"פרשת השבוע"

כי תצא

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.07.15 - אחרי עריכה

שמואל: שלום לכם וברוכים הבאים לתוכנית "פרשת השבוע" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, השבוע אנחנו בפרשת "כי תצא". אני חייב להגיד לך שכל השבוע אני בגעגועים.

כבר יש לך משיכה לתורה?

שמואל: משיכה לתורה תמיד הייתה לי, רק כנראה שהייתה לי במובן הסיפורי ובמובן הציורי.

יש משהו שמושך?

שמואל: כן, כאמן, כדרמטי, הסיפורים האלה מרתקים אותי מאוד. וכשהבנתי שהכול באישיותו של האדם האחד שזה בעצם אני, והמציאות היא פנימית ומה שאני מסתכל זו השתקפות שלי, התחלתי להתבלבל. אבל אני שמח שיש לנו את המפגש השבועי הזה כדי לנסות ללבן ולראות, והשבוע אנחנו יוצאים למלחמה.

כן, "כי תצא".

שמואל: "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תואר". בקיצור, כבר אני מסתכל בסיפור של זה, כבר אני רואה את האישה יפת התואר ואת המלחמה ואת התמונה.

אז אולי זאת המלחמה עצמה.

שמואל: אוקיי, יפה.

כשאתה רואה אישה יפה זאת כבר מלחמה, לא צריכים יותר מזה.

שמואל: נכון.

כבר צריך לזהות את זה.

שמואל: אבל האישה היפה היא בפנים, בתוכי?

כן, אבל למה היא מושכת אותך, למה היא יפה? כי בסופו של דבר מה שמתגלה בי, הנוקבא שלי, הנקב, החיסרון, הרצון, זה נקרא חלק האישה שבאדם.

שמואל: החיסרון זה האישה?

כן.

שמואל: והמילוי זה הזכר שיש בכל אחד?

כן. יוצא שאם זה מושך אותי בלי מלחמה, בלי לסדר את הדברים האלה כמו שצריך, אז אני כבר נמצא בבעיה. זאת אומרת, זו לא בעיה, תלוי איך אני מקדש אותה, עובד עליה, מסדר אותה בצורה כזאת שהיא תהיה באמת חלק ממני, עזר כנגדי. אבל אם זה רצון שמתגלה כאישה יפה, אז רצון יפה שמתגלה זה רצון אגואיסטי, ואני צריך להילחם כנגד זה, כי אם אני אתעסק בו ולא על ידו במטרת הבריאה, אז אני נעלם כאדם.

שמואל: אז אני נשאר כבהמה ומשתמש בתכונות הטבעיות שלי.

אתה נשאר בחיים האלו ולא יותר מזה, אתה לא מתעלה מהם.

שמואל: גם כתוב, במידה וחשק באישה, ברצון הזה כאמור, אז חלים במקרה הזה מספר תנאים כפי שהפרשה מספרת לנו.

איך לקדש אותה בצורה כזו שכבר על ידה, אתה מגיע לתיקון, לגילוי הבורא.

שמואל: כאילו עולה למדרגה רוחנית. כתוב שעליו להביאה אל ביתו, והיא צריכה לגלח שערות ראשה ולעשות ציפורניה. ממש מניקור פדיקור, מכון יופי.

לא, להיפך, שלא יהיו לה ציפורניים ארוכות ושערות יפות.

שמואל: זה קצת להשפיל אותה, קצת להוריד את הרצון.

לא להשפיל, שתראה את הפנימיות שלה. כשאתה מוריד את החיצוניות אז אתה רואה את הפנימיות.

שמואל: כלומר קודם כל להסיר את החיצוניות, ואז לאפשר לה להתאבל בביתו על בני משפחתה חודש ימים ואחרי לקיים איתו יחסי אישות.

כן. זאת אומרת, אתה מגיע למצב עם הרצון לקבל שלך האגואיסטי הזה שאתה רואה את הפנימיות שלו, למה הוא מיועד. רק לסחוב אותך לאיזה תענוגים על מנת לקבל, תענוגים רגילים, לא רוחניים. "רוחני" נקרא שאתה דואג לזולת, "גשמי" נקרא שאתה דואג לעצמך.

שמואל: גשמי דואג לעצמי זה האגואיסט שבי.

