זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת שופטים

שיעור ערב 31.08.11- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

גלעד: שלום, הרב לייטמן. שלום, דני.

אנחנו בפרשת שופטים. והפרשה הזאת היא המשך של הפרשיות הקודמות. היום ניכנס ונעמיק במושגים שקשורים לפרשה הזאת. וניגש ישירות לתקציר הפרשה.

פרשת שופטים ממשיכה את הסבר המצוות שקשורות לכניסה לארץ ישראל. הפרשה פותחת כשמה, במינוי השופטים הממונים על פסיקת החוק, והשוטרים הממונים על שמירת החוק, כדי שיהיה דין צדק בעם ישראל.

הפרשה ממשיכה ומתארת את חוקי המלך, ובה נאמר שהוא חייב להיבחר מתוך העם. חלק אחר מדבר על האיסור לעסוק בכישוף ובמקום זה לפנות לנביאי האמת. ועוד חלק מדבר על כללי ההתנהגות בעם ישראל בעת מלחמה.

הרב לייטמן, העם דורש פה צדק חברתי, כנראה.

קודם כל, בוא נפרש את זה בצורה האמיתית כי התורה ניתנה לכל אחד ואחד, והיא ניתנה כדי שהאדם יתקן את עצמו. כמו שכתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". אז אדם שצריך לגלות שהוא מלא זוהמה, יצר הרע, ושהוא כולו אגואיסט גדול, ולא חשוב אם הוא דורש צדק חברתי או לא, הוא קודם כל צריך לגלות את זה ואז הוא בא לתיקון שלו.

הוא צריך לגלות שהוא בעצם חי חיים של פשע, כמו שאנחנו עכשיו מתקרבים לימי דין, אז אומרים "אשמנו, בגדנו"¹, וכולי וכולי. על כל אלו המילים שאדם אומר שם, כתוב "מדבר שקר תרחק", אז הוא צריך לגלות שבאמת כל אלו העברות הוא עשה. ואם הוא רואה שמה שכתוב שם זה די מוגזם, זה לא עד כדי כך הוא, אז זה סימן שהוא עוד לא מכיר מיהו באמת, והוא צריך לגלות כל היצר הרע שלו. ואז "בראתי יצר רע", אז מגיע לו תורה. בתנאי, רק בתנאי הזה. כי תורה היא "מאור שבה מחזירו למוטב", רק אז הוא יודע איך להוציא מהתורה את המאור שיתקן אותו. אז הוא יודע מה זה "למוטב", שהוא צריך לתקן את עצמו כדי להגיע לאהבת הזולת, לחיבור עם האחרים.

ואז יש לפניו עבודה גדולה. האדם הולך בחושך, במדבר, בצעקות וגם בבירורים, בהעלאת מ"ן, ובכל מיני העברות של המרגלים, מי מריבה, עוד ועוד הרבה דברים, עד שהוא מגיע סוף סוף לגבולות של ארץ ישראל. מה זאת אומרת? כשהוא מתקן את עצמו, מתקן ומתקן, ורואה שהרצון שלו עכשיו מתחיל להיות מתוקן עד כדי כך שהוא יכול להשתמש בו. לא סתם לצמצם אותו ולא להשתמש, אלא להתחיל אפילו להשתמש בו לטובת הזולת. זאת אומרת, כל הרצונות של האדם שגילה אותם, שהיה בהם אך ורק לטובת עצמו, לרמות, לשקר, לגנוב ולעשות כל מיני טריקים עם אנשים, עם סביבה ועם כולם. עכשיו הוא הגיע עד כדי כך לתיקון, לניקוי, דרך ארבעים שנות המדבר, עד שהוא מתקרב לארץ ישראל. הוא מתקרב לשלב העבודה שלו על האגו שלו עד שהוא יוכל להפוך ולהשתמש בו אפילו להשפעה, לטובת הזולת. זה נקרא ש"מלאך המוות הופך להיות למלאך הקדוש"².

אז זו עבודה אחרת לגמרי. זה עבודה שהאדם כאן באמת צריך שופטים ושוטרים. שופטים זה נקרא שהאדם מחליט מראש. זה נקרא ראש הפרצוף הרוחני, ראש הנשמה. כשהאדם חושב איך לעשות בדיוק לטובת הזולת עם האגו שלו, איך הוא יסובב אותו, איך הוא ייצב אותו כך שהוא בזה ייתן את כל האומץ שלו, את כל הרוע שבו להפוך אותו לטובת הזולת. וזה שופטים.

