים לטווח קצר, מתלהבים כמו ילד קטן וזהו. אנחנו יודעים שהשגה רוחנית זה משהו שעובדים עליו כל החיים ותמיד עולים ממדרגה למדרגה, זה לא משהו שבאנו לעשות אותו. ובאמת אנחנו רואים שיש אנשים שקושרים את חייהם לזה, כל בוקר הם רואים שיעור ובצהריים ונמצאים במפגשי זום וכן הלאה, ויש אחרים שבאים פעם בשבוע אולי, וזה בסדר כל אחד לפי מידת הרצון שלו. למה בתוך התהליך הזה צריך כאלה רגעים שבהם מצהירים שבנקודת הזמן הזאת אנחנו עושים כנס, מה התועלת בדבר הזה?
יש בזה דברים גדולים ואפילו נסתרים. קודם כל, כנס זה כינוס, זה חיבור. אנחנו לא סתם מתיישבים מול המחשבים שלנו ברשת אחת, אלא אנחנו גם משתתפים בשיעור יחד, בשאלות ותשובות, בסדנאות, בדיונים, בשירה. אנחנו רוצים חיבור בינינו, כי לפי עוצמת החיבור בינינו, כמה שאנחנו שונים וכמה שאנחנו בכל זאת מעל זה רוצים להתחבר, לפי זה אנחנו מגלים את עוצמת החיבור הגדולה, "על כל פשעים תכסה אהבה", שפשעים זה נקרא האגו שבכל אחד ואחד ואנחנו מכסים אותו באהבה הדדית בינינו.
יש אלפי אנשים עם האגו שלהם, וכל אחד שונה ודוחה את השני, ולמעלה מזה אנחנו רוצים להרכיב מה שנקרא שמיכה שמכסה את כולנו יחד. וכך על ידי שתי השכבות האלה, שנאה ואהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו בונים מכשיר מיוחד לגילוי הכוח העליון, הבורא, "יוצר אור ובורא חושך", שממנו גם יוצא כוח האהבה, וממנו, בצורה ההפוכה, גם יוצא כוח השנאה. ואז אנחנו מגלים אותו ונדבקים אליו, וכך אנחנו משיגים את כל העוצמה וכל הסוד של הבריאה.
לכן הפעולה הזאת של הכנס היא פעולה מאוד מאוד מיוחדת, ואנחנו צריכים לכבד אותה מאוד. אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה יותר גבוהה, לקראת הבורא, להיות למעלה מהטבע. בזה אנחנו משנים גם את החיים שלנו, ומשפיעים בצורה טובה לכל העולם והמציאות, לכל האנושות.
גלעד: האם יש משהו בזה שאנחנו מחליטים שבנקודת זמן מסוימת עושים את העבודה הזאת, האם היא נקראת הכנס, או עצם העבודה, הפעולה העוצמתית, נקראת הכנס?
העבודה, הפעולה, חיבור הלבבות, זה נקרא הכנס. אבל בכל זאת, כדי שזה יקרה בצורה פנימית, רגשית, רוחנית, צריכה להיות גם הכנה גשמית.
גלעד: איך אני כתלמיד מתחיל צריך להתכונן לכנס? נאמר, שמעתי שבעוד חודש או חודשיים יהיה כנס. בסדר, אני אתחבר לאינטרנט.
כן, אתה צריך לדעת איך מתחברים, אתה צריך לדעת באילו שעות הכנס מתקיים, אתה צריך להכין את עצמך שתהיה פנוי, להכין לעצמך מזון, כדי לא לרוץ באמצע הכנס לחפש איפה לאכול. ואחרי שאתה מכין את כל הדברים האלה, אתה מוכן לכנס. רק שתדע שאתה צריך לשבת ולהשתתף עם כולם, ורצוי שיהיה לך קשר וירטואלי טוב, ותדע ליד אילו אנשים אתה נמצא, מהאזור שלך, מהמדינה שלך, לפי הלשון שלך וכן הלאה. בקיצור, תכין מקום לקשר הטוב עם כולם.
גלעד: זאת אומרת, לפנות לעצמי את הזמן הזה, את המרחב הזה, שלא יהיו לי שום דאגות, רק משהו פנימי.
כן, רק לחיבור עם אחרים.
גלעד: איך אני צריך להתכונן פנימית לדבר הזה?
בחכמת הקבלה לא תלוי כמה אני יודע, אלא תלוי עד כמה אני מחובר עם אחרים. אם אני פותח את הלב ואני רוצה להגיע לקשר עם כולם, אז בתוך הלב שלי אני מתחיל לקבל את ידיעת העולם, ידיעה איך הכול בנוי, איך הכול מתפקד, מהו הכוח העליון של הטבע הכללי ששורה בכולם, את כל הדברים האלה אני מתחיל להרגיש, לגלות.