ואז אתה נמצא רק בגובה של החי, ורוחני נקרא שאתה דואג לאחרים, לזולת, "ואהבת לרעך כמוך", ואז בנטייה הזו אתה מתחיל להרגיש מציאות עליונה הנסתרת מאיתנו, אתה מתחיל להרגיש את הבורא.

לכן זה שמתעורר בך רצון שמושך אותך זה יפה, זה טוב, זה סימן שנותנים לך מלמעלה הזדמנות להתקדם, אבל ההזדמנות הזו מגיעה לך בצורה מקולקלת.

שמואל: ומה עלי לעשות על מנת לתקן אותה?

אז אתה צריך לראות את הרצון הזה בצורה נכונה, זאת אומרת לגלות אותו בצורה אמיתית, שהוא בא כדי להכשיל אותך, להשאיר אותך בחיים האלו, בעולם הזה בלבד.

ואם אתה עובד נכון על הרצון הזה, אז אתה מוציא ממנו את כל היופי הגשמי, זה נקרא שאתה מגלח את השערות מהרצון הזה, שערות מהמילה סוער.

שמואל: וגם את הציפורניים.

וציפורניים גם. ציפורניים ושערות הם דרגת צומח על פני הגוף שלנו שהוא דרגת חי. צומח, זו דרגה עוד יותר, זאת אומרת אתה רוצה להעלות את הרצון הזה למעלה.

שמואל: חי זה לא אחרי צומח?

יש דומם, צומח, חי. על הדומם אנחנו לא מדברים כי זה רצון שהוא בוער, יש לו תנועה, אבל איזו תנועה? אתה מוציא ממנו את דרגת הצומח, זה נקרא ציפורניים ושערות, ונשארת דרגת החי, ואת דרגת החי אתה מוכן להעלות, לתקן את הדרגה הזאת, ולהעלות אותה למעלה לדרגת המדבר. לדרגת האדם הדומה לבורא.

שמואל: דומה לעליון, לכוח הנותן, המשפיע.

כן. אז אותו רצון אתה מכניס אותו ל"שבעה".

שמואל: ממית אותו, נכנס ל"שבעה".

ממית כן.

שמואל: אגב, כשבן אדם נפטר מהעולם, זאת אומרת כשהגוף של בן אדם מת, אז הציפורניים והשערות אלו דברים היחידים שממשיכים לצמוח לתקופה.

כי זה צומח. הגוף מת, זאת אומרת דרגת החי, דרגת הצומח ממשיכה.

שמואל: נסעתי לטייל עם הבת שלי השבוע בצפון ואיכשהו נקלענו לבית קברות. היא ילדה בת 7, והיו שם שני קברים, וזה מאוד ריתק אותה, היא שאלה "מה זה?". נכנסנו פנימה ואז היא אמרה שהיא רוצה לראות, אז הסברתי לה שאין מה לראות מלבד עצמות. היא נורא רצתה לראות את העצמות ואז היא שאלה "ואיפה הגוף?", פה התלבטתי באיזו שפה לדבר עם ילדה בת 7, ואז אמרתי שהתולעים אוכלים.

בשביל מה?

שמואל: בקיצור, הסתבכתי עם הדבר. אבל זה מרתק אותי, אז היא שאלה "מאיפה התולעים?", אמרתי, רק כשבן אדם מת והוא נקבר באדמה אז יש תולעים, ולא שעכשיו יש לנו תולעים שיכולות לאכול אותנו נגיד כמו יתוש שעוקץ אותנו. אבל באמת בבית קברות אמורות להיות תולעים כשאתה חופר באדמה.

מה פתאום שיהיו תולעים דווקא בבית קברות? התולעים הן בנו. ברגע שגוף לא מחדש את עצמו אז כל החומר שלו, את כל הרקמות שלו.

שמואל: "רימה ותולעה".

כן.

שמואל: נחזור לאשת יפת תואר. לאחר מכן, במידה והאדם לא ירצה בה, זאת אומרת אם האדם מוותר לעבוד על הרצון הזה, אז ישלח אותה לנפשה בלי להתעמר בה. למה הכוונה פה?

או שאתה מתקן אותו רצון ואתה ממשיך אתו, או שאתה לא יכול ואז אתה לא משחק אתו. אלו דברים מאוד פשוטים.

שמואל: אתה כביכול נשאר חילוני בהתעסקות עם האגו שלך, עם הרצון לקבל. ובמידה ואתה רוצה לקבל את זה, אתה לוקח על עצמך את הרצון להשפיע.