אחר כך האדם צריך להעמיד עליו שוטרים, ואם הוא מתחיל לעשות את זה כדי שהוא פתאום לא יסטה בדרך. ופתאום, אמנם שההחלטה שלו הייתה בסדר, אבל מי יודע מה למעשה. זה נקרא כבר גוף הפרצוף של הנשמה. ואז הנשמה היא אותם הרצונות האגואיסטיים שהאדם הופך אותם לעל מנת להשפיע.

אם האדם השתמש בהם בצורת האגו, לא היה לו ראש. הם לא צריכים ראש, כי האדם היה נדחף לזה בצורה אינסטינקטיבית. אבל אם האדם רוצה לצמצם את הרצונות האלו ולהתחיל להשתמש בהם לטובת הזולת, אז הוא צריך קודם כל לעשות צמצום, ואחר כך החלטות ובירורים, מה אני אעשה, וזה על ידי המאור המחזיר למוטב. זאת אומרת, להשתמש טוב באגו שלו, וזה נקרא "חוזר בתשובה". ואז האדם משתמש בכל הרצונות האלה אך ורק לטובת הזולת ללא שום פניה לעצמו.

יש בזה תכנון שנקרא "שופטים", וביצוע שנעשה ברצונות שאז נקראים "שוטרים". זאת אומרת, שני תכונות של השפעה. אבל אחד כדי לתכנן את הפעולה, וזה נקרא "שופטים", ואחד לבצע שנקרא "שוטרים".

הרצונות הם אותם הרצונות כמו שהיו לאדם, רצונות שפעם היו רצונות ממש נוראים ושבהם השתמש רק כדי להזיק לזולת ולהיטיב לעצמו בלבד, ועכשיו כל הרצונות האלו הופכים להיות לישר א-ל, ישראל. אז הוא נקרא ישראל, וגם הרצון שלו נקרא ארץ ישראל. ארץ, רצון. ישראל, ישר א-ל. כשכולו כולו מכוון דרך ההשפעה לזולת ולהשפעה לכוח העליון, לבורא. כך אנחנו מתקדמים.

אם כך אנחנו צריכים כאן וודאי בעיקר לשני הכוחות האלו, שהם ישמרו ויטפלו בי. שאני עכשיו אוכל לעשות את הבירורים הנכונים. כי קודם היה לי בירור רק מר ומתוק. מה זה מתוק, אני רוצה. מה זה מר, אני דוחה. וכאן צריך להיות כבר בירור אחר בנוסף למר ומתוק, בירור של אמת ושקר. האמת זה השפעה לכוח העליון, זה להתקרב אליו, להיות בחיבור עם הזולת, ולממש את תכונת ההשפעה. לכן ניתנה לנו האנושות וכל העולם כולו, כדי שאנחנו נוכל לבצע את זה, וכך אנחנו צריכים לעבוד עם עצמנו. זאת אומרת, דרך "אהבת הבריות לאהבת ה'"³, כמו שכתוב בתורה. וכך להגיע.

יש בזה עוד הרבה פרטים. בעצם התיקון של כל הרצונות שלנו הוא מלקבל לעצמי, לקחת ולהשתמש בהם רק שיהיה לי מתוק ולא מר, לשימוש שיהיה טוב לזולת, אמת ושקר. אמת זה לטובת הזולת אפילו שיש לי מר מזה, כי אני הרי רצון לקבל, רצון ליהנות, וזה נקרא שאני עושה מצווה מכל רצון ורצון. אז תרי"ג מצוות, היינו, תרי"ג רצונות שיש בנו, תרי"ג דחפים אגואיסטים שבהם אני מנצל את כולם, אני הופך אותם לטובת כולם, לטובת הזולת.

ואז יש לי כאן שתי המדרגות. מדרגה אחת נקראת מדבר שאני עובר בה ומגיע לדרגת הבינה, השפעה. ודרגת ארץ ישראל, רצון דלהשפיע, כשאני כבר ממש קונה, מתקן את עצמי בשימוש של כל הרצונות שלי בעל מנת להשפיע. בזה אני כבר נעשה המקובל, המקבל את הגילוי הא-לוהות. זו בעצם המטרה שלנו, כך להגיע למצב. כל אחד ואחד, וכל האנושות עכשיו יחד. כי אנחנו נמצאים כבר בגמר התיקון השלם, הגאולה השלמה. מה זאת אומרת? שאנחנו נתעלה מעל השימוש האגואיסטי בכל היוצרות והרצונות שלנו, לשימוש האלטרואיסטי, לשימוש הטוב לכולם ולמען הכוח העליון, למען הבורא. ואז יצא לנו שמגיעים לתיקון הכללי של כל הרצונות שלנו ומתחברים יחד, כך כל אחד ואחד בתיקון שלו לאחרים, והצורה הזאת היא נקראת שמגיעים לגילוי שכינה הקדושה, כנסת ישראל.

