כשיש איזה מבצע צבאי, אנחנו יודעים להתגבש. שמים בצד את המריבה, ויוצאים להגן יחד על המדינה. אם נלמד להתחבר גם בשגרה, נגלה שהערבות ההדדית יכולה לשמור עלינו מכל צרה. בחברה ובכלכלה, בזוגיות ובמשפחה, אפילו בעולם ובאקולוגיה. על הכוח המיוחד שטמון בשורשים של האומה.
ערבים זה לזה, כל ישראל חברים, ואהבת לרעך כמוך – על הערכים הללו נבנה העם שלנו מלכתחילה. היה זה אברהם הבבלי שגילה שכל הטבע הוא מערכת אחת סגורה, כוח אחד, ולכן גם אנחנו בני האדם, צריכים ליצור בינינו חיבור והשלמה. אחדות ואהבה. מעל כל האגו שמפריד והדחייה שמתגלה, מעל כל השוני המובנה וההבדלים בדעה. אינטגרציה מלאה, כמו זו שמתקיימת מאליה במערכת הטבע הגדולה.
את כל זאת אברהם הסביר לכל מי שרק הסכים לשמוע, ואלה שהתקבצו סביב האידאה שלו מכל העמים והשבטים בסביבה, הפכו לקהילה בפני עצמה. מהם נעשה בהמשך העם שלנו, כפי שמסביר הרמב"ם בספר המדע. אחר כך עברנו שרשרת מצבים, ובסופם האגו הגיע לממדים כאלה שאי אפשר היה להתעלות מעליו. שנאת חינם החריבה את האומה, יצאנו לגלות בין אומות העולם. עכשיו אנחנו שוב פעם כאן, וניצבת מולנו אותה דרישה: להתחבר כאיש אחד בלב אחד, או שלא תהיה לנו תקומה. לא שקט, לא ביטחון, לא שלווה.
הדבר החשוב ביותר למדינה שלנו זה תהליך חינוכי תרבותי, כלל-חברתי, שיגרום לנו להרגיש שכולנו משפחה. השיטה האינטגרלית מלמדת כיצד ליצור כזו תחושה, ואפשר לתרגל אותה בכל רמה. בבית, במקום העבודה, בשכונה, בקהילה, בכלי התקשורת, ברשתות החברתיות, בחברה כולה.
אחד הכלים שאיתם עובדים הוא סדנת חיבור, שיח מיוחד שהכללים שלו נועדו לאפשר התקשרות עמוקה בין המשתתפים. יושבים יחד, במעגל, מתחברים זה לזה יותר ויותר. אחרי שנוצר כבר חיבור חם, אפשר להוסיף למעגל נושא לבירור משותף. אין דרך טובה מזו לפתור בעיות, קונפליקטים ואתגרים, ויש מתודה שלמה שמסבירה איך עושים זאת. כשסדנת חיבור מתקיימת לפי הכללים, מתחילים להרגיש בינינו כוח מיוחד של חיבור, שעושה פלאים.
אם נרחיב את נקודת המבט, נראה שבעולם הגלובלי של היום כולם מחוברים. רוצים או לא, זאת עובדה. התלות ההדדית עולה ועולה. משהו קורה באיזה מקום, מרגישים את זה ביחסים הבינלאומיים, במסחר בבורסה. כולנו באותה סירה. הבעיה היא שהאגו של כל אחד מתגבר גם כן מדקה לדקה. לא רואים ממטר, לא מוכנים להתחשב באף אחד, 'אני פה הקובע. נקודה'. כך נוצרת התנגשות בין טבע העולם המקושר, לבין האגואיזם הצר שבטבע האדם.
הדומם, הצומח, החי והאדם, כלולים כולם במערכת הטבע. ובטבע יש חוקים מוחלטים. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו חכמים יותר מהטבע, ולעשות מה שבא, אבל זה בסופו של דבר זה יתברר לנו כהרסני.
בטבע יש חוקיות אינטגרלית, שלפיה כל פרטי המציאות קשורים ברשת אחת כללית. אם המערכת הזו נמצאת במצב מאוזן, פחות או יותר, אז יש לנו תנאי מחיה שמתאימים לקיומנו על פני האדמה. הפעולות של המין האנושי משפיעות על האיזון במערכת, כמובן, אבל גם היחסים שבין בני האדם. המחשבות שלנו, הרצונות שלנו, הם חלק ממערכת הטבע. ולכוחות העדינים הללו יש את העוצמה הגדולה מכולם. מחשבה רעה של אדם על אדם, מכניסה מטען שלילי לכל מערכת הטבע. אנחנו מפעילים שדות של כוח, לא רק על ידי מכשירים וטכנולוגיה, אלא גם עם הלב והמוח.