הכול מדובר ברצון שמתעורר באדם ואיך האדם משייך אותו לקדושה ככל האפשר.

שמואל: הפרשה הזו ממשיכה בדינים שעוסקים במשפחה, בין אדם לחברו ובדינים כלליים.

אלה גם דינים, גם זה דין עכשיו.

שמואל: כן, אבל הפרשה מתחילה ב"כי תצא למלחמה על אויבך".

וזו בדיוק המלחמה.

שמואל: ואלה האויבים?

כן.

שמואל: האויבים מפורטים בתוך מדור האגו בכל מיני קטגוריות.

כל דבר שמושך אותך בצורה טבעית, אתה צריך לראות בו עזר כנגדו. שזה בא כדי לעזור לך, בתנאי שאתה מקבל את זה בצורה נכונה.

שמואל: אני מנסה לחשוב, מי בסביבה הקרובה שלי מתייחס כך לחיים. נניח שיוצא לי לדבר עם חברים שמוכנים להקשיב, הם אומרים לי אתה מדבר על אוטופיה. אז אני אומר, בדיוק, למה להתעסק במשהו שהוא לא אוטופיה. אז אומרים לי, זה לא מציאותי.

יותר נוח לאדם לעשות חשבון כמה הוא יכול להרשות לעצמו כל מיני תענוגים, מילויים, שזה יהיה טוב לו, טוב לקרובים, הוא מסתדר באיזו צורה באמצע וזהו. כל החיים שלנו הם איך אנחנו יכולים לשלם על כל מיני תענוגים למיניהם, ואנחנו נשארים בזה, עד שהופכים להיות אוכל לתולעים.

אבל אם אדם מסתכל על כל ההזדמנויות שבאות אליו כדי באמת לעשות משהו עם הרצון, כי כל רגע ברצון שלו הוא רואה שהרצון משתנה והוא מתחיל לעשות חשבון איך אפשר לצרף אותו לחיבור, אז בחיבור מסוים, שהוא לומד איך הוא מסדר אותו עם אחרים, למשל אצלנו אנשים מאורגנים בעשיריות, הוא מתחיל לגלות שם צורה כזו של חיבור בין האנשים, כך שבתוך העשירייה הוא מתחיל להרגיש שמתגלה כוח חדש.

וזה כוח ההשפעה, כוח החיבור, כוח שלא קיים בעולם הזה סתם כך. על ידי מגמה מיוחדת, השקעה מיוחדת, אנחנו מגלים את הכוח הזה, ואז מתחילים לראות בכוח הזה, דרכו, עולם חדש. הוא נותן לנו אפשרות לראות צורה חדשה של המציאות. שהמציאות מחוברת, המציאות אחידה, ושולט בה רק כוח אחד, הכוח העליון, הבורא.

אבל זה בתנאי שאתה יוצא למלחמה כנגד כל הכוחות, כנגד כל הרצונות שמתעוררים בך כל רגע, כל פעם יותר ויותר מכל מיני דברים. ולכן ב"כי תצא למלחמה" נותנים לך סדר מיוחד איך להתייחס לרצון בדרגת אדם, מדבר, בדרגת חי, בדרגת צומח, בדרגת דומם. ואחר כך יש לך ייסורים, לא כלפי אישה, אלא זה הרצון לקבל.

שמואל: משפט בין הבן של האישה האהובה והאישה הלא אהובה על הבכורה.

הכול בך. אחר כך יש לך בן סורר ומורה.

שמואל: שאינו שומע בקול אביו ואמו עד כדי כך שכל האנשים רוגמים אותו באבנים. איך אפשר להתנתק מהתמונה? אתה מיד אומר, האם זו מציאות, זו לא מציאות?

אתה מתחיל להילחם ברצון האגואיסטי שלך שלא נותן לך מנוחה וסוחב אותך לכל מיני צדדים. הוא עדיין רצון קטן, אבל תראה עד כמה הוא לא נותן לך מנוחה. הוא לא נותן לך ללכת בדרך שהיית רוצה.

שמואל: לא הייתי רוצה לבוא לפה באופן טבעי, אני נלחם לבוא לשיעור, ללמוד, ואז אני אומר זה מרתק אותי כי את האגואיסט שבי זה מרתק. ואני אומר, איזה חיבור אני עושה? אני לא שייך לעשירייה, ואני מבין שתנאי לחיבור זה עשירייה, ספר, מורה, ואני לבדי.