גלעד: כעת אנחנו נדון ונדבר על השלבים איך מגיעים לזה, בשלב השאלות והתשובות.

בבקשה.

גלעד: אתה מדבר על כך שכשאדם מגלה שכל הרצונות שלו הם לנצל את הזולת ולהשתמש בזולת, אז הוא מבקש תיקון. אבל אדם מרגיש שהוא לאו דווקא רוצה להזיק לאחרים.

האדם לא מרגיש, אני מסכים ודאי. אני גם זוכר את עצמי, וודאי שלא. הם דיברו ואני לא הבנתי את זה. חשבתי שאולי צריך לתאר את זה שזה כך, אולי באמת להסכים עם זה שזה כך, אבל אין הרגשה.

דני: אנחנו רגילים להישפט או שדנים בנו במעשים. אף אחד לא יודע מה אנחנו חושבים, מה אנחנו מתכוונים.

וודאי.

דני: הרבה מהפשעים שאתה מדבר אליהם, הם בעצם בכוונה בכלל, לאו דווקא במעשה.

לא. גם במעשה אנחנו לא מודעים לזה. העניין הוא פשוט, מתי אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו עושים את המעשים האלו, את הזדונות האלו? שגגות וזדונות זה אך ורק כלפי הזולת, כשאני מתחיל להתקרב אליו. כשאני מתחיל באמת איכשהו לעשות פעולות בחיבור, אז אני רואה כמה שאני לא מסוגל ולא רוצה ושוכח, ודוחה את זה, ומסובב את עצמי מזה בכל פניה ואפילו בתת ההכרה.

ופתאום אני מגלה ששכחתי בכלל שהתורה מחייבת אותי להגיע לחיבור, לאהבה, "כל ישראל חברים"⁴ וכולי וכולי. ואני כבר שוב לא בזה. זה קורה עם כל אחד ואחד, אם ובמידה שהוא משתוקק להגיע לחיבור, כי כך הציווי. אין לנו אפשרות להגיע לרוחניות ולקיום התורה בכלל, אם אנחנו לא הולכים לחיבור בינינו.

דני: אז מה זה שופט?

שופטים אלה המחשבות שלי, כל הרצונות ומחשבות שמתגלים לי, שמגולים לי, כי יש בי עוד הרבה כאלה שאני לא יודע מי הם בפנים, הטמונים בי, אבל לפחות את התכונות שאני איכשהו מכיר, איך אני יכול לשפוט באיזה מצב הן נמצאות, ואיך אני יכול להפוך אותן לטובת הזולת.

או לפחות לגלות עד כמה שאני לא רוצה לטובת הזולת, עד כמה שאני עבריין, גם זאת דרגה גדולה. רשעים שבתורה הם לא פשוטים, זאת דרגה גדולה. התורה נכתבה לרשעים. כתוב, "בראתי יצר רע". לאלו שיש להם יצר רע, התורה בשבילם. אבל אם אתה לא מרגיש שאתה אגואיסט, שאתה עבריין, אלא סתם אתה אומר כך, אז אתה לא זקוק לתורה. התורה לא בשבילך.

גלעד: אז מה זה החוק שלפיו השופט שופט? יש שופט לפי חוק, אז אני עבריין, אז מה?

לא. שופט זה אחרי שאתה ממש מכוון את עצמך לחיבור עם הזולת, אתה מתחיל לשפוט את עצמך, האם אני באמת רוצה להתחבר אליו? לא. בשביל מה אני רוצה להתחבר, לפי איזה בסיס אני מקיים את החוק הזה האם ברור לי שכך לעשות? האם מישהו סיפר לי? האם אני רוצה עולם הבא, או אני רוצה עולם הזה? אולי אני רוצה להרוויח משהו? או שאני באמת רוצה את זה לעשות לשם ה', ללא שום פניה לעצמי? יש בזה הרבה מדרגות, על כל צעד ושעל.