גלעד: אז בהכנה אני צריך להכין את עצמי לפתיחת הלב, זה מה שאתה אומר?
רצוי.
גלעד: איך עושים דבר כזה?
פשוט עושים.
גלעד: אומרים לי, תתכונן לפתוח את הלב. מה לעשות בדיוק? המצב הוא, שאחרי קמפוס א' לרוב התלמידים כבר יש חלוקה לעשיריות, כבר מתחלקים לקבוצות עבודה.
זה כבר משהו אחר. אם אתה מסודר באיזו עשירייה, כבר העבודה שלך היא פשוטה. אתה כבר יודע מה זה נקרא להיות בעשירייה, מה זה נקרא להיות חבר, ומה אתה דורש מהחברים והם ממך, איך אתם יכולים לתמוך זה בזה. אתם ממש כבר נכנסים כמו עשירייה כולה לתוך הכנס, זה כבר סדר אחר.
גלעד: האם אנחנו כעשירייה צריכים להרגיש משהו שקורה מיום ליום עד הכנס, איזושהי רמת מתח שעולה?
אנחנו עברנו שיעורים שהם כהכנה לכנס, אפשר לקרוא ולראות אותם, ובכלל, לקרוא ולשמוע על הכנס. אנחנו גם חיברנו לכנס שירים שנשיר אותם יחד, כל אחד מהבית שלו, אבל רצוי שתדע, שיהיה לך שירון כזה, אתה יכול להיכנס ולקבל אותו לתוך המחשב שלך.
גלעד: זה סוג של הכנה פיזית, אבל אני רוצה לשאול על מה שאתה הסברת, להכין את עצמי לפתיחת הלב.
אלה השיעורים שעברנו, והעשירייה שלי שאני כבר נמצא בה, ואנחנו מדברים על זה, מכינים את הדברים האלה כבר כמה ימים, אפילו יותר מזה.
גלעד: אז לצְפות בשיעורים האלה שבהם הקבוצה הגדולה לומדת את ההכנה לכנס.
כן.
גלעד: אנחנו מגיעים והנה הכנס מתחיל, והוא כולל שיעורים, סדנאות, שירים, סעודות. אפשר לומר בכללות, תתכונן לחיבור ולפתוח את הלב לכולם, אבל אני רוצה קצת יותר רזולוציה לדברים. במה אני צריך להתמקד בשיעור ובסדנה, ומה ההבדל ביניהם?
בשיעור, זה שהמורה שמעביר את השיעור מסביר את מה שהקריין קורא. קודם הקריין קורא איזה טקסט, המורה אולי מסביר אותו, שואל כמה שאלות. כל עשירייה, או כל אדם איפה שהוא נמצא יכול לשאול שאלה, ואז המורה עונה עליה, וכך אנחנו מתקדמים בידיעת הטקסט. אחרי כמה כאלו כניסות לנושא של השיעור, אנחנו מתפרצים בשירה וככה נתקדם. הכול סביב החיבור הפנימי, כמה שנוכל לעורר את הלבבות שלנו להרגיש שאנחנו נמצאים ברצון אחד, בלב אחד. ואז אנחנו מקווים שברצון הזה, באור הזה, נגלה את הכוח הכללי של הטבע, שהוא ילמד אותנו מה זה נקרא החיבור הנכון.
גלעד: בזמן שאני צופה בשיעור, יש שם מסכים מחולקים ככה שאני רואה את הרב שמדבר, או את מי ששואל את השאלות, ובצד השני אני רואה את כל העשירייה שלי, את מי שנמצא איתי בלימוד. האם כדאי לי להסתיר את העשירייה ולא לראות, או רק את הרב, או לשים את השואלים?
אני לא יכול להגיד לך.
גלעד: במה כדאי לי להתמקד?
זה אתה תבחר. תשאל את עצמך ואתה תבחר מה טוב. אולי לפעמים זה, לפעמים זה.
גלעד: זאת אומרת, כל מה שאני מרגיש שנותן לי יותר חיבור.
אנחנו משתדלים לתת לך את כל האפשרויות.
גלעד: אבל קנה המידה שלי לבחירה צריך להיות מה שפותח לי את הלב ומה מחבר אותי יותר.
כן, זה ברור. רק זאת המטרה.
גלעד: זה השיעור, ואז מתחילה סדנה, הרב שואל שאלה ואנחנו בעשירייה צריכים לענות על השאלה, וכל העשיריות עונות על אותה שאלה. במה אני צריך להתמקד בסדנה?