לבד אי אפשר להגיע לשום דבר. אדם שרוצה באמת לגלות את הנשמה שלו, זה רק בחיבור עם אנשים כמוהו. מפני ששם הוא מקיים את "ואהבת לרעך כמוך", ומגיע לחיבור כזה, שהחיבור הופך למבנה אחד מחובר יפה וטוב בהרמוניה הדדית, בתמיכה הדדית בתוך העשירייה הזו, בין עשרה אנשים.

ואז הוא מתחיל לעבוד איך להתחבר איתם כמה שיותר. ובדרך, יש לו עבודה עם האגו שלו שסוחב אותו לכל מיני כיוונים אחרים, אחורה, וזה נקרא "אשת יפת תואר", האגו שלו נראה לו יפה וטוב, ואפילו שקידש אותו רצון בעל מנת להשפיע, הוא מתחיל להתחבר עם אותו רצון, ורוצה להתחבר עם אנשים אחרים. בחיבור בין אותו רצון לאנשים אחרים, הוא מוליד רצונות חדשים, ובין הרצונות החדשים מתגלה לו עכשיו תוצאה, "בן סורר ומורה".

שמואל: זה כל כך פשוט.

כן, זה רצון שיוצא מהרצון ההוא שהוא תיקן, אבל עכשיו הוא צריך לתקן אותו בצורה יותר עמוקה, בצורת בנים. ומה הוא עושה עם הבן הזה? הוא צריך לעבוד אתו בצורה נכונה, ואם אי אפשר, כמו אותה אישה, אותו רצון ראשון, אם היא לא יכולה או לא רוצה להתקדש, כלומר לעבוד על מנת להשפיע, אז הוא שולח אותה.

כך גם עם הרצון הזה, אם הוא יכול לתקן אותו, הוא ממשיך עמו, עם הבן הזה. ואם לא, הוא גם שולח אותו. מגיעים לחכמים ואומרים, קחו אותו מאתנו וכולי.

שמואל: יש לי בן בגיל ההתבגרות, זה גיל איום ונורא מבחינתי. עכשיו זה זו כל הזמן התנהגות בן סורר ומורה מבחינת המציאות כי הוא לא מקשיב, כן מקשיב. כל הזמן מאבקים, הוא רוצה, אני מצמצם. האם לחבר את זה למשהו רוחני או להגיד זו המציאות, זה לא קשור זה לזה?

לא, הבעיה בחינוך שלך היא אחרת לגמרי. כי אתה בחינוך שלך לא מחנך אותו, אתה מגביל אותו וזהו. אתה לא נותן לו איזו תוכנה פנימית אחרת איך להתקיים, מה לעשות, איך לראות את העולם בעיניים אחרות. אתה אומר לו, ככה אל תעשה. אבל הוא רואה את זה בצורה כזאת. הוא מסכן, מה הוא אשם שיש לו אבא כזה אכזר.

שמואל: המילה "אכזר" היא קשה.

אלא מה, כך כתוב בספרים. אני לא יודע עברית, אני לומד עברית.

שמואל: אני לא אכזר כזה, אני בכל זאת מבין.

מה, למה לא? אתה גונב ממנו את החיים.

שמואל: האמת היא שלפעמים אני חושב שהילדים שלי נשארים איתי רק כי אני מפורסם, אחרת היו עוזבים אותי, נהנים ממשהו.

כן, אבל ההרגשה שלו היא הרגשה נוראית.

שמואל: אני מזדהה אתו.

אבל אין לך ברירה.

שמואל: אני חושב שאני אבא שמנסה להראות לו כיוון, להראות לו דרך.

אתה היית כזה יפה כמו עכשיו כל החיים, ככה מתון?

שמואל: לא, אני באמת מתנצל בפני הורי. תודה לאל שהילדים שלי לא עושים לי מה שאני עשיתי להורי, הורי באמת צדיקים.

גם אני אתך, ב-100%.

שמואל: בוא נחזור לפרשה.

אז פעם אחת האדם מתקן את הרצון אגואיסטי שלו שמתעורר כאישה יפה. ופעם שנייה אחרי שהוא תיקן את הרצון הזה, ומוליד ממנו תוצאות, גם את התוצאות הוא צריך לתקן, וזה נקרא "בן סורר ומורה". אחר כך על מה מדברים? גמרנו כאילו עם דרגת האישה והילד, ועכשיו אנחנו מדברים על דרגת החי. מה חי?