ואז אתה מגלה שאתה רע. בלי שאתה דוחף את עצמך לחיבור עם הזולת, אתה לא מגלה כמה שאתה נגד זה. ולכן יש עבודה גדולה לפני שאתה מגיע למצב "בראתי יצר רע". זאת אומרת, שאתה מגלה שהבורא ברא בך את היצר הרע, שחוץ מזה אין לך כלום. זה ממש כך.

זאת אומרת, אנחנו לא מבינים מה זאת בריאה. בריאה זה יצר הרע, בריאה זה רע באמת. שאתה לא מודע עד כמה שאתה רוצה רק לטובת עצמך, לא לטובת הזולת. ואדרבא, כמה שרע יותר לזולת, אתה מרגיש את עצמך יותר גבוה, וזה ממלא אותך.

דני: אבל זה בדיוק מה שמטעה. לאדם רגיל, שחי בחברה, ואנחנו יצורים חברתיים, ואתה רואה גם איך שהחברה מתנהלת, שיש בה לכאורה מערכת חוקים ומשפט וכולי, אז לכאורה אני אומר לעצמי, אני לא עבריין, אני לא רצחתי, ולא עשיתי שום דבר.

נכון. אבל אנחנו מדברים על החיים הגשמיים, כאן, הארציים, זה משהו אחר.

דני: אבל גם בחיים הרוחניים.

עכשיו אנחנו מדברים, שאתה צריך להפוך את עצמך לעל מנת להשפיע, לאוהב את הזולת, אם אתה רוצה להגיע לגילוי הבורא.

דני: אבל החברה היא לא כך.

החברה לא צריכה להגיע לכך.

דני: אם עכשיו אני אלך להגיד את זה למישהו?

יצחקו ממך. זה ברור.

דני: זה לא הגיוני, זה נגד הזרם.

נכון. לכן אנחנו צריכים להסביר שאנחנו הגענו כבר למצב שצריכים סוף סוף להתחיל להשתמש בתורת אמת. חכמת הקבלה נקראת "תורת אמת", "פנימיות התורה", "כי מאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת, זאת שיטה של תיקון הנשמה. ואנחנו נמצאים בגלות מהעולם הרוחני, וצריכים לתקן את עצמנו, ולגלות את הרוחניות, לגלות את הבורא. זאת המטרה. בשביל מה נתנו לנו את התורה? "דע את ה' א-לוהיך ועבדהו⁵".

דני: אז נאמר במצב מתוקן, שעדיין קיים העולם הגשמי הזה, אין שופטים? אין שוטרים? אין מערכת חוקים? אין צורך בזה?

לא, כאן, בעולם הזה, אתה צריך להתקיים לפי מה שהאנושות קובעת. מה שבינתיים קובעים העם, הממשלה. אתה צריך לכבד את החוקים האלה מפני שקבעו אותם. לא נִכנס עכשיו לָמה הם קבעו כך, ומאיפה באים המחשבות והרצונות שלהם? מה פתאום מתעוררים כאלו או כאלו? זאת מין השגחה נסתרת.

אבל אנחנו צריכים בעולם הזה להיות כמו כולם. "בתוך עמי אנכי יושבת"⁶, כך אנחנו צריכים להתקיים. אבל בִפנים, בתוכנו, אם אני רוצה להגיע לפקיחת עיניים בתורה, זאת אומרת, לגלות את הא-לוהות, לגלות את החוקים העליונים, להרגיש אותו, להכיר אותו, אני צריך לעלות לרמה שאני במשהו דומה לו. זה ממידת הדבקות, לפי מידת השתוות הצורה אני מגיע לגלות את הבורא.

גלעד: יש מצב נאמר שבו תהייה התאמה, שהחוקים הגשמיים יתנהלו לפי החוקים הרוחניים?

זה כבר גמר התיקון השלם.

גלעד: ולפני זה?

ולפני זה, וודאי שלא. כי אתה קובע חוקים גשמיים לפי האגו שלך. עד כמה שאתה, ואחרים, וכולנו יחד, נתחיל לקיים את החוקים האלה ברוחניות, אז אנחנו נרצה להעתיק את זה לגשמיות. כי איך אני יכול לעשות אותם בשונה זה מזה? כך היינו מתקיימים פעם לפני חורבן בית המקדש, כשעם ישראל היה מקיים את החוקים האלו. היו תקופות שהיינו מקיימים אותם.