להיות מקושר עם האחרים. לא שאני אהיה מוצלח בלענות על תשובה כזאת עם פלפל, עם כל הדברים האלה, אלא עד כמה אני צריך בזמן השאלות, בזמן הדיונים, להיות מקושר בתוך הלבבות של החברים, ממש להרגיש את עצמי בלב אחד איתם.
גלעד: זה משהו שצריך להתנסות בו. אני עכשיו שומע את המילים, אני מצפה להגיע לכנס ולהתנסות בדבר הזה.
אמת.
גלעד: יש מעבר משלב לשלב, ויש שיר. כולם שרים ביחד שיר.
כן.
גלעד: זה קצת שונה מהרמה הפיזית שבה הייתי רגיל אולי להתחבק עם אנשים ולשיר, ואני שומע את האחרים שרים, פה יש איזושהי להקה והיא שרה ואני שר לבד, אני לא שומע אפילו את החברים שלי. עם מה אני צריך להתחבר, עם המילים, עם המוזיקה?
אני ממליץ להתחבר עם כולם כולם. אם זו פעולה של כולם, פעולה אחת כמו שירה, אז תתחבר עם כל בני ברוך, עם כל אלו שמשתתפים בכנס, גם בעשירייה שלך ודאי, אבל דרכה אתה רוצה ממש להיות נפרש בין כולם.
גלעד: זאת אומרת, להשתדל לשמוע מבפנים את כולם שרים?
לא שרים, אלא להרגיש את זה בלב, שאתה נמצא ממש בהרגשה של כולם. שכולם רוצים להתחבר כדי שבתוך הרצון הזה הגדול ששורה בין כולם, באלפי אנשים שונים, אתה רוצה להרגיש ביניהם כוח אחד שמארגן אותם, מייצב אותם, והוא נקרא "כוח עליון".
גלעד: זה לא משנה אפילו באיזו שפה שרים, בספרדית, בגרמנית, באיטלקית או בעברית, זה לא משנה לי.
לא.
גלעד: העיקר, כמו שאמרת, להתחבר ולהרגיש את כולם ביחד.
כן.
גלעד: נגמר השיעור, ועכשיו אומרים שיש סעודה.
סעודה, אני לא יודע איך זה ייצא באמת הפעם בצורה וירטואלית, אצלנו זו הייתה סעודה בכל זאת שאלפי אלפים יושבים ויחד נמצאים בסעודה. אני לא יודע איך סועדים אנשים שנמצאים בקשר וירטואלי. נראה. העיקר זה הרוח, ולא חשוב מה שכל אחד ואחד הכין, אולי אני הכנתי לעצמי סנדוויץ' פשוט, לחם, בצל ומים, כמו שרב"ש היה מכין, וזה מספיק, ויכול להיות שיותר, יכול להיות שפחות. זה הכול תלוי באדם. העיקר שאני נמצא ברוח שאנחנו ביחד נמצאים כאילו בשולחן אחד.
גלעד: מצד אחד זה ברור, מצד שני, בסעודה יש לי איזושהי הרגשה של טעמים, אני מתייחס לאוכל, טעים לי יותר, טעים לי פחות, זה מפתה אותי קצת להתעסק בזה.
אולי כן, אבל לי לא נראה שאני מתפעל מזה, אלא מזה שאנחנו בכל זאת יחד נמצאים.
גלעד: זאת אומרת, לשים דגש על ההזדמנות לאכול עם הרבה חברים ביחד.
כן. מה ההבדל, המרחק הווירטואלי הזה שבינינו? זה לא מרחק, זה לא חשוב. כמו שרב"ש כותב, שאפילו אם מרחק של אלף פרסאות מרחיק בינינו, נמצא בינינו, אני מרגיש שהחברים נמצאים בליבי.
גלעד: בין שיעור לשיעור ישנה הפסקה, יש לנו ארבעה שיעורים, בין הראשון לשני יש הפסקה קטנה, אחר כך יש הפסקה ארוכה יותר, של חמש שעות, אחר כך בין השלישי לרביעי יש עוד הפסקה קטנה. הפסקה זה נשמע כמו שאני עובד ועכשיו אני הולך להפסקה קצת לשכוח מהעבודה.
לא, זה ברור שלא. אפילו אם אני הולך לישון, אני לא רוצה לחלום על משהו אחר, אלא גם על החלומות של הכנס. לכן כל ההפסקות האלה הן צריכות להיות ממש מסודרות נכון. אני ממליץ מאוד להירדם אולי לפחות לחצי שעה, שעה, בזמן ההפסקה הגדולה, כי בכל זאת קשה להיות מרוכז בנושא של הכנס כל הזמן ללא הפסק.