לכן, כללים אינטגרליים כמו "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", הם בעצם לא המלצות מאגף המוסר, אלא הגדרות של קוד הקיום במצב מקושר. הגוף שלנו, לשם השוואה, לא היה יכול לחיות אם כל חלק בו היה פועל בלי קשר אינטגרלי למערכת כולה. זה מה שגילה אברהם אבי האומה, ולכן הוא דיבר על אחדות הכול ועל מה שמתחייב ממנה.
האדם הוא היצור היחיד בטבע שאינו מופעל אינסטינקטיבית על ידי המערכת, וזה מאפשר לו בירור והכרה. אם נבחר לקדם את האיחוד בינינו, בכך נקרין לכל הטבע השפעה מאזנת, השפעה טובה.
בינתיים אנחנו עושים בדיוק ההפך, ולכן העתיד נראה רע. באקולוגיה, בכלכלה, בחברה, בתרבות, בחינוך, במשפחה. כל המערכות שהאדם פיתח משך ההיסטוריה מתקרבות לקריסה. הדבר נובע מכך שעם התעצמות האגו כל תחרות הפכה ליותר ויותר הורסת, לא בונה. מיום ליום אנחנו מנוגדים יותר לאינטגרליות של הטבע, ועכשיו הגיע הזמן לשנות כיוון. לבנות התאמה.
בישראל, אם נחזור לנקודת ההתחלה, יכול להתרחש המחקר והפיתוח של שיטת החיים המתקדמת יותר, האינטגרלית, הבאה. היא טמונה בשורשים שלנו, ואנחנו והעולם זקוקים לה כמו אוויר לנשימה. זו גם הסיבה לכך שכל העולם בעצבים עלינו: אנשים מרגישים בבטן שאצלנו יש תרופה לכאבים שלהם, אבל אנחנו לא משחררים אותה. בהכרה או בתת-ההכרה, העולם מצפה לראות ישראל אחרת, חברה שתחיה באחדות מעל כל הדעתנות רבת-העוצמה. אם כאן נפצח את העניין, בכל מקום בעולם זה ירוץ בקלות רבה.
חיבור מעל הכול, זו צריכה להיות השאיפה. יש בעיות – מעליהן חיבור. יש התנגשויות, יש אי-הבנות – מעליהן חיבור. כל דבר שבא, מגיע רק כדי לגרום לנו להתחבר יותר. נכון, אנחנו לא חושבים אותו דבר, וזה בסדר גמור, אבל אם צריך לקבל החלטה גורלית שנוגעת לחיים של כולנו, אז נעשה זאת כמו במשפחה. מתוך רצון משותף להיטיב עם כולם. הרי בכל משפחה יש תקציב מוגבל, ולכל אחד רצונות וצרכים משלו, אבל אם יש קשר חם, מבינים ומרגישים יחד מהו סדר העדיפויות הנכון.
כדי לנהל דיון ולקבל החלטות מתוך חיבור, צריך לפתח יכולת להתעלות מעל האגו. מעל הרצון שהדעה שלי תנצח, תקבע מה יהיה פה. אני חייב להציג את דעתי, אחרת היא תחסר בפאזל הכללי, להסביר אותה בצורה הגיונית ועניינית, אבל בלי ללחוץ, בלי לבלבל את האחרים עם מילים חלקלקות. אמנם אנחנו מציגים דעות שונות, אבל כולנו רוצים להרגיש מחוברים. להיות באהבה ובאחדות, להפגיש את הלבבות והמוחות שלנו במרכז המעגל, ולהוליד יחד דבר חדש. עם כוונה משותפת כזו, עם בקשה פנימית לזה שהחיבור בינינו אכן יצליח, פתאום נראה איך הפתרון מתחיל להתברר.
לסיכום, כדי להגן על עצמנו מכל האיומים, מבית ומחוץ, יש לנו רק כיוון אחד. ערבות הדדית. חיבור עמוק בין כולם לכולם. זה העתיד שלנו, זה המחר של העולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 55 – bit.ly/44StJj8