גלעד: זאת אומרת, היום אנחנו יודעים נאמר שיש שוטרים.

לא. היום שוטרים ושופטים הם שופטים ושוטרים לפי חוקים שמישהו קבע, ללא שום קשר לרוחניות. וגם אנחנו לא יכולים היום להכניס חוקי רוחניות בינינו, לא מסוגלים לקיים אותם. כל החוקים הרוחניים האלו הם חוקי אהבת הזולת, אלה חוקים של המערכת הכללית הגלובלית שעכשיו מתחילה להתגלות לנו, ולדרוש שאנחנו נקיים אותה. זה עכשיו כמו שאנחנו נמצאים. מה שמתגלה היום בעולם.

גלעד: אבל היום מתגלה הפוך. העם דורש צדק. באמת אנשים רוצים צדק, אבל לא יודעים איך לעשות.

יש בתוך האנשים איזו הרגשת נחיצות לשינוי. מפני שמתגלה בעולם רשת קשר בינינו, שאנחנו כולנו קשורים זה לזה, ותלויים זה בזה, ומשהו צריכים לעשות. אנחנו מרגישים את עצמנו לא נוח, לא טוב. מה שמתחילים, שום דבר לא מתקיים. נמצאים במשבר במשפחה, בעבודה, בתרבות, בחינוך, בכול.

דני: כן, אבל זה משהו פנימי, זה לאו דווקא בגלל אסונות. הרבה פעמים אדם שאומר זאת זה לא קשור למה שקורה בחוץ. לאו דווקא שקרה לו משהו.

זה לא חשוב. העיקר ההרגשה. בחוץ יכול להיות הכול טוב. אני לא חושב שיש מישהו שממש גווע מרעב. אבל בכל זאת אנשים יוצאים וצועקים, ואחרי המילים שלהם, הם לא מודעים, אבל יוצא באמת יותר נכון צדק חברתי. חוסר חיבור. כי זה באמת מה שמתגלה היום בעולם. העולם מגלה את עצמו כאינטגראלי, כגלובלי, שאנחנו קשורים זה לזה, ואנשים מרגישים חוסר חיבור, חוסר קשר. וזה בעצם מה שמעורר אותם לכל המהומות.

דני: איך אפשר לדבר על מלוכה במצב כזה? הרי השלטון המלוכני נראה עוד יותר ארכאי מהדמוקרטיה. אז לחשוב שהיום יְמַנו מלך לצורך העניין, זה נראה לא מציאותי.

גלעד: זה באמת דבר מעניין. פתאום מדברים פה על מלך, שעליו להיבחר מתוך העם.

דני: מלך זה שליט כל יכול.

אם אתם מגיעים למצב שכול הרצונות, וכל המחשבות כבר פועלות לקראת ארץ ישראל, רצון אל, זאת אומרת, רצון להשפעה הכללית, ההדדית, השלמה, אז אתה בוחר מהו היסוד שלך, שבו אתה משפיע הכול, שאתה מגיע למצב שאתה בזה מגיע לכתר, להידמות לבורא מכל הבחינות.

אנחנו כנבראים נמצאים במלכות, זהו הרצון לקבל שלנו הגדול. והכוח העליון, הבורא, כנגדנו, נמצא בכתר. ואנחנו צריכים לחבר את כל הרצונות שלנו, לכן זה נקרא "מהעַם", ומהחיבור של כולם אנחנו צריכים לבחור כזה יסוד, יסוד היסודות שלנו, ולו אנחנו קוראים מלך, כמו דוד המלך. אנחנו אומרים גם כן משיח בן דוד, שזה מלכות, דוד המלך – מלכות, שמגיעה למצב שמגיעה לכתר. אז מלך בישראל זה לא מלך הגויים כמו שאולי כך קראתם בכול מיני רומנים. אבל להיות מלך בישראל זו העבודה הכי קשה.

דני: האם זה אדם?

הוא השופט העליון. הוא האדם שאליו מגיעים ושואלים כול מיני שאלות. והוא לא יכול לדחות אותם.

דני: הוא גם הקובע.

כן, הוא גם הקובע. ברמב"ם ובהרבה מקומות מדובר על העבודה הזאת. זו עבודה קשה.

גלעד: נראה לך ריאלי שהיום יהיה מלך בישראל?