שמואל: יש ניאוף, דינים שעוסקים באיסור לזנות, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה, ואחר כך אנחנו עוברים לדינים שעוסקים בין אדם לחברו. השבת אבידה, איסור על ריבית, היתר אכילה בכרם, איסור גניבת נפש, כל מיני מושגים כאלה.

אני רואה שלמדת את זה לפרטים.

שמואל: אמרתי לך שמבחינתי זה משהו ציורי. אז כל "השבת אבידה" אני ישר רואה את זה כסצנה בין שני אנשים שמתווכחים, ואז אני אומר, אבל מה זו אבידה בקבלה?

הכול מדובר אך ורק על הרצון האגואיסטי שלנו, ועד כמה אנחנו יכולים לחבר אותו לאחרים.

שמואל: כן, לחיבור.

לחיבור עם בני ישראל, ואז בתוך החיבור הזה אנחנו יכולים לגלות את הכוח עליון, ובזה מתקנים את עצמנו. אנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו, אנחנו יכולים רק להביא את עצמנו למצב שהאור העליון פועל עלינו. זה נקרא בראתי יצר הרע, היצר הרע הוא זה שמפריע לנו להתחבר בינינו, עם כל עם ישראל. ומה אנחנו צריכים להביא לו? "בראתי תורת תבלין". מה זה "תורת תבלין"? לא מה שאתה קורא, אלא "המאור שבה מחזירו למוטב".

אתה צריך עכשיו מהטקסט, ממה שאתה חושב שזאת התורה, להביא את עצמך לקבלת האור. כדי שהאור הזה ישפיע עליך, ובמקום שאתה תידחה מלהתחבר עם בני ישראל, אתה תרגיש שאתה מסוגל לזה, וזו התורה שמחברת בינינו, הכוח שמביא אותנו לאיחוד, לחיבור.

לכן כל מה שאנחנו לומדים כאן, "כי תצא למלחמה", זה איך אתה נלחם באגו שלך בכל מיני דרגות. בדרגת האישה, בדרגת הילד, בדרגת הצומח, ואחר כך בדרגת הדומם, לא חשוב, בכל מיני צורות. איך אתה מביא את האגו הגדול שלך למצב שאתה מתחבר על ידו, דווקא שהוא מיתקן, המאור מתקן אותו, ואתה על ידו מתחבר לאחרים, ואז מגיע להיות כאיש אחד בלב אחד עם כולם. לזה צריכים להשתוקק להגיע, וכל התורה היא רק לשם כך.

שמואל: אם אני משתוקק, נניח אין לי קבוצה, אין לי עשירייה. אבל אני הולך לעבודה, אני נפגש עם אנשים, ועל כל האנשים אני מסתכל כעל גדולים ממני, כמו שאמרת אני מוריד מעצמי, מקטין מעצמי.

בשביל מה?

שמואל: נגיד שאתה בא לעשירייה.

בעשירייה כן, אבל איפה אתה עושה כך, בעבודה שלך, כשאתה נכנס לבית קפה, או מדבר ברחוב?

שמואל: כן, אני משתדל להיות אדיב עם אנשים.

אדיב זה משהו אחר, אבל לא שאתה מקטין את עצמך. אני אגיד לך למה זה לא טוב, כי אם אתה מקטין את עצמך בכל מקום שאתה נמצא, אתה גורם לזה שאתה מתחיל להחשיב אותם, שאתה מתחיל לתפוס את המחשבות והרצונות שלהם, ואז אתה לומד מהם כל מיני שטויות, ומגיע הביתה מלא בווירוסים רוחניים שתפסת מהם.

שמואל: כן?

ומה הרווחת? במקום שאתה כל הזמן הולך עם האמת שלך, לא שאתה צריך להתגאות כלפיהם, אבל להתגונן מהם, כדי שהעולם הזה לא יביא לך את כל הערכים המקולקלים שלו. זאת אומרת עלייך להשתדל להתקרב אליהם אבל בצורה שאתה רוצה יחד איתם להתקרב למטרה, כך שגם הם נכללים בזה, ואם לא..

שמואל: אבל לא בכוח.