גלעד: אם אני נורא מרוגש, יכול להיות שקשה לי להירדם.
אז לא, לא נורא, סך הכול זה נגמר.
גלעד: וכשאני לא ישן, על מה להתמקד, על מה לחשוב?
אני חושב שבכל זאת, בכל הפסקה והפסקה אנחנו צריכים לעשות שיהיו תכניות, שירים, צילומים מכנסים קודמים. אני לא יודע אם זה כן נמצא או לא, תבדוק את זה. יש הרבה כאלה דברים, אני לא חושב שכל האנשים ירצו לישון או ייפלו מ[עייפות], וגם לא ירצו להתנתק מהנושא של החיבור, ולכן הם יעדיפו עוד ועוד למלאות את עצמם ביום כזה ולראות תוכניות אחרות מכנסים אחרים.
גלעד: גם בזמן ההפסקה הגדולה?
כן.
גלעד: סך הכול הבנתי שהפסקה היא לא באמת הפסקה, זה לא שיעור ולא סדנה, אלא זה המשך חיבור פנימי.
כן. לא מחויב.
גלעד: עכשיו מגיע שלב של עייפות. זה כנס, בכל זאת אני רגיל לבוא לקמפוס פעם בשבוע שעה וחצי, אולי פעמיים בשבוע, אבל פתאום נופלות עליי עשר שעות רצופות של פעילות.
קודם כל זה לא רצוף, זה עם הפסקות. דבר אחד. שיעור הכנס הוא שעה וחצי או שעתיים, סך הכול זה לא הרבה. וחוץ מזה, אני לא ממליץ לצאת החוצה ולהיכנס לאיזושהי אווירה אחרת, רצוי לשמור על אותה אווירה, לכן, אפשר לראות תוכניות אחרות מכנסים אחרים. אני מקווה שזה יהיה וזה ימלא אתכם, ואז זה סך הכול עשר שעות ואנחנו גומרים את הכנס, אבל בגלל העוצמה שלו הכללית, זה ייתן לכל אחד ואחד באמת "פוש" גדול קדימה, דחיפה טובה.
גלעד: אני מגיע לסוף הכנס, עם מה אני אמור לצפות לצאת מהכנס? מה התוצאה הרצויה שאני צריך לצפות לה?
התוצאה הרצויה היא שאתה יוצא משם עם מטען גדול חיובי, שיש לך כוח גדול בכל העולם, בכל החברים שלך, שהם יחד איתך הולכים לעלות לדרגה רוחנית גבוהה, ואתם עכשיו יחד יותר מוכנים לעלייה הזאת.
גלעד: זאת אומרת, זו ממש הולכת להיות קפיצת מדרגה?
כן.
גלעד: שאלה שתמיד שואלים אותה בזמן הכנס ולקראת סוף הכנס, ובטח גם בכנס הזה היא תעלה, מה עם היום שאחרי?
ביום שאחרי אנחנו קמים בבוקר ונכנסים ללימודים והחיים ממשיכים. אני מאוד מקווה שהם ימשיכו כבר בדרגה אחרת.
גלעד: אבל אני יודע קצת מניסיון שעברתי בשיעורים וגם לימדו אותי, שאחרי עלייה גדולה מברכים אותנו בירידה.
ירידה זה טוב. אנחנו עושים את הכנס לא כדי לעלות אלא כדי לרדת. כי בירידה הזאת שבאה אחרי הכנס, אנחנו ממנה כן יכולים לקפוץ לדרגה עוד יותר גבוהה. זה כמו ממקפצה.
גלעד: האם אני אמור לפחד מזה, אני אמור לרצות את זה?
לא, אנחנו צריכים להיות כבר מוכנים לזה וערוכים לזה ורגילים לזה.
גלעד: אנחנו רגילים, אבל אני תלמיד מתחיל, רק נכנסתי.
אז תדע שזה יהיה, ואתה צריך להיות רק מקושר איתנו. כמו ילד קטן, תפוס את הגדול שלידך ואיתו יחד תעבור את כל השלבים.
גלעד: ולעזור גם לחברים שלי בעשירייה?
ודאי, כן.
גלעד: אם אפשר כמה מילות סיכום לכנס.
אין לי מה להגיד יותר מזה שנצליח יחד. אנחנו עובדים יחד, שרים יחד, אוכלים יחד ומעבירים את כל מה שבא אלינו בצורה יפה, חמה. בעיקר, שוב, יחד זה הפתרון, שבו, בתוך היחד הזה, אנחנו נגלה את הכוח העליון שמטפל בנו, הוא מצפה לזה ואנחנו מצפים אליו. בהצלחה לכם, חיבוק חם לכולם.
(סוף התכנית)