מלך זה השופט העליון בעצם. אל תחשבו על איזה איש שיושב על כס המלוכה, מלך זה שופט. מלך הוא זה שאת ההחלטות הגורליות הכי גדולות יודע לסדר, לצרף, ולתקן אותם בעל מנת להשפיע. לכן הוא אחראי על כול העם, הוא לוקח את כול רצונות העם, מקבץ אותם בתוכו, ומעלה אותם עד הכתר. או שזה מלך בכול אחד ואחד בתוך גופו, או שזה המלך הכללי בחיבור בינינו, שמעלה אותם לבורא, ובכך כול העם מגיע לתיקון. מה זה "משיח בן דוד"? שמושך את כול המלכות לדרגת הכתר.

גלעד: אם נסתכל לרגע על התהליך שקורה היום במדינה, אנשים פתאום הגיעו למסקנה שהם צריכים להחליט מה הם רוצים, הם כבר לא סומכים על הממשלה. הם אומרים בואו נשב סביב השולחנות, נדבר, ונביע לממשלה את הרצון שלנו. זה נאמר שלב מסוים שעכשיו מתפתח, האם מכאן יגיעו למסקנה שצריך איזה דמות שהיא תהייה נציגת העם שבאמת תעשה את זה?

לא. העם צריך לדרוש מהממשלה שתעזור לו להגיע לחינוך, לחינוך של ערבות הדדית. זה מה שאנחנו קיבלנו בהר סיני כחובה, "האם אתם ערבים זה לזה?" "האם אתה רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד?" כי זהו בעצם התיקון שלנו. במילים אחרות "אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך", השלב של המדבר. "ואהבת לרעך כמוך" זהו השלב שנקרא "ארץ ישראל". סך הכול יחד זה נקרא להגיע ל"ערבות הדדית", להיות "כאיש אחד בלב אחד". וזה מה שאנחנו צריכים לספֵּק לעצמנו, לכולנו, ולכול העם, את החינוך הזה. הממשלה יכולה לעזור בזה כי יש לה כלים, יש לה אמצעים, יש לה כוחות, יש בידיה את כלֵי התקשורת, אבל העם צריך לדרוש.

גלעד: ומה עם מערכת המשפט והשיטור? האם צריך שיהיו שוטרים ושופטים שישמרו על הערבות ההדדית?

את זה נצטרך לבנות מחדש, לבנות את כול המערכת הזאת שתהייה גם כן כמו המחנכים, וגם כן אנשים שממליצים כמו שופטים ושוטרים, כמו מין סנהדרין שהיה פעם.

דני: מוזכר פה העניין של כישוף, של ראיית הנולד. א' למה זה אסור? וב' אם מישהו היה יודע לאן העולם הולך בצורה ברורה, והיה יכול להרגיש את זה, אז מיד אנשים היו משתנים.

אסור לנו לסמוך על נס, ואסור לנו לגלות עתידות, כל זה אסור חוץ מהפעולות הריאליות שבהן אנחנו שופטים לעצמנו ושוטרים לעצמנו, וכך אנחנו מתקדמים. חכמת התורה, חכמת הקבלה היא נגד כול הכישופים, ונגד כול הברכות, נגד כול הקוויטל (פתק לבקשת ברכה מהרב), נגד החוטים האדומים, והמים קדושים, מגלי העתידות, וההורוסקופים למיניהם. כול זה נקרא עבודת אלילים.

כמו שמסופר על אברם לפני שנעשה אברהם, אב-העם. הוא היה מתעסק במכירת חוטים אדומים או פסלים למיניהם. זו הדרגה הקודמת שוודאי שהיא קיימת בכול אחד ואחד, בכל מי שלא מתחיל לתקן את עצמו בצורה אמתית, שבה הוא מגלה את היצר הרע, ואז דורש "תורה תבלין" ממש.

גלעד: עם ישראל מקבל כללים על התנהגות במלחמה. מהי מלחמה?

מלחמה נגד היצר שלך. "כי תצא למלחמה על אויבך", מי הם האויבים של האדם? יושבי ביתו, זאת אומרת, אלו שנמצאים בתוך הלב שלו. כול הרצונות, כול המחשבות, כול הזדונות והשגגות, שאותם צריך להפוך למצוות, לפעולות ההשפעה. פעולת השפעה נקראת "מצווה". אז יש כאן מלחמה בלתי פוסקת. "לדורות מלחמת ה' בעמלק".