לא בכוח, ולא שאני מרגיש את עצמי פחות מאחרים, אחרת אני אקבל מהם את הרצונות, ואת המחשבות. איך זה יכול להיות, מה אני אלמד מהם, איך להיות שחקן טוב? יכול להיות. במקצוע זה משהו אחר, אבל כאן אתה צריך לעשות ממש הפרדה, ספרציה כזאת, ורק בצורה כזאת אתה הולך להיות קשור איתם.

שמואל: הלאה יש דינים כלליים, מצוות קבורה, צווי איסור על גבר ללבוש בגדי אישה ולהיפך.

כן, הכול מדובר על הרצונות השונים שלנו, ואיך אנחנו ממיינים אותם. איזה מהם אפשר לתקן, ואיתם להתקרב לאחרים, ולהיות איתם כאיש אחד בלב אחד. ואיזה מהרצונות האלו אנחנו עדיין לא מסוגלים לתקן, ולכן אנחנו נפרדים מהם בכל מיני צורות.

שמואל: מה זה "דיני ממזר", מה זה "ממזר" על פי הקבלה?

זה כשאתה מוליד בצורה לא נכונה, בשימוש לא נכון עם הרצון לקבל שלך. כשאתה עם הרצון האגואיסטי שלך מוליד דברים ש..

שמואל: ה' ירחם, יש פה אמירה "לא יבוא בקהל ישראל".

כי אתה לא מסוגל לעבוד עם הרצונות האלו, הם כולם מקולקלים. יש לנו מלא רצונות כאלו, אל תסתכל על זה כמו בחיים שלנו, אלא כל פעם עוברים דרכך הרבה הרבה, רשימות, מצבים, מחשבות ורצונות חדשים, ואתה צריך כל הזמן למיין אותם. אבל זה טוב, כי כך אתה מרגיש, וכל הזמן בודק את זה, עד כמה אני יכול להתחבר עם אחרים, עד כמה אני יכול לבנות את הקשר הנכון בינינו, שבו אני מגלה את הבורא. את המצב העליון, את המציאות שכולה בנויה מהשפעה הדדית.

שמואל: בסיום הפרשה מובא ציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים", למה זה מופיע כאן?

זה בסוף, כי מה זה אומר "ביציאה מהמצרים"? כשאתה מוציא, ומוציא את עצמך מהאגו שלך, ואז החלקים הכי הכי קשים נשארים למטה. זה כמו שאתה מוציא חתיכת צבע מדלי, אז זה נוטף למטה, למטה ובסוף נשאר לך ממש גוש גדול אחרי כל מה שירד קודם. ואז אתה מרגיש את הפסולת העסיסית הזאת, והיא דווקא מאוד מושכת מצד אחד.

שמואל: המשקל שלה, למה?

גם המשקל שלה, אבל גם מפני שהיא מושכת אותך לעל מנת לקבל, לחשוב על עצמך בלבד, ולא על אחרים. היא מנתקת אותך מההסתכלות הנכונה על העולם, שכל העולם זו הנשמה שלך, רק מקולקלת, ולכן אתה רואה אותה מחוצה לך. אבל בצורה שאתה הולך להתחבר עם אחרים, למה אנחנו צריכים להגיע לאהבה לכולם? מפני שבצורה כזאת אתה מתחבר עם כולם בפנימיותם, ואז אתה מגלה שזו הנשמה שלך, שאתה פרוס על כל העולם. כי באמת אין עולם, אלא ככה אני רואה את עצמי, מחוצה לי, מבפנים החוצה.

אז בשביל מה ניתנה לי ראיה כזאת, שאני אראה את כל העולם מחוצה לי? כדי לראות את כל הפרטים. כי בי, בתוכי אני לא מזהה את זה, אבל כנגד כל הרצון שלי, כל הנטייה שלי, כל התכונה שלי, אני רואה בני אדם, חיות, עצים, וכל דבר ודבר אני רואה בצורה בולטת. וכשזה נמצא בי, אני לא מזהה, אבל כשזה נמצא מחוצה לי, אז אני מרגיש שזה ככה. כך אנחנו מתקנים את הכול. אבל הכול מתחיל מ"כי תצא".

שמואל: "כי תצא למלחמה".

אם אתה מוכן.

שמואל: אנחנו נעשה את כל ההכנות הנדרשות, ובינתיים צ'יק צק חלפה לנו התכנית. תודה רבה שהייתם איתנו, שתהיה לכם שבת שלום, שאו שלום וברכה, ולהתראות בשבוע הבא.

שבת שלום.

(סוף השיחה)