דני: במיוחד במדינה שלנו לקחו את זה ובנו מזה צבא אמיתי, עם קוד אתי, ועם ערכים.

אין ברירה. גם אז היה צבא, גם לדוד המלך וגם לכול היתר, כי אין לך ברירה, עד שאתה לא מגיע לתיקונים, אתה חייב צבא. אבל אם היינו עכשיו משנים את עצמנו, אפילו במקצת לכיוון הערבות ההדדית, היינו מיד רואים שכול השכנים שלנו עוזבים אותנו בשקט, ממש כך. בואו ננסה, הרי אנחנו לא עושים כאן שום דבר גורלי שהוא רע. ברגע שאנחנו משנים את עצמנו למגמה של אהבת הזולת, בינינו, בתוך עם ישראל, ומתחילים להתחבר כמו שהיינו קיימים פעם באהבת אחים, אם רק נשנה קצת את המגמה הזאת לכיוון החיובי, ההדדי, אתה תראה איך שיהיה רוגע במדינה. גם הבריאות, גם החינוך, וגם עם השכנים במלחמות הפנימיות והחיצונית, הכול נרגע ומגיע לשלווה.

גלעד: המושג הראשון, שופט?

שופט הוא המחליט.

דני: שוטר?

שומר. גם השומר וגם השופט דואגים להשפעה טובה לזולת.

גלעד: דין וצדק?

"דין" נקרא המצב שבו אני עובד מעל הרצון לקבל הגדול שלי. "צדק" שאני עובד רק לטובת הזולת ללא שום פנייה לעצמי.

דני: מלך?

מלך זה מהמילה מלכות. מצב שבו יש לי כוח לבצע מה שצריך בהתאם ל"כתר", בהתאם לבורא שמתגלה, לכוח העליון.

גלעד: כישוף?

כול פעולה שאני רוצה להשיג ולא על ידי זה שאני עובד ב"יושר". זאת אומרת, אני עובד נגד האגו שלי.

דני: עתיד?

התוצאה מפעולת ההשפעה.

גלעד: מלחמה?

נגד הרצון לקבל שלי, נגד האגו שלי, רק זאת המלחמה, אין מלחמות אחרות. כול יתר המלחמות כולל את כול המלחמות שבעולם שלנו, הן כתוצאה מכך שאנחנו לא נלחמים במלחמות הפנימיות נגד האגו שלנו. אם היינו מצליחים בזה קצת, כול האויבים שלנו והשונאים שלנו בכול העולם, היו מתרחקים ובכלל לא נוגעים בנו.

דני: חוק.

הטבע כולו סביבנו זה החוק. כמו שעכשיו מתגלה החוק שאנחנו קשורים יחד, ואנחנו קשורים בצורה לא טובה. הקשר היפה נקרא "חוק עליון".

גלעד: מה זה עבריין?

מי שמשתמש ברצון לקבל לטובת עצמו, לרעת הזולת.

דני: ערבות הדדית.

ערבות הדדית זה שאנחנו מכירים בזה שאנחנו תלויים זה בזה וכדאי לנו להיות בהדדיות טובה זה לזה.

גלעד: נסיים בקטע מהזוהר.

"מצווה אחרת, לקבל ב"ד הגדול עליהם, בינה, שמצד החסד נקראת בינה ב"ד הגדול. כי גדול הוא חסד. גדול בדיניו שמאל, וגדול בזכיותיו ימין. כשהשמאל דבינה כלולה בימין, חסד, נקראים שניהם גדול. כמ"ש במצווה, שׂוֹם תָּשׂים עליך מלך. שׂוֹם למעלה בבינה, תָּשׂים למטה במלכות. כך צריך לקבל עליו ב"ד הגדול שמצד הבינה, אע"פ שקיבל עליו ב"ד הקטן שמצד המלכות."

(סוף השיעור)

---

1. משנה תורה להרמב"ם, ספר אהבה, סדר התפילה, נוסח הווידוי.↩

2. "עתיד מלאך המות להיות מלאך קדוש". (מוזכר במאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" של רב"ש)↩

3. מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות" ("כתבי בעל הסולם")↩

4. "ויאסף כל איש ישראל, אל העיר, כאיש אחד, חברים." (שופטים, פרק כ', י"א)↩

5. "דע את אלוהי אביך ועבדהו" (דברי הימים א', כ"ח, ט')↩

6. "בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב', פרק ד', י"ג)↩